אמת כלכלית מטרידה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרוג'קט סינדיקט |

אמת כלכלית מטרידה

כלכלנים כבר לא נתפשים על ידי הציבור ככאלה ששואלים את השאלות הנכונות או עונים עליהן בכנות וביושרה

Francis Mascarenhas/רויטר

לכלכלת הזרם המרכזי יש נטייה להגיע למסקנות "מבוססות", ואז לדבוק בהן, גם כשהעובדות מוכיחות את ההפך. נטייה זאת גרועה דיה, אך כשתיאוריה מגדירה את עצמה כ"מדע" – זה חמור אף יותר. לעתים התיאוריה הכלכלית מרשה לעצמה להתעלם ממאפיין הכרחי במדעי הטבע: תוצאות אמפיריות שאפשר לשכפלן שוב ושוב. ההתעקשות להוכיח כי התוצאות של ניסוי אמפירי יחזרו על עצמן הן אמת מידה הכרחית ובסיסית במרבית מדעי הטבע. בכלכלה, לעומת זאת, אין דרישה כזאת.

הסיבה לכך היא בדרך כלל פוליטית. לעתים תיאוריות מקודמות משום שהן תואמות לחזון כלכלי שתומך בעמדה אידיאולוגית ובמדיניות מסוימת. למשל, מחקר אמפירי שתומך בצנע פיסקלי או בדה־רגולציה בשוק מצוטט על ידי אנשים המבקשים לקדם מדיניות התואמת למסקנותיו. לעתים נדירות מחקר כזה נתון לביקורת, כמו הטלת ספק בהנחות ובדרך שבה השתמשו בסטטיסטיקה – תהליך שגרתי במחקרים במדעי הטבע.

חשבו לרגע על הטענה של סטיבן מור וארתור ב. לאפר שקיצוץ המס של הנשיא דונלד טראמפ בארצות הברית לא רק יחזיר את עצמו, אלא גם יצמצם את הגירעון הממשלתי בעודו מייצר עוד השקעות פרטיות. הטענה שלהם היתה מוטעית לחלוטין, אך משום מה המציאות הכלכלית לא השפיעה על אלה שהמשיכו להאמין בהנחה שטמונה בעקומת לאפר, שמראה כי שיעורי מס נמוכים יותר ייצרו הכנסות גבוהות יותר ממסים.

מאמר חדש של הכלכלן ההולנדי, סרוואס סטורם, מפרק לגורמים טיעון מפורסם של הכלכלה הניאו־ליברלית, לפיו רגולציות בשוק העבודה מדכאות תפוקה ותעסוקה. אחד המחקרים האמפיריים שמרבים לצטט בהקשר זה הוא של החוקרים טימותי בסלי ורובין בורגס, שהשתמשו בנתוני הייצור ממדינות ברחבי הודו ב־1958־1992. בסלי ובורגס טענו כי רגולציות שתומכות בעובדים בכמה מדינות הביאו לתפוקה נמוכה יותר, ופגעו בתעסוקה, בהשקעות ובפריון, ואפילו גרמו לעוני רב יותר בערים. המחקר מחזק את האמונה הרווחת כי רגולציה מזיקה לשוק העבודה, והדרך להגדיל ייצור ותעסוקה היא לעודד יותר גמישות בשוק העבודה על ידי ביטול חוקים שמגנים על העובדים. אמונה זאת שלטה בכיפה לא רק בהודו; היא השפיעה על המדיניות בעוד מדינות מתפתחות. אף שכלכלנים רבים העלו ספקות רציניים לגבי המתודולוגיה שבה השתמשו בסלי ובורגס, קולותיהם לא נשמעו.

סטורם לא הצליח לשחזר את הממצאים של בסלי ובורגס, וקבע כי "המחקר של שני החוקרים הוא מבוכה מקצועית... הוא מראה באופן מושלם כיצד שילוב של התיימרות מדעית ותשוקה עמוקה לכבוד יכולים להוביל לממצאים אמפיריים חסרי יסוד, ולמחקר שבו ההנחות חשובות יותר מהעובדות".

אם כך, כיצד הצליחו מסקנות המחקר של בסלי ובורגס לחמוק מביקורת חריפה יותר בחוגים האקדמיים והפוליטיים? אחרי הכל, המאמר הזה פורסם בכתב עת כלכלי יוקרתי ביותר. בנוסף, תוצאות המחקר שימשו כדי להצדיק גל של דה־רגולציה בשוק העבודה ברחבי העולם, שפגע באופן ישיר בעובדים. היכולת של מקצוע הכלכלה לייצר מחקרים שמסקנותיהם שגויות כדי להתאים לתפישת עולם כלשהי, ושל כתבי עת אקדמיים של הזרם המרכזי לספק במה מכובדת למחקרים כאלה – היא מזיקה.

אין זה סוד שהכלכלה והכלכלנים של הזרם המרכזי פעלו בשירות הכוח. ג'ון קנת גלבריית ציין ב־1973 שהכלכלה הממסדית נהפכה ל"בעלת הברית יקרת הערך של המשתמשים בכוח מול ציבור כנוע וצייתן". מאז הכלכלנים מאמצים את התפקיד הזה שוב ושוב. אך זה גם הדבר שצמצם את הלגיטימיות והאמינות שלהם. כלכלנים כבר לא נתפשים על ידי הציבור ככאלה ששואלים את השאלות הנכונות או עונים עליהן בכנות ועם יושרה.

כדי להשיב את האמינות, הכלכלנים צריכים להיפתח לביקורת שמערערת על ההנחות, השיטות והמסקנות שלהם. אי אפשר להתעלם לנצח מאמיתות מטרידות שהשמיעו המתנגדים. במוקדם או במאוחר, המציאות נושכת.

ג'ייאטי גוש היא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ג'וואהרלל נהרו בניו דלהי, מזכ"לית איגוד הפיתוח הכלכלי הבינלאומי וחברה בוועדה העצמאית לרפורמות של מיסוי תאגידי בינלאומי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר