אבא בסימן שאלה: ההצלחה המסחרית של בדיקות האבהות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
וומן

אבא בסימן שאלה: ההצלחה המסחרית של בדיקות האבהות

במחיר כמעט שווה לכל נפש, נגישות גבוהה וטכנולוגיה מדויקת ונוחה לשימוש, בדיקות האבהות נהפכו בארצות הברית לתעשייה משגשגת

אנתוני הקדוש, כומר שחי במאה ה־12, נתקל יום אחד באישה בוכייה שבעלה הקנאי היה משוכנע כי התינוק הטרי שילדה אינו שלו, ואיים להרוג את האם והילד. כשאנתוני ביקר את המשפחה, הוא פנה לתינוק ואמר, "אמור לי ילד, מי הוא אביך?". באורח נס, התינוק הצביע על הבעל הקנאי וענה, "זה אבי", וכולם חיו באושר ועושר.

אגדה נוצרית נפוצה זו מעידה על כך שמאז ומתמיד, שאלת האבהות הטרידה את המין האנושי. עד להופעתן של בדיקות גנטיות מדויקות בסוף שנות ה־80, לא היתה דרך לדעת בוודאות מיהו האב הביולוגי של תינוק. השימוש בבדיקות די.אן.איי "שינה באופן משמעותי את תחום בדיקות האבהות", כפי שאומר מייקל ביירד, מומחה לגנטיקה וסמנכ"ל המדע הראשי במרכז לאבחון גנטי בארצות הברית, בראיון לאתר "קוורץ". לדבריו, כשגבר מזוהה כהורה באמצעות בדיקה מודרנית, "הסיכוי שהוא אינו האב הוא מאות מיליארדים לאחד. הבדיקות האלה הן כה מדויקות עד שכמעט אין צורך יותר להופיע בבית המשפט לתת עדות", הוא מוסיף.

אבל הנתון המסקרן ביותר שמציג ביירד בראיון זה הוא ההערכה כי מדי שנה מבוצעות בארצות הברית כ־500 אלף בדיקות די.אן.איי – מה שהופך את התחום לתעשייה של ממש. ביולי, העריך אתר המחקרים IBISWorld כי בחמש השנים עד 2019, ההכנסות מתעשיית מעבדות הדי.אן.איי. צמחו בקצב שנתי של 5.1%, ל־3.3 מיליארד דולר – כשב־2019 לבדה קצב הצמיחה צפוי להיות 4.4%.

ההזדמנות המסחרית הגדולה הטמונה בבדיקות הדי.אן.איי היא ערכות לבדיקת אבהות. בחמש השנים האחרונות, התעשייה נהנתה משיפור בנגישות וירידה במחירים – בדיקת אבהות עולה כיום כ־500 דולר, לעומת 1,000 דולר לפני עשור. ההתקדמות הטכנולוגית שאיפשרה את עריכת הבדיקה בבית, בקלות ובפשטות (די בדגימת רוק מפנים הלחי), תרמה אף היא להצלחה המסחרית שלה.

Tetiana Lazunova / amoklv / alex

יתרה מכך, ככל שיותר תינוקות נולדים מחוץ למסגרת הנישואין – על פי OECD כ־40% מהתינוקות נולדו מחוץ לנישואים, נכון ל־2016 – התעשייה מרוויחה מהצורך להידרש לבדיקת אבהות. לעתים קרובות במקרים כאלה יש צורך בהוכחה מסוג זה, כדי לקבוע שלאב יש אחריות לכלכל את התינוק.

פרט לבדיקות אבהות בעלות תוקף משפטי, המסייעות לבית המשפט לקבוע את גובה התמיכה הפיננסית בילד, או במקרים של מחלוקת על משמורת, קיים סוג נוסף של בדיקות אבהות – ערכות ביתיות המפורסמות על גבי שלטי חוצות ובאינטרנט ונמכרות בבתי המרקחת.

הבדיקות הללו, המשווקות באתרים כמסייעות להשגת "שלווה פנימית", מהוות כיום 36% מכלל ההכנסות בתעשיית הדי.אן.איי. והן המנוע שדוחף את הצמיחה הכוללת בתעשייה. עם זאת, כמו בכל תחום משגשג, מעבדות חדשות נכנסות כעת לשוק, והרווחיות תלויה בביקוש.

לתחזק את אי הוודאות

בדיקות די.אן.איי המשווקות ישירות לצרכן נהפכו גם כן לתעשייה של מיליארדי דולרים. על פי כתב העת MIT Technology Review, נכון לפברואר 2019, 26 מיליון אנשים בארצות הברית הוסיפו את הדי.אן.איי שלהם למאגרי המידע של ארבע חברות גדולות בתחום, והמספר הזה צפוי לצמוח ל־100 מיליון בשנתיים הקרובות.

אחת הבעיות בתעשייה היא אסטרטגיית השיווק. בעוד השיווק של בדיקות גנטיות כלליות הוא ברוח חיובית ומסקרנת, אסטרטגיית השיווק של בדיקות האבהות שונה. החברות שמייצרות את הבדיקות סוחרות בספק ומעצימות אותו, כדי לגרום לאנשים לקנות את המוצר שלהן. "אל תתנו לחוסר הוודאות להרוס אתכם", כתוב באתר אחד; "גלו את התשובה לשאלה החשובה ביותר בחיים", נאמר באתר אחר.

על פי אתר "סלון", החברות משתמשות גם בסטטיסטיקה שהתגלתה כבר כשגויה, שלפיה 30% מהאנשים אינם יודעים מי הוא האב הביולוגי שלהם (הנתון הנכון על פי מחקרים רבים הוא חד־ספרתי נמוך). החברות מזהירות את הצרכנים כי אלפי גברים תומכים פיננסית בלי דעת בילד שאינו שלהם. חברת Identigene האמריקאית, שמשווקת בדיקות די.אן.איי בדואר, העלתה אף את הצורך במודעות ל"הונאת אבהות".

הרעיון של הונאת אבהות, שמטיל את האשמה על האישה, מקבל חשיפה עצומה באופרות הסבון שמשודרות בשעות הבוקר בארצות הברית, ומהוות הזדמנות מצוינת לשיווק. על פי אתר "סלון", חברות המייצרות בדיקות אבהות יוצרות שותפויות עם מומחים שיש להם תוכניות אירוח שונות. כך למשל, ה־DNA Diagnostics Center מאוהיו מתגאה בכך שאנשים כמו מורי פוביץ', שמנחה תוכנית אירוח שמתבססת על עימותים, משתמשים בבדיקות שלו – ואפשר לראות את הלוגו של המרכז מתנוסס על גבי המעטפות שבידי המנחים. הז'אנר הבידורי הזה נהפך לגלובלי, ותוכנית לגילוי זהות האב שודרה לא מזמן לראשונה באוגנדה.

שיווק באמצעות זריעת ספק וחוסר ודאות הוא אסטרטגיה אחת שבה התעשייה משתמשת. אסטרטגיה אחרת מתחברת למיזוגניה. ארגונים של זכויות גברים טבעו מונח חדש – "אונס האבהות" – שלטענתם נהפך למגפה. על פי ההשקפה הזאת, בדיקות אבהות בעצם בודקות את האמינות של האישה. כך שאם כל הנשים הן חשודות, יש כאלה שחשודות יותר. תוכניות האירוח משתמשות גם כן בסטריאוטיפים שליליים של נשים צעירות, לא לבנות ועניות, היולדות תינוקות ללא הבחנה – כמו גם של גברים שחורים חסרי אחריות. הסוציולוגית פטרישיה היל קולינס ציינה בספרה, Black Sexual Politics: African Americans, Gender, and the New Racism, כי סטריאוטיפים אלה גם מחזקים מסרים של גזענות ופערי מעמדות.

ABC

הצהובונים תורמים אף הם את חלקם. השחקנית הבריטית אליזבת הרלי עלתה לכותרות כשנפרדה מבן זוגה לשעבר, המפיק ההוליוודי סטיבן בינג, ורק בדיקת אבהות הצליחה להוכיח שהוא אבי הילד שלה. בדיקת די.אן.איי היא ככל הנראה גם הסיבה לכך שהשחקן האמריקאי רוברט בלייק התחתן עם בוני לי בייקלי, שילדה את בנו וב־2001 נרצחה בלוס אנג'לס.

אפילו הדמות של גבריאלה מסדרת הטלוויזיה "עקרות בית נואשות" עסקה בהונאת אבהות; היא נתנה לבעלה תוצאות מזויפות של הבדיקה, לאחר שהלה חשד כי התינוק שבבטנה הוא של הגנן. נשים כאלה, על פי המסר שמפיצה תעשיית הדי.אן.איי, מסוגלות לשקר לגבר כדי "ללכוד אותו", בין אם התינוק המדובר הוא של אותו גבר או לא, ולכן הכרחי לערוך בדיקת אבהות.

תעשיה זו כמובן לא המציאה את הספק. סוגיות של בגידות, קנאה וחוסר ודאות לגבי זהות האב מעסיקות את התרבות שלנו זה אלפי שנים, עתיקות כמו המיתולוגיה היוונית שמלאה בהן. הן חוזרות בספרות, בכתביהם של שייקספיר ושל תומאס הרדי. סוציולוגים בני המאה ה־19 אף טענו כי חוסר ודאות הורית הוא בסיס קדמוני של החברה אנושית. באחרונה, מדענים העוסקים בסוציוביולוגיה, וכן זרמים פמיניסטיים מסוימים, טענו כי המקור של המבנה הפטריאכלי הוא בעובדה שגברים אינם יכולים לעולם להיות בטוחים כי הצאצאים הם אכן שלהם מבחינה ביולוגית.

בדיקות הדי.אן.איי היו אמורות לפתור את החידה הנושנה הזאת אחת ולתמיד. עם זאת, נראה כי במקום להעלים את הספק, תעשיית הבדיקות ממסחרת אותו ומחזירה בכך את החברה האנושית ואת מעמד הנשים שנים רבות אחורה. היא מוכרת לנו את הרעיון שללא בדיקה גנטית, היושרה של כל הנשים, והמוצא של כל הילדים, מוטלים בספק באופן טבעי. התוצאה היא שבעידן הדי.אן.איי, האישה נתפשת כאשמה עד שתוכח חפותה – באמצעות בדיקות אבהות. 

Jacket art : Thumb print ( Micha

אבהות על פי המסורת
לפי הסופרת נארה מילאניץ', אבהות ביולוגית היא רעיון חדש יחסית בהיסטוריה האנושית. בספרה  Paternity: The Elusive Quest for the Father – a history of the scientific, legal, and social conceptions of fatherhood in western civilizationהיא מסבירה כי על פי המסורת הרומית, אביו של הילד הוא מי שנשוי לאמו: Pater est quem nuptiae, ללא קשר לגורם הביולוגי. 
התפישה שהמדע יכול לקבוע את זהות האב הביולוגי נפוצה לראשונה בתחילת המאה ה־20. בספרה מתארת מילאניץ' כיצד בדיקת האבהות נהפכה לכלי שימושי ולנשק רב־עוצמה, בידיים מסוימות. לדבריה, ההיסטוריה יכולה גם לספק רמזים לגבי ההשלכות של הפיכת בדיקות הדי.אן.איי. למוצר צרכני.
על פי מילאניץ', בשנות ה־40 של המאה ה־20, התפישה של זהות האב הושפעה מההתנהגות יותר מאשר מהביולוגיה. באותה תקופה, נטען כי במשפט שנערך בקליפורניה כי השחקן צ'רלי צ'פלין הוא אבי התינוק שנולד לאישה צעירה ממנו בהרבה. הוא הכחיש את האישומים. בדיקת דם מצאה כי אין זה אפשרי שצ'פלין הוא האב, והתוצאות הוקראו בבית המשפט. אך לאחר שעדים העידו כי ראו את השחקן נכנס לביתה של האישה בשעת לילה ועוזב רק בבוקר, חבר המושבעים קבע כי צ'פלין הוא האב. 

AP


בתוך מחצית המאה, המדענים החלו לפצח את הקודים של הגנום האנושי, ועד שנות ה־80, מעבדות יכלו כבר לבדוק התאמה גנטית של שני אנשים כדי לקבוע את זהות האב הביולוגי בדיוק של 99.99%. ליכולת החדשה היו השלכות משמעותיות. בדיקת די.אן.איי. טמנה בחובה את ההבטחה כי זהות האב תתגלה והוא יהיה חייב לשאת באחריות ולספק תמיכה בילד – מה שהוציא את חובת התמיכה בילד מידי המדינה או הכנסייה והעביר אותה לידי האזרחים הפרטיים.
ב־2007, חברת 23andMe היתה הראשונה שהציעה בדיקות די.אן.איי. ישירות לצרכן באמצעות ערכות ודגימות רוק שניתנו להזמנה בדואר ואפשר לבצען בבית. 23andMe,  בדומה ל־AncestryDNA וחברות אחרות שמציעות את השירותים האלה, יצאו בקמפיינים שיווקיים מתוחכמים וחיוביים שהבטיחו לצרכנים לגלות משהו חדש על הזהות שלהם, מהיכן הם הגיעו ולמי הם שייכים. ערכות אלה יכולות גם לחשוף לעתים שלא במתכוון קרובי משפחה שלא ידעו על קיומם, או אב ביולוגי שלא גידל את הילד. 

ישראל: לתקן את התיקון

תעשיית בדיקות האבהות משגשגת בעולם משתי סיבות עיקריות: התרחבות הילודה מחוץ לנישואים, והעלייה בזמינות ובדיוק של האמצעים המדעיים לבירור התביעות הללו – ובפרט בבדיקות די.אן.איי, שנהפכו נפוצות יותר מאז שנות ה־90. אלא שהתעשייה המקומית היא מצומצמת, ובניגוד לארצות הברית, בישראל לא ניתן לבצע בדיקת אבהות באופן פרטי. יתרה מכך, לפי חוק מידע גנטי, מי שעורך בדיקה פרטית בישראל אף מסתכן בחמש שנות מאסר. 
כיצד קרה שבדיקה הזמינה לכל דורש באמריקה אסורה כאן? בנובמבר 2008 התקבל תיקון מספר 3 לחוק מידע גנטי בישראל, שהתייחס לשתי סוגיות שעד לאותו זמן היו שנויות במחלוקת. הראשונה היא השאלה אם בית המשפט יכול לכפות בדיקת אבהות על צד המתנגד לה בשם הזכות לשמירה על שלמות הגוף והזכות "שלא לדעת", וכך, למעשה, להתכחש לאבהותו; הסוגיה השנייה היא אם יש לערוך בדיקת אבהות במקרה שבו ישנו חשש שכתוצאה מהבדיקה, יוכרז הילד כממזר (לפי ההלכה, ממזר הוא מי שנולד לאישה יהודייה, הנשואה ליהודי, מגבר יהודי שאינו בעלה – נ"ה). 
התיקון שהתקבל מאפשר לבית המשפט לצוות על ביצוע הבדיקה גם אם אין הסכמה מצד האב, במקרים שבהם יש סיכוי סביר שהילד אכן נולד כתוצאה מיחסים אינטימיים בין האם לגבר שלטענתה הוא האב, וכל עוד ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את התנגדותו. אלה בדיקות האבהות שמתבצעות בישראל, בצו בית משפט ובבתי החולים הגדולים. 
בכל הנוגע לסוגיה השנייה – בירור אבהות שבצדו החשש שהילד יוכר כממזר – אם יש חשש לממזרות על פי דין תורה, על בית המשפט לפנות לנשיא בית הדין הרבני הגדול לקבלת חוות דעתו. אם נשיא בית הדין הרבני סבור שהבדיקה תעלה חשש לכשרות הצאצא, בית המשפט לא יכול להורות על ביצוע הבדיקה, אלא במקרים חריגים. 
זה מוביל למצבים אבסורדיים, כמו במקרה של בני זוג שנפרדו והאישה הרתה לגבר אחר, אך ילדה את התינוק פחות מ־300 ימים לאחר חתימת מסמכי הגירושין. מבחינת בית הדין הרבני, מי שיירשם בתעודת הזהות כאב החוקי, הגנטי, הוא אותו בעל לשעבר רק כדי להפיס כל חשש שמדובר בממזר. המצב הזה יישאר על כנו גם אם האם והאב הביולוגי יצהירו על אבהותו, וגם אם הבעל לשעבר יצהיר כי הוא איננו האב, ואפילו אם יצהיר כי הוא עקר – הוא זה שיירשם כאב וייתכן שאף יהיה מחויב בתשלום מזונות, העיקר שהילד לא יוכרז כממזר. לא פעם נאלץ האב הביולוגי לאמץ את ילדו או ילדתו כדי להירשם כאב בתעודת הזהות. 
דוגמה זו, אחת מני רבות, ממחישה את האבסורד שבכפיפות בית המשפט לבית הדין הרבני בסוגיה זו, בשעה שבדיקת אבהות לגילוי זהותו האמיתית של האב זמינה, נוחה ומהימנה. המצב הנוכחי פוגע לא רק בצאצאים, כי אם גם באימהות, באבות הביולוגיים ובגברים שנרשמו כאבות אך על פי שאינם כאלה; כל מקרה לגופו וכל מקרה והפגיעה שלו – עד שלא יתקנו את התיקון. 
 
נטע הלפרין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר