אם אלו לא בוטים, אז השיח הפוליטי בישראל מחריד עד בחילה

"אף אחד לא פייק - כולם אנשים אמיתיים", כך תקף ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשלצדו ישב "קפטן ג'ורג'" את הממצאים ב"דו"ח הבוטים הגדול". הדו"ח פורסם ב"ידיעות אחרונות" ו"הניו יורק טיימס", וחשף את פרויקט הרשת שהליכוד ממנת לכאורה, במטרה להשמיץ את היריבים הפוליטיים, לרבות המפלגות הערביות, שזוכות לעתים קרובות למקלחת צוננת של גילויי גזענות והסתה. הטענה שמדובר על אנשים רגילים היא ההוכחה שהדפוס שמלווה את שיח הפוליטיקה הישראלית הוא מחריד עד כדי בחילה.

לנתניהו יש שיטה: בכל פעם שהוא מרגיש מאוים או חווה מאבק פוליטי צמוד, הוא שולף מלת מחץ ומטיח בפני יריביו, "שמאלנים!". "שמאלני" נהפכה בשנים האחרונות למלת גנאי קשה, שלא פעם התלוותה באלימות רשת בוטה וחריפה המופנית כלפי אנשי ציבור ומפורסמים שמתיימרים לדבר על שוויון אזרחי, או שסתם מפגינים חמלה כלפי החברה הערבית.

ואם "שמאלנות" לא מכאיבה מספיק, נתניהו שולף נשק חזק יותר, שפוליטיקאים מפחדים להיחשף לקרינה הרדיואקטיבית שלו, קרי, "ערבים". מדובר על קריאה המשמשת מלת העלבה חמורה שנהפכה לתיאור בוגדנות, שגנץ את לפיד בע"מ ניערו מעצמם מהר מאוד.

אז מה הבעיה עם ערבים?

מידת ההשפעה של נתניהו על השיח הישראלי מורגשת היטב. הבוטים לכאורה הם בסך הכל כלים בהפצת מסריו אל הציבור הרחב, ועל פניו המסר חילחל עמוקות בתוך השיח, עד כדי כך שהשאלה התמימה שהעלתה רותם סלע, "מה הבעיה עם ערבים?", חשפה את הפחד האימתני של הפוליטיקאים הישראלים. קחו לדוגמה את אבי גבאי, שהצהיר אי שם באוקטובר 2017 שלא ישב עם הרשימה המשותפת (שעוד היתה חיה ובועטת). גבאי, להזכיר, הוא מנהיג מפלגת העבודה, מפלגת השמאל של ישראל.

על פניו נראה שערבים פלסטינים בישראל איישו מזמן את עמדת בודק התוכנה, ה-QA, שבוחן את מידת איכותו של בוט ואיכות הדקלום הגזעני שהוא מסוגל להפגין. מנתונים שפירסם באחרונה מרכז חמלה, המרכז הערבי לקידום המדיה החברתית, עולה כי ב-2018 הופצו ברשתות החברתיות בישראל כ-474 אלף פוסטים מסיתים נגד ערבים, (ב-2017 שיעור ההסתה נגד ערבים ברשת עמד על כ-445 אלף). הנתונים הללו קיבלו חיזוקים רבים, בין היתר מחוק הלאום וההסתה המתמשכת של אנשי ציבור ופוליטיקאים המתייחסים לערבים כאויבים, שגם ישיבה איתם בממשלה ראויה לגנאי ומהווה קו אדום שלא מקובל גם על שיעור לא מבוטל מאנשי השמאל.

מהדו"ח עולה כי "מחצית מהפוסטים המסיתים שפורסמו ברשתות החברתיות בישראל במהלך 2018 נקשרו לפוליטיקה, ורובם מופנים כלפי חברי הכנסת והמפלגות הערביות".

מרכז חמלה הוא ארגון ללא מטרת רווח, שעוסק כבר שנים בסוגיית ההסתה ברשת המופנית כלפי ערבים ופלסטינים. בין יתר המטרות של הארגון נמצאת ההגנה על זכויות דיגיטליות כזכויות אדם, ובראשן הזכות לגישה לאינטרנט, אבטחה דיגיטלית, חופש ביטוי וארגון ברשתות דיגיטליות.

עוד עולה מהדו"ח שתדירות כתיבת פוסט בעל תוכן מסית המכוון נגד ערבים, לרבות פלסטינים, ברשת הישראלית, עמד על 66 שניות. מדובר על "שיפור" לעומת 2017, אז הזמן שנמדד בין שני פוסטים מסיתים עמד על 71 שניות. הממצאים של המרכז חושפים כאמור דפוס עוינות כלפי יותר מ-20% מאזרחי המדינה.

התחרות היא מידת הקיצוניות של השיח

גילויי גזענות הם הרגל שנהפך לקונבנציונלי בקרב טוקבקיסטים ימנים (אמיתיים או בוטים) שמיישמים את משנתו של ראש הממשלה. לגנץ זה היה ברור מלכתחילה, כוח פוליטי מותנה באימוץ השיח של הימין, ואם צריך אז גם מידה מסוימת של גזענות. ניכרת על גנץ ההשפעה מנתניהו; כבר מההתחלה עלה להתקפה בעזרת סרטון קמפיין "רק החזק מנצח", ובו הראה כמה פלסטינים דאג להפציץ בזמן כהונתו כרמטכ"ל.

התחרות שמתנהלת בינו לבין הליכוד היא על מידת קיצוניות השיח שילווה את הקמפיין שפונה ללב הבוחר הישראלי, והקרב שמנהלים גנץ ונתניהו מתבצע בעזרת אימוץ השיח הגזעני שטבע האחרון וחילחל בחברה הישראלית מזה שנים. יתרה מזו, בכל נאומיו הוא לא חשב אפילו להשתמש במלה שמגדירה את הזהות של יותר מ-20% אזרחי המדינה שהוא מתמודד על ראשות ממשלתה, כלומר - ערבים.

ה"יהודים, ולא יהודים" של גנץ, הם תיאורים הממשיכים את הטרמנולוגיה והז'רגון שטבע נתניהו במשך שנות שלטונו, והופצו ביתר שאת על ידי מערכת מתוחכמת ששולטת במדיה החברתית ומפזרת ארס לכל עבר.

בקיצור, בוטים, רובוטים או אנשים רגילים, שיח הפוליטיקה הישראלית נגוע בווירוס קטלני שתוצאותיו מורגשות היטב ברשת, והתהום שבו מתנהלת הזירה הפוליטית הישראלית מבחיל. נתניהו טען שלא מדובר על רובוטים. מה שכן בטוח, ניסוי הכלים מתבצע כל הזמן נגד הציבור הערבי, ושם נבדקה מזמן איכות המוצר שנחשף זה עתה.