רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שהתגלגל לשם

לכתבה
אורן בן חקון

בקיץ 2013 מונה דני נווה ליו"ר כלל ביטוח ■ רבים חשבו אז שהח"כ ושר הבריאות לשעבר זכה בתפקיד בגלל קשריו עם נוחי דנקנר, ושימיו על כס היו"ר ספורים; אך כמעט שבע שנים אחר כך הוא עדיין שם, למרות ביצועים בינוניים במקרה הטוב ■ מי שעוקב אחרי דרכו של נווה בזירה הציבורית, שקשרים ומזל ממלאים בה תפקידי מפתח, לא מופתע

החודשים יולי־אוגוסט 2011 ייזכרו כקיץ היסטורי בתולדות מדינת ישראל. מדי שבוע יצאו רבבות למחות על יוקר המחיה ובמיוחד על מחירי הדיור הגבוהים, מחאה שהגיע לשיאה בהפגנה של מאות אלפי אנשים בכיכר המדינה. אבל לא כולם מחו. בזמן שההמונים צעדו ברחובות, שר הבריאות לשעבר, דני נווה, נקט צעד דרמטי משלו בתחום הדיור. הוא חתם על משכנתה של 3.8 מיליון שקל מבנק מזרחי־טפחות לטובת בניית ביתו החדש בסביון על שטח של דונם וחצי. זמן קצר לאחר שנכנסו לביתם החדש ערכו בני־הזוג דני וצילי נווה מסיבה לרגל יום העצמאות, שבה אירחו כמה דמויות בולטות מחוגי ההון: נוחי דנקנר, חברו הטוב של נווה שהיה אז יו"ר אי.די.בי; שמואל פרנקל, מנכ"ל בית ההשקעות אפסילון; איש הקולנוע יורם גלובוס; בעלי קבוצת קסטרו, גבי רוטר; ואיש הפרסום אילן זרמון.

שלא כמו חלק מאורחיו ושכניו, נווה לא גדל עם כפית של זהב בפה אלא במשפחה מהמעמד הבינוני בירושלים. הוא אחד מארבעה אחים, לאביו היו חנויות נעליים במרכז העיר ואמו היתה עקרת בית. כזוג צעיר גרו נווה ואשתו בדירה בירושלים, ולאחר מכן עברו לבית בשוהם. קצת אחרי גיל 50, וכארבע שנים בלבד לאחר שפרש מהפוליטיקה, נווה בנה את ביתו לצד עשירי ישראל. באותה תקופה הוא כבר קיבל משכורת נאה של כמה עשרות אלפי שקלים נטו, ועם הקשרים שצבר בפוליטיקה ובלשכת שר הבריאות כנראה הרגיש בטוח מספיק לעמוד בהחזר המשכנתה. ביוני 2013 מונה לתפקיד שבזכותו יכול היה מנהל הבנק שלו לישון בשקט: יו"ר חברת כלל ביטוח, אחת מחברות הביטוח הגדולות בישראל.

"דני נווה הוא אדם אינטליגנטי, מוכשר ובעל חושים פוליטיים חדים", אומר אדם שעבד איתו במגזר העסקי. "השיטה של ערבוב בין רגולציה, אנשי עסקים, טייקונים והחברות הגדולות, מאפשרת לאדם כמוהו להרוויח הון עתק זמן קצר אחרי שפרש מהפוליטיקה"

את התפקיד הזה נווה חייב לדנקנר, חבר טוב אז וגם כיום, שלאחרונה השתחרר מהכלא (נווה כבר הספיק לשוחח איתו לאחר השחרור). נווה היה האחרון מבין שורה של רגולטורים ופוליטיקאים לשעבר שמינה דנקנר לתפקידים בכירים באימפריה העסקית שבה שלט עד שלהי 2013. מאז המינוי ועד תחילת 2020 גרף נווה לכיסו במצטבר כ־20 מיליון שקל משכר ובונוסים מכלל ביטוח. באותו זמן, מניית כלל ביטוח ישנה קצת פחות טוב ממנהל הבנק, עם ירידה של 20%. "דני נווה הוא אדם אינטליגנטי, מאוד מוכשר ובעל חושים פוליטיים חדים", אומר אדם שעבד איתו במגזר העסקי. "במהלך הקריירה הוא ידע לנצל הזדמנויות, ואיך ומתי להתחבר איפה שצריך כדי לעבור ממדרגה למדרגה. המסע שלו לעבר האלפיון העליון הוא מסע חוקי וכשר – זו בסך הכל דוגמה לכשלי השיטה ולעידן שבו אנחנו חיים. השיטה הזו של הערבוב בין רגולציה, אנשי עסקים, טייקונים והחברות הגדולות, מאפשרת לאדם כמוהו להרוויח הון עתק זמן קצר אחרי שפרש מהפוליטיקה. אנשים שמבינים את השיטה, ואת הכשלים שלה, יודעים להרוויח".

פער של 50%
השינוי במניית כלל ביטוח ובמדד חברות הביטוח מאז מינויו של נווה ליו"ר כלל ביטוח

שר בהפתעה

נווה, שביוני הקרוב יחגוג את יום הולדתו ה־60, גדל בבית דתי־לאומי. בנערותו למד בישיבת נתיב מאיר בירושלים, ובניגוד לרוב חבריו היה פעיל בנוער הליכוד ולא במפד"ל. במקביל, גם שימש כתב צעיר של "מעריב לנוער". בצבא שירת במודיעין חיל האוויר ולאחר השחרור פנה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, שם המשיך במרץ בפעילותו בליכוד. באמצע שנות ה־80 שימש כיועצו של אחד מבכירי המפלגה אז, משה ארנס, שאיתו גם נכנס כיועץ תקשורת ללשכת שר הביטחון ב־1990. כעבור שנה הגיע שמו לראשונה לכותרות: הרמטכ"ל החדש, אהוד ברק, ביקש למנותו לדובר צה"ל. המינוי עורר סערה ציבורית בגלל הזיהוי הפוליטי המובהק של נווה, בתקופה שבה התפקיד של דובר צה"ל זכה לתהילה רבה אחרי הקדנציה של נחמן שי ("תשתו מים"), שקיבל בולטות רבה במהלך מלחמת המפרץ שאך הסתיימה. נווה החליט לוותר על התפקיד, ופנה לעבודה כעורך בדסק החוץ של "הארץ".

התחנה הבאה בקריירה של נווה הגיעה ב־1993, במה שבדיעבד נראה כרמז ראשון למסלול העתידי. ללא שום ניסיון מוקדם הוא מונה להיות ראש אגף רכש, בתקן סמנכ"ל, בקופת חולים כללית. מי שמינה אותו לתפקיד היה מנכ"ל הקופה באותה עת, אביגדור קפלן, שהיה מיודד עם משפחתה של צילי נווה.

ייתכן שדני נווה היה ממשיך לעבוד בקופת החולים אלמלא בתחילת 1996 פנה אליו ראש האופוזיציה אז, בנימין נתניהו, וביקש שייקח חופשה ללא תשלום כדי לעבוד איתו באופן צמוד במטה הליכוד, לקראת הבחירות. באותה תקופה, זמן קצר אחרי רצח יצחק רבין, האפשרות שנתניהו ינצח בבחירות ויהיה לראש ממשלה נראתה קלושה. נווה הודיע לקפלן שהוא לוקח פסק־זמן מעבודתו בכללית, אלא שהליכוד ניצח בבחירות, ונווה האלמוני מונה על ידי נתניהו לתפקיד מזכיר הממשלה.

כשלוש שנים עבד נווה בצמוד לנתניהו, ובמהלכן היה אחראי למשא ומתן עם הפלסטינים בהסכמי וואי ולפינוי כוחות צה"ל מרוב העיר חברון. את הבולטות התקשורתית הוא ידע למנף בפריימריז של 1999, שבהן נבחר למקום העשירי ברשימה הארצית (ניסיון קודם שלו להשתלב ברשימת הליכוד, בפריימריז שנערכו ב־1992 בשיטת "השביעיות", נכשל). נווה סומן באותה תקופה כאחד המבטיחים שבצעירי הליכוד. כעבור שנתיים, אחרי שאריאל שרון ניצח את אהוד ברק בבחירות ישירות לראשות הממשלה, הוא מונה לשר בלי תיק. ב־2003, אחרי שהתקיימו גם בחירות לכנסת, קיבל לידיו את תיק הבריאות.

כשר שקע נווה בענייני משרדו, אך הוזכר מדי פעם על ידי כתבים פוליטיים בהקשר למינויים שניסה לקדם – כך לדוגמה, המליץ על מינויו של כרמל שאמה הכהן, כיום ראש עיריית רמת־גן, לתפקיד בבית החולים שיבא, ויועצו הכלכלי אז היה איתמר שמעוני, לימים ראש עיריית אשקלון שהורשע בפלילים. אחרי הקמת קדימה על ידי אריאל שרון הוא החליט להישאר בליכוד. אילו היה ממתין כמה שנים סביר להניח שהיה מקבל תפקיד של שר בכיר ב־2009, כשנתניהו חזר ללשכת ראש הממשלה, ואולם ב־2007 הודיע נווה במפתיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. עוד לפני כן היו פרסומים בעיתונות על הצעות שקיבל במגזר העסקי. נווה, כך מסבירים מקורביו, מיצה את העולם הקשה של הפוליטיקה ואיבד עניין במעבר מתפקיד שר אחד לתפקיד שר אחר מדי כמה שנים.

עולם של קשרים

קפלן, שהעניק לנווה את הג'וב הראשון ההוא בקופת חולים כללית באמצע שנות ה־90, הוא גם זה שאחראי במידה רבה לקליטתו מחדש במגזר העסקי. לנווה כבר היה רקורד כפוליטיקאי, אך הוא היה נטול ניסיון עסקי ממשי. מיד עם פרישתו מהפוליטיקה הוא הקים את קרן הפרייבט אקוויטי אגייט, לצורך גיוס השקעות בחברות בתחום המכשור הרפואי והבריאות. חוסר הניסיון העסקי של נווה לא הפריע למיטיבו הוותיק, קפלן, אז מנכ"ל חברת כלל, להזרים לאגייט סכום פנטסטי של 30 מיליון דולר מכספי חוסכי כלל ביטוח.

ב–1993, במה שבדיעבד נראה כרמז ראשון למסלולו העתידי, מונה נווה להיות ראש אגף רכש בקופת חולים כללית, אף שלא היה לו כל ניסיון מוקדם. מי שמינה אותו לתפקיד היה מנכ"ל הקופה באותה עת, אביגדור קפלן, שהיה מיודד עם משפחתה של רעייתו של נווה, צילי

עופר וקנין

גם משקיעים נוספים הצטרפו – חברת הראל, הכשרה ביטוח וכמה אנשי עסקים, בהם איש העסקים היהודי־אמריקאי ממוצא איראני, יונס נזריאן, תורם מוכר של הליכוד. בסך הכל הצטברו בקרן כ־63 מיליון דולר, סכום גבוה יחסית שהופקד בידיו של נווה חסר הניסיון. "ההתחייבות הראשונה הגיעה מכלל ביטוח וזה היה משמעותי. בלי ההתחייבות הזו, שהמקור שלה הוא קפלן, האחרים לא היו מגיעים", אומר בכיר בשוק ההון שהכיר את תהליכי הקמת הקרן, "בסוף, קפלן הביא לקרן הזו חצי מהכסף. נווה, מצדו, הפעיל חברים בליכוד, גם בישראל וגם בחו"ל, כשהחל לגייס כסף. היו לו שני עולמות משמעותיים של קשרים – משרד הבריאות והליכוד, והוא ידע לנצל אותם".

בעוד שבגיוס המשקיעים הצליח נווה, פעילות הקרן לא היתה כה מרשימה. עד היום היא רשמה תשואה שלילית של כ־60%, נתון יוצא דופן לפעילות של קרנות. "זו קרן שעשתה ביצועים רעים מאוד", אומר בכיר בתחום הקרנות. "לא זכור לי שנתקלתי בקרן עם תשואה כה שלילית לאורך זמן. ההשקעות שם היו קטסטרופה. התחלפו שם גם לא מעט מנהלים". מנגד, מקורבים לנווה מסבירים שגם קרנות אחרות בתחום הבריאות שהוקמו באותה התקופה לא נהפכו להצלחות מרשימות. אותם מקורבים סירבו למסור נתונים על פעילות הקרן. נווה עצמו גם סירב לעשות כן בישיבה של הכנסת אליה הוזמן במסגרת דיוני ועדת פישמן לחקירת חובות הטייקונים, בראשות הח"כ לשעבר איתן כבל. בדיון שהתקיים בכנסת בינואר 2019, טען נווה שאגייט היא קרן פרטית ולכן הנתונים חסויים, וזאת על אף שרוב הכסף הגיע אליה מגופים מוסדיים שבהם מושקע הציבור (הנתונים על ביצועי הקרן הגיעו לידי מגזין TheMarker ממקורות בגופים המוסדיים, ולא הוכחשו).

ההצלחה המשמעותית היחידה של הקרן היתה ההשקעה בחברת לומניס, שביצעה אקזיט של כמעט חצי מיליון דולר, אך התשואה נותרה שלילית. עם זאת, יש שתי חברות שבהן השקיעה הקרן ועדיין יכולות לבצע אקזיט, ומקורות המכירים את הקרן תולים תקוות בעיקר באחת מהן. אגב, משרד עורכי־הדין של הקרן הוא משרד מולכו־שמרון, המקורב לנתניהו ולליכוד, אבל לא נחשב לבעל מומחיות מיוחדת בקרנות פרייבט אקוויטי.

מקורות שעמם שוחחנו סיפרו שנווה הרוויח סכום נאה בעבודתו בקרן. דמי הניהול שנגבו היו 2%־2.5%, כמקובל בשוק, ואילו משכורתו של נווה היתה כ־140 אלף שקל ברוטו בחודש, כך לפי אדם שעבד בעבר בקרן (מקורבי נווה טוענים שהסכום היה נמוך יותר, אך מסרבים לנקוב במספר). כמה שנים לאחר שמונה למנהל הקרן נווה עשה צעד שהקפיץ את ההון שלו באופן משמעותי – הוא מכר מחצית מחברת הניהול של הקרן לאיש העסקים רוני דוידוף וכך שלשל לכיסו 2־2.5 מיליון דולר. הכסף הזה, לפי מקורות, אפשר לו לבצע את עסקת הבית בסביון. לדברי אותם מקורות, מי שיצרה את הקשר עם דוידוף היתה צילי, שהיתה מיודדת עם אשתו של דוידוף. עורכת הדין צילי נווה, מספרים מקורות בעולם העסקי והפוליטי, היא ה"מנוע" שמאחורי דני נווה מראשית הקריירה שלו. היא עצמה מועסקת במשך שנים בתפקידים שונים בחברת כלל.

"דני הוא איש נעים הליכות, חייכני, מתורבת, אבל עם קצת פחות מרפקים", אומר אדם שעבד איתו מקרוב, "הדינמו, האש – זו צילי. היא כל היום עובדת עבורו על הקשרים, על הג'וב הבא, יודעת להילחם בשבילו עוד מהימים הראשונים שלו בפוליטיקה. היא גם זו שדחפה למעבר לסביון, כדי להיות קרובים יותר לחוגי ההון". למקורבי נווה גרסה אחרת לגבי רכישת הבית. לטענתם, הבסיס להון היה עסקות נדל"ן מוצלחות שעשה במשך השנים, כשמכר דירות שהיו בבעלותו בירושלים ובשוהם, שערכן עלה. עם זאת, אותם מקורבים מסרבים להתייחס לנתונים לגבי העסקה עם דוידוף.

מנוף ושמו דנקנר

בשנת 2011 הקים נווה קרן נוספת – אגייט 2, בסכום צנוע של 20 מיליון דולר. זו קרן שאותה הקים יחד עם עו"ד עמיחי עורקבי ממשרד מיתר־ליקוורניק. גם כאן הקשר היה אישי: אשתו של עורקבי היא בתו של חבר הכנסת לשעבר מהליכוד, יגאל כהן, שהיה מקורבו וחברו של ארנס. זו קרן שביצועיה נחשבים לטובים יותר מאלה של אגייט הראשונה, אם כי הקרן לא מסרה נתונים על התשואות שלה. לפי מידע שנמסר מהקרן, היא השקיעה ב־11 חברות, ועדיין מנהלת השקעות בשלוש מהן – מתוכן שתיים עם פוטנציאל תשואה נאה, כדבריהם.

ביוני 2013 הפסיק נווה את הפעילות בשתי קרנות אגייט, בהוראת הממונה על שוק ההון והביטוח, כשמונה לג'וב הגדול הבא שלו, יו"ר כלל ביטוח. עוד לפני כן קנה בחזרה מדוידוף את 50% האחוזים שלו בקרן אגייט 1, בעסקת תשלומים ועל חשבון דמי ניהול עתידיים של נווה מהקרן. "זה דבר בעייתי בעיני", אומר אדם שמכיר את פעילות הקרן, "הרי דמי הניהול אמורים לזרום לניהול השוטף של הקרן, ולא לעסקות מכירה כאלו ואחרות". לדברי אותו מקור, כמנהל קרן פרייבט אקוויטי גדולה, נווה לא היה מוצלח במיוחד. "הוא לא הבין שהתפקיד הכי חשוב שלו בקרן הזו הוא להשביח את החברות בצורה אקטיבית, לקדם דברים ולהיות מעורב בבורדים של החברות", אומר המקור. "בשלב מסוים הוא הבין שהכסף הגדול נמצא במקום אחר ובצורה די מודעת החליט לפנות זמן כדי לקדם לעצמו אג'נדות אחרות. התרשמתי שהקרן היתה אצלו שלב ביניים, וזו היתה טעות. אתה לא יכול להיות טוב במשהו אם באמצע הדרך אתה פוזל לדבר הבא".

"היתה מערכת לחצים גדולה מאוד על החברות המוסדיות, לאשר את המינוי של נווה ליו"ר כלל ביטוח", אומר בכיר לשעבר בקבוצת אי.די.בי, "נעשתה שם עבודה גדולה מטעם אנשים של דנקנר. אצל המוסדיים התקבלו טלפנים מטעמו ומטעם אנשים חזקים אחרים שדיברו בשמו"

אייל טואג

בתפקידו החדש כיו"ר כלל ביטוח החליף נווה את קפלן, מיטיבו מהעבר. עם זאת, לא ברור מה היתה המעורבות של קפלן במינוי הזה. קפלן, כיום מנכ"ל משרד הרווחה, אמר לנו כי "מי שמינה אותו זה נוחי דנקנר, והדירקטוריון בחר בו לפי המלצתו. זה לא חשוב אם המלצתי או לא המלצתי". נווה היה מחובר לקבוצת אי.די.בי בראשות דנקנר עוד לפני המינוי הזה. הזוגות נווה ודנקנר נהפכו לחברים קרובים אחרי כניסתו של נווה למגזר העסקי, ובילו ביחד בחופשות בחו"ל ובסופי שבוע בארץ. אף אחד לא התפלא, אם כן, כשבסוף 2012 מונה נווה לדירקטור באי.די.בי פיתוח, ומיד לאחר מכן לדירקטור גם בחברה־הבת שלה, דסק"ש. היו אלה ימי הדמדומים של דנקנר כ"ראש הממשלה של המגזר העסקי", כפי שכונה כשהיה בשיא כוחו. בעת מינויו של נווה כבר החלו להתגלגל ההליכים המשפטיים שכעבור כמה חודשים יעבירו את איי.דיי.בי מידיו של דנקנר לידיהם של אדוארדו אלשטיין ושותפו אז, מוטי בן משה. "הופעלו לחצים כבדים על החברות המוסדיות, לאשר את המינוי הזה", אומר בכיר לשעבר בקבוצת אי.די.בי. "נעשתה שם עבודה יסודית מטעם אנשים של דנקנר. המוסדיים קיבלו טלפונים ממנו ומאנשים חזקים אחרים שדיברו בשמו".

מיד עם פרישתו מהפוליטיקה הקים נווה את קרן הפרייבט אקוויטי אגייט, שנועדה לביצוע השקעות בחברות בתחום המכשור הרפואי והבריאות. חוסר הניסיון העסקי לא הפריע למיטיבו הוותיק אביגדור קפלן, אז מנכ"ל כלל, להזרים לקרן סכום פנטסטי של 30 מיליון דולר מכספי חוסכי כלל ביטוח

בשוק ההון נמתחה כבר אז ביקורת חריפה על המינוי. לנווה לא היה ניסיון בתחום הפיננסים והביטוח, וגם ניסיונו העסקי היה מצומצם מאוד. לקראת אישור תנאי השכר באסיפה הכללית גברה הביקורת בקרב המוסדיים. אילן רביב, מנכ"ל חברת מיטב דש, הוציא הודעה ולפיה "לא נתמוך יותר במינוי מקורבים לנוחי דנקנר, אשר בפועל אינו בעל השליטה בקבוצה. לא מקובל עלינו שחברה שאמורה להימכר בתוך כמה שבועות, תמנה יו"ר קבוע מבחוץ [...] הגיע הזמן שכל חברות קבוצת אי.די.בי יבינו שנפל דבר ושהעניינים לא יכולים להתנהל כתמול שלשום".

בכיר בשוק ההון, אז והיום, אומר לנו שמינויו של נווה נראה מוזר מאוד וחריג בשעתו: "לחלוטין לא היה ברור למה נותנים כסף למי שלא ניהל השקעות בחיים שלו. הוא גם לא הרשים במיוחד אנשים שהוא נפגש איתם. זה היה נראה כמו עוד מהלך בעייתי של דנקנר, אבל הפעם ממש להשתין מהמקפצה". כפי שצוין לעיל, הביצועים של כלל ביטוח תחת נווה כיו"ר לא היו מרשימים, בלשון המעטה, ומנייתה ירדה ב־20% אף שבאותה תקופה עלה מדד חברות הביטוח בכמעט 40%. כלל, המנהלת כ־212 מיליארד דולר מכספי הציבור, היא החברה בעלת שווי השוק הנמוך ביותר מקרב חברות הביטוח הגדולות.

לא זז

ב־2013 נראה היה כי מינויו של נווה זמני, וכי בעל שליטה חדש יבקש בוודאי להחליפו ולמנות יו"ר מטעמו. בשל כך, בין השאר, עבר מינויו בדירקטוריון באופן חלק. סיבה נוספת היתה העובדה שאיזי כהן, מנכ"ל החברה, זכה להערכה. "למה תמכתי בדני? בגלל שאיזי היה גורם דומיננטי וחזק מאוד, ודני, הוא בכל זאת היה שר בריאות ויש לו יכולות סבירות כיו"ר דירקטוריון", אומר דירקטור לשעבר בחברה. "מאחר שנוחי תמך בו ולא ראינו שום ניגוד עניינים בהקשר הזה, זה נראה בסדר. אבל נכון, היתה אז ביקורת, שאפשר לקבל אותה, מאחר שהמינוי נבע מהקשרים האישיים בין נוחי לדני".

דירקטור אחר הודה בפנינו שאינו יודע מדוע תמך במינוי נווה. "אני לא זוכר את הפרטים, אני רק זוכר שהיה איזה אישיו סביב זה", הוא אומר. "אני לא ממעריציו. הביצועים של כלל ביטוח לעומת חברות ביטוח אחרות מאכזבים מאוד".

ביקורת ספציפית הופנתה לדירקטורים החיצוניים בחברה, שאישרו את המינוי. אחת מהם, שולה בנדל, עומדת מאחורי הצבעתה ואומרת לנו כי נווה הוא אדם ראוי בעיניה. "הוא איש נבון עם הרבה זכויות. יכול להיות שהמניה ירדה לאורך השנים, אין לי מושג, אבל אני לא מתחרטת על המינוי הזה. הוא אמר בישיבות דברים חכמים והציע הצעות טובות". ואילו עמוס ערן, שהיה דירקטור בחברה לפני בחירת נווה והוא דירקטור גם כיום, אומר: "תמכתי במינוי. כל הדירקטוריון תמך. חשבתי, אז והיום, שנווה ראוי ומתאים. הוא אדם שקול וזהיר שיודע לנווט את הספינה בתבונה. נכון, המניה ירדה, אבל יש בעיות אובייקטיביות הקשורות לענף. הריבית הנמוכה פוגעת באופן מסיבי ברווחיות של החברות, הן נדרשות להפריש כספים והם נרשמים כהפסד. אם בעוד שלוש שנים הריבית תעלה, המנכ"ל או היו"ר שיהיו אז ייחשבו מצטיינים כי הרזרבות האלו יחזור לשורת הרווח, בלי קשר לביצועי החברה".

ניר קידר

יותר מכל, היה זה המזל ששיחק לנווה ואפשר לו להישאר בתפקיד שנים רבות כל כך. זאת, מאחר שמבנה השליטה בכלל ביטוח שונה מזה של החברות האחרות: כבר בזמן שאי.די.בי עברה לידיהם של אלשטיין ובן משה, נמנע הממונה על שוק ההון והביטוח (תחילה עודד שריג ולאחר מכן דורית סלינגר) מלהעניק לבעלים החדשים היתר שליטה בכלל ביטוח. תחת זאת, מונה נאמן למניות החברה – משה טרי, לשעבר יו"ר רשות ני"ע ומי שהיה בעבר פעיל ליכוד. כך נוצר מצב מוזר שבו לבעלי החברה יש יכולת השפעה מעטה מאוד, אם בכלל, על גורלה. פגישות בין נווה לאלשטיין, התקיימו רק לאחר קבלת אישור מהממונה על הביטוח. אלשטיין, אגב, לא אהב את התנהלותו של נווה כיו"ר. "הוא חשב שנווה מנהל כושל, שהוא לא יודע לנהל את עבודת הדירקטוריון", מסביר אחד ממקורבי אלשטיין. "נווה נהנה ממצב הזוי: רק משה טרי, שהוא בעצמו סוג של פוליטיקאי, יכול להדיחו. יש דירקטוריון שבעל השליטה לא יכול לגעת בו".

בשנים האחרונות היו כמה וכמה מקרים שבהם משקיעים, בעיקר מסין, התעניינו ברכישת כלל ביטוח, אך פעם אחרי פעם המהלכים נכשלו, ונווה נותר בכיסאו. בסופו של דבר, תחת לחץ הרגולטור ובעיקר בשל חובותיה של קבוצת אי.די.בי, שנועדו לממן את הרכישה של אלשטיין, הוא נאלץ למכור מניות של החברה בשוק החופשי (מבחינת מקורבי נווה, מכירות אלו הן חלק מהסיבה לירידת המניה). בסוף 2019 נהפכה כלל ביטוח, באופן רשמי, לחברה ללא גרעין שליטה, מה שמגביר את עוצמתו של נווה עוד יותר. בשל המצב החדש, נקצבה כהונתו של נווה עד יוני 2022 לכל היותר. בשלב זה, לא נראה שיש משהו שימנע ממנו לכהן בתפקיד עד התאריך הזה, מצב שספק אם מישהו בכלל העלה על דעתו ביוני 2013 כשמונה לתפקיד. "נווה הוא פוליטיקאי טוב. הוא לא הולך באופן אגרסיבי או מובהק כנגד אף אחד", מסביר דירקטור לשעבר את סוד הישרדותו של נווה בכלל. "הוא דאג לזה שהתפקוד שלו כיו"ר דירקטוריון יהיה סביר, אך ללא מהלכים פורצי דרך שעלולים לגרום לזעזועים. הוא לא היה גרוע באופן מיוחד, אבל גם לא הוביל מהלכים משמעותיים. העסק פעל באופן רוטיני. במצב הזה, לא היתה אלטרנטיבה. מי ששלט באמת בחברה היה הרגולטור".

עשן לבן

בכלל ביטוח נווה מכהן ב־85% משרה, מה שאפשר לו להקדיש זמן עיסוקים נוספים. אחד מהם הוא תחום הקנאביס הרפואי, שבו אפשר למצוא עוד לא מעט בכירים לשעבר מהמגזר הציבורי. החל ב־2013 נווה עמד בראש חברת הקנאביס בטר שאותה הקים היזם יוחאי גילד־גולן. באוגוסט 2019 הוא התפטר מתפקידו, על רקע הכישלון שנחל הניסיון למזג את החברה עם החברה הבורסאית וייטסמוק – כישלון שמבחינת נווה נובע מהתנגדותו של גילד־גולן למהלך. כעבור שלושה חודשים הגיש תביעה, יחד עם בעלי מניות מיעוט אחרים כנגד אמו של גילד־גולן, פרופ' גליה גולן (מרצה מוכרת למדע המדינה וממייסדות "שלום עכשיו"), שהיא בעלת המניות בחברה מאחר שבנה מנוע על ידי משרד הבריאות להיות בעל המניות. זאת, בטענה לקיפוח ובדרישה לצו מניעה זמני (שאכן התקבל) שימנע מגולן לבצע פעולות בחברה שלטענת נווה יביאו לריקון הנכסים שלה. מטרתו של נווה היתה להבטיח את זכויותיו כבעל מניות מיעוט במקרה שגולן תמכור את החברה למשקיע חיצוני, מהלך שאז עמד על הפרק.

בדצמבר 2019 הסתיים הסכסוך ונווה עשוי כעת לגרוף לכיסו כ־920 אלף דולר, על־אף שלא השקיע שקל אחד בחברה. זאת, לאחר הסדר פשרה ולפיו מיליארדר תאילנדי מסתורי יקנה את מניות בעלי המיעוט בחברה (בהם גם של המסעדן והיזם מתי ברודו), לפי שווי של 20 מיליון דולר. כך נווה יצליח לממש אופציות של 4.6% ממניות החברה שקיבל עם מינויו לתפקיד. לצד זאת, נווה, שהוגדר יו"ר לא פעיל, השתכר במהלך השנים סכום שנע בין 1,000 יורו בראשית הדרך ל־3,000 יורו בחודש בשנה האחרונה להעסקתו. "בטר זו חברת פארמה למעשה. וזה הגיוני ששר בריאות לשעבר יעמוד בראשה", אומר משקיע בחברה. "אותי, כמשקיע, זה הרשים שנווה הוא היו"ר, גם אם הוא לא פעיל. לא התרשמתי מיכולת קבלת ההחלטות שלו, אבל הוא אדם נוח ונעים וזה בעל ערך בעולם הקנאביס, שבו יש כל מיני סוגים של טיפוסים. הוא נתן תחושה של מבוגר אחראי". מבחינת מקורבי נווה, זה גם היה הערך שהוא הביא לחברה – הסדרת מעמדה הרגולטורי עוד בימים הראשונים שבהם היה זה שוק קטן בלי כללים ברורים. כעת, בטר היא אחת מהחברות המספקות לחולים קנאביס ברישיון.

עם זאת, בסכסוכים המשפטיים שהיו סביב בטר נשמעה ביקורת גם כלפי נווה. לפי מסמכים שונים שהוגשו במסגרת ההלכים המשפטיים, מאז 2016 הפסידה החברה כ־20 מיליון שקל, והיא צפויה להפסיד 1.6 מיליון שקל ב־2020. נווה היה יו"ר החברה גם כאשר המנכ"ל, עדן ברטל, פוטר על ידי גילד־גולן. ברטל הגיש תביעה נגד החברה שהסתיימה ביוני 2019 בפשרה ולפיה החברה תשלם לו כ־2 מיליון שקל. מהתביעה של ברטל עולה כי גילד־גולן פיטר אותו מבלי שנווה, היו"ר, התערב במהלך.

נווה, אגב, הוא זה שהביא לתפקיד את ברטל, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת. עניין העסקתו של ברטל עלה בתביעה שהגישה וייטסמוק נגד חברת בטר, לאחר כישלון המיזוג. החברה מתחה ביקורת בתביעה על כך ש־2.5 מיליון דולר שהלוותה לחברה היו מיועדים לפיתוח עסקי ולא להסדרי שכר עם מנהלים לשעבר. למרות זאת, בטר שילמה לברטל 2.1 מיליון שקל בעזרת הכסף שהתקבל מווייטסמוק.

ליאור מזרחי באובא

ביקורת נוספת על נווה אפשר היה למצוא בסכסוך מול גולן. כאמור, נווה היה זה שפנה לבית המשפט ראשון, אולם בתגובה טענה גולן כי זהו מהלך תכסיסני מצד נווה וקראה לכך "בקשה מופרכת וחסרת תום לב". לטענת גולן, נווה הצניע את העובדה שעוד לפני שפנה לבית המשפט הוא היה במגעים עם נציגי המשקיע התאילנדי כדי למכור את המניות שלו. "מצד אחד המבקש 1 (נווה, ש"ש) טוען כנגד העסקה ומציין כי אינו מכיר את אותו 'משקיע עלום', ומצד שני מנהל עם אותו משקיע מגעים משא־ומתן כדי שזה ירכוש את מניותיו. אכן חוסר תום לב שלא נתקלים בו מדי יום", טענה גולן. נווה, בתגובה לבית־המשפט, דחה את הטענות שהופנו נגדו וטען כי יוחאי גילד־גולן ואמו עשו בחברה כבשלהם, בניגוד לטובת החברה וטובתם של בעלי המניות. כאמור, בדצמבר הסתיים הסכסוך בפשרה, לפיה המשקיע התאילנדי יבצע בדיקות נאותות עד סוף חודש מארס, מועד שבו אמור היה המשקיע המסתורי לממש את העסקה. בינתיים נעצר במהלך פברואר גילד־גולן בתאילנד, בחשד לסחר בסמים, ושוחרר בערבות. 

כלל ביטוח: בהובלת נווה חזרה כלל ביטוח לצמרת התשואות ביחס למתחרות

מטעמו של נווה נמסר כי הוא לא היה מעורב בתנאי העסקתו של עדן ברטל כמנכ"ל בטר וגם לא בסיום ההתקשרות עימו, וכי דירקטוריון בטר הוא שאישר את ההסדר עם ברטל, בידיעה מלאה של חברת ווייטסמוק. לדבריו, הוא הסכים לעמוד בראש דירקטוריון בטר כיוון שלנגד עיניו עמדה התועלת בטיפול של בטר בחולים רבים, והוא הצטרף לאחר שהוקם דירקטוריון מסודר לחברה, ולאחר שניתנה התחייבות מראש של יוחאי גולן שלא להיות מעורב בניהול החברה. משהתחייבות זו הופרה, וגולן סיכל את המיזוג עם חברת ווייטסמוק, התפטרו נווה וחברי הדירקטוריון האחרים. 

בעניין קרן אגייט, נמסר בשמו של נווה כי לא היה כל קשר מוקדם בינו לבין חברות הביטוח השונות שהשקיעו בקרן בתקופת היותו שר, וכי לא ידוע לו על קשריו הפוליטיים של מר נזריאן, שהשקעתו נעשתה מתוך עניין מובהק לקדם את הטכנולוגיות הרפואיות שצומחות בישראל. "תמוה שבחרתם לציין רק את משרד מולכו־שמרון בעוד שאינכם מציינים משרדים אחרים שעבדו עם הקרן, אך אינם משרתים את הסיפור הקונספירטיבי". 

מכלל ביטוח נמסר: "הפיכתה של כלל ביטוח לחברה ללא גרעין שליטה חיזקה את הצורך ביושב ראש אחראי ובעל ניסיון רב כנווה, והדירקטוריון בראשותו זוכה להערכה מצד הפיקוח על הביטוח ושומר על רמת ממשל תאגידי קפדנית. בתקופת כהונתו חזרה כלל ביטוח ופיננסים לצמרת התשואות ביחס למתחרותיה, גדלה בהיקף הנכסים שהיא מנהלת ביותר מ־50% והיא מהחברות המובילות את החדשנות בענף. הדירקטוריון בראשותו של נווה חיזק משמעותית את מבנה ההון של הקבוצה, סילק את החוב של כלל החזקות וביצע השקעות אסטרטגיות משמעותיות בשדרוג מערכות המידע של החברה. שכרו של נווה לאורך שנות כהונתו הוא בממוצע של שכר היו"רים בענף הביטוח. לעניין הקרנות שנווה יזם את הקמתן, הוא עשה זאת זמן רב לפני שמונה ליו"ר דירקטוריון כלל ביטוח. זרוע ההשקעות של כלל השקיעה בקרנות אלה על פי כל הכללים, ולאחר הליך בחינה מסודר ובאישור ועדות ההשקעה. עם מינויו ליו"ר, במחצית השנייה של 2013, בהתאם לסיכום עם הפיקוח על הביטוח, העביר נווה לנאמנות את חלקו בניהול הקרן הראשונה ומכר את חלקו בניהול הקרן השנייה, כפי שגם דווח באותה העת לציבור".

מקרן אגייט נמסר בתגובה לכתבה: "קבוצת קרנות השקעה בטכנולוגיות רפואיות (Agate) הוקמה ב־2007 ותרמה תרומה משמעותית לקידום הענף מבטיח זה בעשור האחרון. בזכות ההשקעות בחדשנות הרפואית, חברות ישראליות הגיעו לאקזיטים מרשימים נרכשו על ידי חברות גלובליות והונפקו בשוקי הון מובילים, וליזמים רבים ניתנה הזדמנות לפתח מוצרים וטכנולוגיות בעלות ערך רב. דני נווה הוביל בהצלחה עסקות השקעה בינלאומיות, ושיתופי פעולה עם ממשלות וחברות פארמה גלובליות.

"הקרן הראשונה שהוקמה ב־2007 ביצעה כמה אקזיטים ומצפה לעוד עסקות אסטרטגיות גדולות (בחברות הפורטפוליו ברנסגייט ואפיטומי). בין האקזיטים שביצעו חברות פורטפוליו בהן השקיעו הקרנות: חברת לומניס שהנפיקה בנאסד"ק ואחר כך נמכרה לקרן XIO בשווי של 520 מיליון דולר. בנוסף מומשו השקעות גם בחברות מארצות הברית ואירופה. ביצועיה של הקרן דומים ואף טובים מיתר הקרנות הרפואיות שהוקמו בשנים 2006".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות