מה אתם חוגגים? עוני הוא תמיד דבר יחסי - הסוציאל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה אתם חוגגים? עוני הוא תמיד דבר יחסי

לפני שלושים שנה כמעט לאף אחד לא היתה גישה לאינטרנט או טלפון סלולרי, היום קשה מאוד להסתדר, למצוא ולשרוד במקום עבודה בלעדיהם, וכמעט בלתי אפשרי להתקדם בחיים ולשרוד במערכת החינוך בלי שיש אליהם נגישות. העוני לובש פנים שונות בכל מקום ובכל זמן

איש עני ברחוב
מגד גוזני

כל שנה מחדש, בסמוך לפרסום דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי, מתחיל הפסטיבל השנתי של מבקרי הדו"ח, שחוגגים את פרסומו ואת האפשרות שלהם לספר לכולם שהדבר שמודדים בדו"ח הוא לא עוני אלא 'עוני יחסי', ולכן אין בישראל כמעט בכלל עניים והמצב מעולה ובביטוח הלאומי סתם חמוצים.

בהתאם למקובל ברוב עולם, הנתון שמודדים בדו"ח הוא כמה אנשים מרוויחים פחות מחצי מהשכר החציוני (זה שבדיוק חצי מהאוכלוסייה מרוויחה פחות ממנו), בהתאם למספר הנפשות במשק הבית. מכיוון שכך, המדד אכן יחסי, ויכול להיווצר מצב שבו כל מה שישתנה זה שהשכר החציוני יגדל, ומה שייגרם הוא שמספר העניים יגדל. לכן התובנה שמפיצים מבקרי הדו"ח היא תובנה נכונה. מה הבעיה איתה? שהיא כמעט חסרת משמעות, זאת מכיוון שכל עוני הוא עוני יחסי. אין דבר כזה כזה עוני אובייקטיבי.

כדי להבין את זה, נפנה רגע למצב הקוטבי - עושר. איך קובעים האם מישהו הוא אדם עשיר או לא? ר' יוסי בן חלפתא, שנשאל את השאלה הזו לפני 1,800 שנה ושתשובתו תועדה בתלמוד, ענה שעשיר הוא "מי שיש לו בית כיסא סמוך לשולחנו". כלומר, עשיר הוא מי שהשירותים שלו קרובים לשולחן האוכל שלו. בעולם שבו הליכה לשירותים מצריכה הליכה אל מעבר למקום ישוב והסתתרות בטבע או לבית שימוש ציבורי (ופתוח לגמרי), שירותים פרטיים הם בהחלט פריבילגיה וסימן שמדובר באדם עשיר.

קשה להאמין שיש היום ישראלי אחד שהיה מגדיר עושר בצורה דומה. למעשה, סביר להניח שאדם שאין לו שירותים בביתו היה מוגדר בעינינו כעני מרוד, כאדם שחי בתנאים 'לא אנושיים'. מה שהיה נכון בארץ ישראל במאה השנייה, לא נכון במדינת ישראל של המאה ה-21. התנאים של החברה השתנו בצורה דרמטית, וממילא השתנה גם מה שנהוג לקרוא לו עוני.

•	עוני הילדים עלה מ-29.6% ל-30% 
•           הפערים הכלכליים בין גברים לנשים התרחבו ב-1%
•           העוני בקרב קשישים עלה מ-17.2% ל-18.8%
•           בקרב משפחות ערביות (ללא מזרח ירושלים) עלה מ-42.6% ל-44.2%
•           עומק העוני בכלל האוכלוסייה ירד ב-4.9%
•           חומרת העוני בכלל האוכלוסייה ירדה ב-4.1%


מספר המשפחות שחיו בעוני – 469,4000
מספר הנפשות שחיו בעוני - 1,810,500 
מספר הילדים שחיו בעוני - 841,700

זו לא רק שאלה של זמן, אלא גם של מקום. ישנם בין מיליארד לשני מיליארד איש בעולם בלי גישה למים נקיים, יותר ממיליארד בני אדם שאין חשמל שזורם לביתם. מדובר בכמות עצומה של אנשים. האם היינו מגדירים עוני בישראל על פיהם? האם היינו מקבלים את זה שיהיו בישראל אנשים בלי מים וחשמל? עוני נגזר ממצב החברה כאן ועכשיו, אין דרך אמיתית לעשות את זה אחרת.

נניח שהיינו מחליטים לבנות מדד לא יחסי, שלא יושפע מעלייה אפשרית בעושר של חלק מהאוכלוסייה. כדי לבנות את 'סל המוצרים' שמי שאין לו אותו לא נחשב לעני, היינו נאלצים להסתכל על החברה הישראלית ולהחליט, בצורה כמעט שרירותית ומאוד לא אובייקטיבית, מה כלול בסל המוצרים האלה. לפני שלושים שנה כמעט לאף אחד לא היתה גישה לאינטרנט או טלפון סלולרי, היום קשה מאוד להסתדר, למצוא ולשרוד במקום עבודה בלעדיהם, וכמעט בלתי אפשרי להתקדם בחיים ולשרוד במערכת החינוך בלי שיש אליהם נגישות. העוני לובש פנים שונות בכל מקום ובכל זמן.

אם היינו רוצים שהמדד ה'אובייקטיבי' שלנו ישקף משהו אמיתי, היינו צריכים למצוא מנגנון שיעדכן את המדד מפעם לפעם על פי המחירים המשתנים, הרגלי הצריכה המשתנים והצרכים המשתנים, ושוב היינו גולשים לכיוון ה'יחסיות'.

לשמחתנו, נמצאו החוקרים שעשו בשבילנו את העבודה ובנו מדדים כאלה, שהמפורסם שבהם נקרא MBM (מדד הצריכה ההולמת), ונהוג בארה"ב ובקנדה. המדד נסמך על סל מוצרים בסיסי, שמתעדכן באופן תדיר. חוקרי הביטוח הלאומי לקחו את המדדים האלה והשליכו אותם, עם ההתאמות הנדרשות, על ישראל.

באופן לא מפתיע, נמצא שמצב העוני בישראל לפי המדדים האלה גרוע יותר מאשר לפי מדד המדד הנוכחי. כך, ב-2009, השנה האחרונה במדד, היו בישראל 25% עניים לפי המדד הנוכחי ו-28% לפי ה-MBM. מדינת ישראל כמובן יודעת את זה, ולכן היא מסרבת בעקביות להגדיר "קיום אנושי בכבוד" שהיא מתחייבת לספק לאזרחיה, למרות כמה עתירות שהוגשו לבג"ץ בנושא.

תחולת העוני

אלה לא מדדי העוני היחידים. באיחוד האירופי מגדירים את המדד כמדד "סיכון לעוני", מגדירים כעני מי שמרוויח 60% מההכנסה החציונית, ומחשבים חלק מהנתונים מעט שונה. על פי מדד זה, 30% מהישראלים יורדים מתחת לקו העוני, כשישראל נמצאת במקום האחרון באיחוד לעניין זה.

ישנו כמובן גם את מדד ג'יני, שמודד את אי השוויון. המדד הזה יחסי יותר ממדד העוני, מכיוון שבג'יני כל עלייה או ירידה בשכר משפיעה על המדד, בעוד במדד העוני אם התזוזות חלות רק בחלק שמעל החציון, כלומר העשירים מתעשרים יותר, לא תהיה כל השפעה על המדד. במדד הג'יני אנחנו נמצאים במקום ה-9 מלמטה ב-OECD, עם ציון של 0.34.

ישנו גם את מדד "עוני הקיצוני" של האו"ם, שבודק כמה אנשים מרוויחים פחות משני דולר ליום. כמובן שמדובר במדד שרירותי לגמרי, ושבמדינות המערב אי אפשר לחיות משני דולר ליום, ששווים פחות ממאתיים שקל לחודש. בישראל, אם לא מחשיבים את הפלסטינים, אין כמעט כאלה.

משרד האוצר עשה ניסיון נוסף להתמודד עם מדידת עוני, וניסה להציע מדד חדש שבוחן הוצאות ולא הכנסות, ועל פיו עני הוא מי שמוציא פחות מ-50% מההוצאה החציונית. לטענתו זה מדד מדויק יותר, מכיוון שהוא משקף טוב יותר את המציאות, משקלל טוב יותר "כסף שחור" ומביא בחשבון הוצאות של יחידים שמוציאים יותר משהם יכולים במחשבה שירוויחו יותר בעתיד (סטודנטים לדוגמה). כמובן שהמדד הזה יחסי בדיוק כמו מדד העוני.

על פי המדד הזה, שיעור העוני בישראל ב-2016 עמד על 14.6%, במקום 18.5% על פי מדד העוני המקובל. מעבר לזה שעדיין מדובר בשיעור עניים גבוה מאוד, ושבהשוואה בינלאומית מצבנו עדיין לא טוב, מדדים שונים מראים שמשקי הבית בישראל מוציאים יותר משהם יכולים ונקלעים לחובות, כשבעשירון הראשון והשני יש את יחס החוב-הכנסה הגרוע ביותר. כך שההוצאה לא לגמרי משקפת את מצבם הכלכלי האמיתי.

היחס בין גובה החוס להכנסה שנתית

ומעל הכל, מרחפת שאלת ההון מול ההכנסה. מדדי העוני ואי השוויון המקובלים בודקים את ההכנסה ולא ההון. מדד ההוצאה אמור לבדוק את ההון בצורה טובה קצת יותר, אבל מאוד לא מספקת, בגלל שהעשירים לא מוציאים את רוב הונם אלא חוסכים או משקיעים אותו. שאלת ההון משמעותית ביותר, מכיוון שכפי שהראה הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי, התשואה על ההון עולה מהר יותר מהתשואה על העבודה, כך שאי השוויון בהון גדל מהר יותר מאי השוויון בשכר.

במחקר ראשון מסוגו שנעשה במכון לרפורמות מבניות, נמצא שגם בישראל אי השוויון בעושר גדול יותר מאי השוויון בהכנסה. לחמישון העושר התחתון יש 0% אחוז בעושר, לעומת 5% בהכנסה, ולזה שמעליו יש 4% לעומת 10% בהכנסה. אם קו עוני היה נקבע לפי העושר ולא רק לפי הכנסה, סביר שהמצב היה גרוע עוד יותר.

התפלגות העושר

אגב, חשוב לציין שבניגוד למתרחש במדינות אחרות בעולם, המדדים הישראליים לא מודדים עובדים זרים, מבקשי מקלט, וכמובן פלשתינים. הכללת כל אלה הייתה מדרדרת את מצבנו הרבה יותר.

ולבסוף, חשוב להבין שלמדד העוני אין בישראל השפעה ישירה על המדיניות והוא לא משפיע על אף קצב או קבלת שירות. מטרתו היא לספק לציבור ולמקבלי המדיניות תמונה על המצב במשק.

מכיוון שהוא נעשה על ידי חוקרים רציניים ובהשוואה בינלאומית ישירה, התמונה שהוא מספק בוודאי אומרת משהו. עם זאת, ברור שכל מדד כלכלי לא יכול לעמוד בפני עצמו. מדד עוני ללא בדיקת מצב התמ"ג והצמיחה יכול להביא לתמונה מעוותת, שבה מדינה מתפתחת תהיה במצב שנראה טוב יותר ממדינה מפותחת. בדיקת התמ"ג והצמיחה ללא מדדי עוני ואי שוויון יכולה להביא לתמונה מעוותת, שבה מדינה שישנם בה רק מעטים שמתעשרים מאוד, תיראה במצב טוב יותר מכזו שבה חיים רבים, חיים טובים וראויים.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות