ירידה בתפוקות והטרדות מיניות: האם תם עידן האופן ספייס? - מנהיגות ארגונית - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ירידה בתפוקות והטרדות מיניות: האם תם עידן האופן ספייס?

בעוד ארגונים רבים עדיין מאמינים שחללי עבודה משותפים מגבירים שיתוף פעולה ותקשורת בין עובדים, מחקרים חדשים מצביעים על תוצאה הפוכה

סטארט אפ
Bloomberg

לאחרונה פנה אלי מנכ"ל חברה לקבלת ייעוץ. "גיבשנו החלטה להעתיק את החברה למרחב עבודה פתוח", אמר. "ואני רוצה שתנחי אותנו איך להכין את המנהלים והעובדים לקראת המעבר לאופן ספייס". ביקשתי תחילה להבין מה גרם להם להחליט לעבור ממבנה עם משרדים סגורים למרחב עבודה משותף. "אה נו, זה ברור", ענה המנכ"ל ללא היסוס. "כדי לחסוך עלויות ולהגביר שיתוף פעולה".

"אם כך", השבתי לו "העצה הטובה ביותר שתוכל לקבל ממני היא לא לעבור לאופן ספייס. במבחן השורה התחתונה - הן מבחינת הרווח והן מבחינת שיתוף הפעולה - אתה עלול לשלם מחירים כבדים".

בשני העשורים האחרונים, השאיפה לשיתוף פעולה בין עובדים הביא ארגונים לשינוי מבנה המשרד המסורתי לחללים פתוחים, שקופים ונטולי קירות, דלתות וגבולות מרחביים. תומכי השיטה טענו שזהו המפתח להעלאת האינטראקציה בין העובדים, הפריה הדדית בפיתוח רעיונות חדשים, שיתוף פעולה ואינטליגנציה קולקטיבית. תפישה זו, לצד החיסכון הניכר בעלויות השכירות והיכולת לאכלס מספר רב יותר של עובדים תחת אותו מרחב - גרמו לטרנד לפשוט כאש בשדה קוצים, עד כדי כך שב-2017 כ-70% מהמשרדים בארה"ב עוצבו כאופן ספייס.

ואולם מחקרים עדכניים מגלים שמרחב העבודה הפתוח אינו עומד בציפיות. יתרה מזאת, מחקר מטעם אוניברסיטת הרווארד מיוני 2018 בקרב 150 עובדים בשתי חברות Fortune 500, שהשווה את אופן אינטראקציית העובדים לפני ואחרי המעבר לאופן ספייס - אף מוכיח כי ההפך הוא נכון.

עליית החומות וירידה בתפוקות

בעזרת טכנולוגיות מתקדמות ושרתי תקשורת אלקטרוניים, החוקרים מדדו את דפוסי ההתנהגות של העובדים לפני ואחרי העיצוב מחדש של המשרדים, בפרמטרים של זמן: האינטראקציה פנים-מול-פנים, מספר האימיילים ומספר הצ'אטים, תוך מדידת התנועה, המיקום, היציבה והשיחות הבינאישיות.

התוצאות הראו ממצאים מדאיגים: ברגע שהקירות ירדו, החומות הבינאישיות עלו: מספר האינטראקציות פנים מול פנים צנח ב-70% ואילו השימוש במייל עלה בשיעור של 50%-22%. במלים אחרות, במקום לעודד שיתוף פעולה פרונטלי נמרץ, מרחב העבודה הפתוח עורר תגובה אנושית הפוכה של נסיגה חברתית מקולגות ומעבר לתקשורת אלקטרונית.

אופן ספייס
ויקימדיה

בשלב זה שוחרי שיטת האופן ספייס עשויים לטעון כי הירידה באינטראקציה פנים-מול-פנים היא ביטוי למיגור קשקשת חברתית ובטלה גלויה. אולם המחקר הפריך גם תיאוריה זו, כשמצא שלא רק שמשך שיתוף הפעולה ירד אלא גם איכותו. מנהלי החברות שהשתתפו במחקר דיווחו כי לאחר המעבר לאופן ספייס, חלה ירידה באיכות הביצועים של החברות. מחקר זה מצטרף למחקרים נוספים שמדווחים על ירידה של 15% בפרודוקטיביות בעבודה באופן ספייס.

מדוע זה קורה? מחיצות מסייעות לשיתוף פעולה ואינטליגנציה קולקטיבית בין עובדים, ממתנות את השפעת האילוצים הקוגניטיביים עליהם ומסייעות להם להבין את סביבתם ואת מיקומם במרחב בארגון. כמו בכוורות דבורים, בני אדם זקוקים למחיצות ומתחמים מוגדרים כדי לעשות סדר בראש בסוגיות של חשיפה למידע, קבוצות שייכות וצורות דיווח, וכן כדי לצמצם עומס יתר, הסחות דעת, דעות קדומות וראייה מוגבלת, ולעודד שביעות רצון, מיקוד ופרטיות.

מרבדים רועשים של אנשים מנותקים

במבחן התוצאה, מחקרים מראים שרעיון מרחב העבודה המשותף יצר "מרבדים" של עובדים שיושבים בסמיכות זה לזה, אך מבודדים את עצמם זה מזה באמצעות אוזניות גדולות, ומשתדלים להיראות עסוקים ככל הניתן - אבל רק למראית עין. עובדים מדווחים שהם מתקשים להתרכז, אינם מצליחים לסיים משימות, מוסחים תדיר, סובלים מפגיעה בזיכרון ונאלצים להשלים עבודה מהבית. הישיבה הסמוכה זה לזה אף מכפילה את סיכוייהם לחלות במחלה ולהיעדר מהעבודה כתוצאה מכך.

אלמנט הרעש בחלל העבודה המשותף נתפס כמטרד גדול במיוחד: פרופסורים באוניברסיטת סידני מצאו כי 50% מהאנשים העובדים במרחב עבודה פתוח לחלוטין, וכ-60% מעובדים ב"קיוביקלז" – קוביות עבודה - סובלים מהרעש בעבודתם. על פי מחקר של Steelcase מ-2014, עובדים במרחב עבודה משותף איבדו 86 דקות עבודה ביום בגלל הפרעות רעש.

אופן ספייס מגביר הטרדות מיניות

מרחבי עבודה פתוחים ונטולי פרטיות אף גובים מחיר כבד בתחום ההטרדות המיניות, בייחוד כלפי נשים. במחקר מ-2018 בקרב סוכנויות ממשלתיות בבריטניה שעברו ממבנה משרדים מסורתי לאופן ספייס, עובדות דיווחו כי הן סובלות מתחושה שהן מוצגות לראווה, וכי מנהליהן הגברים מדרגים נשים המועמדות לתפקידים לפי מראן החיצוני.

עוד דווח על ידי נשים על אווירת סקסיזם, חרדה וחיפוש אחר מקום מפלט מחוץ למקום העבודה כדי להתרכז בעבודה. "היעדר הקירות מאפשר לגברים אלו לשפוט ולדרג נשים על סמך רמת משיכתן המינית, בדיוק כמו גברים בחוף נודיסטים", סיכמו החוקרים.

אז מה עושים?

אם אתם שוקלים להעביר את הארגון שלכם לאופן ספייס, עצרו וחשבו שנית: דווקא, ובעיקר, על המשמעויות הכלכליות. גם אם נדמה לכם שהרווחתם יותר עובדים בפחות מטרים רבועים ובפחות כסף, החיסכון בנדל"ן עלול להיאכל על ידי הירידה בתפוקה ותחלופת העובדים. אם אתם יכולים, הישארו עם המבנה המסורתי שמאפשר לכל עובד לבצע עבור הארגון עבודה איכותית בפינה שקטה משלו.

אם הארגון שלכם כבר פועל באופן ספייס ואין אפשרות לחזור למבנה מסורתי, הנה כמה פתרונות ממזערי נזקים שבאפשרותכם לבצע בקלות יחסית:

1. צרו חדרי בריחה: בעזרת מחיצות ניידות ושיפור אקוסטיקה, באפשרותכם להקצות חלק מחלל המבנה ליצירת חדרים פרטיים בגדלים שונים, אליהם עובדים יוכלו לגשת כדי להתרכז בעבודה או לקיים ישיבת עבודה פרטית. 

2. תנו זכות קדימה ליצירתיים: לאחר שיצרתם את חדרי הבריחה, יש לתת את הדעת למי מהעובדים זקוק להם יותר מאחרים. לפי מחקר חדש, 65% מהעוסקים במקצועות יצירתיים דירגו את מרכיב השקט כקריטריון ראשי לביצוע עבודתם בהצלחה. בעולם העבודה של המאה ה-21 נדרש מכולנו להיות יצירתיים. בתוך כך, עובדים במקצועות יצירתיים כדוגמת אנשי ארט וקריאייטיב - זקוקים לשקט יותר מאחרים. בהקצאת החדרים הפרטיים שיצרתם, תנו להם עדיפות ראשונה כדי שיוכלו לספק תוצרים מיטביים.

3. השקיעו בפתרונות ריהוט: בעקבות מצוקת הפרטיות בחללי עבודה משותפים, חברות הרהיטים פיתחו קטגורית ריהוט חדשה שמתנהגת כפלסטר על הפצע הפתוח של האופן ספייס. ספות עם קירות מובנים שעוטפים את הספה מכל צדדיה תוך הפיכתה לחלל קטן ופרטי יותר, מחיצות מרופדות המחלקות את החלל המשותף לכמה אזורים נפרדים, תאי טלפון ופודים מודולריים המשפרים במקצת את הפרטיות האקוסטית והאישית ועוד - כל אלה הם פתרונות חלקיים שיוצרים לעובדים "איים" של שפיות ופרטיות גם בתוך חלל עבודה משתף.

4. אפשרו שילוב עבודה מהבית: לפי צורך, אפשרו לעובדים לעבוד מהבית. השבת השקט והפרטיות תייצר שביעות רצון מוגברת, עלייה בתפוקה, ירידה בתחלופה, ואף צמצום בהוצאות השכירות.

משרדי WeWork ניו יורק
Lauren Kallen / WeWork

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות