"הבוסים": אחד פוליטיקאי, השני בעיתונות - אבל התרבות, האידיאולוגיה והשיטות דומות להפליא - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הבוסים": אחד פוליטיקאי, השני בעיתונות - אבל התרבות, האידיאולוגיה והשיטות דומות להפליא

מעגל נאמנים קרוב, קרבה לטייקונים, אפס שקיפות ושימוש בסיסמאות של ימין ושמאל כדי לצבור כוח. גיא רולניק על אביגדור ליברמן, נוני מוזס והאופוזיציה

123תגובות
שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן
אליהו הרשקוביץ

אביגדור ליברמן

תושבי עוטף עזה יכולים לבלות את סוף השבוע בקריאת עשרות כתבות, פוסטים, ציוצים וניתוחים המנסים להסביר את הקשר בין סבב הטילים האחרון לבין מרובע הכוחות של ראש הממשלה, שר הביטחון, צה"ל וחמאס. מיטב פרשני הספורט, הרכילות, דובר צה"ל והפוליטיקה יודעים להסביר מדוע התפטר שר הביטחון, מי ניצח, מי הפסיד ומה זה יעשה בשעה, בשבוע ובחודש הקרוב למניות שלו בבורסה הפוליטית, בסקרים ובמרכזי המפלגות.

אני מציע לוותר ולהסתפק בהאזנה לדקה וחצי של השיחות בין משה ליאון, רואה החשבון, המתווך, המאכער, הפוליטיקאי ומהשבוע גם ראש העיר ירושלים, לבין שניים מידידיו, המוגדרים פעילים ומקורבים של אביגדור ליברמן, שאותן חשף השבוע גידי וייץ ב"הארץ".

שיחה שנערכה ב-14 בפברואר 2014:

ליאון: "תגיד לי, מה אתה אומר על בוס?"

פעיל: "מה קרה עכשיו?"

ליאון: "הוא מתקדם יפה".

פעיל: "מה היה, לא ראיתי שום דבר".

השיחה בין ליאון לחברו הירושלמי - דלג

ליאון: "13 מנדטים".

פעיל: "מתי? איפה? באיזה עיתון?"

ליאון: "ב'גלובס' אתמול. לילך ויסמן הוציאה".

פעיל: "נו?"

ליאון: "והיום יש כתבה יפה ב'ידיעות' על הטניס שלו".

פעיל: "נו, שמה?"

ליאון: "שיחק עם חנוך דאום, אז חנוך דאום כתב כתבה".

פעיל: "כן, זה כלב זה, לא סומך עליו".

ליאון: "לא משנה, אבל יש להם הוראה, מה קרה לך?"

פעיל: "כן, זה ברור (צחוק מתגלגל). נו?"

ליאון: "עזוב, אתה יודע שהכל שקר".

פעיל: "הכל חרטא".

ליאון: "כן, צריך להיות בצד הנכון, ברגע הנכון".

שיחה שנערכה ב-5 בפברואר 2014:

ליאון: "מה עם בוס?"

מקורב: "הוא בסדר, הוא דיבר אתי בבוקר. אתה מכיר אותו, בסוף הוא אומר לי, טוב, מתי רואים אותך. אמרתי לו - אתה רוצה אני אבוא היום. אומר לא. אני אראה אותך כבר מחר. אתה יודע. איזה שחקן, הוא רוצה לסגור את הפינה שאני אבוא".

ליאון: "כן, אין כמוהו".

מקורב: "גם לך אמר את זה?"

ליאון: "לא. לא. אני לא זכיתי לכזה דבר".

מקורב: "אתה כנראה נתת תשובה כזאת חיובית לרב".

ליאון: "אני מובן מאליו".

מקורב: "יא מניאק. אני לא מובן מאליו. אני כן".

ליאון: "אתה יכול להיות שאתה לא רוצה להגיע. או לא. זה אתה מבין. אני פשוט כלוא אצלו בכלא".

מקורב: "אני בורח".

אביגדור ליברמן (משמאל) ומשה ליאון
ניר קידר

העובדה שראש העיר ירושלים רואה בפוליטיקה, בעיתונות או בשניהם שקר מוחלט לא מפתיעה את רוב קוראי טור זה. גם אורחו ורבעו של שר הביטחון ידועים היטב. החלק המעניין בתמליל הוא ההתייחסות לבוסים - הבוס מהפוליטיקה והבוס מהעיתון.

האם ליאון היה כפוף בצורה ארגונית כלשהי לליברמן ב-2014? כמובן שלא. הוא היה רואה חשבון עצמאי. מדוע הוא מכנה את ליברמן "בוס" ותופש עצמו כמי ש"כלוא" אצלו?

קשה לדעת. הנה אפשרות: לליברמן יש מערכות יחסים לא פורמליות רבות שבהן הוא נתפש על ידי הצד השני כ"בוס". כמו במאפיה. הכוח לא נובע מתפקידים פורמליים או מסמכות מקצועית או אידיאולוגית, אלא מפחד, ממידע שיש לו, מהרתעה.

עיתונאי ערוץ עשר רביב דרוקר תהה בתחילת השנה מעל דפי עיתון זה מה פשר השבחים ש"ידיעות אחרונות" מרעיף על ליברמן יותר מ-15 שנה, ומה מקורו של החיבור האסטרטגי בין הבוס של ליאון לבין הבוס הגדול של העיתונות - מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס. אולי התשובה נמצאת בשאלה: האחד פוליטיקאי והשני בעסקי העיתונות, אבל התרבות, האידיאולוגיה והשיטות דומות להפליא. מעגל נאמנים קרוב, קרבה לטייקונים, אפס שקיפות ושימוש בסיסמאות של ימין ושמאל כדי לצבור כוח.

"צריך להיות בצד הנכון, ברגע הנכון", אומר החייל של ליברמן. כמו שאמר מוזס לנתניהו בתמלילי תיק 2000: "ביבי, יש בחירות עוד שלושה וחצי חודשים. יהיו מיליון אלמנטים עליך. ניהלנו את זה ב-2009, אתה שכחת אולי... נוהל אינטילגנטי, טוב והיינו לכאורה באותו מצב. כבר היינו בסרט הזה, עשינו את זה. זאת מערכת בחירות רביעית שלנו, לא שלישית, רביעית. 96', 99', 2009 ועכשיו".

יש הרבה סיבות לרקבונו של המרכז או השמאל הישראלי, ככל שנותר כזה בכלל. הנכונות לראות בפוליטיקה של ליברמן ובעיתונות של מוזס חלק הכרחי, מובן מאליו, טבעי, ריאל-פוליטיק היא סימפטום חשוב. יו"ר מרצ, תמר זנדברג, הסבירה שאין לה בעיה לשבת עם ליברמן בממשלה. יאיר לפיד, שפירסם לפני שלוש שנים את "התוכנית למלחמה בשחיתות של יש עתיד", הוא ידיד ותיק של האיש אשר לא ידע מאין הגיעו מיליוני הדולרים לחשבונות של בתו מיכל ונהגו איגור בקפריסין. יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי סירב בתחילת הקריירה הפוליטית שלו לקבל את הליברמניזם כמצב טבעי, אבל מהר מאוד החליט שאין לעמדה הזאת היתכנות פוליטית.

יאיר לפיד, אבי גבאי
אמיל סלמן

לרוב האנשים שקוראים תיגר על נתניהו ומבקרים אותו על פרשיותיו אין באמת חלופה להציע לנו בתחומים רבים של חיינו האזרחיים: הם ציניים כמו נתניהו. ההבדל העיקרי הוא שנתניהו נמצא בשלטון. הם עדיין לא שם.

הנרטיב הדומיננטי בעיתונות וברחוב הוא שאנחנו חיים בעידן של נתניהו. אבל אנחנו חיים בעיקר בעידן של ציניות ושחיתות וקבלתן כמובנות מאליהן. אהוד ברק, הפוליטיקאי הכי דומה לנתניהו במובנים רבים, הפך תוך שנה לראש מחנה המבקרים שלו. כאשר הוא נשאל שוב ושוב עבור מה קיבל 8 מיליון שקל מקרן פילנתרופית, התשובה הטובה ביותר שלו היתה שהוא "אדם פרטי". לגלעד, בנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שעסק גם הוא ב"מחקרים" כמו ברק, היו הסברים משכנעים יותר למיליונים שקיבל מאנשי העסקים דודי אפל, סיריל קרן ומרטין שלאף.

שלמה בוחבוט

שני ראשי עיר דומיננטים הודחו השבוע מתפקידם. ישראל זינגר הודח מראשות העיר רמת גן אחרי כהונה של חמש שנים, ושלמה בוחבוט הודח מראשות העיר מעלות תרשיחא אחרי 42 שנה. חילופי הגברי בערים ובמועצות אזוריות רבות בישראל הוגדרו על ידי רבים כמשב רוח מרענן. בחלק מהמועצות ארזו את חפציהם פוליטיקאים מסואבים ומושחתים, שהוחלפו על ידי אאוטסיידרים שעד לפני שנה איש לא שמע עליהם.

שלמה בוחבוט
עופר וקנין

בין הכישלון של בוחבוט להפסד של זינגר עובר חוט שני מעניין. חילופי הגברי בערים האלה מבטאים במידה מסוימת גם את קריסת מועדון הטייקונים הישראלים.

בוחבוט לא היה רק ראש העיר מעלות תרשיחא, אלא יו"ר מרכז השלטון המקומי במשך שנים. בתפקיד זה הוא שימש לעתים גם כלוביסט של נוחי דנקנר. בתחילת 2013, כאשר אימפריית דנקנר החלה לקרוס, הצליח בוחבוט לארגן כנס תמיכה מיוחד של ראשי ערים ומועצות מכל הארץ למען דנקנר בניסיון לייצר לו לגיטימציה ציבורית ולהרתיע רגולטורים שקיבלו אומץ והחלו לחקור את הפירמידה החזקה ביותר במשק. חודש לאחר שדנקנר החל לרצות עונש מאסר בפועל של שלוש שנים בכלא מעשיהו, נבעט בוחבוט מהחיים הציבוריים.

באותו שבוע הצליח ח"כ כרמל שאמה הכהן לכבוש את עיריית רמת גן. שאמה-הכהן היה אחד מקומץ הח"כים שהרים את דגל המאבק בריכוזיות לפני שבע שנים, בעידן שבו רוב הממסד הכחיש את קיומה של הריכוזיות ותקיפת "הבוס" של מועדון הטייקונים הישראלי הביאה מיד לחרם ברוב המערכת העסקית והפיננסית והקטנת הסיכויים שהוא ימצא עבודה במגזר העסקי בעתיד.

בתפקידו כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת הוביל שאמה-הכהן שורה של דיונים בנושא. מתחקירים שנערכו על קריסת "מעריב" התברר שעורכי העיתון הכניסו את שאמה-הכהן לרשימה השחורה של פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי ציבור שנחשבו לאויביו של דנקנר. מה שמעיב כמובן מאוד על הקריירה של שאמה־הכהן הוא החיבור שלו לאביגדור ליברמן. בניגוד לחלק מהחיילים של ליברמן, הוא מספיק מתוחכם כדי להבין את שיטת ליברמן - ולכן החיבור בעייתי כפליים.

איילת שקד

לפני עשר שנים קרסה וול סטריט ויחד עמה מרבית השווקים הפיננסיים בעולם, בעיקר בגלל כשלים רגולטוריים. בישראל הלכו לכלא ופשטו רגל כמחצית מהטייקונים. במערכת הפוליטית התפוצצו עשרות פרשיות הון-שלטון פליליות של שימוש בכספי ציבור להתעשרות אישית.

איילת שקד
תומר אפלבאום

ומה המסקנה של שרת המשפטים איילת שקד, הכוכבת העולה של הפוליטיקה הישראלית, מהאירועים האלה? "צריך להקים מנגנון שיפקח על הרגולטורים". במלים אלה ממש היא השתמשה השבוע מעל במה ציבורית.

האם כוונתה של השרה שקד היא למנוע מצב שבו רגולטורים נופלים שבי בידיהם של קבוצות אינטרס אלימות, שבו טייקונים משחדים ופוליטיקאים מבקשים לרתום את הרגולציה לטובת האינטרסים שלהם? נניח, כמו החשדות בתיק 4000?

בדיוק להפך. כאשר שקד אומרת שצריך לרסן רגולטורים הכוונה היא לתת כוח לקבוצות האינטרס.

לא צריך לקרוא את המאמר הארוך שפירסמה שקד לפני שנתיים בכתב העת ״השילוח״ כדי להבין מאין היא באה ולאן היא הולכת: להחליש את הציבור ולתת כוח לקבוצות האינטרס. די היה לראות בפני איזה קהל היא בחרה השבוע לשאת את נאומה על הצורך לרסן רגולטורים: חברי לשכת סוכני הביטוח.

לא חסרות קבוצות אינטרס במשק הישראלי. אבל מעטות הן אלה שהפגינו במשך עשרות שנים ציניות כה גדולה כלפי כספי הציבור. במשך שנים דחפו סוכני הביטוח למאות אלפי ישראלים מכשירי השקעה יקרים וגרועים רק כדי לגרוף לכיסם עמלות. הסוכנים התעשרו והלקוחות התרוששו. הכנסות תעשיית סוכני הביטוח מסתכמות בכ-8 מיליארד שקל בשנה. חלק מהכסף זורם לסוכנים ישרים שעושים את עבודתם ומסייעים ללקוח. חלק גדול זורם לכיסם של אנשים שיחד עם חברות הביטוח פושטים את עורם של לקוחות חלשים ולא מתוחכמים.

פערי המידע, המורכבות והתקופה הארוכה שבה ניתן השירות הופכים את הרגולטור העצמאי לכלי קריטי בפיקוח על חברות הביטוח והסוכנים. כאשר שקד בוחרת לתקוף את הרגולציה בכנס של סוכני ביטוח, אין ספק את מי היא משרתת: לא את החוסכים, לא את המבוטחים ולא את הציבור הרחב, אלא את קבוצות האינטרס. אם את התמיכה שלה ביישובי יהודה ושומרון אפשר לתאר כאידיאולוגיה, הרי שהתמיכה בריסוק הרגולציה העצמאית היא במקרה הטוב חוסר הבנה של כלכלה חופשית, תחרותית והוגנת ובמקרה הרע ציניות מוחלטת.

פרשת הצוללות

לא חלף שבוע מהודעת המשטרה על המלצות להגיש שורה של כתבי אישום בתיק הצוללות, והעניין התקשורתי והפוליטי בפרשה דועך. מהרגע שבו התברר שלא יהיה כתב אישום נגד ראש הממשלה, אבד העניין. היכולת של המערכות הציבוריות בישראל לבקר, ללמוד ולפשפש באינטרסים הכלכליים האדירים במערכת הביטחונית היא עלובה להחריד. כל הח"כים שמלהגים ללא הפסקה מה צריך לעשות בעזה לא מגלים עניין בשאלה אם מערכת הביטחון שורפת מדי שנה מיליארדי שקלים מכספי הציבור כדי לשרת את המקורבים המחוברים לעטיניה.

בולטת כמובן העליבות של האופוזיציה. נתניהו ייאלץ במוקדם או במאוחר לפנות את כיסאו, אבל הביזה של כספי הציבור במערכת הביטחון ובחלקים רבים במגזר הציבורי תימשך, כי כל האנשים שמבקשים להחליף את נתניהו - בימין או במרכז - מגלים עניין אפסי בנושאים הכואבים והקשים האלה. סיסמת ליאון מתאימה גם לחלק גדול מהפוליטיקאים שהם כאילו אופוזיציה לנתניהו: הכל שקר, הכל חרטא, צריך רק להיות בצד הנכון בזמן הנכון. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר