רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אלה המסים, טמבל

לכתבה
ראשו הערוף של לואי ה– 16 , אנטואן קאלה, 17 © The Trustees of the British M

אי צדק ועיוותים בחלוקת העושר הצמיחו בעבר תסיסה, מהפכות ושפיכות דמים, שוב ושוב. האם הלקח נלמד?

בלא מעט מקרים בהיסטוריה, תסיסה חברתית על רקע כלכלי הביאה לדרישה לשינוי ממשי במדיניות השלטון. בדרך כלל התלוו לדרישה זו גם תורות כלכליות שאיתגרו את הסדר הישן, וכאשר הן לא מולאו, לעתים חוסר הנחת התפתח למהפכה אלימה. ואכן, בחינה של המהפכות הגדולות מלמדת על קשר ישיר – קשר דמים – ביניהן.

הדוגמה הראשונה היא המהפכה הקפיטליסטית הראשונה, סדרת אירועים שראשיתה בעלייתו לשלטון של מלך תאב כוח וחסר מעצורים – וסופה בכינון מערכת המס המודרנית הראשונה.

החל מהמאה ה־17, צמיחתו של מעמד הביניים האנגלי – אותם בעלי קרקעות קפיטליסטים וסוחרים שהתעשרו וצברו עוצמה ולגיטימציה חברתית – הביאה לצמיחתן של תורות כלכליות חדשות. המעמד החדש אימץ תפישה שלפיה זכותו של האדם להתעשר וליהנות מעושרו, ללא תחושת החטא הקתולית שליוותה את עולם הכלכלה בימי הביניים. תפישה זו גם הולידה דרישה לשינוי פוליטי – בעלי ההון והאצולה החדשה דרשו ייצוג פוליטי משמעותי על חשבון כוחו וסמכותו של המלך, שאותם תבעו לצמצם. לאור זאת, באמצע המאה ה־18 ניצבה המערכת הפוליטית והכלכלית המסורתית באנגליה בפני קריסה. כל מה שנדרש כדי להצית מהפכה היה ניצוץ קטן – והטריגר הזה אכן נמצא, בסוגיית המסים.

מסורת ארוכת שנים באנגליה קבעה שהפרלמנט, ששימש כמועצה מייעצת למלך והתכנס מעת לעת על פי דרישותיו, אמור לאשר את מערכת המס בממלכה ולאסוף אותו מההמונים בכדי להבטיח את המימון השוטף של ניהולה. ואולם, אותה מסורת גם העניקה לפרלמנט סמכות לסרב לדרישות החצר ואף למנוע את מימונו, כפי שאכן היה כאשר צ'ארלס הראשון, שהוכתר ב־1625, דרש להגדיל את נטל המס כדי לממן את מלחמותיו באירופה (במסגרת סדרת עימותים שתיזכר כמלחמת 30 השנים). הפרלמנט סירב לדרישותיו, והמלך בתגובה לא היסס, פיזר את הפרלמנט ונהפך למונארך הגובה מסים שרירותיים ישירות מהעם, מהסוחרים, מאצולת הקרקעות ומכל מי שאפשר.

לאחר כמה שנים של כישלון, הבין המלך שעליו להסדיר את מערכת המס במדינה תוך כדי הסכמה עם הכוחות הכלכליים החדשים. הפרלמנט מצדו הציב תנאים שקבעו שהפרלמנט יהיה מוסד של קבע שינהל את המדינה. לכך המלך כמובן לא הסכים, ובחר להמשיך בתעלולי גביית המס שלו, מה שהוביל בתחילת שנות ה־40 של אותה מאה למלחמת אזרחים בין תומכי המלוכה לתומכי הפרלמנט. ב־1648 נתפס המלך, נשפט באשמת עריצות ובגידה בעם ונידון למוות. בינואר 1649 נערף ראשו.

בנו של צ'ארלס, ג'יימס השני, לא למד את הלקח. גם הוא חשב שיוכל להתנגד לפרלמנט, אך נוכח לדעת שהעם לא מסכים לקבל עליו שליט אבסולוטי שמטיל עליו מסים ותקנות דתיות ככל שעולה על רוחו. גם הוא חווה מהפכה – המהפכה המהוללת – שבסופה כוננה הדמוקרטיה האנגלית. למזלו הוא ניצל מעריפת ראש ונמלט לצרפת, שם זכה להגנה מבן דודו – לואי ה־14.

עם התגבשותה של צורת השלטון החדשה בראשות הפרלמנט, עלה הצורך לארגן את מערכת המס בצורה יעילה יותר. על רקע זה החלה לצמוח מה שכבר החל להיקרא באותם שנים בשם "כלכלה פוליטית", תחום מחקר שביקש לבחון את האופן שבו הכלכלה עובדת, בכדי להציע לריבון את הדרך הטובה ביותר לנהל את המערכת הכלכלית. אלו באו לידי ביטוי בהמלצות מעשיות לכינון מערכת מס נכונה שיש להטיל על תושבי המדינה – האיכרים, הסוחרים, בעלי הקרקעות והאצולה.

לאורך המאה ה־18 נכתבו חיבורים רבים בעניין זה, אולם מעל כולם עמד חיבורו של אדם סמית, "עושר העמים", שראה אור ב־1776 וביטא את הלך הרוח הקפיטליסטי של תקופתו. הספר מגיע לשיאו בפרק המסכם, שם מציג סמית מערכת מס המבוססת על ארבעה עקרונות: המס צריך לעמוד ביחס ישיר להכנסה; המס צריך להיות ברור; תשלום המס צריך להיות נוח; והמס צריך להיות קטן ככל שניתן. סמית אף הדגיש שאין זה סביר שהעשירים ישלמו פחות מס מהעניים, אלא ההפך הוא הרצוי – יש להטיל עליהם מס גבוה במקצת מכל השאר ואף לפטור את העניים מחלק מהמסים. ממשיכיו של סמית, שמונה בערוב ימיו להיות בראש מערכת המכס והמסים של סקוטלנד, פיתחו חלקים מרעיונות אלו עד שבסוף המאה ה־19 כבר נוסחה, לפחות בתיאוריה, מערכת מס שנועדה בין היתר להקטין את אי השוויון בחברה.

The Wallace Collection

לא מעט מרעיונותיו של סמית אומצו עוד בימי חייו על ידי השלטון הבריטי, שנאלץ להתמודד במקביל עם מהפכה נוספת – מרידת המושבות באמריקה, אשר שלא במפתיע, פרצה אף היא על רקע ענייני מסים. באותן שנים לא היה נטל המס על המושבות גבוה במיוחד, אולם שלל מסים חדשים ושרירותיים שהוטלו במהלך שנות ה־60 של המאה ה־18 העלו את חמתם של המתיישבים. תחת הדרישה – שסורבה – לייצוג בפרלמנט, החלו תושבי המושבות במרידה ודרשו להשתחרר משלטון המלך האנגלי.

האירועים שאת ראשיתם נהוג לציין ב"מסיבת התה של בוסטון", מרד נגד גביית המס שהתרחש בנמל בוסטון ב־1765, הסתיימו בכינון שלטון עצמי של המושבות (1776), תחת חוקה ליברלית שמעניקה לפרט את הריבונות על חייו, רכושו וכספו. אולם כעת המתיישבים עמדו לבדם – היה עליהם לממן בכוחות עצמם את המנגנון השלטוני, הצבא והמדינה. התוצאה היתה אמנם הסדרת נושא המסים, שהוטלו בעיקר על מכסים ורכוש (אך כללו, למשל, גם מס על משקאות חריפים, מסי רווקים וכדומה), אך גם עלייה כללית בנטל המס שהוטל, עדיין בצורה בלתי שוויונית. וכרגיל, הדבר הוביל למרידות משנה של קבוצות אוכלוסייה שראו עצמן נפגעות ממערך המסים החדש נגד האליטה שחוקקה את החוקה האמריקאית.

 

מי שלא לומד

המצב בצרפת באותן שנים לא היה טוב יותר. כלכלתה המדולדלת עקב מלחמות, צורת שלטון וחברה פיאודליים, גביית מסים נמוכה וחוסר יעילות של הממסד, לא השתפרו למרות כל המאמצים שהתקיימו בתקופת לואי ה־14 ובעיקר לאחר מותו בתחילת המאה ה־18. לאורך המאה גדל מאוד מספרם של העניים שנאנקו תחת עול המסים, והדבר עורר תסיסה ומרמור גדולים בקרב העם. זאת במיוחד לנוכח חיי התפנוקים שמהם נהנו בני האצולה העשירים, המקורבים לחצר המלוכה – מנעמים שמומנו בעיקר מכספי המסים, המכסים והתעריפים השונים ששילמו ההמונים עובדי האדמה.

במחצית המאה החלה לצמוח בצרפת תורה כלכלית חדשה, "התורה הפיזיוקרטית", שניסתה להעמיד את הכלכלה על יסוד שונה מאשר כוחו ועושרו של המלך. על פי תורה זו, מקור עושרה של המדינה הוא דווקא בעודפים של תוצרת הקרקע שנוצרים מעבודתו של עובד האדמה. עודפים אלו נהפכים בין היתר לרנטה המשולמת לבעל הקרקע, ומשם מתגלגלים בצורה של עושר וסחורות בין המעמדות השונים. מכאן עולה שהמס הצודק היחיד שיש להטיל הוא מס על אותה רנטה – כלומר, מס שיוטל על בעלי הקרקע שנהנים מעבודתם של עובדי האדמה.

לא מעט מאנשי הנאורות הצרפתית של אותה תקופה ראו בהוגים הפיזיוקרטים חבורה הזויה, אולם אחד מראשיה של תנועה זו, ז'אק טורגו, שהיה מושל וגובה מסים בעברו, נעשה עם השנים לשר האוצר של המלך לואי ה־16 – עמדה שבוודאי אפשרה לו לשנות את מבנה המס במדינה. אכן, עם כניסתו לתפקיד ב־1766, הציע טורגו רפורמה כלכלית שכללה בין השאר את ביטול הפטורים הרבים שמהם נהנו בני אצולת הקרקעות ואנשי הכנסיה. בתגובה החלו מקורבים לחצר המלך לחתור תחת טורגו ולהבאיש את ריחו, עד שהוא פוטר לאחר שנתיים, לא לפני שהוא מזהיר את לואי ה־16 במילים "זכור, אדוני, כי היתה זו חולשה שהביאה את ראשו של צ'ארלס הראשון לגרדום".

כשפרצה המהפכה הצרפתית ב־1789 התבררו דברים אלו כנבואיים. כמו בן משפחתו הרחוק, צ'ארלס הראשון מלך אנגליה, כך גם לואי ה־16 כינס את נציגי המעמדות בכדי לתבוע מהם להכביד את נטל מס כדי לכסות את הגירעון, וגם הוא נענה בשלילה ובמהפכה – ההמונים העניים והנדכאים יצאו לרחובות, כבשו את הבסטיליה בזמן שהמוני האיכרים פתחו במרד ובזזו את בתי האצולה. התוצאה של המהפכה ידועה: השלטון המלוכני סולק, הוקמה מועצת העם שקידמה ערכים של שוויון, אחווה וחירות, וכמו ראשו של צ'ארלס בן משפחתו, גם ראשו של לואי נערף. חלק מהקרקעות של האצולה והכנסייה חולקו בין האיכרים, ולמעמד הביניים הליברלי שהתחזק הוענקו סמכויות שלטון רבות, תוך כדי חקיקת חוקה, ניסוח הצהרת זכויות האדם, ויצירת מערכת שלטונית שבה הכוח מבוזר בין רשויות שונות.

לאחר כמה שנים של שלטון טרור ושל חוסר יציבות, עלה נפוליאון לשלטון. הדיקטטור החדש לא רק גילה שקופת המדינה מדוללת וכלכלתה הרוסה, הוא גם יצא למלחמות בכל אירופה, מה שחייב כמובן מימון רב, שהתגלגל להיות נטל מס כבד על כלל האוכלוסייה. הוא אמנם ייעל לאין שיעור את גביית המס, אך החלום על הקלה במס שהוטל על השכבות החלשות נזנח.

 

הקומוניסטים באים

לקראת מחצית המאה ה־19, זיכרון המהפכה הצרפתית התרחק והלך והסדר הבורגני שנולד על חורבותיה התבסס, אך באותה עת נולד גם מעמד חדש – מעמד הפועלים. אם בעבר השכבה העובדת היתה בעיקרה מורכבת מעובדי האדמה, במאה ה־19 ההמונים שעזבו את הכפרים והיגרו לערים נעשו כוח העבודה העיקרי, שחי בתנאים מחפירים ובעוני רב. מבחינת התורה הכלכלית, נעשו לא מעט ניסיונות להבין את מצבם העגום של הפועלים – בין אם זה בכדי להצדיקו או בין אם בכדי למצוא כלים לפתור אותו. אולם כל זה היה ללא הצלחה, עד שב־1848 הרוחות בכל אירופה החלו לסעור מחדש בדרישה לשינוי חברתי משמעותי. המוקד, שוב, היה בצרפת.

הסוציאליזם שביטאו מרקס ואנגלס לא חיפש את המענה לבעיית הפועלים בתורה הכלכלית הליברלית ובמערך המסים הנלווה לה, אלא דרש לשנות לחלוטין את התפישה בדבר מקורות הכלכלה והערך החברתי

AP

המוני העם שנאנקו תחת עול המסים, שלא פחת מאז תקופת נפוליאון, פתחו בהתקוממות בדרישה לשנות מן היסוד את המשטר ובעיקר את ביטול זכויות היתר של העשירים והמקורבים לשלטון. מהר מאוד הסלימו המהומות לכדי מלחמה של ממש בין כוחות ליברליים בורגניים לבין כוחות סוציאליסטיים, עד שהראשונים הצליחו להקים רפובליקה ליברלית שבראשה, שוב, בן למשפחת נפוליאון שנהפך לקיסר וחיסל למעשה את הרפובליקה.

באותה שנה פורסם מה שייהפך להיות אחד מהטקסטים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה – המניפסט הקומוניסטי של קארל מרקס ופרידריך אנגלס. חיבור זה ביטא תורה כלכלית חדשה ומהפכנית: מצבם של הפועלים לא ישתפר בתוך המסגרת הקפיטליסטית, אלא רק כשהבורגנות תפנה את דרכה ויקום שלטון של פועלים. הסוציאליזם שביטאו מרקס ואנגלס לא חיפש את המענה לבעיית הפועלים בתורה הכלכלית הליברלית ובמערך המסים הנלווה לה, אלא דרש לשנות לחלוטין את התפישה בדבר מקורות הכלכלה והערך החברתי. מתוך כך הוא גם קרא לשנות לחלוטין את המבנה הפוליטי והשלטוני, מה שצריך לבוא לידי ביטוי בחוקי הקניין והמיסוי, בין היתר על ידי ביטול הקניין על הקרקע וזכויות ירושה, ריכוז הייצור בידי המדינה והטלת מס פרוגרסיבי גבוה.

לא מפתיע לראות שאף שלטון ליברלי לא בחר בדרך זו. מרקס אמנם האמין שהקפיטליזם יקרוס מעצמו, מה שיביא להולדה טבעית של הקומוניזם, אולם היה צריך לחכות כמה עשרות שנים ולמהפכה אלימה בכדי ליישם את תורתו – בין אם זה ברוסיה, שם התמרד בתחילה המעמד הבורגני נגד הצאר, רק כדי להיות מותקף בעצמו במרידה אלימה עד מאוד על ידי לנין והבולשוויקים; ובין אם זה בסין, שבה מלחמת חורמה בין הכוחות הליברליים והסוציאליסטים נגמרה במהפכה קומוניסטית חסרת פשרות.

 

חורים לבנים

מלחמות העולם של המאה ה־20 הולידו את הצורך לממן את הגירעונות והחובות ולשקם את המדינות ההרוסות משנים ארוכות של מלחמות, ולממן גם שירותי רווחה רבים – מה שהתגלגל להעלאות מסים חדות, שעמדו תמיד בצל החשש מאבטלה המונית ומשברים כלכליים ולמול הקמתן של מדינות סוציאליסטיות וקומוניסטיות, שהבטיחו רווחה ושוויון כלכלי לתושביהן. כזו היתה תוכנית הרווחה של מפלגת הלייבור באנגליה, שיישמה ויצרה בפועל את מדינת הרווחה. גם המסים עלו בהתאם. בלא מעט מדינות נקבעו מסים גבוהים מאוד, ובעיקר בארצות הברית, שם נקבעו מסים שוליים של 90% – רמה שירדה עם השנים והשתפרות המצב הכלכלי.

לקראת סוף המאה, ובמיוחד עם בחירתם של מרגרט תאצ'ר באנגליה ושל רונלד רייגן בארצות הברית (שטען כי האזרחים, לא הביורוקרטים, צריכים להחליט איך להוציא את כספם), ויישום ה"רייגנומיק", הדברים החלו להשתנות במהירות. במקום התורה הכלכלית מבית מדרשו של קיינס, שנתנה הצדקה למדיניות הרווחה והמסים הגבוהים, החלה להתפשט התורה הניאו־ליברלית של פרידריק האייק ומילטון פרידמן שקראה להורדה דרסטית של המסים תוך כדי לצמצום השירותים החברתיים, הפרטות כלכליות ואימוץ מדיניות של כלכלת השוק. עם אימוץ התורות שלהם, הדרך אל מהפכה כלכלית חדשה נפתחה והכלכלה הגלובלית החלה לחגוג את ניצחונה.

יתרונות רבים יש למערכת הכלכלית הגלובלית. אלו גלויים מדי יום כמעט בכל דבר שאנו עושים. אך חסרונותיה נגלים בזמני משבר. כך למשל המשבר של 2008 – השפל הגדול במערב והמהפכות בעולם הערבי שבאו בעקבותיו – והספר "קפיטל במאה ה־21" של הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי, לימדו על מעט מהם. אולם היתה זו חשיפת מסמכי פנמה ב־2016 שהצביעה על סוגיית המס באופן הבולט ביותר. מיליוני המסמכים של חברת עורכי הדין מוסאק פונסקה מפנמה חשפו מערכת ענפה של העלמות מסים והלבנות הון של חברות, בעלי הון ופוליטיקאים מכל העולם במקלטי מס, בסכומים שהוערכו ב־20 טריליון דולר.

יותר משהיא מבטאת תוצאה של מחשבה עמוקה על גובה המס הראוי, הצעתה של חברת הקונגרס האמריקאי, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, להעלות את מס ההכנסה על המשתכרים מעל 10 מיליון דולר בשנה ל־70% היא תגובה לתוכנית המסים מוטת העושר של טראמפ, ומעל לכל, היא מבטאת את קולם של הצעירים בארצות הברית

Caitlin Ochs/רויטרס

כיצד זה קרה? אחד מאבני היסוד של התורה הכלכלית של ימינו והמדיניות הנלווית לה קובעת כי על כל מדינה שמבקשת להשתתף בכלכלה הגלובלית להימנע מכל הפרעה לזרימה הטבעית של הכלכלה. רעיון זה, שנוסח על ידי קבוצת מונט פלרין בראשות האייק לאחר מלחמת העולם השנייה, מבוסס על תפישה שלפיה על המדינה למשוך את ידיה מכל מעורבות בכלכלה, בין אם זה בקביעת מחירים או מכסות למוצרים או בין אם בהגבלות פטריוטיות (מכסי מגן) שמטילות מעצורים וחומות במסחר הגלובלי של סחורות, עבודה והון. יתר על כן, על המדינה לעשות הכל בכדי לאפשר לשווקים לפעול ביעילות. תמציתו של הרעיון קובעת שעל המדינה להיות מוסד ניהולי קטן ומצומצם המצריך תקציב מועט, שתפקידו להוות את המסגרת המשפטית המארגנת של השוק, תוך כדי ויתור על העצמאות הכלכלית ובמידה מסוימת גם על ריבונותה על האזרחים. התוצאה היא שעל המדינה להתכופף בפני הכלכלה הגלובלית ולתת להון לנוע למקום שבו ימקסם את רווחיו.

היגיון זה שווק ביעילות רבה בכל העולם, ומצא את ביטויו הן במערכי המס של מדינות רבות והן במערך המס הגלובלי. הטבות מס לחברות גדולות (כמו אינטל בישראל), מס מוקטן על השקעות הון לעומת עבודה או צמיחתם של מקלטי מס, הם ביטויים לסדר העדיפויות הזה. אין זה מפתיע, אם כן, שחברות כמו אפל, גוגל, פייסבוק ואחרות מדווחות מדי שנה על רווחים עצומים, ותוך כדי כך גם מצליחות להימנע מתשלום מסים – המערכת הכלכלית והמשפטית הגלובלית הכינה את התשתית לכך, והחברות רק מנצלות זאת. התוצאה היא שבלא מעט מקומות בעולם רווח על הון גבוה מזה שניתן להפיק מעבודה, בעלי ההון מתעשרים יותר מהר מקצב הצמיחה, והפערים גדלים והולכים, כפי שהראה פיקטי בספרו המפורסם.

התוצאה היא תסיסה חברתית ומחאה. מה שהחל כדרישה לשינוי חברתי בעולם הערבי (ובישראל במחאת קיץ 2011), מגיע כעת למערב – בין אם זה בברקזיט, במחאת האפודים הצהובים, או בלאומיות ההולכת ומתחזקת במדינות רבות באירופה. כל אלה הם ביטויי מחאה למול הפערים הכלכליים שנוצרו תחת הכלכלה הגלובלית. רבים מרגישים שהצורה הכלכלית הנוכחית לא מועילה להם ומשרתת בעיקר את העשירים, כשחלון הראווה של עיוותים אלו הוא במערך המסים.

הצעתה של חברת הקונגרס האמריקאי, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, להעלות את מס ההכנסה על המשתכרים מעל 10 מיליון דולר בשנה ל־70% היא ביטוי נוסף למגמות אלו. יותר משהיא מבטאת תוצאה של מחשבה עמוקה על גובה המס הראוי, הצעה זו היא תגובה לתוכנית המסים מוטת העושר של טראמפ, ומעל לכל, היא מבטאת את קולם של הצעירים בארצות הברית. זהו ביטוי לתסכולו של דור שלם שגדל בצל חובות עולים ותופחים, עם מערכת כלכלית פוסט־טראומטית של אחרי משבר 2008, שמסתכל על עתידו ולא רואה שם תקווה.

המעברים מעבדות לפיאודליזם, מפיאודליזם לקפיטליזם, מקפיטליזם לסוציאליזם וממדינת רווחה לניאו־ליברליזם הם דוגמאות למהפכות חברתיות שנבעו משבר כלכלי ותסיסה חברתית. יש לקוות שבעתיד המנגנונים הדמוקרטיים ידעו לתעל את התסיסה ולמנוע מהפכות אלימות או עריפות ראשים. 

 

הכותב הוא חוקר ומרצה לפילוסופיה של הכלכלה והעסקים ומנהל "רמה" - רשת מדעי הרוח והחברה הישראלית

הרשמה לניוזלטר

TheMarker-הירשמו ותקבלו מדי יום את הכתבות הכי אהובות ב

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות