כור גרעיני סודי בשם מדינת ישראל

ביקורן של שתי חברות הקונגרס מארה"ב, רשידה טאליב ואילהאן עומאר, זכה לכותרות נרחבות. את זה אפשר לזקוף לזכות מעמדן הפוליטי וממדי המשבר התדמיתי בין ישראל לדמוקרטים בארה"ב. ממדי המשבר יורגשו אולי מול המדינות בעלות העמדה האובייקטיבית ביחס למציאות הפוליטית באזור.

האמת היא שחברות הקונגרס הן שתיים מתוך מאות, אם לא אלפי, מבקרים שכניסתם לישראל סורבה ממניעים פוליטיים, ובשל דעותיהם שלא מסתדרות עם התפישה הביטחונית והפוליטית של ישראל, לרבות כאלה שהשמות שלהם מהווים איום קיומי, או שפשוט הפעילות הדיגיטלית מצביעה על נזק תדמיתי ופרובוקציה פוטנציאלית. ערבים, אזרחים גרמנים שאיכות הדם שלהם נתונה בספק, פעילי שמאל, אנשי תקשורת מחו"ל, דיפלומטים וכל מי שנשמע לא משהו במובנים של תעמולה, נהפך מיידית לחשוד שכניסתו לישראל מהווה סיכון ביטחוני.

עד 2016 מספר סירובי הכניסה לישראל זינק כמעט פי תשעה בתוך חמש שנים. ב–2016 לבדה סירבה ישראל לאפשר את כניסתם של 16,534 בני אדם, לעומת 1,870 מסורבי כניסה ב–2011 — כך עולה מנתונים שמסרה רשות האוכלוסין וההגירה ל"הארץ" ופורסמו ב-2017 (פניתי לדובר נתב"ג במטרה לקבל נתונים עדכניים, לא התקבלה תשובה).

לא מזמן היתה זו הסטודנטית לארא אלקאסם, שעוכבה בנתב״ג ימים ארוכים וכניסתה נדחתה בשל היותה פעילת ארגוני חרם ו-BDS לשעבר, וזאת על אף שהקונסוליה הישראלית בארה"ב העניקה לה אשרות סטודנט והתירה את כניסתה לישראל. אלקאסם הורשתה להיכנס לישראל לאחר שתי בקשות ערעור שהוגשו לבתי המשפט, אבל לא לפני שהסאגה הזו תפסה כותרות באמצעי תקשורת רבים בעולם, לרבות עצומה לשחרורה שפורסמה בגארדיאן הבריטי הקוראת לבטל את האיסור, ועליה היו חתומים אנשי סגל מאוניברסטאות בעולם.

כפי שקרה במקרה של אלקאסם, הפולמוס סביב כניסתן של שתי חברות הקונגרס ממוצא פלסטיני ניצב בראש מדורי העיתונים בעולם ונמצא בכותרות מרכזית באתרי החדשות. עצם הניסיון למנוע נזק תדמיתי גרם לנזק תדמיתי חמור אף יותר, ונראה שמי שמנהל את מערך ההסברה יצטרך לעבוד קשה ולענות על השאלה האונטולוגית בשיווק ישראל, כמדינת דמוקרטיה בלעדית במזרח התיכון.

"ישראל מיישמת את החרם של טראמפ על מוסלמים, במקרה זה נגד שתי חברות קונגרס נבחרות", הגיבה עומאר להחלטה. "למרבה הצער, זה לא מפתיע בהתחשב בעמדותיו של נתניהו, שדחה בעקביות מאמצים לשלום, הגביל את הידע הציבורי על המציאות האכזרית של הכיבוש והציב את עצמו לצד איסלאמופובים כמו טראמפ. אירוני שהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מקבלת החלטה שהיא עלבון לערכים הדמוקרטיים". כניסת המחוקקת הותרה מטעמים הומניטריים, לאחר שזו ביקשה לפגוש את סבתה, אלא שטאליב החליטה לוותר למען העיקרון.

בעיני, בולטת בעיניי התחושה שמדינת ישראל מתנהלת ככור גרעיני אחד ממטולה עד אילת. מתקן סודי שהכניסה אליו דורשת בידוק ביטחוני אינטנסיבי, כולל בידוק תפישתי עם שקלולי סיכון ונזק פוטנציאליים, קל וחומר כשמדובר על זרים ממוצא פלסטיני. עבור אלו, גם דרכון דיפלומטי לא יעזור, שחס וחלילה לא יתחשק להם להישאר כאן ויתחילו לפנטז על זכות השיבה וגבולות 48.