העסקה הסודית: ציון קינן תמורת דני דנקנר - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העסקה הסודית: ציון קינן תמורת דני דנקנר

השבוע נחשף טפח נוסף ממה שהתרחש מאחורי הקלעים בבנק הגדול במדינה, כשרוב הכוח במדינה רוכז בידי קומץ טייקונים, בנקאים והעיתונים ששירתו אותם

75תגובות
ציון קינן ודני דנקנר
מוטי מילרוד ותומר אפלבאום

דקות אחדות אחרי תחילת הישיבה רבת המשתתפים בחדר הישיבות של קבוצת אי.די.בי, זימזמו הסמארטפונים של כמה מהמשתתפים. למרות הדיון הסוער אחד המשתתפים לא התאפק, שלף את הטלפון, הביט בהודעה ופלט: "וואו". "מה קרה?", שאל אותו האיש שישב מולו. ״מנכ״ל בנק הפועלים צבי זיו התפטר כרגע, והבנק הודיע שהוא יוחלף על ידי מנהל החטיבה העסקית, ציון קינן״, השיב הראשון.

עיני כולם הופנו לראש השולחן, שם ישב יו"ר אי.די.בי נוחי דנקנר ולצדו יד ימינו חיים גבריאלי. ״מה זה אומר?״, שאל משתתף אחר והביט בדנקנר.

דנקנר השתהה כמה שניות, ינק מהסיגר שעישן, פלט את העשן לחלל חדר הישיבות, המתין עוד שנייה ואז אמר בחיוך בטוח ויודע־כל: ״זה אומר שעכשיו 15:30״.

המסר למשתתפי הישיבה היה ברור: אמנם דני דנקנר, בן דודו של נוחי, הוא יו״ר הבנק - אבל מוקד הכוח האמיתי במשפחה הוא יו״ר אי.די.בי. כלומר, נוחי היה לכאורה בסוד העניינים, ההתפטרות של זיו והמינוי של קינן עברו אצלו במשרד.

גיא רולניק על בנק הפועלים פרק 4 - דלג

במארס הקרוב ימלא עשור לאותו יום גורלי, שבו נאלץ מנכ״ל בנק הפועלים להתפטר. דני דנקנר כבר ריצה שני עונשי מאסר בפועל בגין עבירות של הפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר בתחבולה, פגיעה בניהול התקין של הבנק, מתן שוחד והלבנת הון. קינן נאלץ לעזוב את הבנק לאחר שהועלו נגדו טענות על הטרדה מינית. הפנסיון הממשלתי שבו מבלה נוחי דנקנר מזה חודשיים לא מגיש סיגרים לדיירים. אבל השבוע נחשף, כמעט באקראי, טפח נוסף ממה שהתרחש מאחורי הקלעים בבנק הגדול במדינה בעידן שלפני המחאה החברתית, כשרוב הכוח במדינה רוכז בידי קומץ טייקונים, בנקאים והעיתונים ששירתו אותם.

המפקחת על הבנקים בבנק ישראל, ד״ר חדוה בר, ידעה שזה לא הולך להיות נעים במיוחד. הרוח הנושבת מהוועדה לחקר ההלוואות שהבנקים נתנו לטייקונים הגדולים במשק - הידועה בשם ועדת פישמן - היתה לוהטת במיוחד בחודשים האחרונים. בוועדה הבינו מזמן ששורש הבעיה הוא הרגולציה. אבל רק לאחר שנפתחה החקירה הבינה בר שסוג החקירה הצפוי כאן שונה מהותית מהקרקס המקובל בוועדות הכנסת.

ראשית, בניגוד למתרחש ברוב הדיונים, החדר לא נחלק לימין, שמאל, קואליציה ואופוזיציה. ברור היה שכל הח"כים - מבצלאל סמוטריץ' דרך רועי פולקמן וכלה בדב חנין - מתואמים לגבי היעד: להבין מה קרה בבנקים ובבנק ישראל בעשור האחרון. שנית, ברור היה שכולם עשו שיעורי בית וקראו חומרים רבים לפני הדיון. שלישית, הח"כים נמנעו מלשאול את השאלות הצפויות. כמעט לא היו שם קריאות פופוליסטיות על ״תספורות״, ״משקי בית״, ״משכנתאות״, ״ריביות״ ו״עמלות״. הדיון היה משהו בין חקירת משטרה לבין סמינר אקדמי במימון ובכלכלה פוליטית.

שורה של שחיתויות ומחדלים

חדוה בר פונה לטידה שמיר בדיון בכנסת
מתוך עמוד הפייסבוק של הכנסת

חברי הוועדה הגיעו חמושים בשני כלים: הראשון הוא שיעורי בית יסודיים שעשו עם יועצי הוועדה החיצוניים, שלמדו את החומרים היטב בשנה האחרונה וידעו היכן אזור הנוחות של אנשי בנק ישראל - למשל לאן תרצה המפקחת לקחת את הדיון. הכלי השני היה הדו״ח הפנימי, הסודי, שבנק ישראל הסתיר עד היום מהציבור: הדו״ח שמתאר שורה של שחיתויות ומחדלים בהלוואות שהעמיד בנק הפועלים ל״אנשים קשורים״ - ביטוי משפטי שאפשר להחליף ב"מקורבים".

חנין חימם את האווירה בחדר במשך 20 דקות עם שאלות על הסנקציות שהשית בנק ישראל על הבנקים ומנהליהם בעקבות מחדלי האשראי לטייקונים לאורך שנים. הוא לא הרפה עד שאנשי בנק ישראל נאלצו להודות שמעולם לא הוטלו סנקציות משמעותיות על הבנקים.

ואז הוא זרק את הפצצה וכיוון היטב. חנין החל להקריא למפקחת קטעים נבחרים מהדו״ח הפנימי שהכין בקיץ 2009 הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, אודות התנהלות החטיבה העסקית בבנק הפועלים. הוא לא ביזבז זמן וניגש ישר לעיקר: שרשרת הכשלים במתן אשראי לאנשים קשורים בבנק, ובראשם ליו״ר, בתקופת כהונתו של קינן כמנהל החטיבה העסקית.

מיד לאחר שסיים חנין להקריא מהדו״ח את הסעיפים שמתארים שקינן המליץ לתת ליו״ר הבנק דנקנר הלוואה של 3 מיליון דולר על בסיס דו״ח עושר מפוברק ומנופח, הוא פנה לבר ושאל אותה: ״אני קורא את הטיוטה הזאת ואני מתרשם שקרה שם משהו מאוד מאוד גרוע. משהו עד כדי כך גרוע, שבסוף זה הגיע למשטרת ישראל. ומשטרת ישראל הגיעה למסקנה שמדובר במרמה והפרת אמונים מצדו של מר קינן. השאלה שלי היא כזאת. החומר הזה הוא חומר שאתם מכינים אותו, לא בקלות, לא משהו שעובר אצלכם בצורה לא רצינית. קביעה מאוד חמורה. הכי חמורה שיכולה להיות. אתם עבדתם, אתם ניסחתם, שקלתם לפני שכתבתם דברים כל כך חמורים, שהגיעו למסקנה של מרמה והפרת אמונים על ידי המשטרה. והנה, שבוע לפני שהטיוטה הזאת מתפרסמת, אתם לא מונעים את מינויו של אותו אדם, ציון קינן, למנכ״ל הבנק. הכיצד?״

גיא רולניק על בנק הפועלים - פרק 5 - דלג

התשובה הראשונית של בר היתה מדהימה, המשך התשובה היה עוד יותר מדהים, והכי משונה היתה התשובה של היועצת המשפטית של הבנק.

הדעת נותנת שהפיקוח על הבנקים ינסה לטעון שהדו״ח היה פנימי ולא חד־משמעי, וגם בהינתן הדברים החמורים שנכתבו בו על תפקודו של מנהל החטיבה העסקית - לא היה בהם כדי לפסול אותו מלכהן כמנכ״ל הבנק הגדול במדינה.

אבל בר החליטה לעמוד מאחורי הדו״ח שכתבו אנשיה, וניסתה להתחמק. תחילה היא פתחה והכריזה שהדברים החמורים בדו״ח רק מוכיחים שהפיקוח על הבנקים עושה את עבודתו, ומיד הוסיפה שיו״ר הבנק, דנקנר, אכן הודח. וכך היא אמרה: ״אין ספק שהאירוע הזה שהיה בבנק הפועלים לפני עשר שנים הוא אירוע מאוד חמור. אחד החמורים שטיפל בו הפיקוח על הבנקים. והדו״ח, מבלי להתייחס אליו ספציפית כי אסור לפי החוק, כן ממחיש לכם איך עובד הפיקוח על הבנקים, כמה שהוא נוקשה, כמה שדו"חות הביקורת שלו לא מתפשרים, ללא מורא, לדרגים הכי גבוהים״.

חנין חותך אותה: ״והשורה התחתונה - אותו בן אדם מתמנה למנכ״ל בנק״.

ציון קינן
מוטי מילרוד

בר: ״השורה התחתונה היא שהיו״ר הודח מתפקידו״.

חנין שוב חותך: ״אבל אני מדבר על המנכ״ל, ציון קינן. נעזוב את היו״ר. המנכ"ל ציון קינן. אותו אדם שכל הדברים החמורים האלה נאמרים עליו. הולך ומתמנה למנכ"ל הבנק הגדול בישראל. איפה הייתם?"

בר: ״אז אני אסביר. היו״ר של הבנק הודח. זה היה אירוע מאוד חריג. ההחלטה…קודם כל...אה...התיק בנושא ציון קינן הועבר על ידי הפיקוח על הבנקים אל המשטרה. ואתה, סליחה, ח"כ חנין, לא אמרת את כל הסיפור - כי הפרקליטות סגרה את התיק״.

חנין: ״רגע, רגע, בואי נתעכב על הנקודות האלה ברשותך. אלה נקודות נורא מעניינות. אתם כותבים דברים נורא חמורים. נעזוב לרגע בצד את השאלה הפלילית, שאנחנו לא רוצים להתייחס אליה. אתם כמפקחים על הבנקים כותבים על אדם דברים מאוד קשים. זה אפילו מתגלגל למשטרה, והמשטרה הגיעה למסקנה שלדעתה מדובר בעבירות פליליות".

בר: "והפרקליטות סגרה את התיק".

חנין: "הפרקליטות אמרה, אולי אמרה, ׳המפקח על הבנקים נתן לאיש הזה להיות מנכ"ל בנק׳. אני לא יודע מה אמרה הפרקליטות. אבל אני יודע שאתם אמרתם שהאיש הזה, אחרי מה שכתבתם עליו (בדו״ח), יכול להיות מנכ״ל הבנק הגדול במדינה. את זה אני כרגע רוצה להבין. נעזוב את זה רגע בצד; אני מוחק את המשטרה, מוחק את הפרקליטות, אתם! אתם עומדים מאחורי מה שאתם כתבתם. שקלתם את זה הרבה, אמרתם דברים מאוד חמורים, והנה הבן אדם הזה מתמנה למנכ״ל הבנק הגדול בישראל. איפה הייתם?"

בר: "נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, קיבלו החלטה לאשר את המינוי מתוך ראייה כוללת".

חנין: "מה זה ראייה כוללת?"

בר: ״מתוך ראייה כוללת. זה היה בשיאו של המשבר הפיננסי, שבנקים פשטו את הרגל על ימין ושמאל בכל העולם".

חנין: "ואתם בזמן הזה נתתם לבן אדם שאומרים עליו את הדברים החמורים והאיומים האלה להיות מנכ״ל הבנק?"

בר: ״ח"כ חנין, אני מניחה שאתה לא מטיל דופי בהחלטות של פרופ' פישר״.

חנין: ״לא. רק רק שואל, אני מנסה להבין".

בר: "יש ראייה יותר כוללת".

חנין: "מה הראייה הכוללת שמצדיקה, שמאפשרת לבן אדם שאומרים עליו את הדברים החמורים והקשים האלה להיות מנכ״ל בנק? אני לא מטיל דופי. אני מנסה להבין מהי הראייה הכוללת שאומרים על בן אדם את הדברים הכמעט הכי חריפים שאפשר לכתוב על מישהו, ובכל זאת אומרים — תהיה מנכ״ל בנק״.

דני דנקנר בבית המשפט
אורן נחשון

בשלב הזה לבר כבר לא היה מה לענות, והיא הסתובבה לאחור והביטה ביועצת המשפטית של הבנק, טידה שמיר.

שמיר, שלא דיברה לתוך מיקרופון, התחילה למלמל ש״הדברים לא נעשו בתנאי מעבדה״.

חנין: ״אבל הוא גם לא יהיה מנכ״ל בתנאי מעבדה. בן אדם שאני יודע שעשה את הדברים הכי חמורים מתמנה למנכ״ל״.

ואז שמיר ממשיכה: ״זה היה בתקופה של משבר פיננסי״.

חנין: "משבר פיננסי מאפשר למנות אנשים כאלה?"

המפקחת על הבנקים חדוה בר, בוועדת החקירה בכנסת, השבוע - דלג
המפקחת על הבנקים חדוה בר, בוועדת החקירה בכנסת, השבוע

שמיר: "היה מכלול שיקולים, היה מאבק לא מבוטל שאם היינו ממשיכים לנהל אותו יכול להיות שיו״ר הדירקטוריון לא היה הולך הביתה".

הנוכחים הערניים בחדר לא האמינו למשמע אוזניהם. חנין חשש שהדברים של שמיר לא נקלטו במיקרופון, החליט לחזור עליהם בקול רם וברור: ״אני רק רוצה לחזור לפרוטוקול, גבירתי לא ליד השולחן אז אולי דברייך לא נקלטו. בין היתר גבירתי אמרה לי, בהקשר הכולל: מכיוון שהיה מאבק שד״ר בר הזכירה אותו, על הדחת היו״ר של הבנק, יכול להיות שאם הייתם מתעקשים על הנקודה הזאת - גם היו״ר לא היה הולך…וזה מחזיר אותי, גבירתי, לאותו דבר שאתו התחלתי. יש לכם כלים פורמליים חזקים. כשאתם נמצאים בהליך הלא פורמלי אז אפשר להתמקח אתכם. להגיד 'היו״ר ילך', אבל המנכ״ל, על אף שהוא בעייתי, הוא דווקא ימונה״.

אתרגם את דברי חנין לקוראי הטור הזה: החקירה של בר בכנסת השבוע חשפה שהבנק המרכזי נכנע לבנק הפועלים ואישר את מינויו של אדם שבנק ישראל עצמו היה סבור שאינו מתאים לתפקידו. אלמלא נחשף הדו״ח הפנימי שבנק ישראל כתב רגע לפני אישור המינוי - הדבר הזה היה מוסתר מעיני הציבור. פניתי שלשום לדובר בנק ישראל, יואב סופר, ושאלתי אותו: היועצת המשפטית של הבנק אמרה בדיון בוועדה השבוע שבנק ישראל אישר את מינויו של קינן למרות הדו"ח החמור, בגלל ״ראייה כוללת״, ״לא בתנאי מעבדה״, ושאם בנק ישראל לא היה מאשר את מינויו של קינן - אז דני דנקנר לא היה הולך. האם תוכל להסביר לי מה זה ״ראייה כוללת״, ״לא תנאי מעבדה״, ומה הקשר בין הדחת יו"ר לבין מינוי מנכ״ל?

כך נמסר לנו מהבנק: "במסגרת הליך בדיקת כשירות מובאים בחשבון שיקולים שונים, כולל משקלם המצטבר של כמה תבחינים, הנסיבות הרלוונטיות למקרה, וגם אירועים חריגים ודפוסי התנהגות. כמו כן ניתן משקל לזכויות יסוד של המועמד. לשיקולים אלה כוון בדיון כאשר נאמר שהתהליך מתבצע 'לא בתנאי מעבדה' וב'ראייה כוללת'. כך נעשה גם בבדיקת הכשירות (fit and proper) של ציון קינן, לפני כמעט עשר שנים. בשוקלו את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ואת הצורך לשמור על יציבות הבנק ולהבטיח את פעילותו בתקופה מיוחדת במינה של משבר פיננסי עולמי, ולאחר שהבנק עבר טלטלה עזה בעקבות דרישתו של בנק ישראל לסיום תפקידו של יו"ר הדירקטוריון דאז, לא מצאו נגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים דאז, רוני חזקיהו, מקום להתנגד למינויו של קינן לתפקיד מנכ"ל הבנק. זאת, אף שדעתם לא היתה נוחה מהתנהגותו כפי שהצטיירה באותו מקרה, על רקע טיוטת דו"ח הביקורת שהוזכרה בוועדת החקירה (שבאותה עת היתה רק טיוטה, ושלאור חקירת המשטרה לא ניתן היה להשלימה, לקבל את תגובת המבוקרים ולבסס את ממצאיה).

"הנגיד והמפקח טיפלו בעניין סיום כהונתו של יו"ר הדירקטוריון לשעבר במהירות ובדיסקרטיות הנדרשת, והביאו לסיום תפקידו לאלתר. לו היה נזקק בנק ישראל להליכים פורמליים בעניין זה - ייתכן שיו"ר הדירקטוריון לא היה מסיים את תפקידו במהירות, אלא זמן רב לאחר מכן, כפי שההליך הפלילי שהתנהל נגדו הסתיים רק ארבע שנים מאוחר יותר.

ניר קידר

"הסמכות שהוענקה לבנק ישראל מחייבת אותו להפעילה, כמו גם להימנע מלהפעילה, בהתאם לכללים המקובלים בדבר סבירות, מידתיות וטובת הבנק ולקוחותיו. בנק ישראל הוכיח כי כאשר יש מקום לעשות שימוש בסמכות זאת, אין הוא נרתע מלהפעילה. במסגרת זו, פסל בעשור האחרון את המינוי של 80 נושאי משרה".

אף שהבנק מתהדר בפסילות מינויים (שאת זהותם הוא מסרב למסור), התגובה של דובר הבנק לא מפיגה את החשש שהבנק שבוי בידי מפוקחיו. 1. ״זכויות יסוד של המועמד״? המועמד - כך גילה הבנק המרכזי בעצמו - המליץ לתת ליו"ר הבנק הלוואת ענק על בסיס דו״ח מפוברק ומנופח. האם זכויות הציבור לא קודמות לזכויות המועמד? 2. ״משבר פיננסי עולמי״? האם מינוי מנכ"ל בעייתי משפר את מצב הבנק בתקופת משבר? 3. ״דעתם לא היתה נוחה״? בדיון בוועדה נשאלה בר שוב ושוב אם היתה ממנה מנהל שבפיקוח על הבנקים נאמרו עליו דברים כה חמורים. היא התחמקה מלענות. ״דעתם לא נוחה״ היא בחירת מלים משונה לאור המחדלים הקשים שהוצגו בדו״ח. 4. ״ההליך הפלילי הסתיים לאחר ארבע שנים״. זה החלק המטריד ביותר בתגובה של בנק ישראל. הבנק טוען למעשה שקינן לא הודח כי היה צריך להגיע ל״עסקה״ על הדחת דנקנר, שבלעדיה ההדחה היתה נמשכת ארבע שנים. יש שתי אפשרויות. הראשונה היא שזה לא נכון: לבנק ישראל יש סמכות מלאה לא לאשר מיידית מועמדים לתפקידים בבנקים, בוודאי תפקיד כה בכיר. השנייה היא שזה נכון: לבנק אין יכולת למנוע מינויים. במקרה כזה עולה השאלה: אם בנק ישראל יודע שאין לו שיניים - מדוע הוא לא דורש מהמחוקק שיניים? אולי הוא מעדיף שלא יהיו לו שיניים?

מומחה בכיר בתחום המשטר התאגידי והפיננסי, שקרא את כל המסמכים וצפה בדיון בוועדה, רואה את הדברים כך: ״בנק ישראל הביע התנגדות ראשונית להליך המינוי של קינן מיד לאחר ההכרזה על המינוי במארס 2009. אז אכן היינו עדיין בתוך המשבר הפיננסי. אבל על המינוי הכריזו בספטמבר, כאשר השווקים כבר נרגעו. אין קשר בין המשבר הפיננסי לבין אישור המינוי. נראה לי שבנק ישראל שבוי לחלוטין, תרבותית, ממסדית, בידי הבנקים. אף שיש לו אחריות וסמכות לקבל החלטות - הוא מעדיף לנהל משאים ומתנים. ומאחר שזה משא ומתן ולא החלטות רגולטוריות, הם אומרים לעצמם - אוקיי, רצינו שניים, קיבלנו אחד. זה מדכא. האנשים בבנק ישראל מנותקים וזחוחים. צריך להחליף את כל האנשים במקום הזה ואת התרבות הארגונית״.

לא מודים בטעויות

חלפו כמעט עשר שנים מאז חגיגת השחיתויות וההלוואות בבנק הפועלים; הדנקנרים סולקו והורשעו, קינן הלך הביתה בבושת פנים, היו״ר שהחליף את דנקנר, יאיר סרוסי, הלך בעקבותיו, ושרי אריסון, שנתנה גיבוי לכל החבורה, נאלצה לוותר על השליטה בבנק. אליעזר פישמן, שעיתונו "גלובס" נתן רוח גבית לדנקנרים במאבק, פשט רגל, והעיתון עבר לידיים פחות ממונפות. בבנק ישראל הידקו מאוד את הכללים והתקנות לגבי מתן אשראי לטייקונים, ולכאורה אפשר להגיד שוועדת החקירה עוסקת בהיסטוריה. אבל הדיון השבוע שב והוכיח עד כמה עבודתה ועבודתנו היום עדיין רלוונטית, כי התרבות בבנק ישראל לא השתנתה והיא עוברת מדור לדור, מנגיד לנגיד, ממפקח למפקח. איש מהמנהלים בבנק לא מודה בטעויות.

חשיפת השחיתויות בבנקים, פשיטות הרגל של הטייקונים המקורבים אליהם ותיקי 2000 ו-4000 שחשפו את השחיתות בצמרת התקשורת יצרו בשנים האחרונות שיווי משקל חדש, שבו שומרי הסף חוששים פחות מהבנקים. הביטוי הטוב ביותר לכך הוא החקירה הנוקבת והמדויקת שהציגו השבוע חנין, סמוטריץ' ופולקמן בוועדה של איתן כבל.

אבל אין לטעות: שיווי המשקל הזה זמני. הפועלים ולאומי הם הגופים הכלכליים הגדולים והריכוזיים במשק, ושולטים יחדיו בכמעט טריליון שקל של כסף ציבורי. עדיין יש להם מנופים כלכליים ופוליטיים אדירים על כל שומרי הסף בישראל. עם תקציבי הפרסום שלהם הם יכולים לחנוק ולדכא כמעט כל כלי תקשורת שרוצה לבקר אותם. בנק ישראל צריך היה להיות הרגולטור העצמאי והתקיף ביותר. הוא היה צריך לנצל את שיווי המשקל החדש ואת הרוח הגבית הציבורית כדי להחליף דיסקט ולאמץ גישה חדשה. הוא לא עושה זאת.

האם פרופ' אמיר ירון, שייכנס בקרוב לתפקיד הנגיד, יביא עמו רוח חדשה? האם בעוד עשר שנים יהיה מודל עסקי לעיתונות שרוצה לחקור ולהתעמת עם ענקי הפיננסים ולא לשלם להם דמי פרוטקשן? האם יקום כאן דור של רגולטורים שתוואי הקריירה שלהם לא נגמר תמיד במעבר לבנק או לחברת ביטוח תוך הגדלת השכר פי עשרה? אלה שאלות מורכבות אך חשובות. זהו סיפור שנע לאט, התמונה המלאה מתבהרת לעתים באיחור של שנים, ולצערי, זאת לא צפיית בינג׳, אין כאן כוכבי קולנוע והפרטים רבים. אבל הישארו עמנו. אין ברירה. יכול להיות כאן ריכוז עושר וכוח כלכלי בידי מעטים, יכולה להיות כאן דמוקרטיה. שניהם ביחד - לא יהיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר