משפחה שלכודה באיטליה ונהג שנדד שבוע בכבישים: החיים בסין תחת הווירוס

איך הגלגל מסתובב לו - כשערים רבות בסין כבר רושמות אפס מקרי הידבקות בנגיף, התפנו בסין לטפל בחוזרים מחו"ל. החשש כעת הוא מהתפרצויות מחודשות בגלל השבים ממדינות נגועות.

לחזור או לא לחזור לסין, זאת השאלה שמעסיקה את מרבית הגולים שלא מרצון מסין, ובהם הישראלים. חזרה היום לסין לפי כל העדויות היא הימור לא פשוט, במיוחד עם ילדים. לא בגלל החשש מהווירוס, במיוחד לא בשנחאי עם אפס הדבקות, אלא בגלל אפשרויות הבידוד.

ירוק, צהוב ואדום

6 שעות בשדה התעופה בפודונג שנחאי, עד שקירה מאוסטריה יצאה שמחה ומרוצה עם חותמת ירוקה ונחשקת על הדרכון. אחרי כמעט 7 שעות של תהליך מייגע בשדה התעופה, היא הובלה אחר כבוד בהסעה פרטית מטעם ועד השכונה בשנחאי, שבה היא מתגוררת. דקות אחרי שהתמקמה בביתה הגיע נציג הוועד השכונתי וביקש ממנה פרטים נוספים, חיבר אותה לאפליקציה והציג בפניה את "העוזר האישי", זה שמעתה במשך 14 יום יספק את כל צרכיה: קניות ושליחויות מזון באדיבות הממשלה.

קירה חזרה לבד, בלי משפחתה, כדי לבדוק את השטח. שלוש פעמים ביום דופק על דלת ביתה "העוזר האישי", מביא משלוחים ומודד חום. אם היא צריכה שירותים נוספים, הוא נמצא במרחק קריאה באפליקציה – ממש בידוד 5 כוכבים.

התהליך בשדה התעופה ארוך ומייגע. כשהמטוס על המסלול, עולים פקחים עטופים מכף רגל ועד ראש ועוברים נוסע-נוסע, מודדים חום וממלאים תצהירים. בטרמינל מיוחד ממיינים ימינה ושמאלה בהתאם לסטטוס שנקבע להם - ירוק, צהוב או אדום.

הסטטוס הזה, שמוטבע על הדרכון, יקבע את מקום הבידוד ואת האפשרויות להיכנס למקומות שונים אחריו. צבע אדום יוביל אתכם ישר לחדר הטיפולים. כל השאר ממלאים טפסים, חותמים על התחייבויות ומתושאלים בקפידה. אחרי מעבר הגבול מחלקים את כל המגיעים לפי אזורי המגורים שלהם בשנחאי. לכל אזור יש נציגות שאחראית להעביר את הבאים בשלום לביתם ולהיות אחראים לבידודם המלא במשך 14 יום.

הבעיה היא שאם במטוס התגלה חולה, לוקחים את כל המטוס ישר לבידוד במלון מטעם הממשלה. היו גם כאלה שדפקו על דלתם יומיים אחרי שהגיעו והובילו אותם לבידוד במתקן ממשלתי, מאחר שהתגלה חולה על הטיסה.

חוזרים לנקודת ההתחלה

רפאל ואדריאנה, עם בתם בת השמונה דניס, יצאו משנחאי ב-23 בינואר לשבוע חופשה לכבוד ראש השנה הסיני. היעד היה האי הקטן פיפי שבתאילנד, והכוונה היתה להירגע בנופש נטול חפצים בלבוש מימימלי ובלי מכשירים אלקטרונים; ממילא כולם בסין לא עובדים במהלך החג. במהלך השבוע התפרץ הווירוס בסין, ערים שלמות הושמו תחת סגר מלא וחזרה לסין נראתה באותם ימים כמעשה התאבדות.

עם כפכפים, בגדי ים וכמה חולצות קצרות המשיכה המשפחה לאיטליה מולדתם, עד יעבור זעם. ממוקמים בבית המשפחה בבולוניה הם מיהרו לשחרר את דניס מלימודי האונליין המתישים ורשמו אותה לבית ספר מקומי. בינתיים ניסה רפאל למצוא סניף בחברה הבינלאומית שבה הוא עובד, שיהווה תחליף זמני לסניף בסין. מהסניף ברומא ביקשו ממנו להתרחק בגלל ריבוי מקרי הדבקה בצפון, הודו סירבה לתת לו ויזה בגלל ששהה בסין בחודש שלפני, ובפורטוגל נדרש בידוד לכל מי שבא מאיטליה.

שבוע של עבודה מהבית בלי מחשבים, עם טלפון אחד בלבד שהביאו עמם, עד שגם בית הספר נסגר. דניס חזרה ללמוד אונליין מטעם הבית ספר הבינלאומי בסין. בכל התקופה הזאת המשיכו לשלם שכר דירה של 3,000 דולר בסין ו-4,000 דולר לחודש - עלות לימודים בבית הספר הבינלאומי.

כעת הם לכודים באיטליה. סגר מוחלט הוטל על המחוזות בצפון המדינה, אין יציאות מ"האזור האדום". אין מדינה בעולם שמוכנה כעת לקבל אותם. אם באופן פלאי ישיגו טיסה לסין ואישורי יציאה, הם יושמו שם בבידוד מחמיר במקום שיועד לכך על ידי הממשלה הסינית. כך, כמו במשחק סולמות וחבלים, כל פעם הם חוזרים לנקודת ההתחלה.

סיפורים מהרשת

התוצאה הברורה של סגירת כמעט מיליארד בני אדם בבתיהם מול מסך, היא מאות מיליוני סיפורים וסרטים שרצים ברשת החברתית הגדולה בעולם. אין בתי קולנוע, אין ברים, אין חדרי כושר. החיים מתנהלים בעיקר בעולם הווירטואלי. מכאן גם כמויות עצומות של סרטוני הפייק ניוז שיצאו ממוחם הקודח והמשועמם של הנצורים, המצוידים באפליקציות עריכה. חלק מסרטוני הפייק ניוז שבכלל הופקו כבדיחה, שודרו במהדורות חדשות ברחבי העולם כאילו היו המציאות עצמה.

גם כעת, כשסין מתחילה אט אט לחזור לעצמה, עדיין יש 300 מיליון תלמידים בבתים והורים שמעדיפים לשמור אותם כמה שיותר בבית. מאות מיליונים התמכרו לסרטונים הקצרים ולשידורים החיים.

שידור חי כזה שידר את סיפורו של נהג משאית בשם שיאו (XIAO), שנהפך לגיבור היום או לדמות הטרגית, תלוי איך מסתכלים על זה. המסכן יצא עם משאית עמוסה סחורה מהעיר ווהאן, דקה לפני שזאת נכנסה לסגר שנמשך עד היום. הוא עלה על הכביש המהיר בדרכו דרומה. כשהגיע למחוז חפצו סירבו לאפשר לו לרדת מהכביש המהיר ולהיכנס לעיר מחשש להדבקה.

כך מצא עצמו שיאו נודד במשך שבוע על הכביש המהיר, מסורב יציאה בכל נקודה שאליה הגיע. עייף, תשוש ומיואש הוא העלה סרטון ל-Douyin, הגרסה הסינית של טיקטוק . בסרטון נראה הנהג האומלל כשהוא פונה בבכי לעזרת הצופים. אלפי צופים שיתפו את הרשויות בסרטון, ורק אז יצא שוטר מקומי לחלץ אותו מהלופ.

שידור חי נוסף שעשה כותרות הוא של גולש המכנה עצמו Yuansan. לילה אחד החליט יואן לצלם עצמו ישן ולשדר זאת בשידור חי. המטרה בשידור המוזר הזה היתה לבדוק האם הוא נוחר בשנתו. כשהתעורר, גילה לתדהמתו שמאות אלפי צופים עקבו אחריו ישן. השידור שלו נהפך לוויראלי והגיע ל-18 מיליון צופים. הצופים העניקו לו מתנות וירטואליות בשווי אלפי דולרים, שאותם הוא יכול לפדות לכסף אמיתי. האיש הרוויח עד היום כ-6,000 דולר משידורי השינה שלו.

גאן ביי

שתייה בסין היא עניין חברתי חשוב. השתייה הטקסית המשותפת מעוגנת בתרבות החברתית והעסקית. הסינים לא שותים לבד, הנוהג המערבי למזוג לעצמך כוס יין או וויסקי בסוף היום לא נפוץ בסין כלל, משום ששתייה היא עניין לקבוצה כחלק מאירוע חברתי.

מסיבה זו, מרבית המסעדות הגדולות בסין מציעות חדרי אוכל פרטיים, כדי לאפשר את המנהג הקולני. אז איך מרימים גאן ביי ("לחיים") בתקופה שבה כל אחד מבודד בביתו, ומפגשים הם עניין להערכת סיכונים?

יון חה ג'יו, בתרגום ישיר "שתייה בענן", הוא ביטוי חדש המתאר את המפגש הווירטואלי שנהפך לפופולרי. בקבוצות של עשרות ולעתים מאות אנשים על מסך אחד, מנהלים משתה וירטואלי - כל איש וכוסו המלאה.

לחיים, גאן ביי, שרק נהיה בריאים.