רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המאמץ משתלם: מדינות שנאבקות בשינוי האקלים, ירוויחו

לכתבה
מטע קפה בברזיל. ענף החקלאות מייצר 40% מפליטות הפחמן במדינה בלומברג

מחקר חדש בחן איך מדינות שונות יכולות לעמוד ביעדי צמצום פליטות גזי החממה, גם בלי להקריב רווחה כלכלית

3תגובות

ג'ף בזוס, מנכ"ל אמזון והאיש העשיר בעולם, הודיע בפברואר כי יתרום 10 מיליארד דולר מהונו האישי למאבק בהתחממות הגלובלית באמצעות קרן חדשה שתיקרא בזוס אירת' פאנד. הכסף יממן מדענים, פעילים סביבתיים וארגונים לא ממשלתיים, כתב בזוס בפוסט שפרסם באינסטגרם.

10 מיליארד דולר הם סכום משמעותי בכל קנה מידה, אך בכל הנוגע למניעת ההתחממות הגלובלית הם טיפה בים. אף שבלתי אפשרי לדעת בוודאות מה יהיה היקף הנזק הכלכלי שיגרמו אסונות טבע גדולים המיוחסים לשינוי האקלים, מבצורות ושריפות ועד לסופות הוריקן והצפות חופים, ברור שהעלות תהיה גבוהה מאוד. אתגר מרכזי אחר שעמו מתמודדים קובעי המדיניות הוא לקבוע כמה מהכסף להשקיע בצמצום פליטות גזי החממה.

על פי המחקרים האחרונים, התחממות חסרת שליטה של כדור הארץ תגרום לאובדן של 30% מהתמ"ג הגלובלי עד 2100. לדברי ד"ר יינס בוירכהארדט, יועץ בכיר בחברת הייעוץ האסטרטגי בוסטון קונסלטינג גרופ (BCG), "המאבק בשינוי האקלים מצריך השקעות גלובליות בהיקף של 75 טריליון דולר עד 2050, או 2%־6% מהתמ"ג העולמי השנתי". בראיון טלפוני מסביר בוירכהארדט, מומחה עולמי לנושאי השפעות האקלים וטכנולוגיות פחותות פחם, כי הנתון מבוסס על מחקר של BCG מ־2019, שבחן את הדרכים הכלכליות היעילות ביותר למתן את שינוי האקלים, על פי היעד שהציב הסכם פריז למניעת התחממות של 2 מעלות צלזיוס עד 2050.

BCG - Boston Consulting Group

יינס בוירכהארדט: "איננו מצפים שבעתיד יהיו דרכים זולות יותר מאשר אלה שקיימות כיום. אם נאבד עוד עשור, נצטרך להתחיל להסיר פליטות בכמויות משמעותיות, ולא בטוח שזה יהיה אפשרי בעלות נמוכה יותר"

המחקר בדק את עלויות המאבק במשבר אקלים וצמצום הפליטות בגרמניה, ואת המודל הזה יישמו מחברי הדו"ח על שש מדינות אחרות, שאחראיות יחד עם גרמניה לכ־60% מפליטות גזי החממה: סין, ארצות הברית, הודו, ברזיל, רוסיה ודרום אפריקה.

"כדי לעמוד ביעדים שהציבה אמנת פריז, שבע המדינות שבדקנו צריכות להגדיל את ההשקעות שלהן ב־60% ל־45 טריליון דולר עד 2050", אומר בוירכהארדט. "עם זאת, אי אפשר להעריך את העלות של מרבית הטכנולוגיות הקיימות לייצור אנרגיות מתחדשות, מאחר שהיא יורדת בחדות הודות להתקדמות הטכנולוגית. אם היינו מחשבים את העלות לפני עשר שנים, המספר שאליו היינו מגיעים היה כ־100 טריליון דולר".

המחקר של BCG בדק כיצד תוכל גרמניה לעמוד ביעד של צמצום פליטות פחמן ב־72%־93% בהשוואה לערכים של 2015, עד 2050. בתוואי המדיניות הנוכחי, שיעור ההפחתה הצפוי עד אמצע המאה יהיה קרוב יותר ל־45%, כך שקיצוץ של 93% בפליטות הוא יעד שאפתני שידרוש ממרבית המגזרים בכלכלת גרמניה יצטרכו להפחית פליטות לאפס. עם זאת, על פי המחקר, הפחתה משמעותית בפליטות היא יעד שניתן לעמוד בו.

גובה ההשקעה שתידרש מגרמניה, אומר בוירכהארדט, הוא 1.6 טריליון דולר עד 2050 (1.1% מהתמ"ג שלה). הוצאות נוספות שיסייעו למניעת שינוי האקלים מסתכמות בפחות מ־20 מיליארד דולר. יתרה מכך, אם גרמניה תנוע קדימה גם ללא קשר למעשיהן של המדינות האחרות, לצמצום הפליטות אצלה יהיה אפקט כלכלי חיובי, בשל צמיחת התמ"ג הודות להשקעות מואצות וירידה של כ־80% ביבוא של דלקי מאובנים, הצפויים לקזז את הירידה ביכולת התחרות שלה.

"שבע המדינות שבדקנו משקפות את המגוון הגלובלי של תנאים כלכליים, דמוגרפיים, גיאוגרפיים וטכניים שמשפיעים על המאבק בשינוי האקלים, וחושפים את האתגרים שעמם יש להתמודד", מוסיף בוירכהארדט. "אם תימשך המדיניות הקיימת, כל המדינות האלה לא יעמדו ביעד של אמנת פריז. עליהן צריכות להשקיע יותר בצמצום פליטת הפחמן. אומות מפותחות צריכות להאיץ את הירידה בפליטות לנפש. מרבית המדינות המתפתחות, שממשיכות להשתמש בטכנולוגיות עשירות פחמן כדי לא לפגר כלכלית, צריכות לשנות כיוון לחלוטין".

שיתוף פעולה עולמי

בעיה מרכזית של המאבק במשבר האקלים היא שעלותו גדלה באופן שאינו לינארי, ומשתנה בין מדינה למדינה. מרבית המדינות, לדברי בוירכהארט, יצטרכו להשקיע כ־1% נוסף מהתמ"ג שלהן, אך דרום אפריקה ורוסיה, למשל, שצפויות להיות בין הנפגעות הגדולות ממשברי אקלים, יצטרכו להשקיע עוד 1.6% ו־3.9%, בהתאמה.

סין, למשל, צופה צמיחה כלכלית של יותר מ־300% עד 2050. הפליטות, עם זאת, צפויות לגדול ב־6% בלבד בהתאם למדיניות הנוכחית, על רקע התכווצות האוכלוסייה, עלייה ביעילות וצמצום שריפת הפחם.

הודו משלבת צמיחה כלכלית של יותר מ־700% עד 2050 עם אוכלוסייה מתרחבת (גידול של 26% עד 2050). התוצאה היא התפוצצות בשימוש בפחם, שהוא המקור העיקרי לאנרגיה לחשמל ולתעשייה. הפליטות של הודו צפויות להכפיל את עצמן ויותר עד 2050, מה שיציב אותה במקום השני בעולם בפליטת גזי חממה. מדינות אחרות בדרום מזרח אסיה מתמודדות עם אתגרים דומים.

בברזיל, צמיחה כלכלית וגידול באוכלוסייה צפויים להגדיל את הפליטות בכל המגזרים. המדינה מתמודדת עם אתגר ייחודי כי יותר מ־40% מפליטות הפחמן שלה נגרמות מחקלאות, שרוב התוצרת שלה מיוצאת.

מה שנראה כמו הרבה כסף עכשיו
איך ההשפעה של התחממות בלתי מוגבלת מגמדת את העלות של נקיטת פעולה

למעשה מבין המדינות המתפתחות, רק דרום אפריקה צפויה לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלה, למרות צמיחה כלכלית וגידול חזוי באוכלוסייה של יותר מ־40% עד 2050. ייצור החשמל מפחם במדינה אינו יעיל ואחראי על יותר ממחצית מפליטות הפחמן, אך החלפת מתקנים ישנים תסייע להפחית את טביעת הרגל הפחמנית במדינה. עם זאת, בכל יבשת אפריקה צפוי גידול באוכלוסייה כמו גם בהיקף הפליטות.

המסלול של רוסיה לצמצום הפליטות תלוי בחלקו בביקוש הגלובלי לדלקי מאובנים. במצב הקיים צפוי שהפליטות יגדלו למרות האמצעים שננקטים והירידה הנמשכת באוכלוסייה. לדברי בוירכהארד, כל המדינות יכולות לצמצם את הפליטות מ־65% ל־90% אם ישתמשו בטכנולוגיות קיימות ומוכחות.

צמצום הפליטות הזה יצריך שיתוף פעולה בינלאומי רחב, או על פי המחקר של BCG, לפחות כזה בהיקף של מדינות ה־20־G. המשמעות של שיתוף פעולה היא שגם מאמצים שאפתניים למניעת ההתחממות במדינות רבות לא יהיו הרסניים לצמיחה הכלכלית. יתרה מכך, הוא גם יכול לסייע לכמה מהכלכלות מבוססות דלקי מאובנים, בעוד העולם מתרחק מהפחם לכיוון אנרגיות מתחדשות.

לשאלה האם וכיצד המעבר לאנרגיות מתחדשות ישפיע על המצב הגיאופוליטי (מתיחות כלכלית, פוליטית, סכסוכי סחר), עונה בוירכהארדט כי "קשה לחזות את זה, במיוחד לגבי מדינות שיש להן הרבה מה להפסיד. לרוסיה, למשל, אין תמריץ להירתם לאמנת פריז אלא אם כן הקהילה הבינלאומית תפצה אותה". כזכור, רוסיה היא אחת מיצואניות הפחם הגדולות בעולם, ובהתאם גם אחת הנפגעות הגדולות מהפסקת השימוש בדלקי מאובנים.

לטענתו, אפשר להשיג את היעד של אמנת פריז, למרות הפערים בין המדינות. "רק 120 מדינות חתמו על התחייבות של אפס פליטות פחמן עד 2050 – והן אחראיות ל־25% בלבד מהפליטות הגלובליות. אף אחת מהמדינות שאחראיות לפליטות הגדולות לא חתומה על האמנה. כיום אנחנו בכלל לא מתקרבים לעמידה ביעדים. השינוי יושג רק אם מדינות יבצעו בעצמן התקדמות בעשור הבא". הוא מדגיש כי לפרישתה מהסכם פריז של ארצות הברית, האחראית על יותר מ־20% מהפליטות בעולם, תהיה השפעה הרסנית. "אם היא עזבה, סין והודו עלולות ללכת בעקבותיה. המנהיגות הפוליטית בארצות הברית פוגעת במאבק".

טכנולוגיות זולות יותר

על פי המחקר של BCG, ההתקדמות הטכנולוגית מפחיתה את העלויות הכרוכות בצמצום הפחמן. לפני עשור בלבד, אנרגיות רוח ושמש היו יקרות מאוד להפקה, והיה חשש משמעותי כי ימים ללא רוח או שמש יאיימו על יכולתה של רשת החשמל לספק את הביקוש. כיום, האנרגיות האלה נהפכו לזולות יותר מפחם, גז ואנרגיה גרעינית במרבית המדינות הגדולות – והאפשרות להשיג 100% אספקה של חשמל מאנרגיות מתחדשות אינה שאלה של אם וכיצד, אלא מתי, לפחות בחלק ממדינות אירופה.

בנוסף, במגזרים שאינם קשורים לייצור חשמל, צמצום פליטות הפחמן כבר אינו אתגר טכנולוגי. על פי המחקר, מרבית המדינות כבר ממלאות אחר 80% מההתחייבות שלהן במסגרת אמנת פריז, בלי להזדקק לטכנולוגיות חדשות או ניסיוניות. המחקר קובע כי המאמצים לצמצום פליטות יכולים לייצר צמיחה כלכלית, גם אם המדינות פועלות באופן עצמאי. לכן היתרונות של השקעות גבוהות והפחתת יבוא דלקי מאובנים גדולים מהעלויות.

אחד המכשולים הגדולים במאבק בשינוי האקלים, על פי BCG, אינו כלכלי אלא פסיכולוגי. הדיון הכלכלי בעולם בסוגיית צמצום פליטות הפחמן נשלט עדיין על ידי ספקנים. כך לדוגמה, רגולטורים ותאגידים מסרבים לקדם מדיניות לצמצום הפליטות מחשש שהיא תפגע בכושר התחרות ובצמיחה.

"הסרבנות הזאת מנוגדת למציאות הכלכלית: הסיכונים כתוצאה משינוי אקלים בלתי מבוקר ממשיכים להחריף, זאת בשעה שהעלויות של נקיטת פעולה פוחתות", אומר בוירכהארדט. לדבריו, בהיעדר רגולציה בינלאומית ומס גלובלי על פליטות פחמן, הממשלות חייבות להתחיל לפעול בכוחות עצמן. הן צריכות לסבסד טכנולוגיות שפולטות מעט פחמן; ליצור מנגנון שמגלם במחיר הסחורות והשירותים את הנזק הנגרם מפליטת גזי חממה; להטיל מס פנימי על פליטות פחמן; לגבש רגולציות כמו ביטול תמריצים לפחם ותמיכה במדיניות של ניידות חשמלית – במקביל להגנה על תעשיות פגיעות כמו פלדה, מפני תחרות לא הוגנת ומזהמת. המטרה היא למנוע "דליפת פחמן", תהליך של פליטת גזי חממה במדינות שאינן מחויבות ליעדי הפחתה, בעת ייצור מוצרי יצוא עבור מדינות שמחויבות ליעדים האלה", הוא אומר.

המסקנה של הדו"ח היא שמדינות שיפעלו כדי לסייע לחברות הטכנולוגיה שלהן להשיג יתרון בשוק הגלובלי שצומח במהירות, ירוויחו. עד שזה יקרה, כישלונן של הממשלות בפיקוח על הפליטות מעמיד את התאגידים במצב בעייתי: תמחור פחמן, מנגנון שמאלץ חברות לשלם מחיר מסוים על כל טון של פליטת פחמן כתוצאה מהפעילות שלהן, נחשב לצעד אפקטיבי להפחתה משמעותית של פליטות בטווח הארוך, אך הוא אינו ממומש בפועל; וההשקעות באמצעים שאפתניים לצמצום הפליטות אינן אטרקטיביות בטווח הקצר.

עבור חברות בתעשיות עם פליטות גבוהות, כמו פלדה, מלט, משלוחים ימיים ותעופה, השקעות בחלופות שיובילו לאפס פליטות פחמן עדיין כרוכות בסיכון, אולם לחץ מצד בעלי המניות, שחוששים להשקעות שלהם לטווח הארוך, ביחד עם לחץ של פעילי סביבה, עשוי לאלצ אותן להתאים את פעילותן ליעד של מניעת ההתחממות העולמית. אם לא יעשו כן, נכתב במחקר, הן עלולות להפסיד את הרישיון לפעול בעתיד, נכתב במחקר. לכן, חברות צריכות לקדם יוזמות שכבר עתה משתלמות כלכלית, ולהשקיע בטכנולוגיות חדשות. הן גם יכולות לנקוט פעולה סביבתית באמצעות שיתופי פעולה עם מתחרות, לקוחות וספקיות. למשל, לקדם ביחד מחקר ויישום של טכנולוגיות חדשות, כמו דלקים סינתטיים, מימן ירוק ולכידה ואחסון של פחמן.

בתוך כך, העולם התאגידי צריך לשנות את יחסו לממשלות ובמקום להילחם ברגולציה, לפעול לעיצוב מדיניות שתסייע בהשגת המהפך בצורה היעילה ביותר. המשקיעים יכולים למלא תפקיד חשוב בתהליך הזה. הם צריכים לדרוש שקיפות גדולה יותר, הערכות מחודשות של לקיחת סיכונים, והשקעות בטכנולוגיות.

האם קיימת שיטה אידיאלית אחת להילחם במשבר האקלים? לדברי בוירכהארדט, "שילוב של כל האמצעים הוא הדרך הטובה ביותר. אנו צריכים למצוא דרכים להסיר את הפליטות מהאטמוספירה, ולהפסיק את בירוא היערות. אנחנו צריכים גם להיות מודעים לכך שלכל אמצעי יש מגבלות, כך שלדעתנו הדרך הטובה ביותר להפחית פליטות היא פשוט להתחיל לפעול עם הטכנולוגיות שכבר קיימות.

"מצאנו שאפשר לצמצם כ־80% מכל הפליטות בכל המדינות באמצעות טכנולוגיות שקיימות כיום. כמו חשמול התחבורה והחימום, ויש טכנולוגיות נוספות. זאת רק שאלה של רצון פוליטי ליישם אותן.

"איננו מצפים שבעתיד יהיו דרכים זולות יותר מאשר אלה שקיימות כיום. אם נאבד עוד עשור, נצטרך להתחיל להסיר פליטות בכמויות משמעויות, ולא בטוח שזה יהיה אפשרי בעלות נמוכה יותר", אומר בוירכהארדט.

ובנימה פילוסופית יותר, בוירכהארדט אומר כי אינו מבין מדוע השיח על הפתרון למשבר האקלים תמיד קשור לשאלות כמו כמה צריך לשלם, כמה זה יעלה, ועל כמה צמיחה כלכלית צריך לוותר. "יש מדינות שלא יצטרכו לוותר בכלל על צמיחה, ויש חברות רבות שיכולות לעשות יותר בלי להקריב רווחה כלכלית.

"דרושות הכרעות פוליטיות בשאלות כמו על מה מטילים מסים ומה מסבסדים. אם אנחנו באמת רוצים לנוע קדימה, הרגולציה צריכה להיות שאפתנית הרבה יותר. מה שאנחנו רואים כעת היא שמתגבשת חזית של התנגדות. חברות שפולטות כמויות גדולות מתחילות להפעיל לחץ, לכן דרושה יותר מעורבות פוליטית", הוא מצהיר.

הרשמה לניוזלטר

TheMarker-הירשמו ותקבלו מדי יום את הכתבות הכי אהובות ב

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות