ממחר דף חדש: איך מתגברים על דחיינות? - סיור מוחות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ממחר דף חדש: איך מתגברים על דחיינות?

כולם מכירים את זה: "מחר נתחיל ללכת לחדר כושר". מחר, לא היום. זה אחד הפרדוקסים הכי קשים שקיימים, כי זה יכול לגרום לנו להיכנס ללופ אינסופי ולא לעשות כלום אף פעם. אבל בני אדם מתגברים על דחיינות למרות הכל. איך הם עושים את זה?

אנשים מתאמנים בחדר כושר
אלי סטרול

מה תעדיפו? שאתן לכם מאה שקל עכשיו, או בעוד שבועיים? כולכם, כנראה, תעדיפו לקבל את הכסף עכשיו. את אותו הדבר ניתן להגיד גם ההפך. אם תדעו שבעוד שבועיים אתם צפויים לעבור ניתוח, שאמור להיות כואב מאוד, הכאב הצפוי מהניתוח לא יטריד אתכם עכשיו, כשהוא כל כך רחוק.

אנשים נוטים להעריך פחות דברים שיקרו בעתיד. כך שאפשר תיאורטית להגיד שמאה שקל בעוד שבועיים יהיו שווים בעינינו כמו שבעים שקל היום, או כמו מאתיים שקל עוד חודשיים. זה כמובן משפיע מאוד על הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות: מכיוון שאפשר לחשב מתמטית את הערך שבני אדם נותנים לדברים בעתיד, אפשר להגיע למסקנות מעניינות.

בואו ניקח דוגמה: נניח שיש לכם חור בשן. זה לא נעים, ונניח שהוא גורם לכם כאב בערך של 2- בכל יום. כדי לסתום את החור, צריך ללכת לרופא שיניים, ולצערנו גם זה כואב, יותר מסתם יום עם חור בשן. זה יסב לכם כאב בערך של 6-, אבל לפחות לא יכאב לכם יותר מפה והלאה.

באופן רציונלי, הדבר הנכון לעשות הוא ללכת לרופא כבר עכשיו, כדי לסיים עם זה מהר ולסבול כמה שפחות. אבל אם אנחנו נותנים ערך מופחת לכאב שיהיה בעתיד, המחשבה על ללכת לרופא היום יכולה להיות מפחידה מאוד, והמחשבה על ללכת לרופא בימים הבאים כבר מרגישה הרבה פחות נורא. ואכן, כשפותרים את הבעיה מתמטית, מגיעים לכך שהפתרון האידיאלי יהיה ללכת לרופא מחר - ככה הכאב של ההליכה אל הרופא הוא פחות מוחשי, ולא סובלים יותר מדי.

אלא שלמחרת היום, פתאום הטיפול אצל הרופא מרגיש הרבה יותר קרוב, הרבה יותר כואב, לכן צריך לקבל שוב החלטה, ושוב, ההחלטה האידאלית תהיה ללכת לרופא רק מחר, וחוזר חלילה.

נשמע לכם מוכר? ככה בדיוק נוצרת דחיינות. כולנו מכירים טוב מאוד את תופעת ה"ממחר דף חדש": מחר אני ארד במשקל, מחר אני אתחיל ללכת לחדר כושר או אתחיל לעשות משהו שעושה לי טוב, מחר, לא היום. זה אחד הפרדוקסים הכי קשים שקיימים, כי זה יכול לגרום לנו להיכנס ללופ אינסופי ולא לעשות כלום אף פעם. אבל בני אדם מתגברים על דחיינות למרות הכל. איך הם עושים את זה?

ריצ'רד ת'יילר
KAMIL KRZACZYNSKI/רויטרס

ריצ'רד ת'יילר, זוכה פרס הנובל ומאבות תחום הכלכלה ההתנהגותית, הציע מודל מעניין. הוא טען שבמוח יש לנו שתי מערכות, המערכת ה"מתכננת" והמערכת ה"עושה". הראשונה היא מערכת שקולה שחושבת לטווח הארוך, והשנייה אימפולסיבית ומיידית, ומאחר שהיא כזו, הנטייה הראשונית היא להימשך אל ההחלטה שלה ולזנוח את תכנוני העתיד.

כדי להצליח בכל זאת לקבל החלטה בצורה רציונלית, אנחנו צריכים באופן אקטיבי "לשתק" את המערכת ה"עושה", להסיר את החסמים הנובעים מאימפולסיביות ולקבל את ההחלטה שמסתכלת לטווח הארוך. לא תמיד זה קל, לחלקנו יש שיטות שונות לעשות את זה, ורבים לא מצליחים לעשות זאת לבד וזקוקים לעזרה ולטיפול.

מבחן המרשמלו - דלג

עוד דוגמה נהדרת לדחיית סיפוקים הוא "מבחן המרשמלו". במבחן זה ניצבת בפני הילדים צלחת ועליה מרשמלו. נאמר להם שאם הם לא יאכלו אותו עד שהנסיין יחזור לחדר, הם יקבלו מרשמלו נוסף. מבחינה רציונלית "קרה", הדבר הנכון לעשות הוא לחכות למרשמלו הבא. שכן שני מרשמלו שווים יותר ממרשמלו אחד. אלא את המרשמלו השני נקבל רק "בעתיד", ולכן אנחנו נותנים לו ערך הרבה יותר נמוך מאשר המרשמלו שניצב מולנו כעת על הצלחת. זהו אתגר של ממש בפני ילדים קטנים.

ניסוי שעקב אחרי הילדים הללו גם עשרות שנים אחרי שהם עברו את "מבחן המרשמלו", מצא שילדים שחיכו בסבלנות עד המרשמלו הבא קיבלו ציונים גבוהים משמעותית במבחני ה-SAT (הפסיכומטרי האמריקאי), הראו יכולות למידה גבוהות יותר, פחות בעיות קשב והתנהגות, ויותר יכולת עמידה בלחצים.

מה הביצה ומה התרנגולת לכל הסיפור? ככל הנראה דווקא אי עמידה במבחן המרשמלו נובעת מכל אותן בעיות שתיארתי קודם, או בשפה של ריצ'רד ת'יילר, מחוסר היכולת לשתק אקטיבית את מערכת ה"עושה" כדי לאפשר למערכת ה"מתכננת" לפעול.

אלו רק שתי דוגמאות לסתירות בין "המערכת העושה" ל"מערכת המתכננת". אך בכלליותה, דרך ההסתכלות השונה של ת'יילר על הבעיה הזו פתחה פתח חשוב להבין כיצד אנשים מקבלים החלטות.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מקרי קורונה בישראל

ישראל יוצאת מהגדילה האקספוננציאלית, אך משאירה את הצוותים הרפואיים מאחור

במשרד הבריאות מציגים את הנתונים בסקלה לינארית, ואז קשה יותר לראות איך הדברים משתנים - ובפרט האם יש גדילה אקספוננציאלית. דרור פייטלסון מציג אותם בסקלה לוגריתמית, ויש לו בשורות טובות ובשורות רעות