יכולנו להתכונן למגפת הקורונה? "משבר כזה יקרה שוב, והוא יהיה חמור יותר" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיחת פנים

יכולנו להתכונן למגפת הקורונה? "משבר כזה יקרה שוב, והוא יהיה חמור יותר"

"לפני ארבע שנים כתבתי דו"ח לממשלה, ואף אחד לא קרא אותו" ■ ראיון עם ד"ר אסף צחור, חוקר במרכז המחקר לסיכונים קיומיים בקיימברידג', שיעץ בין היתר לאנגלה מרקל

90תגובות
אסף צחור
אייל טואג

ד"ר אסף צחור, אתה חוקר במקום שנקרא מרכז המחקר לסיכונים קיומיים.

כן, שם מקאברי משהו. זה מכון מחקר ייחודי. אנחנו צוות מצומצם שמתעסק רק במחקר, ואנחנו פטורים מחובת הוראה. סטיבן הוקינג היה ממייסדי המכון, יחד עם ראש החברה המלכותית של בריטניה, והם גייסו סביב המכון סוללה מעניינת של אנשים, כמו מייסד טסלה אילון מאסק.

מה אתם חוקרים שם?

שלוש קטגוריות של סיכונים קיומיים מודרניים. הראשונה קשורה לסיכונים סביבתיים עם דגש על משבר האקלים ומשבר המזון העולמי שבא בעקבותיו. הקטגוריה השנייה היא סיכונים טכנולוגיים, בעיקר בכל מה שקשור לבינה מלאכותית, שכולם משתמשים בה אבל לא עוצרים אף פעם לשאול מהן ההשלכות שלה ועד כמה היא מסוכנת. הקטגוריה השלישית היא סיכונים ביולוגיים, כלומר התפשטות מגפות עולמיות ואיך העולם מתמודד אתן.

איך בדיוק אתם חוקרים?

אנחנו מסתכלים על מערכות קריטיות לאיכות החיים האנושית, ומנסים להבין מה הסיכונים המרכזיים שמאיימים עליהן ומהם הסיכונים שהן מייצרות, למשל בתחום מערכת המזון העולמית.

אילו בעיות יש עם מערכת המזון העולמית?

למשל, התרומה המסיבית שלה להתחממות הגלובלית באמצעות כריתת יערות ובלייה של קרקעות פוריות בכל העולם, עד לרמה שיהיה קשה להישען עליהן. אנחנו תלויים בכמה מדינות ספציפיות, שהן יצואניות של סחורות מרכזיות כמו חיטה ואורז, וזאת תלות בעייתית מבחינה גיאופוליטית. אלה מערכות שמחסלות את עצמן ויכולות לחולל משברים בקנה מידה אדיר. חלק מהמחקר הוא על "שווקים רטובים".

כלומר?

למשל בסין, היכן שמוכרים בעלי חיים מוזרים למאכל, העדפות קולינריות שיוצרות נגיפים.

קורונה סין
Zhao Jun/אי־פי

כמו הקורונה.

כן. ואגב, זה לא נגיף חדש, הוא ממשפחת הסארס.

הנגיף לא חדש, אבל עד היום לא היה שום משבר כזה.

מגפות כאלה לא ראינו, אבל יהיה לא נכון לחשוב שזה האירוע האחרון, כל עוד אנחנו ממשיכים ב"עסקים כרגיל". אנחנו יודעים שנכון יהיה לצפות לנגיפים נוספים בעתיד. בנוסף, אנחנו מסתכלים על טכנולוגיות שאפשר לרתום או לפתח, כדי לתרום למלחמה בהם.

למשל?

נראה שטכנולוגיות בינה מלאכותית יכולות לסייע לאנושות לזהות את הדברים האלה מוקדם. את הקורונה זיהתה ראשונה חברה קנדית בשם בלו דוט. מקים החברה הוא אפידמיולוג, ויש לו צוות מוכשר בצורה בלתי רגילה של מהנדסי דאטה, מדענים ומתכנתי אלגוריתמים. הם זיהו את ההתפרצות לפני ארגון הבריאות העולמי.

איך?

האלגוריתמים שלהם ניזונים ממאות אלפי פיסות מידע בכל מיני שפות. הם הרימו דגל אדום כבר ב–31 בדצמבר ואמרו שהם רואים התפשטות משמעותית של אנשים שסובלים מתסמינים שדומים לדלקת ריאות סביב אותו שוק בווהאן. האלגוריתם שלהם לא רק קורא פיד של רשתות חברתיות, אלא גם יודע לזהות ולנטר רכישת כרטיסי טיסה, והוא ידע להגיד לפני כולם לאן זה יתפשט.

לאן?

לדרום־מזרח אסיה, ליפן, לתאילנד, לדרום קוריאה וכמובן לערים הגדולות בסין. זאת רק דוגמה לאופן שבו אפשר, באמצעות בינה מלאכותית, לסייע לטיפול בהתפרצות מגפות. פרויקט דומה, אבל שונה בהקשר הזה, אני מוביל מול המועצה ליחסי חוץ בוושינגטון, ארגון עם תקציב שנתי של 100 מיליון דולר שמעורבים בו נשיאים לשעבר של ארה"ב וראשי ה–CIA. אותם מעניין לזהות נקודות אל־חזור ואפקטי דומינו שעשויים להוביל להגירה המונית.

למה?

כי זה יכול להוביל למרי אזרחי ולסכסוכים, ואפשר דרך זה להבין איך גורם אחד מוביל לשרשרת של תופעות בלתי רצויות שבסוף מידפקות על הדלת של כולנו. חלק מהדו"ח שהגשתי להם פורסם וחלק ממנו חשאי.

מה המסקנות שלו?

זיהינו מנגנונים שעובדים בצורה מעגלית — א' גורם ל־ב' שגורם ל־ג' שגורם ל־א'. אחד הדברים שזיהינו היה שככל שנראה יותר עיבוד של קרקעות וכריתת יערות, ובד בבד ביקוש גדול יותר של מוצרים מהחי — נראה פליטה מוגברת של גזי חממה. זאת תופעה שמובילה להתחממות גלובלית וזה יוביל לשורה של אסונות טבע, מוגבלים ומקומיים — גלי חום, גלי קור, שיטפונות אדירים כמו שהיו למשל בזימבבואה ב–2019, שמציפים מדינה שלמה.

התפרצות הארבה בקניה, בינואר השנה
Ben Curtis/אי־פי

וזה מוביל למה?

הדבר הזה יהיה חייב להוביל להגירה מאסיבית של אוכלוסייה שתלויה בחקלאות. לכן מדובר במערכות חקלאיות שמשמידות את עצמן. זאת הטרגדיה ההומניטרית שרואים באפריקה. כשהם מגיעים למדינות היעד, הם מעוררים שנאת מהגרים ושנאת זרים. מנגנונים אחרים מדברים על כך שאנחנו מחסלים את הדגה העולמית: אין מספיק דגים בים כי דגים יותר מדי. בעולם יש יותר מ–50 מיליון משקי בית שתלויים במזון מהים, וכשהם יאבדו את פרנסתם הם יהגרו לערים ויכבידו עליהן.

יש מדינות שמתעניינות בדברים האלה?

כן, יש מדינות שמסתכלות על זה דרך האג'נדה הפוליטית שלהן. ייעצתי למשל לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בפורום מצוצמם. היא ביקשה לזהות את הסוגיות הבוערות בתחומים האלה. בעבודה שלנו בוושינגטון חזינו את שריפות היער הקיצוניות באוסטרליה ואת התפשטות נחיל הארבה חודשיים לפני האירועים באפריקה.

ומה בישראל? זה מעניין מישהו?

בעבר הייתי האסטרטג של המשרד להגנת הסביבה, ואחד המהלכים מעוררי ההשראה שיצא לי לעבוד עליהם היה מאמץ לאומי עם ה–OECD, עובדים רבים ונציגי ציבור, וכן משרד ראש הממשלה והמועצה הלאומית לכלכלה — לפתח לטובת ישראל יכולות בתחומי מדידה וניהול טוב יותר של איכות החיים, החוסן הלאומי והקיימות.

ומה קרה עם זה?

אחת המסקנות שלנו מ–2016, בדיוק היום לפני ארבע שנים, היה מסמך שכתבתי בשם "מדדי חוסן לישראל". מטרתו היתה להסב את תשומת הלב של מקבלי ההחלטות לכך שיש להיערך לאירועי ברבור שחור — אסונות בלתי צפויים. מה שמעניין באירועים כאלה הוא שאנחנו יודעים לגביהם כמה דברים, אנחנו תופשים אותם כאירועים בלתי צפויים ונדירים, ובגלל זה מקבלי ההחלטות נוטים להתעלם מהאפשרות שיתרחשו.

אבל הם מגיעים.

כשמתעלמים מהם והם מתממשים בכל זאת, הם בדרך כלל מוצאים מערכות לא מוכנות, ואז רואים משברים נרחבים הרבה יותר מאשר אם היו נערכים מראש.

קרחונים בגרינלנד
Felipe Dana/אי־פי

למשל משבר כלכלי כמו שאנחנו חווים כעת?

לא רק בכלכלה ובשיעור האבטלה — גם בבריאות ובמערכות נוספות. אלה משברים נדירים, אבל ברור שהם הולכים להתרחש, ולכן צריך להתייחס להתממשות שלהם כוודאית. אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה, אבל יודעים שזה יקרה. זה מה שניסינו לומר באותו מסמך, שאנחנו רוצים להגיע לאירוע בלתי צפוי ולהיות מוכנים להתמודד אתו. ממש כתבתי שממשלת ישראל צריכה להיערך לאסונות בלתי צפויים, להסיט משאבים לאומיים, ולבנות את היכולות של המערכות הקריטיות ביותר לאיכות החיים, כמו מערכת הבריאות. זיהינו את האפשרות שמחלות זיהומיות ייצרו אבטלה וחרדה.

ואני מניח שהממשלה יישמה את ההמלצות במלואן.

הדו"ח הזה עדיין מופיע באתר של משרד ראש הממשלה. אחת הבעיות היתה שלקחו את הפרק של מדדי חוסן ודחקו אותו לשולי הדו"ח כנספח בעמוד 232. ולתקציר הוא לא נכנס.

למה?

ביליתי בחדרים במשרד ראש הממשלה כמה שנים, אני לא יודע להצביע על הסיבה. קל לתרץ את זה בסדרי עדיפויות. נוטים לומר שהקשב של מקבלי החלטות מוגבל, ולכן צריך להציף בפניהם המלצות מצומצמות. זאת היתה טעות, כמובן, כי היתה הזדמנות היסטורית להתכונן לקורונה כבר ב–2016. ועוד הצגתי את הדו"ח בכנסת, עשינו סבב במשרדי ממשלה, ישבתי עם מקבלי החלטות. אחת הבעיות היא שבדרך כלל בישראל נוטים לזהות חוסן לאומי עם חוסן ביטחוני־צבאי.

ואתה מדבר על חוסן אזרחי.

כן, של משקי בית או מערכת הבריאות. ממש נגעתי בזה, כי אירועים כאלה מתחלקים באופן לא פרופורציונלי באוכלוסייה: חלק ממשקי הבית יחוו את זה בצורה דרמטית ואחרים לא. ולכן כתבתי שיש טעם לפתח חוסן של מערכות גדולות ושל האינדיבידואל ובני ביתו. לבדוק, למשל, מה היכולת להתמודד עם ירידה של רמת החיים, כמה אפשר להתאושש מאבטלה. חוסן הוא תופעה רב־ממדית שנוגעת לא רק לביטחון, אלא לאדם הפרטי וליכולת שלו להתמודד, ולצערי אנחנו רואים את כל זה היום. אפשר להגיד שזאת חוכמה בדיעבד, אבל המסמך הזה היה על השולחן והוא מופיע באתר משרד ראש הממשלה ארבע שנים.

נגיד שהיו מיישמים את הדו"ח.

אם היו מיישמים אותו, היתה הבנה מלאה יותר של התרחשות כמו זאת שאנחנו רואים היום. היינו מפתחים מדדי חוסן כלכלי של משקי בית, כמה כסף צריך בעובר ושב כדי להתמודד עם אבטלה, מהי מסגרת האשראי שמעבר לה יפשטו רגל, עד כמה עסקים קטנים יכולים להתמודד עם זה. או למשל היכולת של מערכת הבריאות: מספר מכונות ההנשמה שצריך להחזיק במחסנים, מספר הרופאים בישראל, מספר מיטות האשפוז, ואז על בסיס זה עורכים סימולציות ובודקים מה היכולת שלנו בישראל לקלוט זעזועים. ברגע שאתה נוגע בסוגיות האלה ובונים תרחישים ותוכניות חירום לנהל מקרי חירום, אתה גם מבין מה חסר, כמה חסר, איפה חסר, ואז קונים ציוד ומתכננים רזרבות. ואז אפשר לנהל במערכת את העניין הזה של שיטוח העקומה המפורסם.

"פליטה מוגברת של גזי חממה תוביל לשורה של אסונות טבע"
Olivia Zhang/אי־פי

ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר כל הזמן שאנחנו במצב טוב בהשוואה למדינות אחרות.

בעולם מתייחסים לזה ברצינות. זה לא שחור ולבן כמובן. אנחנו לא מנתחים אירוע ומגיעים למסקנות בזמן שהוא מתנהל. צריך להיות צנועים, אנחנו עוד לא יודעים איך זה ייגמר, אבל אנחנו יודעים שאפשר היה להיערך יותר טוב, היו מסמכים על השולחן.

מה עוד היה צריך לעשות?

החברה הקנדית שדיברתי עליה קודם מוכרת את השירותים שלה לחברות ומוסדות, ואין סיבה שמשרדי ממשלה לא יקצו נתח מהתקציב שלהם לטובת חברות מהסוג הזה כדי ללמוד על אירועים כאלה. הקורונה היא קריאת השכמה למאה ה–21, כי אנחנו הולכים להיתקל במשברים עולמיים שלא קשורים רק לתחום הביטחון. חלקם מהירים, חלקם מתפרצים ומתלקחים ומגיעים תוך חודשיים אולי פחות, וחלקם יתפתחו לאט לאט, כמו משבר האקלים. נחווה את המשבר הזה בשנים הקרובות כי גם אליו לא נערכים. יש מדינות שמגיבות טוב יותר ממדינות אחרות, אבל הכתובת נמצאת על הקיר.

לא התכוננו לפני ארבע שנים, אבל לפני חודשיים־שלושה, כשהעניין פרץ, היינו יכולים להיערך אחרת.

יש משפט שאומר שאי אפשר להעיר אדם שעושה את עצמו ישן. אתה יכול להרצות, לכתוב מסמכים, להתווכח, אבל מי שלא רוצה להקשיב — לא יקשיב. אם לא נלמד את המסקנות מהמשבר הזה בהקשר של החוסן האזרחי, לא רק במערכת הבריאות אלא גם במערכת החינוך ובמחשוב וביכולות טכנולוגיות ובמערכת השוק והיכולת שלה להתמודד עם מאות אלפי מובטלים בין לילה — נגיע למשבר הבא כמו שהגענו למשבר הזה. ונראה יותר מזה במאה ה–21. אם זה לא ידליק נורות אדומות, אני לא יודע מה כן.

השבוע אחרי פרסום דו"ח מבקר המדינה שדיבר על היערכות לקויה למגפות, נתניהו צייץ ששום מדינה לא יכולה להיערך למשבר כזה גדול.

קל מאוד לצייר מציאות של אפס ואחד, אבל זה לא עובד ככה. המציאות הרבה יותר מורכבת. היערכות היא ספקטרום. מדינות, ארגונים, משקי בית, חברות, ובעצם כל יישות, יכולים לנוע במעלה הטווח הזה, ואפשר להיות מוכנים קצת יותר.

איך בכל זאת אתה מדרג את ישראל ביחס לאחרים?

מוקדם להגיד, מה שבטוח הוא שצריך קצת יותר מדע וקצת פחות פופוליזם בזמן הניתוח של איך יצאנו מהמשבר. חייבים לאמץ את הדיסציפלינה המדעית ולהבין טוב איך מדינות יצאו מזה. ברור שכל המדינות היו יכולות להתנהל טוב יותר. אימוץ של טכנולוגיה מתקדמות, בניית רזרבות במערכות קריטיות, פיתוח מדדי חוסן כלכלי של הפרט ומשקי בית, וחוסן מערכתי של החינוך והבריאות — היו משפרים לכולם את ההתמודדות.

"חזינו את שריפות הענק באוסטרליה"
SAEED KHAN / AFP

אולי צריך פרויקטור לעניין הזה.

חייבים. צריך צוות שיכול להיות גם חיצוני, אבל חובה להסיט משאבים. מלאכת המדיניות היא הקצאת משאבים בעולם מוגבל: האם לשים עוד כבאית, עוד מורה או רופא או צוות שעוזר להבין מה היכולת להתמודד עם אירועים קיצוניים. חבל שלא הקדישו עוד שעת עבודה לקריאת נספח ג' בעמוד 232, שנחתם לפני ארבע שנים. עושים עכשיו הילולה סביב ביל גייטס, שלכאורה חזה את המגפה הזאת, אבל הוא לא חזה כלום — הוא אמר את מה שכולם אומרים וכולם ידעו שזה יקרה.

מבאס.

וידעו שההשלכות יהיו קטסטרופליות. בשביל זה יש מטריצות לניהול סיכונים, פשוט צריך להכניס אותן לתוך תהליכי קבלת ההחלטות, להזריק אינפוזיה מאסיבית של אמיתות ונתונים מדויקים לתהליכי קבלת החלטות, וזה דבר שחסר אצלנו. לא רק מדעי הכלכלה, גם זה חשוב, אבל גם אפידמיולוגיה, הנדסה ואקולוגיה. נקווה שינצלו את המשבר הזה כי הוא יקרה שוב, זה עניין של זמן.

מפחיד.

וירוסים שקופצים מבעלי חיים לבני אדם, בדרך כלל מיונקים, נמצאים על סולם של אסונות קיומיים, שזה הלחם והחמאה של המכון שאני עובד בו. יש תרחישים יותר חמורים מקורונה.

יותר חמורים?

כן, תרחישים קטלניים יותר. יכול להיות מקדם הדבקה גבוה יותר, שיעורי התמותה יכולים להיות גבוהים יותר. בטבע יש הרבה יצורים מתוחכמים והרבה מכונות מתוחכמות. צריך להסתכל בעין בוחנת וביקורתית כלפי האופן שבו המערכות האלה עובדות, למשל אם יש תלות בסוגי מזון במשק החי בקטגוריה של מדינות יצרניות, ולראות מה אפשר לעשות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר