איפה פה מתלהמים על הגז? - המנהל האופטימי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איפה פה מתלהמים על הגז?

8תגובות

זה עומד להיות פוסט לא פופולרי. לפני כמה שנים נכנס בן אדם למשרד האנרגיה (אולי אז קראו לזה המשרד לעניינים אנרגטיים או משהו לא ברור אחר, תלוי בהרכב הקואליציה באותו זמן) וביקש לקנות רישיון לקידוח בים. כששאל כמה זה יעלה לו, נקבו בפניו בסכום שהיה זניח ואולי אפילו קיבל את הרישיון ללא עלות. כששאל כמה מס יצטרך לשלם, ענו לו שלא ידאג לגבי זה כי המס נמוך למדי. לאחר שהמשקיע הפנטזיונר עזב את המשרד, גיחכו פקידי המשרד (והיו המון כאלו כי היו אילוצים קואליציוניים) מאחר וגם הם ידעו שהמקסימום שהבחור יוציא מהים, זה שקיות ניילון שנסחפו לים מהקיץ הקודם. אלא שהבחור היה עקשן והחליט שהוא לוקח את הסיכון ומשקיע סכומים לא מבוטלים בפרוייקט.

הזמן עבר ויום אחד במקום שקיות ניילון, פרץ מהקידוח גז. גז אמיתי ובכמויות עצומות. המשקיע היה מרוצה מאוד מהשקעתו והחל לגייס משקיעים מבחוץ שיש להם ניסיון רב בהקמת התשתית להוצאת הגז מהאדמה. אלא שאז הפקידים שהעניקו את רישיון הקידוח בעלות ששווה לנזיד עדשים התעוררו. "הכיצד יתכן שבן אדם אחד ייהנה ממשאבי טבע לאומיים?". הקריאה הזו היוותה אות לפרוייקט לאומי חדש שניתן לכנותו: "הכה ביזם". לפרוייקט נרתמו עיתונים, פוליטיקאים וארגונים שנקראים ארגונים חברתיים מפני שהם מגנים על כל מי שפוגע בחברה. לא החברה שנטלה את הסיכון וקדחה, אלא חברת האנשים.

הימים חלפו, המילים התעופפו באוויר, חלקן מתלהמות וחלקן מנאצות ולבסוף הוחלט על שינוי בדיעבד של מתווה המס ושינוי של מספר אלמנטים אחרים אשר קשורים בהתנהלות המדינה מול היזם ששפר מזלו. השינוי בדיעבד הרחיק כמה מהמשקיעים הפוטנציאליים ובשלב מסויים, פקיד אחד הפך את החלטתו, מה שגרם לסערה לא קטנה מפני שמספר מפעלים שכבר ראו את עצמם מתחברים לתשתית הגז, הבינו שיצטרכו להמתין זמן מהצפוי.

אסדת קידוח תמר
אבי בר אלי


אחרי שהרגזתי את מי שהרגזתי, הגיע הזמן להבהרות. הראשונה, ברור לחלוטין שלא יתכן שמדיניות המיסוי, התמחור, היצוא וההרכב של הגוף שמפיק את הגז תישאר כפי שהיא מבלי שתתבצע התאמה למציאות החדשה שנוצרה. הבהרה נוספת, הייתי שמח מאוד לגלות שהיזם שמצא את הגז אינו היזם שמצא אותו. לצערי הרב, אני נושא עליי צלקות כואבות מהסדר החוב של דלק נדל"ן בנוסף לנזק שנגרם לנו בשל אחזקות שהיו לנו (קרנות אפסילון) בחברת הנדל"ן של דלק (אינני זוכר את שמה כעת) שנסחרה בשעתו בבורסת ה AIM בלונדון שנמחקה מהמסחר בהצעת רכש כפויה ואלימה תוך ניצול סעיף תקנוני וקיפחה מאוד את בעלי המניות שלה מטעם הציבור. אבל לעיתים השיח הופך להיות אלים, דמגוגי ומתלהם. זה מתחיל בפוליטיקאים שלא מבינים בנושא מאומה אשר מפזרים הצהרות לוחמניות שנועדו להנעים את אוזני הציבור וממשיך בפרסום כתבות שחלקן גובלות באלימות מילולית וחלקן הזויות (מדינת ישראל תשתלט על נובל ??? למה לא על אפל?, אייפון חינם לכל אזרח). עלינו להכיר בכך שהאשמה העיקרית בסיטואציה שנוצרה היא במדינה.

המדינה מעולם לא דאגה להתוות מדיניות מיסוי/יצוא בנוגע לגילויי אנרגיה, אלא החלה בתהליך רק לאחר שהקידוח הפך לתגלית מסחרית). אם המדינה הייתה חושבת על כך מראש, ייתכן ואז כל הפסטיבל הזה היה נמנע. שלא לדבר על כך שהמדינה גם שינתה את מדיניותה מספר פעמים לאחר שכבר התקבלה החלטה. התנהלות מסוג זה עלולה להרחיק יזמים אשר יחששו משינוי במדיניות הממשלה בדיעבד. חמור מכך, משקיעים זרים יירתעו מאוד מכניסה לפרויקטים עתירי הון בשל אותו חשש.

בינתיים, אפשר להמשיך להתלהם. רוב הציבור אוהב את זה.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות