מנצ'סטר כמקרה בוחן: כיצד נמנע את הנזק החברתי שתגרום המהפכה הטכנולוגית

לאחרונה הזדמן לי להיות במנצ'סטר. בסיור באתר מפעלי הטקסטיל שהוקמו שם, אי אפשר היה להימנע מהשוואה בין המהפכה התעשייתית הראשונה למהפכה התעשייתית הנוכחית. מנצ'סטר נחשבת לעיר המתועשת הראשונה בעולם. העיר בצפון-מערב אנגליה הפכה לסמל של המהפכה התעשייתית, כשמאמצע המאה ה-19 נפתחו בה עוד ועוד מפעלים, בעיקר בתחום הטקסטיל, והיא עברה תהליך עיור מואץ.

המקרה של מנצ'סטר מעניין, מכיוון שלצד הפיתוח המהיר והפריחה הכלכלית, התפתח בה צד אפל של עוני גדול, ניצול ופשע. ההיסטוריון סימון שאמה (Simon Schama) כתב: "מנצ'סטר גילמה את הטוב ביותר והגרוע ביותר שנלקח לגבולות קיצוניים ביותר, סוג חדש של עיר בעולם; ארובות הפרברים התעשייתיים קידמו את פניך בעמודי עשן". תייר אמריקני שהגיע לעיר סיפר כיצד ראה "שברים הרוסים, מפוררים, מדוכאים ומחוצים של טבע האדם, שוכבים ומדממים".

מה שקרה במנצ'סטר הוא שהטכנולוגיה החדשה, שהביאה אמנם לצמיחה מהירה יותר, גם ייתרה משרות רבות ולפחות לתקופה מסוימת – גרמה לאבטלה ועוני קשים. הקידמה ייצרה גם שכבה של עובדים מנוצלים, ללא זכויות ועם רוטינת עבודה קשה. המונחים אחריות תאגידית והעסקה הוגנת לא היו קיימים אז אצל המעסיקים, וגם לא בקרב העובדים שנפגעו. כיום, בעיצומה של המהפכה התעשייתית השלישית (או בפיתחה של הרביעית) התפתחה גם התפישה של אחריות תאגידית, ושל קפיטליזם קשוב, ותרחיש כזה אינו הכרח המציאות. האמנם?  

ממשלות בעולם עוסקות בנושא זה, ויש להן תפקיד מכריע בגיבוש פיתרונות שיבטיחו קיום לאזרחים גם אם יאבדו את משרתם למכונות. בפינלנד, לדוגמה, ביצעו ניסוי מעניין במודל של הכנסה בסיסית: כל אזרח (מאלו שהשתתפו בתוכנית) קיבל מענק קבוע מהמדינה של 560 יורו בחודש. במדינות אחרות ישנן תוכניות הכשרה והסבה, כי זו מהותה של קידמה ומהפכה, על כל משרה או תפקיד שנעלמים, צומחים מקצועות חדשים ותפקידים חדשים. וממשלות רבות מגנות באמצעות רגולציה על העסקה הוגנת.

הצד השני של העיסוק במהפכה התעשייתית השלישית חייב להיות מצד המעסיקים, בעיקר אם הם תאגידי ענק. יחד עם הנעת המהפכה והכוח הרב של תאגידים, מגיעה גם אחריות. אחריות תאגידית. התאגידים חייבים לקחת חלק במאמץ ולצד חתירה מתמדת לפיתוח טכנולוגי, מוטלת עליהם האחריות גם לסייע לעובדיהם להתאים את עצמם לעידן החדש. הם צריכים להתחייב לתנאי העסקה הוגנים ויותר מכך – כאלו שלוקחים בחשבון גם את הצרכים האישיים והמשפחתיים של כל עובד. מעסיק טוב הוא מעסיק שנותן לעובדים שלו לגדול ובחברות הטכנולוגיה יודעים לעשות את זה טוב.

הצלע השלישית במשולש של מדינות ותאגידים הם העובדים. על העובדים מוטלת אחריות לא פחותה, לא להתנגד לשינוי, אלא להבין אותו ולהתכונן אליו. עלינו לחשוב על המיומנויות, אותן אף מכונה ושום אוטומציה לא תוכל להחליף. עלינו ללמוד, לאמן שרירים חדשים. עבור כל עובד פיתוח מיומנויות, התחדשות ויצירת ערך מוסף ייחודי זה הדבר הבא.

בעוד המהפכה הטכנולוגית הבאה היא בלתי נמנעת, הנזק החברתי שהיא תגרום בהחלט נמנע. מכונות ומחשבים יחליפו עובדים אנושיים, זו עובדה. אולם המשמעות לא חייבת להיות גלי אבטלה ועוני בסגנון מנצ'סטר של לפני 150 שנה. ממשלות, תאגידים ופרטים צריכים להכיר במציאות, להיענות לאתגר ולהתכונן לעתיד, שאני בטוחה שיביא איתו דברים נפלאים.