קרן העושר חיה ומשגשגת, אצל הלקוחות של פיני - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קרן העושר חיה ומשגשגת, אצל הלקוחות של פיני

אם לא יחול שינוי דרמטי, הרי שבעוד עשור הקרן של עשרת הלקוחות הגדולים של פיני רובין תהיה גדולה שבעתיים מהקרן של 10 מיליון תושבי ישראל

73תגובות
פיני רובין ובר רפאלי, באירוע שנערך לכבוד רובין באוניברסיטת תל אביב
אביב חופי

סימני חיים ועניין לא אופייני במציאות הכלכלית נצפו השבוע בסיעת כחול לבן בכנסת. ממשלה קבועה אין, כידוע, וספק אם תהיה בחצי השנה הקרובה, אבל ח"כים חרוצים, שלא רוצים רק למשוך משכורת ולתת בתמורה רק פטפטת אולפנים אינסופית, יכולים לעשות עבודה פרלמנטרית.

וכך עשתה ח"כ אורית פרקש־הכהן, שפנתה בתחילת השבוע ליו"ר ועדת הכספים משה גפני, בדרישה לקיים בדחיפות דיון בנושא ההתקדמות בהקמתה של קרן העושר — אותה קרן אגדית שראש הממשלה, משרד האוצר ובנק ישראל התחייבו שבעשורים הקרובים יצטברו בה מאות מיליארדי שקלים של תמלוגים מתגליות הגז הישראלי במי הים התיכון — כסף שיופנה להשקעות בחינוך, בריאות ותשתיות.

זהות הח"כית הפעלתנית כמובן אינה מקרית. פרקש־הכהן היתה יו"ר רשות החשמל — הרגולטור האמור לפקח על משק החשמל והאנרגיה — אך הודחה מתפקידה לפני ארבע שנים על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, תוך שיתוף פעולה של עוזרו הנאמן יובל שטייניץ.

פרקש־הכהן היא כיום הח"כית היחידה המכירה לפרטי פרטים את שוק האנרגיה הישראלי ואת החוקים והחוזים שנחתמו ואושרו בשנים האחרונות להסדרת שוק הגז הטבעי — זה שנמצא בחופי ישראל לפני עשור ואמור למלא את קופתה של קרן העושר המפורסמת. לכאורה, פרקש־הכהן מבקשת ללמוד מדוע מתעכבת הקמתה של הקרן, כיצד הכסף ינוהל ומה התוכניות של הממשלה להקצאת מאות המיליארדים המפורסמים.

אבל יש סיכוי טוב שפרקש־הכהן יודעת היטב שקודם לשאלות האלה, נדרש דיון הרבה יותר בסיסי בכנסת: כמה כסף יהיה בקרן השנה, בשנה הבאה ובשנים הקרובות. במלים אחרות: האם התחזית על מאות מיליארדים עדיין עומדת?

קובי  מימון
מוטי קמחי

באפריל 2020 ימלאו שבע שנים לתחילת זרימתו של הגז מקידוח תמר, שהתגלה לפני עשור. אבל לא צריך להמתין חמישה חודשים כדי לסכם את שבע השנים הנהדרות האלה. מרבית הנתונים כבר אצלנו.

ההכנסות מתמר יסתכמו בשבע השנים הראשונות בכ–40 מיליארד שקל, סכום נאה לכל הדעות. אבל הכסף הזה לא הגיע מהקידוח בים — הוא הגיע מהציבור. רוב ההכנסות של תמר נשאבות מחשבונות החשמל של הצרכן הישראלי, דרך חברת חשמל. המונופוסון (חברת חשמל) קונה מהמונופול (תמר) ומוכר למיליוני ישראלים. גובה ההכנסות של תמר נגזר ישירות מהמחיר שקבעה הממשלה דרך החוזים שחתמה חברת חשמל עם המונופול, שאושררו וקובעו בחקיקה הידועה כ"מתווה הגז".

כלומר, רוב הכסף שיצטבר בשנים הקרובות באותה קרן עושר הוא סוג של פיקציה. לוקחים מכיס אחד — צרכני החשמל — ומעבירים לכיס שני — קרן העושר, שתיאורטית שייכת לכלל משלמי המסים.

מדוע רק תיאורטית? משום שהשאלה אם הכסף הזה ישמש את כלל האזרחים תלויה ועומדת. אם הכסף יחולק בשיטות שבהן מחולק תקציב המדינה, נתח גדול ממנו יזרום, כמקובל, לקבוצות האינטרס החזקות שמחזיקות במנופי כוח על פוליטיקאים.

אבל בואו לא נלך לשם, אין צורך בכך. מדובר בדוב שלא באמת ניצוד: הקמתה של קרן העושר נדחתה מהסיבה הפשוטה שעד היום הצטבר בה סכום אפסי, פחות ממיליארד שקל. לכן, בשלב זה אין טעם להקימה. מדוע יש כל כך מעט כסף בקרן העושר? שלוש סיבות עיקריות: ראשית, כך העסק תוכנן. ועדת ששינסקי קבעה שיזמי הגז יחזירו לעצמם את מלוא ההשקעה פעמיים לפני שיתחילו לשלם את "מס ששינסקי" — אותם תמלוגים שאמורים היו להשוות את משטר המס בישראל למקובל במדינות המפותחות.

שנית, יזמי הגז קיבלו מהמדינה היתר לרשום הוצאות מקידוחים אחרים כדי להקטין את חבות המס שלהם. שלישית, נראה שכל התחזיות של משרד האוצר ובנק ישראל היו חובבניות או רשלניות במקרה הטוב או מַטְעוֹת במקרה הרע. הן היו חלק ממסע יחסי הציבור לחוקים, להקלות ולחוזים שנחתמו עם מונופול הגז לאחר שנמצאו התגליות הגדולות במי הים התיכון.

תחזית ההכנסות היא כמובן עניין מורכב. צריך להכניס הנחות לגבי מחירי האנרגיה העולמיים, עלות ההפקה, מחירי החוזים עם חברת חשמל והביקוש הבינלאומי. זהו גיליון אקסל סבוך להפליא, שמאחוריו יש מודלים ונוסחאות מסובכים.

שרי אריסון
Ariel Schalit / ASSOCIATED PRESS

סיפורים ואגדות

אבל לי יש מודל משלי. בלי אקסל. זה לא מודל כלכלי. זה מודל של כלכלה פוליטית. במודל שלי מה שקובע את היקף הכסף שזורם לציבור בשנים הקרובות אינו פרמטרים כלכליים, אלא פוליטיים בעיקר — הכוח הפוליטי של מונופול הגז מול הרגולטורים, הכנסת והממשלה, ובעיקר הכוח שלו לייצר רעיונות, סיפורים ואגדות שהציבור קונה.

לפי המודל שלי, בקרן העושר יצטברו ב–20 השנים הקרובות לא 500 מיליארד, לא 400, לא 300, לא 200 וגם לא 100. הסכום האמיתי שייצבר שם יהיה 10% עד 20% מהסכומים שראש הממשלה, האוצר ובנק ישראל מכרו לציבור.

תגידו, ובצדק, שלא חוכמה לתת תחזיות לעוד 20 שנה. מי יודע אם אהיה כאן כדי לתת דין וחשבון על התחזית. אבל התנאי הזה חל גם על כל הפקידים שחיברו את האקסלים וההודעות לעיתונות על מאות המיליארדים שנדרשו כדי להעביר את החוקים שהרעיפו על מונופול הגז תנאים ששום מונופול פרטי לא קיבל מעולם בישראל.

ומדוע אני כה פסימי בהערכותיי? מסיבה פשוטה: מאז התגלו בישראל תגליות הגז הטבעי בסוף שנות ה–90 ועד היום, הממשלה מתנהלת מול היזמים בדפוס קבוע: החוקים, התקנות ואכיפתן מותאמים לאינטרס שלהם, תוך זריית חול בעיני הציבור.

ב–2011 כמעט התרחשה תקלה לא אופיינית ליזמי הגז, כשהממשלה הקימה את ועדת ששינסקי, שתחת לחץ ציבורי ניסתה להשוות את שיעורי המיסוי על הגז למקובל בעולם המערבי. אבל היזמים התעשתו במהירות, והעלאה דרמטית וקיבוע ארוך טווח של המחיר שבו חברת החשמל קונה מהמונופול את הגז רוקנו את חוק ששינסקי מרוב תוכנו הכלכלי.

פרשיית הגז היתה יכולה להיות סוגיה מרכזית בבחירות ובדיונים הפוליטיים האינסופיים בחודשים האחרונים. אבל לאופוזיציה, ככל שהיא קיימת, אין עניין בזה. בניגוד לבעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ', שהוא כבר פושט רגל שנמצא בדרכו לכלא ולכן אפשר לחבוט בו מדי פעם בהקשר לתיק 4000, יצחק תשובה הוא עדיין מיליארדר ושחקן פוליטי רב־עוצמה, ולהנהגה של כחול לבן יש עניין אפסי להתעמת אתו. את הרכבת הקואליציה הטיל בני גנץ על עו"ד יורם טורבוביץ', שמונה בעבר על ידי יצחק תשובה ליו"ר דלק קידוחים במטרה להוביל את המאבק נגד מיסוי ששינסקי.

ומה עם אביגדור ליברמן, הכוכב החדש של המרכז או השמאל? זאת כמובן שאלה מטופשת. אצל ליברמן מלה זאת מלה, ובכל עימות של טייקון נגד הציבור הוא תמיד מתייצב לצד הטייקון. כמו שהסביר אלוביץ' למנכ"ל וואלה אילן ישועה: "ליברמן הוא היחיד שאפשר לסמוך עליו". לסמוך עליו שיהיה תמיד לצד הכסף והמונופולים, כמובן.

אבל לא נתפזר לפני שנרגיע אתכם: לא הכל שחור. יש קרן עושר, והיא די גדולה, והכסף מצטבר בה במהירות בשבע השנים האחרונות. וכל מה שהייתם צריכים לעשות כדי לפגוש את מוטביה הוא להזדמן בתחילת החודש שעבר לאולם סמולרש שבאוניברסיטת תל אביב, לחגיגה מיוחדת בהשתתפות מאות אנשים. בין השאר הייתם יכולים לפגוש שם, לצדם של עשרות שופטים, עורכי דין, אנשי עסקים ופוליטיקאים, את אהוד אולמרט, אהוד ברק, בר רפאלי, אדיר מילר, גאולה אבן ואהרן ברק.

יצחק תשובה
גדעון לוין

מה חגגו שם? הענקת פרס נובל בכלכלה, פיזיקה או כימיה לאחד מחברי הסגל? מה פתאום. משהו הרבה יותר חשוב ומרגש: פיני חגג יומולדת 70, ואליבא דכולי עלמא זאת היתה הזדמנות אדירה לתת לו אות הוקרה מיוחד מטעם האוניברסיטה הציבורית. כלומר מטעמנו.

ומה עשה פיני? מה כה מיוחד באיש הזה שהוא הצליח, בתקופה שבה המדינה, הפוליטיקה ואפילו עולם העסקים נראים לפתע שסועים בין שני מחנות, להביא את האליטה מכל קצוות הקשת הפוליטית לחגוג יחדיו, שבת אחים גם יחד?

עוזר בשקט

על פי לשון ההודעה של האוניברסיטה, פיני "בולט בכישוריו, הן כליטיגטור מהדרג הבכיר ביותר והן כמתכנן עסקות מסחריות מורכבות ובינלאומיות, ובכך (שהוא נמנה) עם המעגל הקרוב ביותר של ידידי הפקולטה, תוך תמיכה נדיבה בפרויקטים מרכזיים".

בכמה הסתכמה עד היום התמיכה הנדיבה של פיני בפרויקטים מרכזיים? את זה לא סיפרו, וחבל. משום שאם פרנסי אוניברסיטת תל אביב (גילוי נאות: אני מרצה שם שנים רבות) היו אומרים לנו כמה תרם פיני, היינו יכולים לנסות להעמיד את זה מול סכום אחר: כמה כסף פיני חסך ללקוחות הבולטים שלו בשני העשורים האחרונים.

כי זאת יש לדעת: בלשון האוניברסיטה פיני הוא "מתכנן עסקות מסחריות מורכבות ובינלאומיות", אבל בשדרות רוטשילד בתל אביב, שם יושב משרד עורכי הדין גורינצקי ושות', ידוע הבוס הגדול — פיני רובין — בעיקר כמי שמסייע למיליארדרים ישראלים בשני תחומים חשובים: לא לשלם מס ולא לשבת בכלא.

לבר רפאלי פיני עזר עם ענייני המס. לשרי אריסון — עם תכנון המס ואינספור החקירות והשערוריות הרגולטוריות שליוו את בנק פועלים ושיכון ובינוי. לבני שטיינמץ — עם מסים וחקירות. לקובי מימון — עם חקירות מס ודיווחים בתשקיפים. ואלה רק המקרים שנחשפו — מרבית העבודה נעשית מאחורי הקלעים.

אבל רובין לא מסתפק בעשייה שקטה מאחורי הקלעים. כל אימת שמתנהל קרב רגולטורי גדול בין הציבור לטייקון או מונופול, הוא הראשון להתראיין, להצטלם, להסביר ולנמק מדוע עלינו לקבל את עמדת הטייקון.

בכל מדינה דמוקרטית יש עורכי דין מהסוג של רובין: "מורידי הגשם", קוראים להם. איש לא שוכר אותם בגלל ידענותם המופלגת במשפט ובחוק, אלא בעיקר משום שהם יודעים לפתור בעיות מול הממשלה והרשויות. אבל רובין אינו רק מוריד גשם, הוא גם "רינג מאסטר" — אותו אדם שגורם לקשר בין אנשי ההון לאנשי השלטון. יש עוד כאלה בישראל — המשותף להם הוא שהם מוקדי כוח בפני עצמם. אם רובין יצלצל לרגולטור, ברור שיחזרו אליו. אם רובין יצלצל לפרקליט, גם שם יקבל תשובה. סביר להניח שעורך דין אחר לא יזכה לאותו יחס.

רובין יודע לבחור על מי להגן: הוא נחלץ בכל עת להגן על מערכת שלטון החוק. הוא דמוקרט אמיתי, כי בדמוקרטיה הישראלית מכבדים אנשים התומכים במוסדות הדמוקרטיה בפומבי, גם אם בדלת האחורית הם פוגעים בציבור שאותו הדמוקרטיה אמורה לשרת: הם מיצגים כל חייהם לקוחות שכל מטרתם כלכלית היא להיטיב עם עצמם על חשבון הציבור.

הלקוח המפורסם ביותר של רובין, שהחליט שבעת הזאת מוטב לא להגיע למסיבה לכבודו, הוא כוכב תיק 1000 — ארנון מילצ'ן. האיש היחיד מאז שאול אייזנברג המנוח, שיש על שמו חוק מיוחד המקנה לו הטבות מס אדירות. רובין עצמו נהג לרמוז שהוא זה שהגה את החוק הזה. בית המשפט יצטרך להחליט בקרוב אם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מעורב בהארכת תוקפו של החוק למרות ניגוד העניינים החריף שבו הוא נמצא לאור חברותו הקרובה עם מילצ'ן.

Vianney Le Caer / Invision / AP

נהפך למורם מעם

אף שרובין עזר לאנשים העשירים ביותר בישראל לא לשלם מסים בהיקפים אדירים, אין לי כל תלונה אליו. הוא משרת את לקוחותיו בנאמנות, והם כנראה מרוצים. ייאמר לזכותו של רובין, מבין עורכי הדין הגדולים בישראל הוא לא רק מוכשר וידען, אלא בעיקר נעים הליכות. בניגוד לכמה מחבריו, השותפים במשרדים הגדולים, שלא מהססים להשתמש באלימות ובאיומים, גם מול רגולטורים, גם מול עיתונאים, כאשר הם מייצגים את לקוחותיהם — למיטב ידיעתי הוא מעולם לא חצה את הקו הזה.

הבעיה היא לא רובין. הבעיה היא הבלבול של צמרת השלטון, עולם המשפט, התקשורת והאקדמיה, שהופכים את האנשים מסוגו של רובין לדמויות ציבוריות מורמות מעם, שיש לא רק לשאת אותם על כפיים אלא לעזור להם להטעות את הציבור — כאילו דעתם מייצגת בדרך כלשהי את האינטרס הציבורי ולא את האינטרס של האלפיון העליון והמונופולים הגדולים ביותר.

השאלה שיש לשאול בהיבט הציבורי היא מדוע שופטי בית המשפט העליון ומשפטנים מובילים בהווה ובעבר לא מבינים שהמעמד הציבורי שהם יוצרים לאנשים מסוגו של רובין לא פחות חשוב, ולעתים יותר חשוב, מפסיקותיהם ומאמריהם.

במלים אחרות: המעמד של אנשים כמו רובין משפיע על החברה, החוקים והאכיפה מול טייקונים, מיליארדרים וחברות ענק יותר מהפסיקות, גם אלה של בית המשפט העליון, ויותר מהמאמרים המצוטטים ביותר בכתבי העת האקדמיים המובילים. אם המשפטינים הנעלים מספרים לעצמם שפסיקותיהם הם המורשת היחידה שלהם, כדאי שיתפנו ללמוד סוציולוגיה ועל המפגש שלה עם פוליטיקה ורגולציה. אלה אינם עולמות נפרדים: המעמד, הבמות הציבוריות, הזמן באולפנים והכבוד שמקבלים האנשים שמייצגים את המיליארדרים וחברות הענק מחלחלים בעשרות דרכים לתוך עולם הרעיונות, התפישות, החקיקה והאכיפה.

אזרחי ישראל יצטרכו להמתין זמן רב עד שיצטברו סכומים משמעותיים בקרן העושר של תגליות הגז, אבל קרן העושר של לקוחותיו של רובין הולכת ומתמלאת במהירות בשנים האחרונות. בין לקוחותיו הנאמנים ביותר של רובין נמצאים לא רק טייקוני־על כמו שרי אריסון ובני שטיינמץ, שהיו להם בשנים האחרונות הרבה עניינים לא נוחים עם רשויות האכיפה והרגולציה, אלא גם יצחק תשובה ושותפו קובי מימון — שני השותפים הישראלים הגדולים ביותר במונופול הגז הישראלי.

בניגוד למשלמי המסים, צרכני חברת חשמל והמשקיעים במניות הגז שעדיין ממתינים לראות רווחים משמעותיים מתגליות הגז, תשובה כבר לקח מיליארדי שקלים ממכירת חלק מהזכויות במאגר תמר ומגביית דמי ניהול מיוחדים, הזוכים בתשקיפים לכינוי המכובס "תמלוגי־על".

למה "תמלוגי־על"? מפני שהם נגבים ישירות מהשורה העליונה. ויש בכינוי הזה היגיון פואטי: הוא אכן על חשבון כולנו — הסביבה, הצרכנים, התעשייה, משלמי המסים והמשקיעים. כולם נכנסים בינתיים מתחת לאלונקה הזאת.

אז בקרן העושר הווירטואלית של אזרחי ישראל עדיין לא נצבר סכום שמצדיק הקמה של קרן אמיתית. אבל בקרן של לקוחותיו של רובין במקלטי המס הבינלאומיים ובמחלקות הבנקאות הפרטית בבנקים הגדולים בארה"ב ובשווייץ הצטברו ב–20 השנים האחרונות סכומי עתק הודות לתכנוני מס וסירוס, החלשה ודחייה של אכיפת חוקי הגבלים עסקיים, איכות סביבה והגנה על צרכנים. אם לא יחול שינוי דרמטי ביחס של המערכת הפוליטית והרגולטורית לחבורה הזאת, הרי שבעוד עשור הקרן של עשרת הלקוחות הגדולים של משרד גורניצקי תהיה גדולה שבעתיים מהקרן של 10 מיליון תושבי ישראל.

מאין יבוא השינוי? לא ברור עדיין, אבל כנראה לא מהחבורה שהגיעה לחגוג לפיני יומולדת 70. מזל טוב פיני, ברכותינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר