ביטוח סוציאלי הוא פטרנליסטי - ומוצדק - עורכי דין בעבודה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביטוח סוציאלי הוא פטרנליסטי - ומוצדק

עובדת שבחרה לוותר על ביטוח אובדן כושר עבודה התחרטה על זה כשחלתה שנתיים מאוחר יותר, ותבעה את המעסיק. ואולם, בית הדין לעבודה קבע כי העובדת אינה זקוקה להגנה פטרנליסטית מצד החוק ומצד המעסיק, ואיש אינו זכאי להתערב בהחלטותיה

בית הדין הארצי לעבודה
שירן גרנות

קרן שליט

בטור הקודם עסקתי בשילוב של אנשים עם מוגבלויות בעבודה, והמחשבה על אותו נושא לקחה אותי לערוץ נוסף שלו: כשדנים בעבודת אנשים עם מוגבלויות המחשבה הראשונית היא על אנשים שמלכתחילה מגיעים לעולם העבודה עם מוגבלויות; אבל פעמים רבות אנשים הופכים להיות עם מוגבלויות לאחר שכבר החלו לעבוד.

אם המוגבלות החדשה איננה מאפשרת להם לעבוד בהיקף דומה לקודם, או שאינה תוצאה של תאונת עבודה - הם מוצאים עצמם בפני בעיה כלכלית קשה: ההכנסה השוטפת שלה היו רגילים חדלה (או קטנה, בשל מעבר לעבודה חלקית), במקרה הטוב מצטרפת אליה קצבת נכות נמוכה מהמוסד לביטוח לאומי - ואילו מנגד ניצבות כל הוצאות החיים הרגילות, ומצטרפות אליהן, לעתים קרובות, הוצאות מיוחדות וחדשות הנגרמות עקב המוגבלות.

מקור הכנסה אפשרי לעובד כזה הוא ביטוח מפני אובדן כושר עבודה: זהו ביטוח המשלם תשלומים חודשיים במקרה של אבדן כושר העבודה. מהיכן יקום לעובד ביטוח כזה?

כל עובד במשק חייב להיות מבוטח בביטוח סוציאלי, וזאת בין אם מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה ענפי החלים עליו, ובין אם מכוח צו ההרחבה הפנסיוני הכללי החל עליו במקרה שאינו בא בתחולת הסכם קיבוצי או צו הרחבה ענפי.

הביטוח הסוציאלי נעשה באחד משני מסלולים - באמצעות קרנות פנסיה או באמצעות ביטוח מנהלים; מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) תשס"ה-2003 (ובקיצור - חוק הגמל) זכאי כל עובד לבחור כרצונו באיזה מסלול לבצע את הביטוח - האם קרן פנסיה או ביטוח מנהלים.

הביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה כלול בכל אחד מהמסלולים: הוא משולב באופן מובנה בתוכנית הפנסיה המקיפה של קרנות הפנסיה (ואז הוא נקרא "פנסיית נכות"), והוא נרכש כפוליסה נלווית לביטוח מנהלים (ואז הוא נקרא "פוליסה לאובדן כושר עבודה"). המקור המטיל את חובת הביטוח - הסכם קיבוצי, צו הרחבה ענפי או צו ההרחבה הפנסיוני הכללי - קובע גם את תקציב התשלומים (הפרמיות) לרכישת הרכיבים השונים בביטוח, כולל התקציב לרכישת הרכיב של ביטוח מפני אובדן כושר עבודה, הנלווה לביטוח מנהלים.

עד כאן הכל טוב ויפה ונראה כמסדיר, בין השאר, ביטחון סוציאלי מפני האירוע של אובדן כּוֹשר העבודה. ואולם רק לפני זמן קצר, באוגוסט האחרון, נפל דבר: בפני בית הדין הארצי לעבודה נדונה פרשת לנדסברג, שבה דובר על עובדת שהיתה מבוטחת בביטוח סוציאלי מכוח צו ההרחבה הפנסיוני הכללי (לא חל עליה הסכם קיבוצי ולא צו הרחבה ענפי).

כפי שראינו, יכלה העובדת לבחור בין ביטוח באמצעות קרן פנסיה לבין ביטוח באמצעות ביטוח מנהלים, והיא בחרה לבצע את הביטוח באמצעות ביטוח מנהלים; כפי שעוד ראינו, הביטוח מפני אובדן כושר עבודה בביטוח מנהלים, בשונה מהביטוח המקביל בתוכנית פנסיה בקרן פנסיה, אינו חלק מובנה מפוליסת הפיצויים והתגמולים של ביטוח המנהלים אלא נרכש כפוליסה נלווית; והנה העובדת בסיפורנו בחרה שלא לרכוש כלל את הפוליסה הנלווית לביטוח מפני אובדן כושר עבודה: היא הורתה למעסיק להסיט את מלוא התקציב שעל-פי צו ההרחבה צריך להיות מוקדש לרכישת הביטוח מפני אובדן כושר עבודה (תוכנית שהיא, כמובן, ביטוח ריסק), אל רכישת חסכון (שאין בו מרכיב של ריסק, למעט תשואת קופת הגמל). כלומר, על פניו נראה כי העובדת העדיפה את הוודאות שבחיסכון על פני ה"הימור" שבביטוח ריסק. המעסיק עשה כדברי העובדת.

שנתיים מאוחר יותר חלתה העובדת, והיתה יכולה להיות זכאית לקצבה בשל אובדן כושר עבודה - אילו היתה לה פוליסה לעניין זה. משלא היתה לה פוליסה כזו, תבעה מהמעסיק את הקצבאות שהפסידה, בטענה שלא הבינה את משמעות הבחירה שבחרה, שלא קיבלה הסברים מתאימים ושהמעסיק לא היה רשאי להישמע לבחירתה לוותר על הביטוח, בהתחשב בעיקרון היסוד החולש על כל דיני העבודה: עובד אינו יכול לוותר על זכויותיו, והמעסיק לא "יסייע" לו בכך.

בית הדין הארצי לעבודה צירף לדיון את היועץ המשפטי לממשלה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, נשיאות הארגונים העסקיים וחברת הביטוח שבה נרכש ביטוח המנהלים, ולאחר ששמע את עמדות כל הצדדים והגופים דחה את טענות העובדת.

בית הדין הנחה את עצמו על פי פסיקה של בית המשפט העליון בנושאים משיקים, שבה נאמר כי חשיבותו של נושא החיסכון הפנסיוני, הן ברמה הלאומית והן ברמה האישית, מטילה על הרגולטור אחריות כבדה, אך אין בכך כדי לגרוע מהאחריות האישית המוטלת על כל פרט לשקול את צעדיו ולתכנן את עתידו הפיננסי. על בסיס תפישה זו קבע בית הדין כי חוק הגמל נתן לעובד חופש מלא לבחור את סוג המוצר הפנסיוני שהוא מעדיף (למשל - האם ביטוח מפני אובדן כושר עבודה או שמא חסכון להון), וכי לצורך כך העמידה לו החקיקה כלים ראויים (יועצים פנסיוניים, יועצי השקעות ואחרים), שבאמצעותם ישקול את צרכיו השונים ואת האיזון הנכון ביניהם. על פי תפישה זו העובד אינו זקוק להגנה פטרנליסטית מצד החוק ומצד המעסיק, ואיש אינו זכאי להתערב בהחלטותיו.

האם בכך נאמרה המילה האחרונה בעניין זה? אין לדעת. אולי תוגש עתירה לבג"ץ, ותנסה לשנות את מסקנות בית הדין הארצי לעבודה. בכל מקרה המילה האחרונה אינה פשוטה ואינה קלה. בית הדין הארצי לעבודה פירש את חוק הגמל וזכות הבחירה שהוא מקנה בפרשנות מילולית מסוימת שלעניות דעתי, אינה הפרשנות המחויבת ואינה הפרשנות היחידה.

ואולם דיון-העומק בסוגיה, לטעמי, אינו משפטי אלא חברתי: מהו ההסדר החברתי העדיף, לחברה ככלל ולבודדים בקרבה בפרט - האם הסדר אוניברסלי, המתאים לרוב העובדים וכולל חובת הגנה מקיפה לזיקנה כמו גם למקרי נכות ופטירה מוקדמות, או הסדר אישי, במסגרתו יוכלו עובדים, על-פי שיקול דעתם, להמיר הסדר אחד בהסדר אחר (למשל - לוותר על ביטוח נכות כנגד חסכון להון, כמו בפרשת לנדסברג, או אפילו לוותר על גימלת זיקנה כנגד חסכון להון)? באיזה הסדר - אוניברסלי או אישי - תשלם החברה מחיר (חברתי) נמוך יותר? ומדוע שלא לקבוע הסדר-ביניים שבו תהיה אפשרות לוותר על ביטוח מפני אובדן כושר עבודה, אך זאת רק ביחס לנתח מסוים של השכר (למשל - מעל השכר הממוצע במשק, העומד כיום על קרוב ל-10 אלף שקל או מעל חלק מסוים שלו), ולא תהיה אפשרות לוותר על ביטוח חלקו הראשון של השכר? או הסדר ביניים בו ניתן יהיה להמיר את הביטוח בחסכון רק מגיל (גבוה) מסוים ואילך, כשהעובד כבר צבר חסכונות אחרים?

אכן יש לנו נטיה אוטומטית לשלול כל פטרנליזם, ולכן גם כל כפייה של ביטוח סוציאלי, אבל לדעתי יש בהקשר שלנו מקום לפטרנליזם: אם לא היה לו מקום, אם אבן הבוחן האולטימטיבית הייתה אחריותו האישית של העובד - מדוע לכפות עליו מלכתחילה ביטוח סוציאלי? מדוע לא לכבד את אחריותו האישית לחסוך לעתיד? ואם כופים עליו ביטוח סוציאלי - מדוע לכפות עליו לבצע את הביטוח דווקא באמצעות קופות גמל? אולי השקעה אחרת, על-פי בחירתו החופשית, היתה משיאה לו רווחים הרבה יותר גבוהים?

ובכל זאת, נראה כי איש אינו מעלה בדעתו (לפחות לא אצלנו, אולי במקומות אחרים) לשחרר את נושא הביטוח הסוציאלי לשיקולו האישי המלא של העובד ולאחריותו הבלעדית. אז אם בנושא הביטוח הסוציאלי יש הצדקה לקצת פטרנליזם - יש הצדקה, לטעמי, לעוד קצת ממנו.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות