1.5 סנטימטר של חוף לאדם בישראל - תשתיות וסביבה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

1.5 סנטימטר של חוף לאדם בישראל

במשך דורות שטפו לנו את המוח שסדר יום אזרחי מגיע רק בסוף; איכות החיים הרי נמדדת רק ביכולת לחיות בבטחה ללא פיגועים ומלחמות ■ שאר עניינים אזרחיים פעוטי ערך זוכים לסדר העדיפות הנמוך ביותר מצד אלו האוחזים בהגה השלטון

10תגובות
חוף ים
מוטי מילרוד

האם ניפול שוב בפח? האם שוב נאמין כשיאמרו לנו שזה הצבעה על או-או? או הצבעה על סדר יום ביטחוני או הצבעה על סדר יום חברתי-כלכלי? או הצבעה על איראן או הצבעה על הפקקים? או הצבעה על מיגור החמאס או הצבעה על הגנת החופים שלנו?

כשמסתכלים במפת ישראל, נדמה שיש לנו רצועת חוף ארוכה. אבל בפועל נותרו לנו כ-50 קילומטר פתוחים. משאב טבע פתוח, עממי, שנעלם והולך. 1.5 ס"מ של פיסת חוף שעדיין נותרה לכל ישראלי.

אי אפשר לומר שהישראלים אדישים לחופים. במשך שנים השיגו קבוצות מקומיות יחד עם ארגוני הסביבה הצלחות אדירות בשחרור החופים מאימת הנדל"ן והטייקונים. ניצחנו אותם בפלמחים, בחוף הכרמל, בנהריה, בהרצליה ובמקומות אחרים. הצלחנו לעורר את דעת הקהל הציבורית לכך שצריך גם שינוי מערכתי. קידמנו יחד, פעילי חברה, סביבה וארגונים ארציים, תיקון לחוק החופים המאפשר לבטל תוכניות בנייה ישנות, כאלו שאושרו לפני כניסת החוק לתוקף, ושמימושן יוביל לפגיעה הרסנית לסביבה החופית.

אז מדוע לא הצלחנו עדיין ברמה הארצית? למרבה הצער, אינטרסים צרים של ממשלת ישראל, דאגה לפיתוח נדל"ני לטובת האלפיון העליון ויחסי הון-שלטון חברו יחד כדי לחסום את תיקון החקיקה המערכתית הנדרשת. הון ושלטון גברו גם הפעם, כמו במקרים אחרים, על הדאגה של מקבלי ההחלטות בישראל לאינטרס הציבורי.

אז מה עכשיו? האם ניתן יהיה לדרוש מהמתמודדים לבחירות הקרובות לקדם סדר יום חדש, כזה הדואג בין היתר להגנה על החופים שלנו? כנראה שלא, הרי הבחירות הקרובות, כמו תמיד, הן קודם כל על מיגור איראן והחמאס! שהרי כולנו, הפעילים המשוגעים להגנה על הסביבה, הלוחמים נגד הטייקונים, וגם אלה שאינם משוגעים על הסביבה אבל אוהבים לברוח לים – כלומר, עם ישראל בכללותו, מצביעים קודם כל ביטחוני ומדיני ואולי אחר כך חברתי וכלכלי.

אבל אנחנו לא אשמים. ככה חינכו אותנו לאורך דורות. שטפו לנו את המוח באופן שיטתי, שסדר יום אזרחי, אם בכלל, מגיע רק בסוף. איכות החיים הרי נמדדת רק ביכולת לחיות בבטחה ללא פיגועים ומלחמות. מנגד, קידום תחבורה ציבורית איכותית כדי שלא נצא מדעתנו בעמידה אינסופית בפקקים, הפחתת זיהום אוויר כדי שנמות פחות בערים בהן אנו מתגוררים, הפחתת חומרי הדברה המגיעים לפירות והירקות שילדינו אוכלים ושאר עניינים אזרחיים פעוטי ערך זוכים לסדר העדיפות הנמוך ביותר מצד אלו האוחזים בהגה השלטון.

בחופים טמון המסר. המסר שלפיו כל אחד ואחת מאתנו זקוק נואשות לחופש, לחירות, לאופק. החופים הם הבריחה הפיזית והנפשית שלנו מהצפיפות הבלתי נסבלת, מהפקקים, מזיהום האוויר, מהכימיקלים שמרססים לנו ליד הבית ושמגיעים בסופו של יום לפירות ולירקות שלנו. החופים הם היפוכו של היום יום הלוחץ והחונק. הם גם המזון הארצי וגם המזון הרוחני שלנו.

אז הנה הצעה. בבחירות הקרובות אפשר לדרוש גם וגם. גם ביטחון אישי וגם ביטחון חברתי וסביבתי. בבחירות הקרובות לא מתפשרים על האזרחי. בבחירות הקרובות לא מציבים את סדר היום האזרחי במקום השני. בבחירות הקרובות הדרישה להגנה על החופים היא הדרישה להגנה על החיים עצמם.

ברכה הוא עו"ד, מנכ"ל אדם טבע ודין; לוסטיג היא מובילת המאבק להצלת חוף פלמחים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר