פרחים או תכשיטים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אנליסט

פרחים או תכשיטים

שוב ושוב אנחנו נוכחים בפער המטריד שבין עמדות לבין התנהגות. אנחנו אומרים, ולא עושים. מבטיחים לשנות סדרי עדיפות, ונשברים

מי מאיתנו הנמצא במרדף אחרי קריירה וכסף לא הרהר תוך כדי חופשה בצימר בצפון באפשרות לעזוב הכל לטובת חיים נוחים יותר במושב? מי לא הוטרד בעת מעבר דירה מאוסף החפצים האינסופי שנצבר במהלך השנים? מי לא נשבע לעצמו שהוא מפסיק לרכוש מותגים, או לרכוש בכלל? משום מה, שוב ושוב אנחנו נוכחים בפער המטריד שבין עמדות לבין התנהגות. אנחנו אומרים, ולא עושים. מבטיחים לשנות סדרי עדיפות, ונשברים.

צבירת חפצים ומירוץ אחרי נכסים חומריים מרחיקים מאיתנו את האושר. זו טענה שקיבלה תוקף במחקרים רבים. לפני כחודש שלח פרופ' דן אריאלי את הקהל שהגיע להרצאה לקנות פרחים. זו התמורה הכי טובה שניתן להשיג ל־50 שקל, הוא הסביר, שכן מחקרים מראים שהם תורמים לזוגיות ושורדים 52 שעות. ההמלצה של אריאלי מצטרפת למאמץ לשכנע את בני האדם להשקיע את מרצם בצבירת חוויות חיוביות שיקרבו אותם אל האושר.

בסוף שנות ה־90 היה זה רב המכר של הסופר הברזילאי פאולו קאולו, "האלכימאי", שטען שכל הכלים למציאת הדרך אל האושר נמצאים בסביבתנו ובתוכנו. בשנת 2000 פרסם רובין שארמה את ספרו, "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", והרצה בלהט על חשיבות הרוח מול החומר. פרופ' יורם יובל, בסדרת הטלוויזיה מ־2009 על אודות החיפוש אחר אושר, הרבה לדבר על חשיבותה של עשייה משמעותית כמפתח לאושר. ב־2016 פורסם ב"פורבס" מאמר שזכה למיליוני צפיות ושיתופים אף שמחזר רעיונות דומים, שתמציתם: קניית חפצים מספקת חוויה רגעית ומתכלה.

אם אנחנו יודעים מה צריך לעשות כדי להיות יותר מאושרים (או ממה צריך להימנע כדי לצמצם את הסבל) – למה אנו לא פועלים כדי להשיג את היעד הזה? התשובה נעוצה בארבעה מעגלים. הראשון לוכד אותנו במקומות העבודה, שם מתגמלים את העובדים באמצעות חפצים וסמלי סטטוס. למנהלים בכירים יש משרד ומכונית גדולים יותר מאשר למנהלים זוטרים. עובדים ומנהלים מצליחים מקבלים בונוסים ומתנות כספיות. ארגון המבטל הייררכיה ארגונית הבאה לידי ביטוי בגודל המשרד עדיין נחשב מרדני. וגם אלה העושים זאת אינם מבטלים משרדים מרווחים לבכירי החברה, אלא עבור מנהלי דרגי ביניים בלבד.

המעגל השני נעוץ במאמצים שיווקיים המשתכללים והולכים שעושות חברות כדי למכור לנו מוצרים ושדרוגים גם כשאין לנו צורך בהם. לצדם, ישנם ארגונים פיננסיים המעודדים אותנו לקחת הלוואות כדי לממן רכישת חפצים אלה. השיווק האגרסיבי באמצעי מדיה מגוונים הופך את ההתנגדות לרכישות לכמעט בלתי אפשרית.

המעגל השלישי מתאים לטבע האנושי. המוח שלנו מתוכנת לרדוף אחר סיפוקים מיידיים גם אם בעליו יודע שהם כאלה. ההתניה הקלאסית הנוצרת בעת רכישה, השחרור המיידי של דופמין במוח מלמד אותנו לצרוך עוד מהחומר הזה, ואם אפשר במנות גדולות יותר ובטווחי זמן קצרים יותר. מחקרים מראים כי ההתמכרות של המוח לאופיואידים שהוא עצמו מייצר גדולה לא פחות מאשר לסמים המסופקים לו באופן חיצוני.

לבסוף, המעגל הרביעי עוסק בהשפעתו של הלא מודע על התנהגותם של בני אדם. בהקשר זה יש להתייחס למחקרים מעולם הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של אריאלי שהוזכר לעיל, ושל זוכי פרס נובל בכלכלה דניאל כהנמן ועמוס טברסקי על התנהגות בלתי מודעת ובלתי רציונלית מבחינה כלכלית. ואי אפשר בלי לקנח בספר "מעבר לעקרון העונג" של זיגמונד פרויד, שהסביר כי לבני אדם יש צורך בלתי מודע לשחזר חוויות ילדות מודחקות באופן כפייתי בבגרותם, תוך שהם מנסים כך לפתור כאבים קדומים. השחזור הזה, הוא גרס, גורם לנו לפעול כנגד מה שיעשה לנו טוב. על פי התיאוריה הזו, לא משנה מה קנית לעצמך בהווה, תמיד תחוש את רדיפת הריקנות והחסכים של העבר.

המעגלים הללו חונקים כפי הנראה כל ניסיון ליישם את המסרים החשובים של הוגי האושר למיניהם. אם אתה בתוך המשחק הארגוני ההייררכי בחברה הצרכנית, מוצף במסרים שיווקיים, מוחך התרגל להפרשות קצובות של חומרים ממכרים המשתחררים בעת קניית חפצים, ויש לך סיפור לא פתור מהילדות על חסכים כלכליים, יש סיכוי גדול שאף שתסכים לעצת קניית הפרחים של אריאלי – הרי שבפועל תצא מההרצאה ותקנה תכשיט יקר, בכסף שאין לך.

שינוי כזה הוא מאוד קשה. ללא ההבנה והאמפטיה לגודל האתגר ביצירת שינוי, השינוי יישאר רעיון. אי אפשר באמת להחליט לצבור חוויות ולא חפצים. זו לא חוכמה להיות נזיר אחרי שהיתה לך פרארי. לא חוכמה להיות עשיר גדול או אדם מפורסם ולהטיף לאנשים להתמקד בדברים הקטנים הרגשיים והחשובים של היום־יום. אפשר לעשות צעדים קטנים, פה ושם. תבלינים, דגשים. לא שינוי גדול של המנה העיקרית. אפשר לצאת מהעבודה מוקדם לפעמים ולפגוש חבר. לצאת לטיול בטבע עם המשפחה, לקנות פרחים. בקטנה, בלי שינוי של תמונה כוללת או של דפוסי מחשבה. עם זה אנחנו יכולים להתמודד. תצברו חוויות ולא חפצים, מדי פעם בפעם.

ד"ר איתי שילוני הוא מייסד ומנכ"ל S2R חברה לייעוץ ארגוני־אסטרטגי ומרצה-עמית בביה"ס אריסון במרכז הבינתחומי בהרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר