שימוע: מאדם וחוה ועד אדם ורטה - עורכי דין בעבודה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שימוע: מאדם וחוה ועד אדם ורטה

לפני שמעסיק מקבל החלטה לגבי עובד, עליו להציג בפניו את הטענות המופנות כלפיו ואת השאלות שעלו בעניינו, ולאפשר לו להגיב להן. ואם המעסיק אינו מאפשר לעובד שימוע - בית הדין רואה בכך פגם קשה מאוד ביחסי עבודה

אדם ורטה בשימוע שלו
דניאל בר און

קרן שליט

בראשית נקראה הזכות זכות הטיעון: מי שעניינו עומד להכרעה זכאי להביא את טיעוניו בפני בעל הסמכות שעתיד להכריע בעניין, בטרם תיפול ההחלטה הסופית.

עקרון זה הוצג על ידי בית המשפט העליון כבר בראשית ימיה של המדינה. ב-1958 סערו הרוחות בשכונת נחלת יצחק: עד קום המדינה היתה השכונה עצמאית, אחר כך סופחה לעיריית תל אביב, וב-1957, בעקבות פעילות נמרצת של חלק מאלף תושביה שביקשו להתנתק מתל אביב, הקים שר הפנים ועדת חקירה שישבה על המדוכה; על בסיס המלצת הוועדה הכריז השר על ניתוק השכונה מתל אביב וסיפוחה לגבעתיים.

תומכי ההתנתקות (יוזמי המהלך) נשמעו בפני ועדת החקירה ואילו מתנגדיה לא נשמעו - לא בפני הוועדה ולא בפני השר, הגם שפנו אליו וביקשו כי ישמע אותם. בג"ץ ביטל את הכרזת הניתוק מתל אביב בשל כך שלמתנגדיו לא ניתנה האפשרות להשמיע טענותיהם. בג"ץ הסתמך על החובה "לשמוע גם את האידך גיסא" שהיתה מושרשת במשפט המקובל האנגלי, אך ציטט גם - בהנאה לא מוסתרת - פסק דין אנגלי מ-1723, שתלה את המקור לזכות הטיעון בסיפור אדם וחוה: אלהים יודע את מעשיהם, ואולם בטרם יחרוץ את דינם לגירוש מגן העדן ולחיים קשים של בני תמותה הוא פונה לאדם ופונה לחוה, ומאפשר לכל אחד מהם להשמיע דבריו - הוא מקיים את השימוע הראשון.

הפסיקה הרחיבה את זכות הטיעון גם להחלטות של גוף ציבורי ביחסי עבודה: עובדת של עיריית תל אביב הגיעה לגיל 60, ועל פי ההסדרים שחלו אז רשאי היה ראש העיר להוציאה לגמלאות מוקדמת כבר באותו גיל; ראש העיר עשה כן על בסיס המלצותיהם של הממונה על העובדת ומבקר העירייה, ולאחר ששמע גם את דעתו של נציג ועד העובדים בעירייה, אך מבלי שהעובדת עצמה הוזמנה לדיון. בג"ץ ביטל את החלטתו של ראש העיר בשל הפגיעה בזכות הטיעון של העובדת.

אולי משום שהסיבות לחיוניותה של זכות הטיעון היו כה ברורות מאליהן, לא היתה הזכות כתובה (ובחלקה הגדול אינה כתובה עד היום): היא תוארה בפסיקה כעקרון יסוד הנמנה על עקרונות הצדק הטבעי. ואולם ב-1991 ניתן לראשונה בנוהל כתוב פן אחד של הזכות: באותה שנה פירסם היועץ המשפטי לממשלה הנחיות בדבר האפשרות העומדת למי שרשויות התביעה שוקלות להגיש נגדו כתב אישום, להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל ההחלטה אם אמנם יוגש כתב האישום. ייתכן כי על מנת לייחד את ההיבט הפלילי מעל זה המנהלי תיארו ההנחיות האמורות את "זכות הטיעון" כ"זכות השימוע". חלפו עוד כמה שנים, ובשנת 2000 עוגנה זכות השימוע במשפט הפלילי בחוק, באמצעות תיקון לחוק סדר הדין הפלילי.

זמן קצר לאחר שזכות השימוע-בטרם-כתב-אישום מוסדה בחוק, פיטרה מכללה אקדמית מרצה שעבד בשרותה במשך ארבע שנים שנים כעובד בניסיון. החלטת הפיטורים לא היתה מנומקת בכתב, ולמרצה לא ניתנה אפשרות להביא את טענותיו לפני שהתקבלה.

בדיעבד טענה המכללה כי ההחלטה נבעה משינויים שחלו בכיווני ההתפתחות של החוג שבו כיהן המרצה, שלא תאמו את תחומי התמחותו. המרצה, מצדו, טען כי פיטוריו נעוצים בפעילות שבראשה עמד לשם התארגנות של הסגל האקדמי במכללה - פעילות שהיתה לצנינים בעיני ההנהלה, ומחקה, מבחינתה, את הישגיו בעבודה ותרומתו לה. בית הדין לעבודה "לא התעניין" בסיבות לפיטורים: בית הדין מיקד את הדיון בכך שלא ניתנה למרצה האפשרות להביא טענותיו בפני הפורום שהחליט לפטרו. בית הדין סבר כי אילו ניתנה למרצה זכות הטיעון - יכולה היתה להתברר הסיבה האמיתית לפיטורים, וייתכן כי אז היתה המכללה מגיעה להחלטה אחרת.

באותו פסק דין פרש בית הדין לעבודה את דרכי פעולתה של זכות הטיעון ביחסי עבודה: לפני שמעסיק מקבל החלטה, עליו להציג לעובד את הטענות המופנות כלפיו ואת השאלות שעלו בעניינו; על המעסיק לעשות כן בפתיחות, בהגינות ובתום לב ומבלי להסתיר מהעובד דבר - ולנקוט באותה דרך כשהוא בוחן את הטיעונים שמעלה העובד: עליו לבדוק טיעונים אלה בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, ורק אחרי אותו תהליך מחשבתי לקבל את ההחלטה.

ואם המעסיק אינו מאפשר לעובד שימוע - רואה בכך בית הדין פגם קשה מאוד ביחסי עבודה, ומגיב בחומרה יחסית: למרצה מהמכללה נפסק פיצוי של 65 אלף שקל, רק בשל היעדר השימוע; לעובד אחר שפוטר לאחר קרוב לעשרים שנות עבודה, ולמרות שהפיטורים נגרמו מטעמים כלכליים של המעסיק, נפסקו כ-80 אלף שקל מאותה סיבה; לעובד שנויד מתפקידו תוך אי נקיבה בסיבה האמיתית לניוד וללא שימוע נפסק פיצוי של 40 אלף שקל.

יכולות להיות (ויש) טענות שונות כנגד מוסד השימוע ביחסי עבודה (למשל טענה על הצער והכאב הנגרמים לעובד כאשר לקראת השימוע מונים בפניו בפרוטרוט את כל מגרעותיו, שלא כולן בשליטתו), ואולם בעיני המוסד חשוב ותועלתו עולה על נזקו; יפה בעיני גם יצירתו וקיומו בעולם העבודה מבלי שיהיה צריך לעגנו בחקיקה.

ולקינוח: בשבוע הבא תועלה במוזיאון תל-אביב לאמנות (תל אביב - כולל נחלת יצחק) יצירתה של רננה רז, "השימוע" - יצירה העוקבת אחר השימוע-שלפני-פיטורים של המורה אדם ורטה, ב-2014. לא ראיתי את ההצגה, ראיתי שזכתה בכמה וכמה פרסים, נדמה לי כי הימור של צפייה בה עשוי להיות מוצלח.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות