לא, מדינות סקנדינביה לא יותר קפיטליסטיות מישראל - הסוציאל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא, מדינות סקנדינביה לא יותר קפיטליסטיות מישראל

במדד השיעור ההוצאות הממשלתיות מסך הפעילות במשק, עומד הממוצע של המדינות הסקנדינביות על 50%, בעוד בישראל הוא עומד על 38%. כדי לממן את ההוצאות האלו, נטל המס בסקנדינביה עומד בממוצע על 41%, בעוד בישראל הוא עומד על 31%

בירת איסלנד רייקיאוויק
Boyloso / Shutterstock.com

מדינות סקנדינביה נהפכו בשנים האחרונות לדוגמניות העולמיות של החיים הטובים והמדינה הטובה. כולם רוצים להידמות אליהן ומשווים את עצמם לקורה בתחומן. כמו כל דבר, גם כאן מעורבים תדמיות ומיתוג, אבל נראה שבמדינות סקנדינביה באמת פיצחו משהו.

במדד "החיים הטובים" (Better life index) של ה-OECD, שמשקלל עשרות נתונים שנוגעים לכלל הגורמים שמשפיעים על רמת החיים ואיכותם, כמו תוחלת חיים, צמיחה, אי שוויון, אלימות ועוד, הן מככבות במקומות הראשונים. במדד "הצמיחה המכלילה" של הפורום הכלכלי העולמי, שמשקלל אף הוא מדדים רבים, הן בנמצאות במקומות הראשונים, ובמדדי האושר השונים (הבעייתיים כשלעצמם) הן כובשות את הפסגה שנה אחר שנה. גם במדדים כלכליים אחרים הן ממוקמות בדרך כלל בחלקים העליונים של הטבלה העולמית. 

בכל פעם שמדינות אלה מובאות בדיון הציבורי כדוגמה למדינות סוציאל-דמוקרטיות שהמודל שלהן עובד בהצלחה גדולה, נשמעות טענות שגורסות שלמעשה הן אינן סוציאליסטיות כפי שנדמה, שמדינת ישראל סוציאליסטית יותר מהן, ולכן על מנת להידמות עליהן עליה להפוך את עצמה ל"קפיטליסטית יותר".

כדי לבחון את הטענה הזו ראוי להבהיר מה הופך מדינה לסוציאליסטית יותר או פחות. ישנם מרכיבים רבים שניתן להתייחס אליהם, אך ישנם כמה בולטים יותר שמהווים את ליבת המחלוקת בין ימין לשמאל כלכלי. במאמר זה אסקור את שיעור העובדים המאוגדים והמכוסים בהסכמים קיבוציים, את גודל הממשלה (כוח אדם והוצאות), שיעורי המס, חוקי עבודה, רמת התחרותיות, חוקי יבוא ורגולציה. 

פינלנד
Bloomberg

בנוסף, חשוב להגיד ש"מדינות סקנדינביה", שוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד ואיסלנד, שהן למעשה המדינות הנורדיות (פינלנד ואיסלנד אינן נחשבות סקנדינביה) שונות האחת מהשנייה. אמנם אפשר למצוא קווי דמיון משמעותיים בין התרבות והשיטה הכלכלית, ולכן דנים בהן ביחד, אבל בכל זאת ישנם כמה הבדלים משמעותיים בין חלקן.

כך למשל, בכלל מדינות סקנדינביה שיעור המאוגדים גבוה מאוד, ולכן חלק מהשיטה הכלכלית מתבססת על הסכמים שאליהם מגיע איגודי העובדים ולא על חוקי המדינה, בדומה למה שהיה בישראל (באופן חלקי) בשנים שבהן שיעור המאוגדים היה גבוה. אך מסיבות שונות בדנמרק הלכו עם השיטה הזו רחוק יותר מרוב הסקנדינביות, ושם שיעור גבוה יותר מהסדרי העבודה מעוגן בהסכמים של איגודי העובדים ולא בחוקים.

שיעור מאוגדים ומכוסים בהסכמים קיבוציים

מדינות סקנדינביה ידועות בשיעור המאוגדים הגבוה שלהן. ממוצע שיעור העובדים החברים באיגודי עובדים במדינה עומד על 66%, כשבאיסלנד חברים באיגודי עובדים 91% מהעובדים ובנורווגיה 49%. שאר המדינות נמצאות בטווח. בישראל עומד שיעור העובדים המאוגדים על כ-25%.

שיעור גבוה מהעובדים גם מכוסה בהסכמים קיבוציים. כלומר, כאלה שמקבלים תנאי עבודה שנקבעו בהסכמים שהגיעו אליהם איגודי העובדים, אפילו אם הם לא חברים באיגוד בעצמם. ממוצע העובדים המכוסים בהסכמים קיבוציים בסקנדינביה (כולל מאוגדים) עומד על 85%. באיסלנד הוא עומד על 92%, בנורווגיה על 72%, וכל שאר המדינות נמצאות בטווח. בישראל הוא עומד על 32%.

ראש ממשלת דנמרק רוכבת על אופניים
RITZAU SCANPIX/רויטרס

שיעור החברות הגבוה מאוד באיגודי העובדים והמכוסה בהסכמים קיבוציים נותן לאיגודי העובדים הסקנדינביים כוח רב, שמנוצל לשם השגת תנאים טובים יותר לעובדיהם, גם שלא דרך חוק מפורש וממון רב (למשל, דרך קרנות פנסיה ששייכות לאיגודים), מה שמאפשר לאיגודים לדאוג לעובדיהם להכשרות שונות, ולשלוט בפועל בחברות מקומיות רבות ולהכתיב להן סדר יום חברתי וסביבתי.

במאה שעברה, שבה היה כוחה של ההסתדרות גדול מאוד ורובו של המשק היה מאוגד ונתון תחת הסכמים קיבוציים, התקיימו גם בישראל הסדרים חברתיים שונים, כמו ביטוח בריאות ושכר מינימום, בכפוף להסכמים שאליהם הגיעו האיגודים ולא תחת חוקי מדינה.

חוקי עבודה

מדד ה-EPL של ה-OECD בודק את ההגנות החוקיות על עובדים מסוגים שונים, כשציון 0 משמעו הכי מעט הגבלות וציון 6 משמעו הכי הרבה הגבלות. ממוצע מדינות סקנדינביה במדד עומד על ציון 2.27 והציון של ישראל הוא 2.01. ישראל, יחד עם פינלנד, נמצאת בממוצע מתחת למדינות סקנדינביה. כלומר, חוקי העבודה שבהם עוסק המדד נוקשים יותר במדינות סקנדינביה מאשר בישראל.

ישראל מתחת לסקנדינביה

גודל הממשלה

הממשלות בסקנדינביה גדולות מאוד, הן בכוח האדם שלהן והן בהוצאותיהן. ישנן הגדרות רבות ושונות ל"עובדי מדינה", אבל בהגדרה האחידה של ה-OECD, עומד שיעור העובדים בסקנדינביה העובדים בממשל המרכז על 28%, בעוד בישראל הוא עומד על 20%.

במדד המקובל של שיעור ההוצאות הממשלתיות מסך הפעילות במשק (תמ"ג), שמצביע על המעורבות וההשקעה של הממשלה במדינה, עומד הממוצע של הסקנדינביות על 50%, בעוד בישראל הוא עומד על 38%. אם מנקים מתקציב המדינה את תקציב הביטחון והחזרי הריבית, הפער גדל עוד יותר, כשבישראל עומדות ההוצאות האזרחיות על כ-30% ובמדינות סקנדינביה על כ-48%.

מסים

כדי לממן את הממשלות הגדולות בסקנדינביה, יש צורך במסים רבים. נטל המס, שנמדד באחוז המס מתוך התמ"ג, עומד בסקנדינביות בממוצע על 41%, בעוד בישראל הוא עומד על 31%. המס בסקנדינביה גם מתחלק בצורה שונה מאשר בישראל. בסקנדינביה עומדים תקבולי המס הפרוגרסיביים על העבודה על 35% מסך תקבולי המסים, ובישראל על 20% בלבד. לעומתם, תקבולי המס הרגרסיביים של המע"מ עומדים בסקנדינביה על 36% ובישראל על 31%.

רגולציה ותחרותיות

מדד ה-PMR של ה-OECD בודק עד כמה המדיניות הממשלתית מעודדת או מעכבת תחרותיות, על פי מספר רב של אינדיקטורים, הכוללים בעיקר בחינת רגולציות שונות ומגוונות. המדינות מדורגות במספרים של 5-1, כשמספר נמוך יותר משמעו תחרותיות גבוהה יותר. במדד האחרון שהתפרסם, ל-2018, מקבלת ישראל את הציון 1.43, מעל איסלנד (1.45), קרוב מאוד לפינלנד (1.41) ובפער גדול יותר מנורווגיה (1.19), שוודיה (1.17) ודנמרק (1.07). ציונן הממוצע של מדינות סקנדינביה עומד על 1.25.

קלות עשיית עסקים

מדד רלוונטי נוסף הוא מדד קלות עשיית העסקים המתפרסם על ידי הבנק העולמי. המדד מדרג את מדינות העולם על פי עשרה קריטריונים שנבדקים בעיקר על ידי שאלונים שנשלחים לגורמים רלוונטים. בין המדדים ניתן למצוא תשלום מסים, קבלת חשמל, אכיפת חוזים, קבלת אשראי ועוד. במדד הזה ישראל נמצאת מתחת למדינות סקנדינביה, עם הציון 76.7 ומיקום 35 בעולם. הציון הממוצע של מדינות סקנדינביה הוא 83.3, כשהגבוהה בהן היא דנמרק עם ציון של 85.3 ומיקום ארבע בעולם, והאחרונה היא איסלנד עם ציון של 79 ומיקום 26.

פיורדים של נורווגיה
vision of the seas royal caribbe

רבים מסעיפי המדד נוגעים להתמשכות וסרבול הליכים ביורוקרטיים. בשנים האחרונות עושה הממשלה צעדים מבורכים בנושאים אלה ופועלת על מנת לפשט הליכים ביורוקרטיים, להפוך אותם לדיגיטליים ולשנות את הפחות חמורים בהם לכאלה שנבדקים בדיעבד. אלה צעדים ראויים, וטוב שהמדינה תפשט הליכים ותבדוק מפעם לפעם איזה רגולציות כדאי להשאיר, מה כדאי להסיר ואילו נושאים חדשים ראוי להוסיף.

יבוא

התחום האחרון הוא תחום היבוא. קשה מאוד למדוד בצורה אמינה את חסמי היבוא של מדינות שונות, מכיוון שהם באים לידי ביטוי בשיטות רבות ומגוונות. ובכל זאת, על פי דו"חות של הבנק העולמי, ישראל נמצאת מתחת למדינות סקנדיביה בנפח שתופס היבוא מתוך סך התמ"ג. בישראל הנתון הזה עומד על 29%, בנורבגיה הוא עומד על 32% ובדנמרק על 49%, כששאר מדינות סקנדינביה נמצאות ביניהן.

לטענת כלכלני בנק ישראל, רוב הפער ביבוא לא נובע מכך שישראל היא "מדינת אי" שאין לה קשרים כלכליים עם המדינות השכנות, וגם לא מהמצב הביטחוני, אלא בשל חסמי יבוא. זאת למרות שממוצע שיעור המכס המשוקלל של ישראל דומה לממוצע ב-OECD.

סיכום

מדינות סקנדינביה מתאפיינות בשיעור מאוגדים ומכוסים בהסכמים קיבוציים גבוה מאוד, במסים גבוהים ובממשלה גדולה שמשקיעה רבות באזרחיה. הן מאופיינות גם בתחרותיות מעט גדולה יותר מישראל, בפתיחות גדולה יותר ליבוא ובסרבול בירוקרטי נמוך יותר. מודל זה זוכה להצלחה גדולה ולהישגים מרשימים. על מנת לדמות אליו, מדינת ישראל צריכה להמשיך בצעדים שיהפכו את הרגולציה לחכמה ויעילה יותר, להגדיל את היבוא, ובמקביל להגדיל את המיסוי, לעודד התאגדות רחבת היקף ולהגדיל משמעותית את הוצאות הממשלה.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות