ההבדל בין יאיר גרבוז לירון לונדון - ולמה הפעם הפוליטיקאים שתקו - בלה אברהמס - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההבדל בין יאיר גרבוז לירון לונדון - ולמה הפעם הפוליטיקאים שתקו

כששולפים אותו מהאולפן הנוצץ, לונדון הוא עוד גבר מיושן, ששבוי בקונספציות שוביניסטיות שעיצבו את אישיותו

3תגובות
ירון לונדון ב"לונדון וקירשנבאום"
צילום מסך מתוך ער�

לפני כארבע שנים, במערכת הבחירות הקודמת, הארץ רעדה מאמירה של אמן ותיק בעצרת פוליטית. יאיר גרבוז התכוון, כנראה, למתוח ביקורת על הציבור הדתי, אבל פוליטיקאים מיומנים זיהו את ההזדמנות, הבליטו את הממד הגזעני של דבריו ואף עיוותו אותם למען המטרה (מ"מנשקי קמעות" ל"מנשקי מזוזות"). אני מודה שכמזרחית חשתי אז אי נוחות מהטון שעלה מדבריו של גרבוז. אבל השבוע, כאישה, מצאתי עצמי נפגעת הרבה יותר מדבריו של אמן אחר – ואף אחד כמעט לא פצה את פיו.

בראיון הפרידה מהתוכנית שלו, בחר העיתונאי ירון לונדון לנתח את אי ההצלחה שלו במדד הרייטינג בהעדפות התרבותיות של נשים. "נשים צופות בנו פחות", הוא הסביר ל"גלובס". "ייתכן שנשים מתעניינות בתכנים אחרים שקשורים במשק בית, יחסים אישיים". אמר, והמשיך הלאה כאילו השנה היא 1964.

ירון לונדון העליב אותי, אבל העלבון הזה עבר לי די מהר. הרי כששולפים אותו מהאולפן הנוצץ, לונדון הוא עוד גבר מיושן, ששבוי בקונספציות שוביניסטיות שעיצבו את אישיותו. שמחה לחשוב שהיום הוא ושכמותו נמצאים במיעוט, ורובם לא היו מעזים להביע בפומבי דעות כאלו. המאבק שלנו, הנשים, אמנם רחוק מסיומו, אבל לפחות אף אחד לא חושב שאנחנו לא קהל לתוכן "רציני".

בכל זאת, ניסיתי להבין למה אני עדיין עצבנית, למה עוד התבטאות אומללה של עוד גבר  לא רלוונטי מצליחה לערער אותי? אחת הסיבות היא הצביעות. לונדון מתייחס בזלזול לנושאי "משק בית ויחסים אישיים". האם הוא היה מעז לדבר ככה על כדורגל? או אפילו פוקר, משחק שנהפך לפופולרי לא פחות? למה עיסוקי פנאי שנחשבים נשיים מקושרים לשטחיות, ולמה נשים הנמצאות בכל מקום, מנהלות, מדעניות, פורצות דרך, עדיין זוכות ליחס מצמצם, ואילו מרדף אחרי כדור ומשחק קלפים הם חלק לגיטימי מהתרבות, חלק אחד ולא מצמצם ויחיד בעולמם של גברים?

מה שהכי הפריע לי בפרשיית לונדון האחרונה היא השתיקה. נכון, שמעתי קולגות שלו בתקשורת מתנערים מהדברים. זה חשוב ויפה, אבל גם מובן מאליו. מה שאני שואלת, מה שבאמת מעליב אותי, הוא איפה הפוליטיקאים? האם מאבק הנשים חשוב פחות ממאבק יוצאי עדות המזרח, למשל?

אין פה עניין של ימין ושמאל וזה לא טור פוליטי. יש כאן עניין עקרוני. קראו לי נאיבית, אבל אני עדיין מאמינה שנבחרי ציבור אמורים להילחם גם על ערכים ולהביע עמדות עקרוניות, ולא רק לעסוק בפילוגים וחיבורים. למה בגרבוז כן, אבל עכשיו לא? האם אנחנו לא חשובות? לא מבחינות כשמזלזלים בנו? וסליחה, אבל האם אנחנו לא מצביעות גם?

ירון לונדון העליב אותי, אך העלבון הזה חלף. אלו נבחרי הציבור שאכזבו אותי באמת. בשתיקה, הם למעשה הסכימו עם דבריו של לונדון, או לפחות עם זכותו להביע אותם. אני מצפה שהנבחרים הבאים לא יפחדו מדי פעם להתבטא למען הנשים, ולא רק חברות כנסת (הראויות מאד) שפעילות בנושא כל השנה. שוויון מתחיל בהחלטה שיהיה שוויון ובנבחרי ציבור שאכפת להם.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות