גם במשבר הקורונה, הממשלה לצד בעלי ההון - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם במשבר הקורונה, הממשלה לצד בעלי ההון

מגפת הקורונה תופסת את ישראל במצב לא בריא מבחינה דמוקרטית, כשממשלה שלא קיבלה את אמון הציבור חורצת גורלות בנושאים של חירות הפרט ■ ההיסוס לגבי הגבלת הכניסה מארה"ב, היה איתות לכך שהמצב חמור מכדי להותירו לניהולם הבלעדי של הפוליטיקאים

3תגובות
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבריאות יעקב ליצמן. מסיבת עיתונאים על משבר הקורונה
אמיל סלמן

משבר הקורונה הוא לא רק משבר של בריאות הציבור, אלא משבר עמוק לדמוקרטיה הישראלית. בכל מדינה דמוקרטית אפשר למצוא במערכת החוקים מנגנון המאפשר למקבלי ההחלטות להניח בצד חלק גדול של הזכויות והחירויות של האזרחים לטובת ניהול משבר.

משברים מחייבים החלטות מהירות, תחת לחץ, בתנאי מידע חלקי או אפסי, עם יכולת מוגבלת להעריך את התועלות המיידיות של ההחלטה. יש ודאות מסוימת בנוגע למחירים המיידיים של ההחלטה, אבל היכולת לצפות אם התועלות יעלו על המחירים ארוכי הטווח של ההחלטות מוגבלת.

בשבועות האחרונים הוגבלו החירויות של האזרחים והמבקרים בישראל בקצב מסחרר. חופש התנועה של אזרחי ישראל הוגבל מאוד, באמצעים ישירים ועקיפים. גם אם לא אסרו על אף אחד לטוס, הפעולות שנקטה הממשלה הובילו לכך שרוב אזרחי ישראל אינם יכולים להיכנס ולצאת ממנה כפי שהיו רגילים לכך.

חופש התנועה האינדיבידואלי של מי שיש ולו חשש נמוך לכך שבא במגע עם חולה קורונה צומצם בהגבלה חמורה של הוראת בידוד של שבועיים — הנאכפת באופן אקטיבי על ידי משטרת ישראל, לרבות כתבי אישום שהוגשו נגד ישראלים שהפרו את הוראות הבידוד.

מחסום וולאג'ה מג"ב קורונה
אמיל סלמן

חופש ההתאגדות וההתקהלות מוגבל במהירות גדלה והולכת. תחילה נאסרו התקהלויות גדולות של כמה אלפים, לאחר מכן התקהלויות קטנות יותר של 100 איש ויותר. אפילו הזכות לפרטיות צומצמה. לכ–100 נדבקים בקורונה, נכון לכתיבת שורות אלה, אין את האפשרות למנוע גילוי של מידע פרטי הנוגע לתנועותיהם. כולנו יודעים בדיוק באיזו טיסה הם טסו, באיזה משחק כדורגל הלכו לצפות, היכן הם מתגוררים, היכן הם נוהגים לקנות מצרכים ומה החנויות המועדפות עליהם בקניון. בארה"ב, המידע הזה על חולי קורונה אינו נחשף, בגלל חוקי הגנת פרטיות מחמירים.

אגב, כמו בכל מצב משברי שבו מונחות בצד זכויות יסוד דמוקרטיות, גם במקרה הזה הסחף הוא להגבלה של הזכויות מצד אחד, והתעלמות מקיומן של זכויות פרט שמימושן היה יכול לסייע בהקלה על המשבר. כן, יש זכויות שאם הציבור היה יכול לממש אותן הן היו יכולות לסייע במצב משברי, אבל אלה לא מקבלות בישראל גיבוי מהממשלה. הסיבה העיקרית לכך היא שהזכויות האלה מתנגשות בזכויות חוקתיות של בעלי הון.

קחו למשל את האפשרות לעבוד מהבית. יש לא מעט אזרחים בישראל שהיו יכולים לעבוד מהבית, להפחית בכך את סיכון החשיפה לקורונה וגם להרגיש בטוחים יותר. הבעיה היא שלעובדים בישראל אין זכות להודיע למעביד באופן חד־צדדי כי הם עוברים לעבוד מהבית, גם לא במצבי משבר. מקום העבודה הוא קניינו של המעביד ולמעביד יש את הזכות להכתיב את תנאי העבודה. הממשלה יכולה רק לקרוא למעבידים להתחשב במצב ולעודד אותם לשלוח את העובדים לעבוד מהבית. חלק מהמעבידים כבר עשו זאת, לא כולם, ולא בחדווה.

פקודת בריאות העם, שנחקקה במקור ב–1940 על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מעניקה למדינה — ובעיקר לשר הבריאות — סמכויות פעולה נרחבות במצבים שבהם, כלשון הפקודה, "נראה כי מרחפת על איזה חלק של ישראל סכנה של מחלה איומה אפידמית, מקומית או מידבקת או כי הוא נגוע במחלה כזאת, דהיינו, דבר, חולירע, קדחת צהובה, אבעבועות, טיפוס הבטן או מחלה אחרת שהכריז עליה שר הבריאות כי היא מחלה מידבקת מסוכנת".

פקודת בריאות העם מאפשרת במצבי חירום לאומיים כאלה להוציא צווים בזמן אמת, הכוללים הפעלת סמכויות מרחיקות לכת — החל מכניסה לבתים עד מעצר, וגם בדיקה או טיפול ללא הסכמה בכל מי שיש חשש שעלול להפיץ את המחלה, כולל מי שהיה במגע עם אדם כזה. אפשר בהחלט להבין מדוע בנסיבות מסוימות וקיצוניות של מצבי חירום נדרשת הפעלת סמכויות כאלה על ידי מקבלי ההחלטות שהמדינה העניקה להם את הסמכויות האלה.

לגיטימציה ציבורית שנויה במחלוקת

נגיד בנק ישראל הרגיע בשבוע שעבר את הציבור ואמר כי מגפת הקורונה "תופסת את המשק הישראלי במצב טוב". ייתכן שמבחינה מקרו־כלכלית, ישראל מצויה במצב טוב יותר ממדינות אחרות. לעומת זאת, מבחינה דמוקרטית, הקורונה תופסת את ישראל במצב משברי ולא בריא.

מקבלי ההחלטות היושבים לנגד עיני הציבור במסיבת העיתונאים הכמעט־יומית הם בנימין נתניהו, ראש "ממשלת מעבר סימן 3", שלא זכה באמון הציבור ומעל ראשו תלויים כתבי אישום המייחסים לו הפרות חמורות של אמון הציבור לטובת אינטרסים כלכליים; לצד ראש הממשלה נטול הרוב בכנסת יושב שר בריאות המייצג במישור הפוליטי קבוצת אוכלוסייה זעירה בעלת אינטרסים ייחודיים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם האינטרס הציבורי הרחב. גם כלפי שר הבריאות, יעקב ליצמן, התנהלה חקירה שהסתיימה בהמלצת המשטרה להעמידו לדין בעבירות של מרמה והפרת אמונים בהשפעה על קבלת החלטות של בעלי מקצוע הכפופים אליו (ליצמן מכחיש את המיוחס לו).

שר האוצר המכהן, לעומת זאת, ביקש לפרוש לחיים הפרטיים ואין לו מוטיבציה להתמודד עם משבר בקנה מידה עולמי. זוהי קבוצה שמספקת עילה לסאטירה מצוינת בתוכניות הבידור הליליות — אבל במישור הדמוקרטי זו קטסטרופה.

קבוצת מקבלי ההחלטות הזאת אמורה, יכולה וכנראה גם צריכה להפעיל סמכויות הפוגעות בזכויות היסוד הבסיסיות ביותר שלנו, בהליך לא דמוקרטי. הבעיה היא שהלגיטימציה הציבורית של הקבוצה הזאת לקבל את ההחלטות האלה שנויה במחלוקת.

הסנונית הראשונה של פקפוק בטוהר השיקולים של מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי התעוררה בסוגיה של הטלת חובת הבידוד על הנכנסים לישראל מארה"ב. לפי הפרסומים, ראש הממשלה הקדים להחלטה הזאת שיחה עם סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, שמונה על ידי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לנהל את המשבר שם. עד עכשיו לא ברור מדוע צריך היה להמתין זמן רב כל כך עם ההחלטה על הטלת בידוד בתנועה אל ארה"ב וממנה. אין ולא היתה גם בעבר כל מחלוקת כי מגפת הקורונה תפגע בחלקים נרחבים של ארה"ב באופן חמור במיוחד, בגלל היעדר מערכת בריאות ציבורית ובשל העובדה שלאחד מכל חמישה אמריקאים אין שום ביטוח בריאות או סיעוד.

ההחלטה של טראמפ בשבוע שעבר להגביל את התנועה בין ארה"ב לכל מדינות אירופה למעט בריטניה, שהיא צעד בעל השלכות קשות בהרבה על המשק האמריקאי, מעוררת אף היא את החשד כי העיכוב בהחלת הבידוד על הנוסעים מארה"ב היה תוצאה של היסוס פוליטי, ולא של איזון טהור של בריאות הציבור מול אינטרסים לגיטימיים.

בנסיבות האלה, עד להקמת ממשלה שתזכה לאמון הכנסת, יהיה הרכבה אשר יהיה, משקל קבלת ההחלטות חייב לעבור לדרג המקצועי. ההחלטה להעביר את ניהול המשבר למועצה לביטחון לאומי היא החלטה נכונה, אבל לצד גורמי כלכלה, בריאות, משטרה, צבא ויחסי חוץ — צריכים להישמע גם נציגיו של היועץ המשפטי לממשלה, שאחראים על זכויות הפרט. כל עוד המשק כולו מצוי במצב חירום דה־פקטו, ואין ממשלה הזוכה לאמון הציבור, המצב חמור מדי מכדי להותיר אותו לניהולם הבלעדי של הפוליטיקאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר