ניצנים של מרד באירופה: הערים שמאסו בשלטון המרכזי - והחליטו להתאחד כנגדו - הסוציאל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ניצנים של מרד באירופה: הערים שמאסו בשלטון המרכזי - והחליטו להתאחד כנגדו

תושבי הערים הגדולות נוטים יותר לליברליות, אוניברסליות ולשמאל, בעוד האזרחים המתגוררים האזורים הכפריים והפריפריאליים נוטים יותר לשמרנות ולימין, ולעתים גם לימין הקיצוני והפופוליסטי

בודפשט, הונגריה
GTS Productions / Shutterstock

מפלגות השמאל ברחבי העולם המערבי עסוקות בשנים האחרונות במאבק עם עליית הימין והימין הקיצוני, וצמיחת המפלגות והמועמדים הפופוליסטיים. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב נקרעת בין התומכים בקו המתון והמיינסטרימי יותר כאלטרנטיבה לטראמפ, ורוצים לבחור מועמדים כמו ג'ו ביידן כמועמדי המפלגה לנשיאות ארה"ב, לבין הפרוגרסיביים התומכים בברני סנדרס ואליזבת וורן; בבריטניה נכשל לעת עתה הניסוי הרדיקלי של קורבין, ובוריס ג'ונסון הפופוליסט זכה בכוח כמעט חסר תקדים; ובספרד נרקמה ברית שברירית ותקדימית למדינה בין מפלגת השמאל המרכזית למפלגת שמאל רדיקלית יותר.

באזורים אחרים של אירופה מתרחשים בימים אלה שני ניסויים מעניינים ואחרים בהתמודדות עם הגאות הימנית והפופליזם שמתפשט ברחבי היבשת. האחד מתרחש במזרח היבשת, והשני בדרומה, במגף האיטלקי.

פראג
Shutterstock.com

במזרח אירופה, בארבע מדינות שהיו בעבר חלק מהגוש המזרחי, פולין, צ'כיה, הונגריה וסלובקיה, התעוררו לאחרונה ראשי ערי הבירה והחליטו להתאחד במאבק נגד ממשלתם. ארבע המדינות נשלטות בידי ממשלות ימין, פופוליסטיות בחלקן, המאוחדות ב'ברית וישגראד' ומהוות משקולת אנטי ליברלית נגד האיחוד האירופי, בנושאים כמו מערכת המשפט, זכויות להט"ב, פליטים ומשבר האקלים.

כמו במדינות רבות ברחבי העולם, גם במדינות אלה ישנו פער משמעותי בין העמדות הפופולריות שמביעים האזרחי המתגוררים בערים הגדולות לבין שאר האזרחים, פער שרק מתרחב והולך. תושבי הערים הגדולות נוטים יותר לליברליות, אוניברסליות ולשמאל, בעוד האזרחים המתגוררים האזורים הכפריים והפריפריאליים נוטים יותר לשמרנות ולימין, ולעתים גם לימין הקיצוני והפופוליסטי. בישראל בא הפער הזה לידי ביטוי, בין השאר, בדפוסי ההצבעה בגוש דן הנוטים לשמאל ובמיזם התחבורה הציבורית בשבת של ערי גוש דן, שבא כהתרסה אל מול השלטון המרכזי שמצוי במשבר עמוק.

ברטיסלבה
רויטרס

הפער האידיאולוגי בין העיר לכפר ולנציגים בשלטון יוצר ניכור בין האזרחים, ומביא לכך שבאופן מעט פרדוקסלי, תושבי ערי הבירה ונציגיהם הפוליטיים בשלטון המקומי הם המתנגדים הגדולים ביותר למדיניות הממשלה - שיושבת באותן ערים. ראשי הערים של ורשה, פראג, בודפשט וברטיסלבה החליטו לקחת את ההתנגדות הזו צעד אחד קדימה, להתאחד במאבקם נגד ממשלותיהם ולפנות ישירות לבריסל, בירת האיחוד האירופי, כדי שתעזור להם ותעקוף את ממשלותיהם.

ברבות ממדינות הגוש המזרחי לשעבר השמאל כמעט לא קיים כיום, ועל כן ראשי הערים האלה לא מגיעים ממפלגות שמאל מובהק. ראש העיר ורשה, רפאל טרזסקובסקי, מגיע ממפלגת ימין-מרכז; ראש העיר בודפשט גרגלי קראצ'וני מגיע ממפלגה ירוקה ליברלית; ראש העיר פראג, זדניק היג, משתייך למפלגת הפיראטים; וראש העיר ברטיסלבה, מתאוש וואלו, הוא מועמד עצמאי.

ורשה, פולין
ArTono / Shutterstock.com

ובכל זאת, בשבוע שעבר התכנסו ארבעת הפוליטיקאים האלה בקמפוס ששימש בעבר את האוניברסיטה הבינלאומית בבודפשט, שמומנה על ידי ג'ורג' סורוס ונסגרה על ידי ממשלתו של ויקטור אורבן, וחתמו על "ברית ערים חופשיות", ועל שיתוף פעולה בתחומים שונים כמו הגנת הסביבה, תחבורה ציבורית, תעסוקה, הגירה וכלכלה.

ראש העיר בודפשט קראצ'וני אמר במפגש ש"ערים יכולות להיות ראש הגשר של שיקום משברי הדמוקרטיה העכשוויים. זו הסיבה שערים הן קוץ בעין הפופוליזם". ראש העיר ורשה, טרזסקובסקי, אמר בראיון מקדים בעיתון מקומי כי "אנו מחויבים מאוד לערכים אירופיים, לדמוקרטיה, פתיחות וחופש. בימים קשים אלה, כשחלק מהממשלות שלנו הופכות להיות סקפטיות בנוגע לאינטגרציה האירופית, אנו זקוקים להראות שכשמדובר בשלטון המקומי ובערים החזקות, אנחנו רוצים ויכולים לעשות משהו יחד".

ראשי הערים של "ברית ערים החופשיות" - דלג

הפוטנציאל של איחוד ערים אופזיצוניות כנגד השלטון המרכזי מלחיץ את השלטונות, ובהונגריה נחקק ממש לאחרונה חוק המגביל את כוחם של ראשי ערים ושל האופוזיציה אל מול הממשל המרכזי, זאת בעקבות הסכם שיתוף פעולה בין עשר ערים אופוזיציוניות במדינה.

ניסוי מעניין נוסף מתרחש באיטליה, שם קמה תנועת מחאה חדשה בשם "תנועת הסרדינים". זו, בניגוד לתנועה בשם דומה שקמה בישראל ומחתה כנגד מספר התלמידים בכיתה, לא מתמקדת בצפיפות שבה מונחים הדגים, אלא בשתיקה שלהם. מארגני המחאה, אזרחים רגילים התומכים ברובם בשמאל האיטלקי, ועמם עשרות אלפי תומכים שמתקבצים באופן כמעט ספונטני, מגיעים לעצרות שמארגת מפלגת "הלגה" בראשות מתיאו סלביני הפופולרי, ומפגינים בדממה ובהנפת שלטים עם ציור סרדינים עליהם נגד סלביני ומפלגתו.

מה שמעניין במיוחד במחאה שלהם הוא שהם אינם מדברים על אלטרנטיבה לסלביני או פועלים להקמת תנועה פוליטית חדשה, אלא מוחים כנגד מה שהם מכנים "הידרדרות השיח הפוליטי" שהביא סלביני והמפלגה הפופוליסטית שאיתו לפרלמנט. "אנו עייפים מתרבות השנאה הזו, לא נסבול עוד שפה שהיא גזענית, פשיסטית, מפלה או סקסיסטית", אמר אחד ממארגני ההפגנה ל"גרדיאן".

סביר להניח שכוחן העולה של הערים הגדולות והפער שהן פותחות מול מדינות האם שלהן ימשיך להוות גורם מתסיס, ושההליכה של מדינות רבות לכיוונים שמרניים ולאומניים תוביל עוד ועוד ערים גדולות וליברליות למרוד בשלטון המרכזי. מעניין יהיה לראות האם המרידות האלה יובילו לשינוי או לפיצוץ.

קשה יותר לדעת אם מחאות 'אסתטיות' ומעט אנמיות כמו זו שקמה באיטליה יגלשו גם למדינות נוספות ועד כמה הן יצליחו לשנות, אבל במידה מסוימת ניתן לראות גם במפלגת כחול לבן הישראלית תנועה דומה של אזרחים, שיותר משחשובה להם האלטרנטיבה הרעיונית והמעשית, עייפו משיח השנאה והפילוג ומהסנסציות שמעוררת מפלגת השלטון חדשות לבקרים. ימים יגידו מה יעלה בסופם.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות