אם לציבור לא אכפת מעצמו - למה שלפוליטיקאים יהיה?

ביום הבחירות, המפלגות הכלכליות-חברתיות, או אלו שלפחות מתיימרות לצבוע את עצמן ככאלו, נתונות בסיכון להיעלמות, ובמקומן תופסות תאוצה מפלגות כמו זהות בראשות משה פייגלין, ימין כלכלי או אחרות ללא מצע כלכלי-חברתי ברור. התופעה הזאת היא סממן ברור לשינוי מדאיג בסדרי העדיפויות החברתיים שלנו כציבור.

נראה כי הציבור נעשה אדיש ככל שהדברים נוגעים לסוגיות כלכליות-חברתיות. ולכן, גם לפני מערכת הבחירות לא נמצאו התייחסות מהותיות של פוליטיקאים לסוגיות כלכליות עם השלכות משמעותיות על חיינו בשנים הבאות, דוגמת מתווה הגז, יוקר המחיה וכו'.

מפלגות שכן צבעו עצמן כחברתיות משלמות על כך מחיר פוליטי המתבטא בסיכון להיעלמות. כך, כולנו בראשות משה כחלון, שהעניק דירות בהנחה לאוכלוסייה מהמעמד הבינוני והבטיח סבסוד גנים מגיל אפס, וגשר בראשות אורלי לוי אבקסיס, שמניפה את הדגל החברתי, עומדות בסיכון שלא לעבור את אחוז החסימה.

זאת בעוד מפלגה כמו זהות, הקוראת לחופש - חופש מהסוג שמבקש להסיר את ידי המדינה והשפעתה בתחומים הכי משמעותיים לחיינו כחברה; חופש שמתעלם מהנכים, מהעניים, מהמוחלשים בחברה - זאת מפלגה שנראה, לפחות לפי הסקרים, תעבור בקלות את אחוז החסימה.

השינוי בסדרי העדיפויות החברתיות-כלכליות בא לידי ביטוי בשנים האחרונות בירידה בנכונות של הציבור לצאת ולהשמיע את קולו במטרה להשפיע על סוגיות אלו. התגייסות להפגנות ציבוריות זהו הכלי החשוב ביותר בידי הציבור, המסייע לשמירת האינטרס הציבורי בהקשר של החלטות בעלות השפעה כלכלית-חברתית, ונראה שההיענות לשימוש בכלי הזה נמוכה.

כך, ההפגנות נגד מתווה הגז נשמרו בקנה מידה קטן, וכך גם הניסיון שנעלם כלא היה להתחקות אחר מחאת האפודים הצהובים ולמחות כנגד יוקר המחיה בישראל. הפגנות אלו לא תפסו תאוצה ולא הצליחו לגייס קהל גדול יותר, ובפני אנשי הציבור והפוליטיקאים נמצא שאין צורך להתייחס לסוגיות אלו וניתן בקלות להתעלם מהן, כן, גם בתקופה שלפני הבחירות. האדישות שלנו כציבור כלפי סוגיות אלו מיתרגמת לכך שבמערכת הבחירות הנוכחית שתי המפלגות שחרטו על דגלן כלכלה חברתית - נמצאות בסיכון להיעלמות.

השינוי בסדרי העדיפויות החברתיים הצמיח מפלגות פוליטיות המתעלמות מצרכיו של ציבור המשתייך למעמדות הבינוניים-חלשים בחברה. מפלגות שזונחות קידום ערכים חברתיים-כלכליים, מתעלמות מהמעמדות החלשים ורגישות יתר של פוליטיקאים לבעלי אינטרסים. כך נמשיך לצפות בעלייתן של מפלגות ללא מצע כלכלי-חברתי, היעדר התייחסות לאי השוויון ולפערים חברתיים – מפלגות שלא סופרות את הציבור.

כשהציבור מסכים להדרדרות של מערכת הבריאות הציבורית הבאה על חשבון החלשים בחברה, מסכים להתעלמות מהמוחלשים במערכת החינוך והבריאות ומסכים ולקבל רמת שירותים ירודה בכל מה שקשור למיצוי זכויות מול משרדי הממשלה – נראה ביום שלאחר הבחירות את עלייתם של פוליטיקאים הממשיכים להתעלם מסוגיות אלו בשיקולים המנחים אותם בגיבוש תוכניות מדיניות וניהול התקציב.