תודו שאין לכם מושג - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ניו יורק טיימס

תודו שאין לכם מושג

העולם נהפך למשוגע ומבולגן יותר ■ הברבורים השחורים מקיפים אותנו. קופי הכאוס יצאו מהכלובים ■ לא משנה אם אנחנו מדברים על בחירות, כלכלה או על חלקים אחרים באנושות, טוב נעשה אם ננהג בצניעות מול התרחבות הלא נודע

לפני כמה שבועות פרסמתי טור ב"ניו יורק טיימס" שבו טענתי שאין צורך להיכנס לפאניקה בגלל נגיף הקורונה. רגע, זה ניסוח עדין מדי. ליתר דיוק, כמעט פקדתי על הקוראים לא להיכנס לפאניקה בגלל הנגיף שמאיים להתפשט בעולם. הטיעונים שהעליתי היו נכונים לאותה נקודת זמן, שבה נראה היה שהתפשטות הנגיף אינה מסוכנת יותר משפעת, שהורגת מדי שנה מאות אלפי אנשים בעולם. בעת כתיבת הטור, נגיף הקורונה הרג פחות מ־200 בני אדם וממשלת סין נראתה נחושה להתמודד עמו. נראה היה שזה עומד להצליח. טענתי שהחשש הגדול יותר הוא מיצירה של פאניקה מוגזמת שתוביל להגבלת חירויות אזרח, בעיקר של מהגרים ואוכלוסיות פגיעות. נראה היה שהעולם היה מוכן לקבל את הפגיעה הזו כדי למנוע את התפשטות המחלה.

המציאות לא תאמה את התיאוריה שלי. אני עדיין חושב שפאניקה המונית היא איום רציני, אבל בינתיים עלה מספר המתים לאלפים והמחלה התפשטה לכמה יבשות, וכך גם אני מתחיל לחשוש מהווירוס. האם אני בפאניקה? עדיין לא. אבל אחרי שראיתי איך שוק המניות צלל בשבוע האחרון של פברואר, ואיך ממשלות בעולם מתקשות להתמודד עם הנגיף, גם אני מתחיל להריח את יום הדין. כך, מצאתי את עצמי משוטט ברשת בחיפוש אחר מסכות, ואשתי שינתה לנו את התוכניות לחופשת הקיץ המשפחתית.

למדתי בעבר שאני לא צריך להילחץ כשאני טועה מדי פעם בתחזיות שלי. הבנתי שאם אני לא טועה לפעמים, אני כנראה חושב בקטן מדי. אבל אני מתחרט על הטון הנחרץ שבו השתמשתי כשכתבתי את הטור הקודם בנושא. לא רק שזלזלתי באיום של הווירוס והשתמשתי בדוגמאות של נגיפים דומים מהעבר, כמו הסארס והמרס, אני ממש הבטחתי שהאיום מהנגיף יתמסמס. בראייה לאחור, זו טעות שנהפכה לנפוצה מדי בכלי התקשורת, בעיקר בקרב פרשנים בטלוויזיה ובטוויטר. הטעות שלי היא שלא הבאתי בחשבון את מה שסטטיסטיקאים מכנים "זנב כבד", או האפשרות שמקרה לא צפוי של "ברבור שחור" ישנה את מהלך ההיסטוריה. הקרנה של ודאות היא לעתים חלק חיוני בכתיבת טורים. אף אחד לא רוצה להקשיב לאדם מלומד אך הססן. אולם אני חושש שוודאות לא מוצדקת והערכת חסר של הלא נודע עלולה לפגוע בכולנו, כי היא מקשה עלינו לראות את הדינמיקה החדשה ששולטת באנושות: העולם נהפך למקום מסובך יותר, ולכן צפוי פחות.

נכון, העתיד אף פעם לא נודע. אבל יש סיבה שגורמת לי להאמין שהוא נעשה עוד פחות ניתן לחיזוי, בגלל כמה כוחות שמשנים את החברה באופן יסודי. הכוחות האלה כוללים, למשל, את האינטרנט, סמארטפונים, רשתות חברתיות, גלובליזציה, הפיכתה של התרבות לבינלאומית, עלייה במספר ובתכיפות הטיולים בעולם, אורבניזציה ושינויי אקלים. בעשורים האחרונים העולם נהפך למשוגע ולמבולגן יותר. הברבורים השחורים מקיפים אותנו: קופי הכאוס יצאו מהכלובים. לא משנה אם אנחנו מדברים על בחירות, כלכלה או על חלקים אחרים באנושות, טוב נעשה אם ננהג בצניעות מול התרחבות הלא נודע. אנחנו צריכים להוסיף דיסקליימר לכל דבר שאנחנו אומרים: "יכול להיות שאני טועה! יכול להיות שכולנו טועים!". בגלל שאני לא מצפה שרבים מהקולגות שלי יעשו את זה, הכי טוב שתזכרו את זה בפעם הבאה כשאתם צופים בפרשן חכם שאומר שמועמדות של ברני סנדרס לנשיאות תהיה שיגעון. העולם מוזר, דברים מוזרים קורים.

יש מחלוקת בנוגע לתיאוריה שלפיה מתרבים מקרי ברבור שחור בגלל המורכבות העולמית, וקשה להוכיח את הטענה הזו באופן אמפירי, אבל יש גיבוי תיאורטי לרעיון שככל שמערכות מחוברות יותר ומורכבות יותר, יש עלייה בתוצאות המפתיעות והלא צפויות. לדוגמה, העלייה בקישוריות העולמית היא מהגורמים לכך שכה קשה למגר את הקורונה. ברור גם שהרשויות לא התכוננו לאיום של מגפות בתעשיית הקרוזים, שצמחה באופן משמעותי בסין בעשור האחרון. העלייה באי ודאות ניכרת בכמה מהאירועים המפתיעים של העת האחרונה. מה היה המשבר הכלכלי של 2008 אם לא אירוע פתאומי שהפתיע את כל החזאים? או בחירתו של הנשיא האמריקאי השחור הראשון, השינויים המהירים ביחסה של ארצות הברית ביחס לזכויות להט"ב, הברקזיט, בחירתו של טראמפ והתחזקותו של סנדרס?

אם נישאר בפוליטיקה, חישבו על כל הדברים הלא ידועים שמעכירים את התמונה של מה שעשוי להתרחש השנה. האם ההוצאות העצומות של מייקל בלומברג ושל דולנד טראמפ על פרסום דיגיטלי יכתיבו את הכיוון של הבחירות – או שיכול להיות שהם מגזימים בחשיבות של המודעות האלה? האם אזרחי ארצות הברית באמת יירתעו מסוציאליזם, או שלרבים מאיתנו פשוט לא אכפת מתוויות לא עדכניות שמודבקות לרעיונות? האם הצבא המהפכני של סנדרס ייצא להצביע או יישאר בבית? איך הווירוס ישפיע על הכלכלה ועל תחושת הביטחון של אמריקאים, והאם זה יהיה טוב לטראמפ או לא?

אניח את הקלפים על השולחן: סנדרס נראה בעיני יותר ויותר "בחיר", הווירוס עלול לשנות חלקים רבים בחיי היומיום שלנו, לפחות בטווח הקרוב, ונראה שהתגובה של ממשל טראמפ לווירוס מגושמת ואולי ממש מפחידה. אבל ברור שיכול להיות שאני טועה. יכול להיות שכולנו טועים.

תרגום: ישראל פישר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר