בקרוב: סוף לדיונים ליליים בבית הדין לעבודה - ויותר עבודה למגשרים - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בקרוב: סוף לדיונים ליליים בבית הדין לעבודה - ויותר עבודה למגשרים

בהחלטה נדירה קבע נציב התלונות על שופטים, אליעזר ריבלין, כי הנוהג שלפיו שופטי בית הדין לעבודה מנסים לגשר בסכסוכי שביתות במשק - אינו חוקי ■ הבדיקה בנדון החלה בעקבות תלונה על התנהלות בית הדין בשביתת ועדי הנמלים ■ כבר לא "גישור במקום שביתה"

3תגובות
הפגנת עובדי הנמלים במאי
אמיל סלמן

זה לא סוד: בבית הדין לעבודה יש כללים שונים מאלו שבשאר בתי המשפט. ההתנהלות אחרת, ותפישת תפקיד השופט בסכסוך ליברלית יותר. כעת, בעקבות החלטה מערכתית של נציב התלונות על שופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אליעזר ריבלין, שניתנה אתמול (ב') חלק גדול מהמאפיינים הייחודיים האלה ישתנה.

יחסי עבודה הם עניין מורכב. בניגוד להליכים משפטיים רגילים, שבהם לא אחת הצדדים הם יריבים וכל אחד רוצה לנצח, בבית הדין לעבודה הצדדים עשויים להיות בעלי יחסים מתמשכים. גם אם כל צד רוצה להיות צודק — צריך למצוא דרך להמשיך לעבוד יחד. הדברים האלה נכונים במיוחד בסכסוכים קיבוציים, שבהם המחלוקת היא בין ארגוני עובדים למעבידים, והתוצאות הפוטנציאליות משליכות על כלל המשק.

מסיבה זו במשך השנים פיתח בית דין לעבודה פרקטיקה שבה כאשר מוכרזת שביתה, הוא מנסה להביא את הצדדים ליישב המחלוקות במשא ומתן. אבי השיטה בתצורתה הנוכחית הוא נשיא בית הדין לעבודה לשעבר, השופט סטיב אדלר. במקום להכריע בסכסוכים שהיו מגיעים לפתחו, במיוחד במקרי שביתה, נהג אדלר להכניס את הצדדים ללשכתו ולנהל משאים ומתנים בין ראשי האוצר לנציגי ועדי עובדים — עד שיצא עשן לבן.

סטיב אדלר
אמיל סלמן

לעתים הביא הדבר לכך שנמנעו שביתות במשק. אבל מנגד, בית הדין לעבודה נתפש כמקום שבו העובדים יכולים להפעיל לחץ על המעסיק הגדול בישראל — המדינה.

נציב התלונות על שופטים, הציב בהחלטתו סימן שאלה גדול מעל השיטה שבה בית הדין לעבודה הופך משופט למגשר בסכסוכי עבודה — ועוד כזה שמנהל את הגישור בחדרים סגורים — ללא פרוטוקול, ולעתים ללא כל הצדדים המעוניינים.

ועדי הנמלים ירדו למחתרת

בדיקתו של ריבלין הותנעה בעקבות תלונה שהגיש מנכ"ל תנועת תחרות, אלון תובל, שלא היה צד בסכסוך. הוא פנה לנציבות לנוכח התנהלותו של בית הדין לעבודה בניסיונו לגשר בין הצדדים בשביתת עובדי נמלי חיפה ואשדוד במאי, במסגרת מאבקם נגד הרפורמה שמובילה הממשלה כבר שנים ארוכות, בניסיון להכניס תחרות לענף. בשביתה זו הגיעו הדברים עד כדי כך שראשי הוועדים "ירדו למחתרת" לתקופה מסוימת, כדי להתחמק מהדיון בבית דין. בסופו של דבר התקיים דיון בפני בית הדין שהפך לדיון "בחדר השופט", ומשם וחזר לאולם — ללא תיעוד.

סגן נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופט אילן איטח, עמד בראש ההרכב שניסה לגשר במשבר השביתה בנמלים הסביר לנציב ריבלין את הפרקטיקה שבה מעדיף בית הדין לעבודה לגשר בין הצדדים, כדי למנוע שביתות במשק ולרפא את יחסי העבודה. נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט־לבנה, התגייסה אף היא למאמץ לשכנע את הנציב ריבלין כי הפרקטיקה ראויה וגם חוקית.

משום שרוב ההחלטות הללו מסתיימות בסכמה, הן כמעט אף פעם לא מגיעות לדיון בפני בית המשפט העליון. לכן מעולם לא נמתחה ביקורת כה מפורטת על ידי גורם משפטי כה בכיר על פרקטיקת ניהול הסכסוכים שהתגבשה בבית הדין הארצי לעבודה. ריבלין הוא הראשון שהואיל להכניס ידיים לעיסה הזאת.

אליעזר ריבלין
תומר אפלבאום

הממצאים של ריבלין חד משמעיים, ומסקנותיו חותכות. ראשית, מסביר ריבלין, כי מאחורי הניסיון לגשר בסכסוכים קיבוציים בין עובדים למעבידים עומד רצון טוב. הבעיה היא שבית הדין לעבודה חייב לפעול במסגרת סמכותו בחוק.

המגמה שלפיה יש לנסות להעביר סכסוכים מהכרעה בדרכי שפיטה להכרעה בדרכי גישור, היא מגמה גוברת בכל בתי המשפט. רק באחרונה יזם משרד המשפטים הרחבה של החובה שבכל סכסוך אזרחי בסכום של 40 אלף שקל ויותר תיבחן האפשרות לגישור, לפני פתיחת המשפט. עם זאת, הגישור כמעט לעולם אינו מתנהל בפני השופט בתיק, אלא מועבר מהשופט למגשר, שמנסה לסייע לצדדים לפתור את הסכסוך. אם הגישור נכשל, מוחזר התיק לשופט.

ההיגיון מאחורי העברת הכדור מצד לצד טמון בכך שבהליך הגישור נדרש המגשר לשמוע את הצדדים בנפרד, להביע את דעתו על עמדותיהם ולהיחשף למידע שלא בהכרח יעלה ולא תמיד יוכל לעלות בבית המשפט. גישור אינו שפיטה — ושפיטה אינה גישור, וברוב המקרים שני התהליכים לא יכולים להתבצע על ידי אותו אדם. ריבלין קובע כי ה"מסורת" שכונן לעצמו בית הדין לעבודה לגשר בסכסוכים קיבוציים אינה עולה מן החוק. המשמעות של החלטתו היא שמעתה יהיה על בית הדין לעבודה לחדול מכך.

פומביות הדיון המשפטי היא ערך

נשיאת בית הדין לעבודה וירט־ליבנה וסגנה איטח ניסו לשכנע את ריבלין כי הגישור חייב להתקיים בחדר סגור, משום שלא ניתן להביא צדדים ליישוב מחלוקת בדרך של הסכמה באולם פתוח בפני קהל רב. ריבלין, שממילא סבור שאין לבית הדין סמכות לגשר בעצמו, גם סבור שאין לבית הדין לעבודה סמכות לנהל דיונים בחדרי חדרים ללא פומביות וללא פרוטוקול. פומביות הדיון המשפטי היא ערך חשוב ביותר.

הנציב ריבלין גם מדגיש כי כל עוד לא חל שינוי בחוק, הצדדים לסכסוך הקיבוצי גם לא יכולים להסכים להקנות לבית הדין לעבודה את הסמכות לגשר ביניהם בעצמו. בכך הוא סותם את הגולל לחלוטין על הפרקטיקה רבת השנים.

ריבלין מציין עם זאת, כי גם שפיטה וגם גישור, הן אופציות עדיפות על שביתה. אבל כדי לאפשר זאת נדרש שינוי חקיקה. מה יקרה בינתיים? בתי הדין לעבודה ילחצו על הצדדים בסכסוכים לפנות לגישור חיצוני.

בעבר כבר הופנו סכסוכי עבודה רבים לטיפול על ידי מגשרים, ששימשו גם "שמרטפים" של פתרונות מורכבים וארוכי טווח. אחד המקרים הבולטים היה ב–2011, כאשר סכסוך חריף על מעמד הרופאים והמתמחים הביא למשבר במערכת הבריאות והועבר בסופו של דבר לגישור בפני המשפטנים פרופ' יצחק זמיר ופרופ' מרדכי מירוני. הטכניקה הזו כנראה תחזור על עצמה בסכסוכי העבודה הקרובים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר