רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צוללות, ספינות ונציגות של טיסנקרופ: העסקים החשאיים של שושלת נתניהו

לכתבה
שני מימין: בן ציון נתניהו, אביו של רה"מ. שלישי מימין עזרא מיליקובסקי

שנה וחצי לאחר שנפטר עזרא מיליקובסקי, דודו של בנימין נתניהו, מתחקים בניו אחר העסקים חובקי העולם שבנה: איך מחדר אחד בדירה בבריסל ייצג מספנות וחברות נשק, יצר קשרים עם מיליארדרים ואפילו קידם עסקה אחת למכירת צוללות שתוכננו בגרמניה לחיל הים

74תגובות

בשנים האחרונות לחייו של עזרא מיליקובסקי, הבין בנו גיל שאין כל זכר פומבי לקריירה של אביו. האיש שמכר ספינות וצוללות, שסחר במאות אלפי טונות של פלדה, היה אלמוני כמעט לחלוטין בעיני גוגל. מיליקובסקי, דודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ניהל עסקים חובקי עולם מתוך משרד קטן, בדירת משפחתו בבריסל. ילדיו מספרים שלא היו לו מזכיר או מזכירה, גם לא עוזרים, רק קומץ עורכי דין, שהופעלו באמצעות הטלפון. מסמכים הוא בקושי השאיר אחריו.

גיל מיליקובסקי מתאר את אביו כאדם דיסקרטי למדי, ומדגים זאת בעזרת סיפר ששמע מעו"ד דוד שמרון, קרוב משפחתו. "דוד מספר שאבא היה נוהג לבוא אליו ולהגיד לו 'תקים עבורי חברה', אבל כשדוד היה שואל למה תשמש החברה, אבא כבר לא היה מוכן לספר".

ביוני 2017 מת עזרא מיליקובסקי בגיל 96, ונקבר לצד אשתו רות בהר הזיתים. בהלווייתו ספד לו אחיינו, ראש הממשלה. "עזרא הקים עסקים חובקי עולם שיזם ושהביאו דברים חשובים למדינת ישראל", אמר נתניהו בהלוויה, ולא פירט מהם אותם "דברים חשובים".

כשנה לאחר מותו, הקים בנו גיל אתר אינטרנט צנוע לזכר הוריו. באתר תיאר את הפרטים שידועים לו על הקריירה של אביו. בין היתר, תיאר שם ייצוג של תאגידי ענק כמו מנסמן (Mannesmann) וטיסנקרופ, מעורבות בבניית מפעל מלט גדול "שניתן לראות מכביש תל אביב־ירושלים", ייצוג חברה גרמנית במכירת צוללות לישראל, מעורבות בבניית קו צינור אילת אשקלון (קצא"א) ושורת עסקות למכירת ספינות לצים. בנו השני של עזרא, דוד, מספר גם על קשר מסוים עם המפיק ארנון מילצ'ן ועל קשרים עם אנשי עסקים כמו תד אריסון וברוס רפפורט.

ההזדמנות הראשונה: בזכות החרם הערבי

עזרא מיליקובסקי נולד בצפת ב-1921, השמיני מבין תשעה אחים. אביו, הרב נתן מיליקובסקי, היה דרשן בולט ומגייס תרומות עבור התנועה הציונית, ובסוף ימיו נטה לתנועה הרווזיוניסטית. כשעזרא היה צעיר, עברה המשפחה להרצליה, שם רכש אביו חלקת אדמה חקלאית, שאותה לא הספיק לפתח: הוא מת ממחלה ב-1935. אמו של עזרא, שרה, נשאה לבד בנטל גידול הילדים.

משפחת מיליקובסקי עם בנימין נתניהו

בתיכון למד עזרא בגימנסיה הרצליה בתל אביב. כשבגר פנה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך התמחה בעריכת דין, ובין 1948 ל-1950 עבד כתובע בפרקליטות המדינה. באותה תקופה שימש קרוב משפחתו עו"ד ארווין שמרון (אביו של דוד) סגן פרקליט המדינה. מיליקובסקי נהג לספר לילדיו שעזב את הפרקליטות על רקע נטייתה לחפש הרשעות בכל מחיר, נטייה שממנה התאכזב.

למיליקובסקי, מספרים כמה מסופדיו, היה חוש משחק, ובמיוחד כישרון לחיקויים, בפרט חיקויים של דוד בן־גוריון ומשה שרת - ובצעירותו הוא אף היה מציג אותם בהופעות. באחת מהופעותיו פגש את רות בן דוד, לה נישא ב-1948. כשאביה של רות שאל אותו כיצד הוא מתכוון לפרנס את משפחתו, השיב: "יש לי את האחים שלי".

ואכן, כמה מאחיו של עזרא נכנסו באותן שנים למה שייהפך לעסק בינלאומי למסחר בפלדה. האחים עמוס, מתתיהו (מתי) וזכריה עקרו לארה"ב, שם עסקו יחד ביבוא פלדה מארה"ב לישראל. בשנים הבאות, מתי קיבל לידיו את ייצוג תאגיד British Steel בארה"ב. לימים הצטרפו לעסק גם האח סעדיה ובן הזקונים חובב, שעבר לפורטו ריקו והקים מפעל שעסק בעיבוד מתכות.

השבוע נחשפנו לעובדה שראש הממשלה נתניהו היה שותף לגלגול של העסקים האלה למשך תקופה, שנגמרה לדבריו שנה לאחר תחילת הקדנציה השנייה כראש ממשלה. ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה חשפה כי נתניהו החזיק במניות חברה ששמה לא פורט, בתחום "תוספי הפלדה", שבמניותיה החזיק נתניהו יחד עם אחד מבני דודיו, נתן מיליקובסקי, בנו של מתי.

לקראת עסקה משותפת שבחנו עזרא מיליקובסקי וברוס רפפורט בניגריה, הוזמנו בני משפחת מיליקובסקי להתארח בבית משפחת רפפורט. "היה להם בית מדהים על אגם ז'נווה, אבל כל מה שעניין את ברוס היה ארון המשקאות שלו. ברוס מאוד התלהב מהעובדה שכשפתחו את דלת הארון, נדלקה כתובת מאור ניאון ירוק: .Bruce’s Bar הוא לא הפסיק לדבר על זה"

חריג בנוף המשפחתי היה בנציון מיליקובסקי (לימים נתניהו), אביו המנוח של ראש הממשלה, שבחר בקריירה אקדמית שבה דבק כל ימיו, לעתים בסיוע כלכלי מאחיו, אנשי העסקים.

עזרא ורות מיליקובסקי הצעירים ניסו גם הם את מזלם בניו יורק לתקופה בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, שם נולד בנם הבכור גיל. עזרא השתלב בעסקי אחיו, רות למדה עיצוב אופנה ב-Parsons School of Design, אך כעבור פחות משנתיים ארזו את מיטלטליהם וחזרו לישראל. ב-1956 יצא עזרא לנסיעה עסקית לבלגיה לצורך קידום עסקים עם אחיו זכריה. המסע, שהיה אמור להימשך חצי שנה, נהפך להשתקעות בת חמישה עשורים וחצי בבריסל.

"עד לשלב מסוים היה הסכם שכל האחים שותפים להכל", מספר אחד מבני המשפחה. "אבל במהלך שנות ה-50 עזרא גילה שאחד מהאחים שלו הסתיר הכנסה, לא ממנו, אלא מאח אחר. השותפות התפרקה. בעסקות מול ישראל, עזרא המשיך לעבוד עם סעדיה, שהיה אחראי על הקשר עם הארץ. אבל חוץ מזה, עזרא המשיך בעסקיו לבדו".

בשנותיו האחרונות כתב אחד האחים, סעדיה, ספר אוטוביוגרפי, שנקרא "הסאגה של משפחת נתניהו" (הספר ראה אור בשנת 2000). בספר הוא מתאר את התפתחות עסקיו המשותפים עם אחיו עזרא: "העסקים הגדולים המשותפים שלנו התחילו כשחברת צים החלה לקנות ולבנות אוניות". על פי הספר, לאחר שעזרא קיבל את ייצוג בית החרושת הבלגי Cockerill-Ougrée, בנה בית החרושת עבור צים את המעברות בילו, "שנסעה מהארץ לאיטליה הלוך וחזור כשהנוסעים לקחו אתם את מכוניותיהם".

בהמשך, עזרא החל לייצג מספנה הולנדית בשם Holland Ship Building Association, שממנה רכשה צים לדברי סעדיה "עשר ספינות בגודל 3,000 טון כל אחת". את המשא ומתן מהצד הישראלי, סיפר סעדיה, ניהל ידיד המשפחה צבי דינשטיין, ששימש בשורת תפקידים בכירים במשרד האוצר בשנות ה-50 וה-60.

גיל, בנו של עזרא, מספר כי "באותן שנים, חברות אירופיות פחדו לסחור עם ישראל בגלל החרם הערבי. אבא פיתח מומחיות בשימוש בחברות קש באירופה, שאיפשרו לאירופאים לעשות את העסקות בלי להשאיר עקבות למסחר עם ישראל".

משפחת מיליקובסקי

הקשיים שהערים החרם הערבי עלו גם בהקשר של עסקה שמתאר סעדיה למכירת דוברה שהיתה דרושה לפעילות מפעלי ים המלח, ככל הנראה בסוף שנות ה-50. "מפעלי ים המלח התקשו למצוא את החברה המתאימה, היות ורוב החברות ההולנדיות עבדו עם המדינות הערביות ולא היו מוכנות לבצע את העבודה בגלל החרם הערבי. ואולם ין פליגר (מנהל המספנה ההולנדית שאותה ייצג עזרא מיליקובסקי; ג"מ) התגבר גם על האתגר הזה ופתר את הבעיה", תיאר סעדיה.

התאגיד הגדול הראשון שאותו ייצג עזרא בישראל היה מנסמן, שמושבו בדיסלדורף. מדובר ביצרן בקנה מידה עולמי של מוצרי פלדה, בפרט של צינורות. מנסמן היה מועמד טבעי לקחת חלק בפרויקט בקנה מידה אסטרטגי - קו צינור אילת אשקלון (קצא"א). את החלק העיקרי בפרויקט בנתה ישראל ב-1969-1968, כחלק משיתוף הפעולה שלה עם אירן תחת שלטון השאה. מטרת הפרויקט היתה ליצור מסלול עוקף להעברת נפט מאסיה לים התיכון, ללא תלות בתעלת סואץ.

"אבא הביא ארצה בכיר במנסמן ושיכנע אותו שיש אינטרס גרמני לקדם את הפרויקט", אומר גיל מיליקובסקי. הדוד המנוח סעדיה תיאר זאת כך בספרו: "עזרא הצליח לקבל את הנציגות של מנסמן, המפעל הגדול שסיפק את כל הגלילים לבניית צינור בקוטר 1 מטר שנועד להובלת דלק מאילת לאשדוד (הטעות במקור; ג"מ), שבה נבנה בית זיקוק חדש...הוא ביצע את כל העסקה לבדו וגרף הון תועפות".

באתר לזכר אביו מציין גיל כי אביו ייצג את "מנסמן שסיפקה את הצינורות ו-Krupp שסיפקה את המשאבות". Krupp היא כיום חלק ממה שאנחנו מכירים כטיסנקרופ הגרמנית - החברה שנמצאת במרכז פרשת הצוללות.

עזרא מיליקובסקי שימש כמתווך בבניית מפעל המלט נשר שברמלה, אף שלא ברור לילדיו לחלוטין איזו חברה ייצג בעסקה. סעדיה מיליקובסקי, שהיה מהנדס בהכשרתו, תיאר בספרו כי התבקש לסייע בהקמת "מפעל צמנט מודרני בדומה לזה שנבנה בבית שמש". הוא ואחיו עזרא נכנסו לתמונה ו"לאחר שהוקם המפעל, קיבל עזרא עמלה שמנה ושילם לי את חלקי".

נסיעה בעניין צוללות

הפרט המסקרן ביותר שידוע לגיל ודוד מיליקובסקי אודות הקריירה של אביהם לא כתוב באף ספר, ונוגע לייצוג חברה גרמנית בהבאת צוללות לישראל. "אבא הראשון שפתח את הדלת לצוללות שמדברים עליהן כל כך היום מהמספנה בגרמניה", סיפר גיל בהלוויית אביו. "בשתי הצוללות הראשונות...אבא ייצג את המספנה הגרמנית בקיל". בסרטון המתעד את ההספד, שהועלה לאתר האינטרנט לזכר מיליקובסקי, נראים כמה מבאי הטקס נבוכים לנוכח הרמז לפרשת הצוללות בדברי גיל. שעה שאמר את הדברים, ראש הממשלה ישב מאחוריו. דוד שמרון, החשוד בפרשת הצוללות, עמד מולו. "בטח יהיו מי שינסו לקשור בין הדברים, אבל אין לצוללות האלה של אבא שלי שום קשר לפרשה, זה היה מזמן", אומר לנו גיל.

דוד וגיל מיליקובסקי לא יודעים להגיד במדויק באיזו עסקת צוללות היה מעורב אביהם ואת מי בדיוק הוא ייצג בעסקה. שניהם גם מתקשים להגיד מה השנה המדויקת שבה התרחשה העסקה.

בהלוויית אביו, גיל אמנם התייחס למספנה בקיל, אך באתר שהקים בהמשך לזכר אביו ציין כי אביו ייצג מספנה בעיר לובק (Lübeck), שנמצאת במרחק כ-80 ק"מ מקיל. לדבריו, הוא תיקן את טעות ביחס למיקום המספנה, לאחר שאדם הבקי בפרטים פנה אליו והעמיד אותו על טעותו.

ד"ר גיל מיליקובסקי
מוטי מילרוד
נתן מיליקובסקי
MICHAEL FALCO / NYT

מקור המידע של דוד וגיל על אותה עסקת צוללות הוא הזיכרון: אביהם דיבר על הדברים בצעירותם. גיל זוכר שיחת טלפון מגרמניה, שבה סיפרו לו אביו ואמו על סיום העסקה החשובה. אחיו דוד זוכר את אמו ואביו שבים מהנסיעה עם הבשורה המשמחת. למיטב זיכרונו של דוד, מדובר בתקופה שבה עדיין התגורר עם הוריו בבריסל. אם כך, אפשר למקם את האירוע בשנות ה-70. "זה היה עניין גדול מאוד, והיה ברור לי שזה לא עניין של עוד עמלה, אלא אינטרס חשוב של ישראל", אומר דוד.

נשמע כמו עניין די חשאי. איך יכול להיות שאביך שיתף בעסקה את הילדים והאישה?

דוד מיליקובסקי: "אבא אמנם היה מאוד דיסקרטי כלפי חוץ, אבל בתוך הבית לא היו לו הרבה סודות. הוא היה מדבר על עסקים בשולחן ארוחת הערב. מאמא בטח שלא היו לו סודות. היא היתה השותפה שלו בהכל".

אחת האפשרויות היא שהעסקה שעליה מדברים בניו של עזרא מיליקובסקי היא עסקת צוללות ה"גל": סדרה של שלוש צוללות שתיכננה עבור ישראל חברה גרמנית בשם IKL שמושבה אכן בלובק, כפי שתיאר גיל באתר לזכר אביו. ואולם, בניגוד לתיאור באתר, לא מדובר במספנה אלא בחברה המתמחה בתכנון הנדסי.

את IKL הקים המהנדס אורליך גבלר, הנחשב לדמות היסטורית בתחום פיתוח הצוללות. באותן שנים תיכננה החברה צוללות עבור מדינות נוספות, כמו יוון וטורקיה. אף שהצוללות תוכננו בגרמניה, הצוללות שיועדו לישראל נבנו בבריטניה, על רקע התנגדות של ממשלת מערב גרמניה לבניית הצוללות על אדמתה.

בנימין נתניהו
אוליבייה פיטוסי

תא"ל במיל' אברהם (איבן) דרור, קצין חיל הים שעמד בראש צוות פרויקט הגל היה ואף ישב בגרמניה בחלק משלבי הפרויקט, זוכר במעומעם את נוכחותו של אדם שיכול לענות על התיאור של עזרא מיליקובסקי המנוח. "היה מישהו שהיה מעורב במידה מועטה, ככל הנראה רק ביצירת הקשר הראשוני עם הגרמנים", אומר דרור, "אבל הוא לא היה מעורב בתהליך הייצור או התכנון עצמו".

סא"ל במיל' יורם בר־ים היה קצין מכונה ומהנדס מהטכניון בשירות חיל הים, שעבד עם דרור בצוות, ניהל את החלק הטכני בפרויקט הגל ובילה כמה חודשים בלובק. בר־ים זוכר שהיה אדם כלשהו שהגרמנים ביקשו לשלם לו עמלת סוכן בעסקה. "השם מיליקובסקי מצלצל לי מוכר, אבל ממרחק הזמן קשה לי להגיד לך בוודאות שמדובר באותו אדם", אומר בר־ים.

לדבריו, "אנשי IKL באו ואמרו לנו שיש להם סוכן שהוא המייצג שלהם באזור המזרח התיכון, ושצריך לשלם לו עמלה כלשהי. אנחנו התנגדנו לבקשה שלהם, משום שאותו מתווך לא יצר את הקשר ביננו לבינם. הם אמרו שהם לא יכולים להתעלם מההסכם שלהם אתו. ייתכן שהם שילמו לו מכיסם. אני לא זוכר איך זה נגמר".

צוללות הגל נכנסו לבסוף לשירות בחיל הים ב-1976, וצוללת הגל האחרונה יצאה משירות ב-2002. לאחר סיום הפרויקט נמכרה חברת IKL למספנת HDW הגרמנית, הבונה את צוללות הדולפין עבור חיל הים. HDW בתורה נרכשה על ידי טיסנקרופ באמצע העשור הקודם.

סדרת הצוללות הבאה שיוצרה עבור צה"ל היא זו המכונה דולפין, שיוצרה על ידי HDW, כיום בבעלות טיסקנרופ. ככל הידוע, מספנת HDW יוצגה על ידי תא"ל במיל' שייקה ברקת בבלעדיות מתחילת הקשר בין ישראל למספנה ועד להדחתו מייצוג החברה, במסגרת מה שייהפך לימים לפרשת הצוללות (תיק 3000). לדברי ברקת, הוא לא שמע מימיו את שמו של מיליקובסקי. "מעולם לא היה מעורב אף אדם כזה בקשר בין טיסנקרופ או HDW לבין ישראל", הוא אומר.

משרדו של עו"ד דוד שמרון ייצג את משפחת מיליקובסקי המורחבת. מדובר בלקוחות ששמרון ירש מאביו ארווין, שהקים את המשרד. "אבא שלי נעזר בשמרון לעניינים פרטיים כמו צוואה, או טיפול בנדל"ן בתל אביב. לא ידוע לי שאבא שלי יוצג על ידי שמרון בעסקה כלשהי"

עו"ד דוד שמרון
מוטי מילרוד

ב-2009 הוחלף ברקת על ידי איש העסקים מיקי גנור, עד המדינה בפרשה. זאת, על רקע לחצים שהפעילו על פי החשד מפקד חיל הים דאז האלוף במיל' אליעזר (צ'ייני) מרום והמשנה לראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, תא"ל במיל' אבריאל בר־יוסף, להחלפת ברקת בגנור - בתמורה לשוחד מגנור. דוד שמרון, שייצג את גנור, חשוד אף הוא בפרשה בכך שנתן לגנור שירות "פתיחת דלתות" תוך שימוש במעמדו כיועצו וקרוב משפחתו של נתניהו.

עזרא ובניו הפקות בע"מ

גיל מיליקובסקי מספר שבשיאו של פרויקט טנק המרכבה, בתחילת שנות ה-80, אנשי עסקים גרמנים מחברת ריינשטאל הגרמנית (Rheinische Stahlwerke), שהיתה בבעלות טיסנקרופ, פנו לאביו וביקשו את עזרתו ביצירת קשר עם משרד הבטחון.

לדבריו, "אבא היה מעורב בהמון עסקות בינם לבין משרד הבטחון. בחלק מהמקרים הוא סיפר לי שהוא אפילו לא ידע לחלוטין מה מוכרים לישראל. החברות שהקים שירתו את המטרה של הסתרת העסקה עם ישראל, הוא קיבל את העמלה שלו, וזהו", אומר גיל. גם דוד מיליקובסקי זוכר את השם ריינשטאל כמיוצגת של אביו, אך לא יכול לאשר שאכן אביו היה מעורב בפרויקט המרכבה.

בשלב מסוים עזבו שני הילדים את הבית, ומאז הם פחות בקיאים בעסקי האב. גיל מיליקובסקי עוסק בימים אלה בניסיון לפענח מה עומד מאחורי כמה מהקשרים שקיים אביו עם צמרת הממסד הביטחוני הישראלי. בין היתר, זכור לו מצעירותו כיצד אירח אביו את הרמטכ"ל לשעבר צבי צור בבריסל. "אני ידעתי שקוראים לו צ'רה. הוא היה מבקר אצלנו בבריסל. אז לא ידעתי שהוא כזה גנרל גדול", הוא מספר. גיל חושד שהקשרים עם צור מעידים על מעורבות של אביו בפרשה ביטחונית ידועה שבה היה צור מעורב בסוף שנות ה-60. אחיו לא ממש מסכים אתו. "אבא עשה המון דברים בחיים, אבל אין צורך להפריז. הוא לא היה איזה סוכן חשאי או משהו כזה", אומר דוד.

הנחת צינור הנפט בין אילת לאשקלון
דניאל רוזנבלום סט

לא צריך להיות סוכן סמוי כדי להיות מעורב בנושאים כאלה. הממסד הביטחוני של ישראל תמיד ידע לעשות שימוש באנשי עסקים עם סנטימנט ציוני, לקידום צרכיו.

דוד מיליקובסקי: "אם לזה הכוונה, אז כן. אבא בהחלט היה אחד מאותם אנשי עסקים שישראל היתה יכולה לבקש מהם טובה".

אם כבר עוסקים באנשי עסקים שעושים ג'סטות עבור מערכת הביטחון הישראלית, גם המפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן זכה להופעת אורח קצרה בדברי ימי המיליקובסקים ודווקא לא בכובעו כג'יימס בונד הציוני מהוליווד. זה היה באמצע שנות ה-80, בערך בתקופה של אחת מפריצות הדרך הקולנועיות של מילצ'ן כמפיק סרטים הוליוודי, סביב צאת הסרט "היו זמנים באמריקה" בהפקתו (1985), ומעל שלושה עשורים לפני שמילצ'ן ליהק עצמו לתפקיד ספק הסיגרים והשמפניות של בן הדוד של גיל ודוד במסגרת החשדות בתיק 1000.

דוד מיליקובסקי היה אז בוגר טרי של בית הספר לקולנוע באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שחלם להפיק סרט על בסיס הרומן ההיסטורי "התזמורת האדומה" מאת ז'יל פרו, שעוסק בפרשיית ריגול נגד גרמניה במלחמת העולם השנייה. דוד ואביו עזרא הצליחו לקבל מפרו רשות לחבר תסריט לסרט לפי הספר. "כמעט שנתיים עבדתי על התסריט, ואז פנינו למשרד התרבות הבלגי לקבלת תקציב. אמרו לנו שאנחנו צריכים להביא הצהרת כוונות ממפיק מוכר", מספר דוד.

איך הגעתם דווקא למילצ'ן?

דוד מילקובסקי: "למילצ'ן היו כל מיני עסקים באותה תקופה. אבא והוא ידעו זה על קיומו של זה ואולי גם העריכו אחד את השני. מכר ישראלי סידר לנו פגישה עם מילצ'ן, זה קרה בבריכה של מלון הבוורלי הילס. אבא פשוט שיכנע את מילצ'ן לתת לנו את המכתב".

משפחת מיליקובסקי
משפחת מיליקובסקי

גיל משוכנע שלאביו היו קשרים קודמים עם מילצ'ן, שנגעו לענייני ביטחון, ושזה הרקע להשגת הצהרת הכוונות ממנו לגבי הסרט. גם כאן, דוד לא מסכים אתו: "אבא שלי ומילצ'ן לא עשו עסקים יחד אף פעם. זה היה עניין הרבה יותר פשוט. אבא שלי שיכנע את מילצ'ן כמו אבא יהודי שמתחנן בשביל הבן שלו: 'אתה תיתן לבן שלי מכתב לא מחייב. זה יעזור לבן שלי, ואם תרצה לסגת, לא ייגרם לך שום נזק'. מילצ'ן הסכים". מילצ'ן עצמו סירב להגיב לפניית Markerweek בעניין.

סרט לא יצא מהמיזם הזה בסופו של דבר. דוד מעולם לא הוציא תחת ידיו תסריט שהיה שלם אתו. "הייתי יוצר צעיר מדי ועוד לא הייתי בשל למשימה כזאת", הוא אומר.

רופא השיניים של מגריט

חייהם של בני משפחת מיליקובסקי בשדרות וינסטון צ'רצ'יל בבריסל מצטיירים כבוהמייניים למדי. האם רות היתה אשת חברה וטיפחה אוסף אמנות מרשים שנמצא בחזקת המשפחה עד היום. בין היתר, מספר גיל, האוסף כלל יצירות מקוריות של אמנים בינלאומיים כמו רנה מגריט, גרהרד ריכטר והפסל הנרי מור.

מפעל המלט נשר
עופר וקנין

עם חלק מהאמנים יצרה רות מיליקובסקי קשר ישיר. "אמא שמעה מרופא השיניים שלה שהוא גם הרופא של מגריט, ביקשה שיכיר ביניהם, וככה נוצר הקשר", מספר גיל, משל מדובר בבנו של בעל המרכול השכונתי. במשך כשני עשורים, מספר דוד, נהגו הוריו לנסוע לפסטיבל הקולנוע בקאן ולהתרועע עם במאים ומפיקים.

גם האליטה הכלכלית הישראלית לא נפקדה מבית מיליקובסקי. בין היתר, מספרים בניו של עזרא על קשרים חמים שקיים אביהם עם משפחתו של המיליארדר המנוח תד אריסון, שהיה צעיר ממנו בכמה שנים. את אריסון הכיר עזרא עוד בבית הספר התיכון בגימנסיה הרצליה. דוד מספר כי אחד המיזמים המאוחרים שאליהם חשב אביו להיכנס לפני כשני עשורים היה מיזם טלקום גדול בפולין, בשותפות משפחת אריסון ובשיתוף עם איש העסקים היהודי הבלגי ירון (רוני) ברוקנר. המיזם לא צלח בסופו של דבר.

איש עסקים אחר שהותיר רושם על דוד היה המיליארדר ברוס רפפורט. לקראת עסקה משותפת שבחנו עזרא מיליקובסקי ורפפורט בניגריה, ככל הנראה בשנות ה-80, הוזמנו בני משפחת מיליקובסקי להתארח בבית משפחת רפפורט בשווייץ. "היה להם בית מדהים על אגם ז'נווה, אבל כל מה שעניין את ברוס היה ארון המשקאות שלו", מספר דוד. "זו היתה קופסה כזאת מעץ, מטר על מטר, עם אוסף האלכוהול שלו בפנים. ברוס מאוד התלהב דווקא מהעובדה שכשפתחו את הדלת של הארון, נדלקה כתובת מאור ניאון ירוק: Bruce’s Bar. הוא פשוט לא הפסיק לדבר על זה".

בהמשך, מספר דוד, אביו נסע עם רפפורט לניגריה כדי לבחון אפשרות לעסקה, שלמיטב זיכרונו נגעה לשינוע נפט החוצה מהמדינה. לדברי דוד, אביו חזר מהמסע מוקדם מהמתוכנן, מזועזע מהאווירה המינית שאפפה את הביקור. "זאת היתה הנסיעה הראשונה של אבא לאפריקה. הוא חזר בהלם מהבחורות, ואמר שהוא לא רוצה לעשות עסקים בסביבה כזאת".

בן הדוד שתרם 300 אלף דולר להגנת נתניהו

דוד מיליקובסקי: "למילצ'ן היו כל מיני עסקים באותה תקופה. אבא והוא ידעו זה על קיומו של זה ואולי גם העריכו אחד את השני. מכר ישראלי סידר לנו פגישה עם מילצ'ן, בבריכה של מלון הבוורלי הילס. אבא פשוט שיכנע את מילצ'ן לתת לנו את המכתב"

ארנון מילצ'ן
Evan Agostini / אי־פי

גיל מיליקובסקי מספר שאביו חדל מפעילות עסקית בתחילת שנות ה-2000 לערך. "הוא אף פעם לא החליט להפסיק. הוא תמיד ניסה לקדם עסקות, רעיונות, ולא הכל יצא לפועל", אומר דוד. לדברי דוד, אביו המשיך לייצג בעניינים שונים את החברות שייצג כל הקריירה שלו: מנסמן, טיסנקרופ, ומפעל בלגי בשם Fabrique de fer du Charleroi. "בשנים המאוחרות, היו בעיקר עסקות שלא נוגעות לישראל", הוא אומר. "אבל עם הגיל, היו לאבא פחות יכולות לעבוד, והוא גם התחיל להקדיש זמן לנכדים שלו".

לעסק של מיליקובסקי, מספרים הילדים, לא היה יורש. גיל בחר בנתיב קריירה אחר: הוא למד רפואה, התמחה בגניקולוגיה והתגורר במשך מרבית חייו הבוגרים בקליפורניה. דוד, פנה לביום סרטי קולנוע ופרסומות טלוויזיה, והוא מתגורר בבריסל. "זה לא היה עסק שאפשר להוריש", אומר דוד. "זה לא שהיתה שם הנהלה ועובדים. העסק היה הוא, הקשרים והיכולת שלו".

השריד העיקרי לעסקי הפלדה של האחים מיליקובסקי הוא דווקא מהענף השני של המשפחה - הענף של הדוד מתי המנוח. מתי מת ממחלה ב-1969 בגיל צעיר, ובניו נתן ודן, המתגוררים בבוסטון, ירשו ממנו את העסק שייסד, חברת ג'ורדן אינטרנשיונל, שעסקה במסחר בינלאומי בפלדה.

נתן מיליקובסקי הוא גם אחד משני אנשי העסקים שנתניהו ביקש באחרונה מוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה להתיר לו לקבל מהם כספים למימון הגנתו בחקירותיו. הוועדה דחתה את הבקשה השבוע והורתה לנתניהו להחזיר לנתן 300 אלף דולר שכבר העביר אליו ללא היתר. במסגרת החלטת הוועדה צוין כי בקשה קודמת שהגיש נתניהו לוועדה גילתה כי נתניהו החזיק במניות חברה בתחום "תוספי הפלדה", יחד עם נתן, ולמעשה היה שותף עסקי שלו. נתניהו מסר בתגובה שהמניות נרכשו בהיותו אזרח, קרי - לפני 2002.

בין 2003 ל-2005, בתקופה שבה החזיק ראש הממשלה במניות "חברת תוספי הפלדה" יחד עם נתן, נכנסו בני הדודים להשקעות בתחום ייצור הפלדה ורכשו שתי חברות: SeaDrift ו-C/G Electrodes, הראשונה עוסקת בייצור חומרים החיוניים לייצור פלדה והשנייה בייצור רכיבים למפעלי פלדה. שתי החברות נרכשו בכמה מיליוני דולרים בודדים. בין 2008 ל-2010, בעסקה בת שני שלבים, מיזגו את העסק הזה לחברה הציבורית גרפטק אינטרנשיונל שנסחרה באותה העת בנאסד"ק. בתמורה קיבלו בעלי המניות בשתי החברות, לפי דיווחים מהתקופה, חבילה של מניות ואג"ח בגרפטק בשווי של כ-450 מיליון דולר, וסכום של כ-260 מיליון דולר במזומן. נתניהו טען בתגובה לשאלות Markerweek ש"שנה לאחר שנבחר לראשות הממשלה, מימש את מניותיו בחברה של בן דודו, באישור מלא של הרשויות". הוא מכחיש אפשרות ש"המימוש" היה במסגרת עסקת המיזוג עם גרפטק ושכתוצאה מהמימוש קיבל מניות בחברה הרוכשת.

משפחת מיליקובסקי

העסקה הפכה את נתן ודן מיליקובסקי לבעלי מניות משמעותיים בגרפטק - ונתן אף שימש כדירקטור בחברה בין 2010 ל-2015 (באופן לא רציף). נתן מיליקובסקי עצמו החזיק לפי דיווחים 11% ממניות החברה, ונהפך לבעל האג"ח הגדול ביותר של החברה, עם חוב של מאות מיליוני דולרים של החברה כלפיו. העובדה שגרפטק היא חברה ציבורית מאפשרת הצצה מסוימת לחוג לקוחותיה במהלך התקופה. החברה אמנם לא פירטה במדויק מה היקף המסחר שלה עם כל לקוח, אך פירסמה מעת לעת את רשימת "לקוחות המפתח" המצומצמת של החברה, ובהם - טיסקנרופ. ב-2015 נמכרה חברת גרפטק לקרן ברוקפילד, בכ-850 מיליון דולר.

החברות הפרטיות של נתן ודן עדיין פעילות. לפי פרסומים מהשבועות האחרונים בעיתונות היוונית, באחרונה התעניין נתן ברכישת מפעל לייצור פלדה לא רחוק מסלוניקי.

משרדו של עו"ד דוד שמרון ייצג את משפחת מיליקובסקי המורחבת, כולל את נתן עצמו וגם את עזרא מיליקובסקי, בעניינים שונים ברציפות בעשורים האחרונים. למעשה, מדובר בלקוחות ששמרון ירש מאביו ארווין, שהקים את המשרד. "אבא שלי נעזר בשמרון לעניינים פרטיים כמו צוואה, או טיפול בנדל"ן בתל אביב שההורים שלי ירשו מהצד של אמא", אומר גיל מיליקובסקי. לדבריו, "לא ידוע לי שאבי יוצג על ידי שמרון בעסקה כלשהי".

במרשם החברות הפנמי רשומה עד היום חברה בשם Abale Investments שמנהליה הם שלושה: דוד שמרון, ורות ועזרא מילקובסקי המנוחים. ברשם החברות הישראלי רשומה חברה בבעלות עזרא מיליקובסקי בשם אבידג ייעוץ שהוקמה ב-2003. כתובת החברה היא במשרדיו של שמרון בירושלים.

סרט על אסיר בלשכת רה"מ

משפחת מיליקובסקי
משפחת מיליקובסקי

נתניהו היה בצעירותו אורח קבוע בבית משפחת מיליקובסקי בבריסל. "בכל נסיעה לדודים בארה"ב הוא היה עוצר אצלנו לשבוע־שבועיים. כשביבי היה מגיע לכאן, הבחורות היו כרוכות אחריו. חלק מהן היו יהודיות", מספר דוד בחצי חיוך.

לנתניהו היה גם קשר קרוב לדוד עזרא, שכלל שיחות ארוכות והתייעצויות שגברו בשלב שבו החליט נתניהו הצעיר שחלומו להיות פוליטיקאי. עזרא, מספרים בניו, סייע לנתניהו ביצירת היכרות עם חוג מכריו וגם במתן תרומות למכון יונתן - מכון מחקר וושינגטוני בנושא המלחמה בטרור העולמי שהקים וניהל נתניהו ב-1980-1978, הקרוי על שם אחיו יוני. המכון סייע לנתניהו, בין היתר, בטוויית רשת קשריו העניפה בצמרת יהדות ארה"ב.

גם בני הדודים גיל ודוד שמרו על קשר עם ראש הממשלה. דוד, מספר שהחל לצלם סרט תיעודי מתוך לשכת נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. "ראיתי את ביבי באיזו חתונה, מוקף בעוזרים שחוצצים בינו לבין המציאות. אמרתי לו שאני רוצה לצלם סרט על האסיר בלשכת ראש ממשלה. הוא הסכים", מספר דוד. הפרויקט לא הושלם לבסוף.

ב-2005 היה שקוע גיל בשורת מאבקים משפטיים במסגרת עמותה שהקים, לחשיפת עוולות במערכת הבריאות האמריקאית. נתניהו רתם למען גיל את ידידו, עורך הדין המפורסם פרופ' אלן דרשוביץ, שהצטרף לאחד ההליכים כידיד בית המשפט.

כשמת אביו של ראש הממשלה, בנציון נתניהו, עברה המטפלת הפיליפינית שטיפלה בו בזקנתו, ליספת' (לי) פרנסיסקו, לעבוד עבור עזרא מיליקובסקי, ששהה בישראל בשנותיו האחרונות לצד בנו גיל שעלה אף הוא לארץ במקביל. "יום אחד לפני כמה חודשים דיברתי עם ביבי בטלפון", מספר גיל. "הוא שאל אותי: 'גילי, תגיד, איך קוראים לפיליפינית שטיפלה באבא שלך ובאבא שלי?'. אחרי כמה זמן ראיתי אותה פתאום בטלוויזיה בביקור של נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה בישראל. ביבי הפך אותה למטפלת המפורסמת בעולם".

הרשמה לניוזלטר

TheMarker-הירשמו ותקבלו מדי יום את הכתבות הכי אהובות ב

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות