גם בתקשורת, כמעט הכל למכירה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דבר העורך

גם בתקשורת, כמעט הכל למכירה

כשגוף כמו משרד ממשלתי, תאגיד מסחרי או טייקון רוצים השפעה, מיתוג או "מקום בשולחן של השיח הציבורי" - כל מה שהם צריכים זה לשלם למי שיודע לקשור את הקצוות

לאחר חמש שנים שבהן מגזין TheMarker מתמקד בחקר הקשרים ומערכות היחסים בין טייקונים, ברוני תקשורת ופוליטיקאים, יהיה זה משעמם לקבוע שבעלי הון וכלי התקשורת שעומדים לרשותם משפיעים על הפוליטיקאים, ומכתיבים את המדיניות שהם מיישמים. אבל איך המנגנונים הללו פועלים? כיצד בעלי ההון מפעילים את ההשפעה שלהם? האם פוליטיקאים מקבלים הוראות רק תמורת מעטפות – או שההשפעה פועלת גם במסלולים אחרים, עדינים ומתוחכמים יותר, סמויים מהעין הציבורית?

הנה מקרה שיכול לשפוך אור על אחד המנגנונים הללו. בסוף 2011 ביקש משרד האוצר, או אולי הוצע לו, למתג את ישראל כמוקד של חדשנות וטכנולוגיה. לשם כך הוא חבר למשרד הפרסום גיתם, בראשותם של מודי כידון ומשה תאומים – מהאנשים המנוסים בחיבורי הון־שלטון־עיתון בישראל. המסמך שהכינו בגיתם, מינואר 2012, הגיע לידי TheMarker ומפרט מה יקבל האוצר: "שיתוף פעולה" עם רשת הטלוויזיה CNN; "חודש שידורים מיוחד ברחבי העולם", עם "מאות אלפי אזכורים" לחדשנות של ישראל; ועידה כלכלית בניו יורק תחת המותג של ה"וול סטריט ג'ורנל"; "פתיחת הדלת אצל העורכים הבכירים בעיתון"; וגם "תג האיכות של 'וול סטריט ג'ורנל' בעולם, שיאפשר לחשוף את ישראל לבכירים ביותר בעולם העסקי". עסקה דומה הוצעה עם "פייננשל טיימס", כולל ועידה וסיקור תקשורתי. לבסוף, ההצעה כוללת "השתלבות" בוועידה בפרנקפורט של חברת המדיה "בלומברג", ופרסום ראיון עם שר האוצר אז, יובל שטייניץ. כמה כל זה יעלה? בשקף האחרון של המצגת מופיעים המספרים: מיליון דולר ל"וול סטריט ג'ורנל", 1.5 מיליון דולר ל־CNN, 600 אלף דולר לוועידה של "פייננשל טיימס", 400 אלף דולר לבלומברג, ויחד עם הוצאות יחסי ציבור נוספות – 3.75 מיליון דולר, בסך הכל. התוכנית אכן יצאה לפועל במהלך 2012.

מה הצעת המחיר הזו מלמדת? שגם בתקשורת כמעט הכל למכירה. כשפוליטיקאים, משרד ממשלתי, תאגיד מסחרי או טייקון רוצים השפעה, מיתוג או מקום בשולחן של השיח הציבורי – כל מה שהם צריכים זה לשלם למי שיודע לקשור את הקצוות. גם אצלנו, תאומים ומתחריו יבצעו עבור תאגידים וטייקונים עסקות דומות עם עיתונים וערוצי טלוויזיה. לעתים התכנים וההשפעה נקנים בכסף שמגובה בחשבונית, כמו בדוגמה הזו. פעמים אחרות זו תהיה עסקה ללא רישום וללא חשבונית, כמו שקרה לכאורה בתיקי 2000 ו־3000 של ראש הממשלה: עיתונות אוהדת תמורת קידום עסקה בשווי של מאות מיליוני שקלים, אפילו מיליארדים, לעתים על חשבון הציבור.

הדוגמה הזאת מבהירה את מה שרבים אינם רואים: הטייקונים, התקשורת, ומי שמפעיל אותה, הם לא פעם הארגונים החזקים במדינה, לעתים יותר מהפוליטיקאים והנבחרים. ראו אצלנו: בעוד עשרות עיתונאים מבקרים את ראש הממשלה מדי יום ללא מורא, רק בודדים מבקרים את נוני מוזס, בעל השליטה ב"ידיעות אחרונות" והצד השני לפרשת תיק 2000. במילים אחרות, ממי אביחי מנדלבליט צריך לחשוש יותר, מראש הממשלה או ממוזס? והטייקונים גם עמידים הרבה יותר: הפוליטיקאים מתחלפים מדי כמה שנים, אבל בעלי השליטה בעיתונים והמאכערים של ההון־שלטון־עיתון שומרים על מעמדם במשך עשרות שנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר