"לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזו": על פרדוקס השלילה - סיור מוחות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזו": על פרדוקס השלילה

עצם העובדה שאנחנו אומרים משהו אחד אבל הקהל מבין את ההפך הגמור הוא אבסורדי, אבל יש לכך השפעה מאוד חשובה על אנשי ציבור שדואגים לתדמיתם

ביל קלינטון מתוודה בנאום לאומה על פרשת לווינסקי
ASSOCIATED PRESS

כשאתם שומעים את הלהיט "נשבע לך לא בוגד, בחיאת עיוני לא בוגד", מה המחשבה הראשונה שעולה לכם בראש כלפי אותו בחור? כמעט כל מי ששאלתי אותו אמר בלי לחשוב פעמיים: "הוא בוגד". זאת למרות שהוא אומר בדיוק ההפך.

זוהי רק דוגמה אחת מתופעה מאוד מוזרה ומרתקת שחשובה לכל מי שמשתמש במילה "לא": אנשים נוטים לשכוח ולבטל שלילות, כך שכשהבחור מעיד על עצמו שהוא "לא בוגד", אנחנו ניטה לזרוק את ה"לא" החוצה, ונשמור בזיכרון דווקא את ההפך הגמור: הוא כן בוגד.

בניסוי מפורסם שערכה ד"ר רות מאיו, היא נתנה לנבדקים תיאורים כגון "דן הוא אדם מסודר" או את השלילה שלהם: "דן הוא לא אדם מסודר", ולאחר מכן משפטי סיטואציות, כגון "הבגדים של דן מקופלים בקפידה בארון שלו". הנבדקים נתבקשו להגיד האם הסיטואציות מתאימות לתיאור של דן או לא. מסתבר שכשהתיאור ניתן בשלילה ("לא אדם מסודר"), הנבדקים היו פחות מדויקים וענו לאט יותר.

כשערכו להם בהמשך מבחן שבו היה עליהם לזכור מה התכונות שהוצגו בפניהם קודם, הרבה מאוד נבדקים זכרו תיאורים עם שלילה כתיאורים ללא שלילה. כלומר הם הפכו את דן מאדם לא מסודר לאדם מסודר!

מדוע זה קורה? לטענת מאיו ועמיתיה, במקום לשמור במוח את הביטוי "לא בוגד" כמקשה אחת, אנחנו שומרים אותו בשתי שכבות: המילה "בוגד" היא הליבה של הביטוי, והמילה "לא" היא תיוג של שלילה שמצטרף אליו. כשזו תבנית השמירה שלנו, קל מאוד לבצע הפרדה בין שני המושגים, וכשזה קורה, לא מפתיע שדווקא מושג הליבה נשמר, בעוד התגית שמוצמדת אליו נעלמת, וכך "לא בוגד" נהפך ל"בוגד".

עצם העובדה שאנחנו אומרים משהו אחד אבל הקהל מבין את ההפך הגמור הוא אבסורדי, אבל יש לכך השפעה מאוד חשובה על אנשי ציבור שדואגים לתדמיתם. הדוגמה המפורסמת ביותר ל"נשבע לך לא בוגד" של החיים האמיתיים היא של נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. לאחר שהתפוצצה פרשת מוניקה לוינסקי, עמד קלינטון מול המצלמות וסיפק את ההצהרה המפורסמת "לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזו". על אף שהמשפט נהפך לאייקוני, הוא גרם לציבור להאמין שבדיוק ההפך קרה.

נאום קלינטון - דלג

אז איך כן עושים את זה נכון? אפשרות אחת היא לא להשתמש בשלילה. מאיו כתבה "במקום להגיד 'אני לא אשם', אמרו 'אני זכאי'". כך מילת הליבה שנשמרת היא "זכאי", שהיא בדיוק המסר שאותו רוצים להעביר. כשבנימין נתניהו, שידוע כאמן תקשורת מעולה, נדרש לבצע הכחשה הוא טבע את המשפט "לא היה כלום כי אין כלום". זו דוגמה קצת שונה לשימוש בשלילה, אבל היא מצוינת משום שמילת הליבה היא "כלום", וכך גם אם נשכח את השלילה, המסר עדיין מועבר.

עם זאת, אנשי ציבור יודעים לנצל את התופעה גם לטובתם, על ידי הכחשת אירועים שדווקא היו יכולים להיטיב עם התדמית שלהם. דוגמה שמצאתי מהזמן האחרון היא של הפרשן עמית סגל, שמטפח סביבו לאחרונה תדמית של "הפרשן הימני שעומד לבד נגד התקשורת השמאלנית". סגל פירסם פוסט בפייסבוק שבו הוא מכחיש שמועה שהדיחו אותו מהשתתפות ב"אולפן שישי" ומדגיש שימשיך להביע את דעתו בשידור.

הפוסט של עמית סגל - דלג

אלא שהמשפט "לא מנעו ממני לדבר בחדשות", כשה"לא" נשכח מהר מאוד, גורם לקהל לזכור את ההפך ומחזק את הקו שבו סגל הולך. אך זה לא קורה רק בפוליטיקה. כשניקול ראידמן הכחישה לאחרונה שיש רומן בינה לבין אקי אבני, סביר להניח שהיא רצתה לגרום לנו להאמין שאולי רומן כזה דווקא כן התרחש.

ההתנהגות המעניינת הזו צריכה לשבת בתודעה אצל כל מי שרוצה להעביר מידע או מסרים, אך גם לצד השני, להמונים שהמידע מופנה אליהם. לעתים טריקים כאלו נעשים כדי להשפיע על דעתכם, והיכרות איתם תסייע לכם לראות את העולם בעיניים פקוחות יותר ולקבל החלטות בצורה יותר רציונלית.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות