שנה לפרשת המניות: ההסברים של נתניהו למבקר המדינה רק מסבכים את מצבו - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שנה לפרשת המניות: ההסברים של נתניהו למבקר המדינה רק מסבכים את מצבו

פרשת המניות עומדת על המדף בהמתנה להכרעת היועץ המשפטי לממשלה אם לפתוח בחקירה ■ הסבריו של ראש הממשלה עד כה מלאים סתירות — וגילויים חדשים מדיווחיו למבקר המדינה רק מעמיקים את סימני השאלה ■ מיליקובסקי: "כל המעשים והעסקות הן בהתאם לחוק ועל פיו"

90תגובות
בנימין נתניהו ונתן מיליקובסקי
Uriel Sinai/NYT, MICHAEL FALCO/NYT

השבוע תמלא שנה להחלטת ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה שחשפה את מה שזכה לכינוי פרשת המניות. במרכז הפרשה עומדת מערכת היחסים הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם בן דודו, תעשיין הפלדה נתן מיליקובסקי, שהעשירה את נתניהו במיליוני דולרים לפחות לאורך העשור וחצי האחרונים.

נתניהו לא השמיע עד היום אפילו התחלה של הסבר לרצף טובות ההנאה שלהן זכה מבן דודו, שסכומן הכולל מגיע למיליוני דולרים רבים. אם לא מערכת הבחירות המתמדת שבה אנו מצויים, ייתכן שהתיק הזה כבר היה מצוי בחקירה פלילית. בינתיים, שעון ההתיישנות ממשיך לתקתק.

כך נתניהו מנתץ את החוק, התקשורת ומוסדות הדמוקרטיה | האינטרסנטים

טובות ההנאה שהעניק לכאורה מיליקובסקי לנתניהו ומקורביו
השבוע המטורלל של השנה: קורונה, נתניהו - והתקשורת - דלג
גרסה מתפתחת

שמו של מיליקובסקי עלה לראשונה בחקירת תיק 1000 ב–2017. נתניהו תר אחר הסברים למשלוחי הסיגרים שקיבל על פי דרישתו מהמיליארדר ארנון מילצ'ן, וטען באוזני חוקריו שחלק מהסיגרים נרכשו מכספו במזומן. ומאיפה יש לו כסף? נתניהו סיפר שיש לו בן דוד שפה ושם נותן לו קצבת מזומנים של אלפי דולרים, מדי כמה שבועות, מחווה בין בני משפחה.

מעט לאחר מכן התפרסמה ידיעה באתר "כאן" שלפיה אותו מיליקובסקי הוא גם ספק של תיסנקרופ מפרשת הצוללות. אז מסר נתניהו תגובה שהתיימרה לטעון שאין לו מושג קלוש בנוגע לעסקיו של בן הדוד. "לראש הממשלה אין ולא היה מושג על לקוחות של חברות שבהן יש למר מיליקובסקי אחזקות כלשהן. ראש הממשלה ומר מיליקובסקי מעולם לא שוחחו על כך אף לא מלה אחת", נמסר מטעמו.

בפברואר 2019 דחתה ועדת ההיתרים את בקשת נתניהו לקבל עד מיליון דולר מימון ממיליקובסקי להוצאותיו המשפטיות, ואגב זאת גילתה בדיווח ישן של נתניהו למבקר כי נתניהו ומיליקובסקי היו שותפים עסקיים כאמור — עניין שלא כל כך התיישב עם הטענה שאין לו מושג בעסקי מיליקובסקי.

נמל של תיסנקרופ בגרמניה, ב-2016
Sean Gallup / Getty Images/ שו

בשבועות שלאחר מכן נחשפו הפרטים אודות אחזקותיו במפעל תעשייתי בשם סידריפט (SeaDrift) מטקסס, שמיליקובסקי היה בעל השליטה בו. נתניהו רכש את המניות במחיר של 600 אלף דולר ב–2007, ומכר אותן, על פי דיווחיו, ב–4.4 מיליון דולר לבן דודו כעבור כשלוש שנים (בעבר פורסמו מספרים מעט נמוכים יותר ביחס למחיר המכירה). נתניהו עשה תשואה של יותר מ–600% בתקופה הזו, מבלי שלוקחים בחשבון דיווידנדים שחולקו לבעלי המפעל במהלך התקופה. הנתון הזה מפליא משום שבמהלך התקופה, המפעל נקלע למשבר, ועבר מרווחיות להפסד במהלך 2009.

החברה שרכשה את המפעל רגע לפני שנתניהו מכר את המניות לבן הדוד היא גרפטק (Graftech International), ספקית של תאגיד תיסנקרופ, העומד במרכז תיק 3000 (פרשת הצוללות).

בשלב הזה שלף נתניהו הסבר חדש: "רכשתי את המניות כאזרח פרטי", מסר באמצעות דובריו. כמה ימים מאוחר יותר, TheMarker בדק ברשם החברות במדינת דלאוור ומצא כי חברת האחזקות שבאמצעותה החזיק נתניהו במניות הוקמה רק ב–2007, כשנתניהו היה איש ציבור ויו"ר האופוזיציה. נתניהו נאלץ לשנות גרסה והסביר שבביטוי אזרח פרטי "התכוונתי לתקופה שבה לא הייתי שר".

כשהתגלה הנס הכלכלי הגלוי שלו זכה — תשואה של מאות אחוזים בתוך שנים בודדות — הסביר נתניהו ש"בן הדוד שלי הוא גאון" ושמיליקובסקי פשוט זיהה הזדמנות להשקיע במה שהוא הגדיר "חברה עם יכולת טכנולוגית אדירה". ראש הממשלה השווה בין החברה לבין סטארט־אפים ישראליים הנמכרים במיליארדים. אף עיתונאי שזכה לראיין את נתניהו מאז, לא עימת אותו עם הקושי בטיעון המוזר הזה. מדובר במפעל תעשייתי, ואפילו הדיווחים הפומביים אודות החברה מגלים שלא היה לה כל קניין רוחני משמעותי, לא פטנט ולא נכס טכנולוגי אחר בזמן העסקה.

במקביל לחשיפת הגרסה המתפתחת של ראש הממשלה בפרשה, התגלו צורות שונות ומשונות של העברת עושר ממיליקובסקי לכיסו של נתניהו ובני משפחתו, והמטרות שבהן הוא חפץ.

גרסאותיו של נתניהו מול העובדות בפרשת המניות

אלה כללו הלוואה של 200 אלף דולר שנתן מיליקובסקי לבתו של נתניהו, נועה רוט, ב–2010, אך לא ברור אם אי־פעם הוחזרה כפי שנחשף ב–TheMarker בשנה שעברה (יחד עם כתבי "הארץ" אורי בלאו וחיים לוינסון); בעדותו של מיליקובסקי גילה שרכש חליפות לראש הממשלה; בפרוטוקול העדות בתיק 1000, שפירסם רביב דרוקר בבלוג שלו, נחשף כי נמסר כסף מזומן לראש הממשלה גם באמצעות בנו יאיר, ורעייתו שרה.

מיליקובסקי העריך את היקף תעבורת הכספים בינו לבין נתניהו בעשורים האחרונים ב–100 אלף דולר. ניתן לומר שהוא העריך בחסר את המספר הזה, בלשון המעטה. הסכום שבו נקב הולם רק את 350 אלף השקלים שהלווה מיליקובסקי לנתניהו ב–2009 לכיסוי הוצאות המס בגין הדיווידנדים שנמשכו מהמפעל המשותף, על פי דיווחיו למבקר המדינה. היו גם 300 אלף דולר שמיליקובסקי נתן לנתניהו לכיסוי הוצאותיו המשפטיות — ללא אישור מוועדת ההיתרים — וככל הידוע, לא הוחזרו עד היום; עוד ניתן למנות 30 אלף שקל תרומה לאתר "מידה" שהעסיק את מקורבו של נתניהו, רן ברץ.

לתזרים המזומנים המחופש הזה יש כיוון זרימה ברור. לא משנה אם מדובר במניות, בהלוואות, במתנות, במזומן או בכיסוי הוצאות — הגורם המעניק, המנפיק, או המלווה הוא תמיד מיליקובסקי, הצד שמתעשר הוא תמיד נתניהו.

הכל נשאר במשפחה

מפעל סידריפט
גוגל סטריט ויו

מסמכים שאליהם נחשף TheMarker בימים האחרונים, סותרים עוד כמה מהטענות שהשמיע נתניהו להגנתו בפרשה הזו, ונותנים תמונה מדויקת יותר מבעבר לגבי מה שדיווח נתניהו למשרד מבקר המדינה בנוגע לשיעור האחזקות שלו בעסק של בן דודו.

את המידע שמתפרסם כאן מסר נתניהו באמצעות עורך דינם המשותף שלו ושל מיליקובסקי, דוד שמרון, למשרד מבקר המדינה ב–2009. הנתונים המפורטים מאששים את החשש שנתניהו קיבל הנחת ענק ברכישת המניות. גובה ההנחה המשוער על פי הנתונים המפורטים האלה נמצא בטווח של 85% ל–91.3% — נתון נמוך מעט ביחס לחישובים שפורסמו כאן, על בסיס המידע שפורסם בפרשה עד כה.

כשפורסמו הנתונים אודות הנחת הענק שקיבל לכאורה בעסקה, טען נתניהו להגנתו כי הוא לא היחיד שזכה למחיר הרכישה המוזל לכאורה. "גם אנשים אחרים רכשו מניות בחברה, וכולנו שילמנו מחיר זהה למניה, ללא הטבות וללא הנחות", טען נתניהו בסרטון שפירסם ערב בחירות אפריל 2019. נתניהו ודובריו סירבו בעקשנות להסביר מיהם אותם "אחרים" שזכו לאותם תנאים. בדיווח למבקר נמצאת תשובה אפשרית לחידה. שמרון הבהיר בכתובים כי שותפיו של נתניהו לחברת NMSD, חברת האחזקות שבאמצעותה החזיק במניות המפעל, היו אך ורק מיליקובסקי "ובני משפחתו המיידיים", שהחזיקו בכל 98.3% המניות של חברת האחזקות שלא היו בשליטת נתניהו.

על פניו יש שתי אפשרויות: האחת, שאותם אחרים שזכו למחיר "ללא הטבות וללא הנחות" הם ילדיו של נתניהו, רעייתו או אחיו של מיליקובסקי. השנייה, שהיו עוד שותפים לעסק של נתניהו שהחזיקו מניות בצורה אחרת, דרך חברת אחזקות נוספות שנתניהו ושמרון נמנעו מלדווח עליהן, בתשובה לשאלות מפורשות של מבקר המדינה לשעבר, מיכה לינדנשטראוס. לא ברור איזו אפשרות טובה יותר לנתניהו, שכן דיווח חלקי או מטעה למבקר עשוי לסבך את ראש הממשלה.

עו"ד דוד שמרון
תומר אפלבאום

"אין קשר לגרפטק"

הדרך שבה דווחו למבקר המדינה פרטי העסקה שבה מכר ב–2010 נתניהו את המניות לבן דודו, ראויה אף היא לתשומת לב. פרטי העסקה לא דווחו על ידי נתניהו מיוזמתו בזמן אמת. למעשה, הדברים נמסרו למבקר לינדנשטראוס, לאחר שזה זיהה רווח חריג של כ–14.5 מיליון שקל שדווח במסמך אחר, ככל הנראה הצהרת הון שהעביר נתניהו למשרדו וביקש הבהרות.

שמרון סיפר במכתב תגובה — רק בנובמבר 2011 — שנתניהו מכר את המניות לחברת אחזקות של מיליקובסקי, NMDM Investments. עד כאן מדובר בדיווח שהיה מפורסם וידוע. אך המלל בדיווח מעלה שאלה: שמרון מספר שהמכירה היא חלק מעסקה עם גרפטק, "שהינה צד שלישי שאין לה שום קרבה או קשר למר נתניהו או לבן דודו נתן מיליקובסקי".

שום קרבה או קשר? לא מדויק. גרפטק היתה השותפה של נתניהו ומיליקובסקי במפעל סידריפט והחזיקה ב–18.9% ממניות המפעל החל באפריל 2008 ובמשך השנתיים וחצי שקדמו לעסקה. מנכ"ל גרפטק, קרייג שולר, ישב בדירקטוריון סידריפט עם מיליקובסקי בכל אותה תקופה.

ההצגה המצומצמת של גרפטק בדיווח, מעניינת בדיוק בגלל הקשר של החברה הזו עם תאגיד תיסנקרופ, שנציגה הישראלי, מיקי גנור, צפוי להיות הנאשם המרכזי בפרשת השוחד של כלי השייט (תיק 3000). בפרשה נחשדים שורת מקורביו של נתניהו כולל שמרון — ששימש עורך הדין של גנור, נתניהו ומיליקובסקי; וכן ראש לשכתו של נתניהו לשעבר דוד שרן, ומקורביו מודי זנדברג ואבריאל בר יוסף.

מיקי גנור
מוטי מילרוד

ב–2010, בעקבות העסקה מונה מיליקובסקי לדירקטור בחברה הזו, והוא היה בעל המניות הפרטי המשמעותי ביותר בה. במקביל היו למיליקובסקי קשרי מסחר עם תיסנקרופ, גם באמצעות חברת מסחר במתכות בשם ג'ורדן אינטרנשיונל.

גם אם מאחורי ההזרמות התמוהות האלה עומדת אך ורק נדיבותו של מיליקובסקי כלפי בן הדוד, שהוא ממש במקרה גם ראש ממשלת ישראל, כל שקל שנתניהו לא דיווח עליו למבקר צריך לעורר חשד לעבירה של קבלת דבר במרמה. עבירה שכזו מתיישנת בתוך עשר שנים. יום מכירת המניות של נתניהו הוא 29 בנובמבר 2010, מכאן שנותרו כתשעה חודשים לפתוח בחקירה. אפשר לטעון שהדיווח הבעייתי המשיך גם מאוחר יותר, אך עדיף בהחלט שלא להיגרר לשדה שבו יש ויכוח על מועד ההתיישנות. מרגע שנפתחת חקירה, שעון ההתיישנות עוצר.

אין שום סיבה שהיועץ המשפטי לממשלה לא יורה לפתוח בחקירה הזו כבר בבוקר שלמחרת הבחירות. גם לשיקול של חוסר התערבות בהליך הפוליטי יש גבול. חייבים לברר מה גרם לאיל ההון האמריקאי לנפח את הכיסים של ראש ממשלת ישראל.

נתן מיליקובסקי מסר בתגובה: "מאכזב לקרוא את הדיווח הלא הוגן והבלתי מדויק הזה. כל המעשים והעסקות שנזכרו בכתבה הן בהתאם לחוק ועל פיו. ברור כשמש שמאחורי הטענות הללו מתחבאת רטוריקה פוליטית המועילה לצד מסוים. מדובר בטענות שגויות".

מנתניהו לא נמסרה תגובה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר