כך למדתי שלקנות מעבד מזון זה לא גברי - עורכי דין בעבודה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך למדתי שלקנות מעבד מזון זה לא גברי

העולם מסווג לפעולות נשיות וגבריות, וזה קורה לא רק במרחב האישי אלא גם ביחסי העבודה. כך למשל מקצועות כמו מזכירות וחינוך נתפשים כנשיים, ומקצועות כמו בינוי ומסחר נתפשים כגבריים. הפתרון יבוא קודם כל מהחברה

איור we can do it עם גבר
איור: דן לוינשטיין

אוהד גלעדי

ביום שישי האחרון יצאתי עם ילדיי ואשתי לרכוש מעבד מזון באחת מרשתות השיווק. זה כמובן לא נגמר רק במעבד מזון, וכשעמדנו בתור אמרתי לאשתי בהלצה: "יצאנו לקנות רק מעבד מזון, תראי עם מה סיימנו". אדם שאינני מכיר שעמד אחרינו בתור אמר לי (בבדיחות או שלא): "גבר לא אמור לצאת לקנות מעבד מזון". סיפור אמיתי זה מגלם בחובו תפישות חברתיות מושרשות ומחבר אותנו ישירות לנושא המאמר השבועי.

גם היום – בסוף 2018 – ישנן פעולות שכפי הנראה מסווגות תפישתית כ"גבריות" או "נשיות". הסיווג הזה לא חי וקיים רק במרחב האישי והפרטי, אלא גם ביחסי העבודה. כך למשל, גם כיום מקצועות כגון: מזכירות, סיעוד, משק בית, רווחה ואפילו חינוך והוראה, הם מקצועות שנתפשים כמקצועות "נשיים" וקיים בהם רוב נשי.במקביל ישנם שלל מקצועות שנתפסים ונשלטים עדיין על ידי רוב גברי מובהק (מקצועות "גבריים"), כמו למשל בינוי, מסחר, תעשייה או ניהול בכיר.

מאיפה זה בא וכיצד זה ייתכן שגם כיום ישנה הפרדה ברורה במקצועות מסוימים בשוק העבודה בין גברים לנשים? ובכן, התשובה לכך איננה ברורה ופשוטה. אולם ברור שישנו קשר הדוק בין תפישות חברתיות שאנחנו והחברה משרישים לילדינו מינקות ועד בגרות, לבין התוצאה.

בחברה המערבית שבה אנו חיים, כולנו נוטלים חלק ביצירת מסגרות "מוכוונות מטרה" לילדינו מרגע היוולדם ואילך. כך למשל: צבע החדר לרכה הנולדת הוא על פי רוב ורוד על גווניו, ולרך הנולד הוא יהיה אחר (לא ורוד); התינוקת הקטנה תשחק בבובות והבן ישחק בחיות ובחיילים (ועדיין – גם כיום – לחלק ניכר מאתנו זה ייראה מוזר שילד ישחק בברבי וילדה תשחק בחיילים וטנקים או בגיבורי על); הבנות תתחפשנה לנסיכות והבנים לפיראטים או גיבורי על; הבנים – לחוג כדורגל והבנות לחוג ריקוד או יצירה ועוד.

אפילו הסדרות לילדים מטמיעות מוסכמות חברתיות מסוימות אצל הרכים מינקות. "דורה" מטיילת בעולם עם קופיף חביב במגפיים, ובן דודה "דייגו" מציל את חיות הבר בגבורה עם ידידו הטיגריס (בעוד אחותו אליסיה יושבת במשרד ומסייעת מרחוק).

חנות צעצועים. בנות ישחקו בברביות ובנים בחיילים?
Sue Ogrocki/אי־פי

כלומר, מסלולי החיים של ילדינו והתפישות החברתיות המקובעות נקבעים ומנווטים עבורם מרגע לידתם ובכל הליך התבגרותם. כולנו, בשים לב או שלא בשים לב, תורמים יום יום להטמעת אותן תפישות בלב ובנפש של הדורות הבאים וגם בחיינו שלנו. 

וכך, תפישות חברתיות שלפיהן הבן/הגבר "צריך להיות חזק" ולשמש "ראש המשפחה" והמפרנס הראשי כשיגדל, בעוד שהבת/האישה בעלת תפקיד אחר – תפקיד תומך - ממשיכות להיות תפישות מושרשות מינקות ועד בגרות.

הדברים ניכרים ביותר בחיי היום יום שלנו (ופתחנו בדוגמה לכך). כפי שאמרנו, הם ניכרים מאוד גם במציאות של יחסי העבודה ויוצרים מסגרות נשיות וגבריות גם בעולם זה.

רצפה דביקה ותקרת זכוכית

אז מה הבעיה, אם כן, במציאות זו? התשובה ברורה: אנחנו יוצרים ומקבעים אפליה מגדרית בשוק העבודה ובחיי היום יום. אפליה מקובעת כזו גורמת לכך שאם חלילה נסטה מהמקובל, נבצע משהו שאיננו נורמלי.

אם נניח הנחה מבוססת שאותם מקצועות "נשיים" הם גם מקצועות שבהם השכר נמוך יותר וישנה רצפה דביקה ותקרת זכוכית בלתי נראים שאינם מאפשרים התקדמות, מיצוי פוטנציאל, יכולת להיות מפרנסת עיקרית והגשמה עצמית – הרי שקיבלנו תוצאה שלפיה אנחנו במו ידינו מנציחים אפליה, וגם מונעים ומעכבים שינוי ושיפור במצב החברתי והכלכלי בישראל.

פגי בסדרה "מד מן". נלחמה בעולם עבודה גברי
Jaimie Trueblood / AMC / yes

על פי מציאות מונצחת זו, משק בית בישראל לעולם יהיה מוגבל ביכולת של שני בני הזוג לתרום באופן שווה לפרנסת, הבית תוך מיצוי והגשמה עצמית ומקצועית לשני השותפים – לגבר ולאישה. על פי מציאות מונצחת זו, לעולם תפקיד האישה יהיה לתמוך ותו לא.

וכך מתקבעות להן מוסכמות שלפיהן נשים תהיינה מוכנות לעבוד בשכר נמוך מזה שמוצע לגברים בתפקידים שונים (שהרי איש אינו מצפה מהן לפרנס אלא אך לתמוך). והנה קיבלנו מיסוד של תפישות רעות מאוד של ערך עצמי, תפקיד חברתי משני ונחות – והכל בגלל מגדר.

ההשלכות לכך מרחיקות לכת. הן מונעות למשל את היכולת או התמריץ לטפל מן השורש בבעיות נוספות – כלל חברתיות - כמו שיפור מעמד המורה או המחנכים לגיל הרך, שיפור מעמד המטפלים בסיעוד וברווחה ועוד. זאת שכן, אם "הכל בסדר" – אין צורך לשנות דבר ולפנות ולהשקיע משאבים לשיפור בעניין.

בית המשפט לא יכול לתקן הכל

המשפט בישראל ובעולם ניסה לאורך השנים לתרום את תרומתו לשינוי ולמיתון ה"סגרגציה" בשוק העבודה ובחברה, והאפליה הגלומה במציאות זו. זאת לרבות איסור דרישת מועמדים ממגדר אחד לעבודה מסוימת, איסור מתן שכר שונה לעובדת ולעובד בעד עבודה שוות ערך, איסור אפלייה בקבלה לעבודה על בסיס מגדר והורות, דרישה לייצוג הולם של נשים במגזר הציבורי בתפקידים שונים ועוד.

בחלק מהמקרים, המשפט סייע ביצירת פריצות דרך של ממש. כך למשל, בפרשת אליס מילר, שעסקה ברצונה של מילר להתקבל לקורס טיס. מדינת ישראל על בכירי מערכת הביטחון התנגדו לכך נחרצות, וטענו לפני בית המשפט הגבוה לצדק ששילוב נשים בקורס טיס אינו אפשרי, בין היתר, נוכח היעדר כדאיות לאור אורך ההכשרה אל מול הרצון להינשא, ללדת וכד'. בית המשפט העליון לא התרשם ופסק בהתאם.

כיום – 24 שנים לאחר מכן – אנחנו כבר לא מופתעים כאשר על רחבת המסדרים גם חיילות המסיימות קורס טיס וכן טייסות המשתלבות בתעופה האזרחית.

אליס מילר באירוח של מדליקי המשואות בכנסת, 2015
דוברות הכנסת

אולם נדמה שהכלים של המשפט לטפל בתופעת הסגרגציה בשוק העבודה מוגבלת ככל שהדבר נוגע למקצועות "פחות נוצצים" אלא יותר יום-יומיים. המשפט לא יכול לבער תפישות חברתיות מיושנות, הוא גם לא יחליף את מסלולי החיים המוכוונים בהם אנו, החברה והתרבות המערבית של ימינו מוליכים את ילידנו מינקות, על פי מגדרם.

זאת שכן, המשפט משקף נורמות חברתיות קיימות ומתרגם אותן לכללי עשה ואל תעשה. השינוי, אם כן, חייב להיות באותן נורמות חברתיות שעל פיהן מתעצב ומתעדכן המשפט. השינוי הנדרש מחייב – בראש ובראשונה – הפנמה אמיתית ועמוקה בכל הסובב אותנו (בחינוך, בתרבות, בקולנוע, בספרות ועוד), בכך שהסתכלות על פעולות כ"נשיות" וכ"גבריות" היא מיושנת, מסוכנת ובעיקר שגויה.

השינוי מחייב גם העלאת ערך (כלכלי ותדמיתי) של אותם מקצועות שבהם קיימת סגרגציה שהם קריטיים לחברה שלנו (ובראשם ההוראה, החינוך, הרווחה והסיעוד).

ועוד דבר נוסף - צעד קטן קדימה - כל אחד ואחת מאתנו יכול להתחיל בשינוי קטן כלפי ילדינו והסובבים אותנו, בהכרה שהבעת רגש זה אנושי (ולאו דווקא נשי), ובהימנעות מאמירות המנציחות סטריאוטיפים כמו "תהיה גבר" או "אל תבכה כמו ילדה" וכד'.

המשפט יכול לתרום לכך, אולם כנראה שהוא איננו הכר להובלת שינויים עמוקים כאלה.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות