מה קורה כששוק המניות הוא אלטרנטיבת ההשקעות היחידה - המנהל האופטימי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה קורה כששוק המניות הוא אלטרנטיבת ההשקעות היחידה

3תגובות

בניסיון להבין את הסיבה לירידות בשווקים, מתגבש סוג של קונצנזוס לפיו הירידה בשיעור הצמיחה בסין מהווה את המקור לכך. מאחר וסין היוותה עד לאחרונה צרכנית של כמחצית מהסחורות התעשייתיות בעולם נראה היה הגיוני למדי לתלות את ה"אשם" בנפילות במחירי הסחורות ובשווקי המניות בהתמתנות המשק הסיני. עם זאת, יש להכיר בכך שהירידה בקצב הצמיחה בסין נעוצה בשינוי הטקטוני שעובר על המשק הסיני שבו הוא נשען יותר ויותר על שירותים וצריכה פרטית לעומת ייצור ויצוא בעבר ולכך יש השלכות על הכלכלה הגלובלית. אבל סין היא לטעמי רק הטריגר, הזרז למה שמתרחש כיום בשווקים. השינוי במשק הסיני לא החל לאחרונה ולכן הניסיון לתלות בו את האחריות לירידות הוא רק חלק מהתמונה הכוללת.

הסיפור מתחיל בשלהי 2008, מועד שבו החלו הריביות בעולם לרדת בתגובה למשבר הפיננסי.  כזכור, הבנקים המרכזיים ברחבי העולם הפחיתו את הריבית לרמות שפל שלא נראו עד כה. לאחר שהשווקים החלו להירגע בתחילת 2009,  מצאו עצמם המשקיעים בסיטואציה שלא הייתה מוכרת להם שבה הם מסיטים חלק הולך וגדל מתיקי ההשקעות שלהם לעבר נכסים בעלי סיכון גבוה מאחר והאלטרנטיבות הסולידיות הניבו תשואות אפסיות.

כך קרה שנוצרה תזה חדשה לפיה "צריך להחזיק מניות בגלל שאין אלטרנטיבה". יופי של הסבר כלכלי. אלא שבמקביל להסטת הכספים לשווקי המניות/נדל"ן/קונצרני, הכלכלה הגלובלית שבה אמנם לצמוח אבל בקצבים נמוכים בהרבה מאלו שחוותה טרום המשבר. העובדה הזו לא כל כך הפריעה למשקיעים לאחר שלמעט כמה אפיזודות קצרות, הכסף המשיך לזרום בעוצמה לשווקי המניות. התוצאה היא שמדדי המניות עלו מאז 2009 בקו כמעט ליניארי עד לאמצע השנה הנוכחית. הגרף המצורף מטה מיטיב לספר את הסיפור הזה. הגרף משווה את קצב צמיחת הכלכלה הגלובלית לעומת מדד המניות הגלובלי. האנומליה הזו בין מחירי מניות עולים לעומת קצבי צמיחה מתמתנים לא יכולה הייתה להימשך עוד זמן רב.

 

רבות נכתב לאחרונה (לפני הגל האחרון) על כך שמחירי המניות היחסיים בעולם נמצאים בנקודת שיא של השנים האחרונות.  למעשה בניכוי התמחורים המטורפים של שנת 2000, אני מתקשה לזכור תקופה בה המחירים היו כה יקרים. ההיסטוריה מלמדת שכשהכל יקר, לא דרוש יותר מגורם איזוטרי כדי לגרום למניות לרדת. לצעירים (ולמבוגרים שאולי שכחו) אזכיר שהטריגר שהוביל למפולת של שנת 2000 היה ההמלצה של גולדמן זקס (אייבי ג'וזף כהן שכיהנה אז כאסטרטגית הראשית של גולדמן חתומה על ההמלצה הזו) להגדיל את רכיב המזומן על חשבון מניות. זה היה הזרז לירידות, אבל לא הסיבה. כמו אז כך עכשיו וכך יהיה תמיד.

במקרה של היום, הריבית האפסית גרמה למשקיעים להתעלם מהנתונים הכלכליים ולהניח שבתקופה כזו זה "בסדר" לתת פרמיה מסוימת למניות. בהחלט יתכן שלאחר שהסערה הנוכחית תשכך, המשקיעים יחזרו לשוק "בגלל שאין אלטרנטיבה" לאחר שימצאו שהריבית על התמורה ממכירת המניות נותרה אפס. גם זה לא ישנה את העובדה שבסופו של דבר מניות או כל נכס אחר קונים בגלל האטרקטיביות הכלכלית שלהם ולא בשל שום סיבה אחרת.

 

נקודה לסיום : בראיונות שהעניקה אתמול נגידת בנק ישראל היא אמרה ש"אי אפשר לדעת כמה זמן הירידות ימשכו"

 

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות