שוד הגז: מוכרים לנו ב-6 דולרים מה שעולה למונופול 30 סנט. והסיכון? רובו אצלנו - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שוד הגז: מוכרים לנו ב-6 דולרים מה שעולה למונופול 30 סנט. והסיכון? רובו אצלנו

לא קל לצמצם את יוקר המחיה, אבל דווקא היום יש הזדמנות למהלך פשוט - לחתוך את מחיר הגז ולהוזיל את החשמל ■ אדוני שר האוצר, עוד שבועיים כבר 2019, האם לא הגיע הזמן שתודיע ליועץ המשפטי של משרד האוצר שאתה כבר לא חבר של קובי מימון, ותחזור להיות חבר שלנו?

202תגובות
הפגנה נגד טייקוני הגז
תומר אפלבאום

1. משה כחלון נמצא בלחץ אדיר. פרץ הראיונות של שר האוצר וההודעות שיצאו ממשרדו בימים האחרונים מבהירים היטב כמה אפקטיבית היא מחאה חברתית, ולו הקטנה ביותר. מאות אנשים שיוצאים לרחובות כשהם לובשים אפודים זוהרים וכמה עיתונאים עקשנים מייצרים הרתעה יוצאת דופן כאשר הבחירות בפתח.

אלא שהפעלתנות והתוכניות של כחלון הן בעיקר אריזות ריקות. במקום לנצל את הרוח הגבית מהרחוב כדי להוביל שינויים שורשיים ביוקר המחיה, כחלון זורק כסף ציבורי על סובסידיות ליצרנים היקרנים. מה שתחסכו לכאורה בחשבון החשמל או המזון יגיע אליכם בעתיד במסים, בגירעונות, בשירותי בריאות וחינוך שתאלצו לשלם מכיסכם. במקביל כחלון סוגר עם חברות המזון הסכם מפוקפק על הקפאת העלאות המחירים. בהזדמנות הקרובה, או אחרי הבחירות, המחירים יעלו. כחלון יודע כמובן שמדובר בבלופים: זה בדיוק סוג ההצעות שהוא קיבל לפני שבע שנים מחברות הסלולר. הוא דחה אותן אז ופתח את השוק לתחרות. הרווחים של החברות נחתכו וכל לקוח חוסך מאז מאות שקלים בחודש מדי שנה — שהם 5 מיליארד שקל חיסכון לכל הציבור.

2. לכחלון יש חלופה פשוטה הרבה יותר — ואפקטיבית כפליים, כזאת שהיתה מבטיחה לו ערב הבחירות זינוק בפופולריות: לכנס מסיבת עיתונאים ולהודיע שאם מונופול הגז לא יוריד את מחיר הגז מיד בחצי, אזי הגז הטבעי ייכנס לפיקוח, הממשלה תפעל למנוע יצוא גז וחברת החשמל תחתוך ב–70% את מחיר החוזה לרכישת הגז מהמונופול. את זה כחלון היה צריך לעשות כבר לפני שלוש שנים, אבל אז הוא בחר לברוח מהזירה בטענה שאיש העסקים קובי מימון, הבוס של ישראמקו, השותפה בקידוחי הגז, הוא חבר שלו.

השבוע הופיע כחלון באולפן של תאגיד השידור כאן, וחזר ואמר שהוא מנוע מלעסוק בגז בגלל ניגודי אינטרסים, כלומר בגלל החבר מימון. אבל אדוני שר האוצר, עוד שבועיים כבר 2019, האם לא הגיע הזמן שתודיע ליועץ המשפטי של משרד האוצר שאתה כבר לא חבר של מימון, ותחזור להיות חבר שלנו?

3. צמצום יוקר המחיה הוא לא עניין פשוט — הכנסת תחרות, הורדת מכסים, שינויי רגולציה הם בדרך כלל תהליכים מורכבים, שלעתים כרוכים בפיטורי עובדים ובתקופת מעבר מכאיבה עד שרובם או חלקם מוצאים עבודה חדשה. אבל דווקא היום יש הזדמנות למהלך פשוט — לחתוך את מחיר הגז, להוריד את מחיר החשמל ולהתחיל מהלך של הורדת עלויות לאורך ורוחב המשק, מבלי שאף עובד ילך הביתה. במקרה הגרוע ביותר הנהג, הסומלייה, המעסה הפרטי, הבאטלר, הטבח והגנן של כמה מנהלים בכירים בחברות הגז יצטרכו למצוא לקוח חדש.

משה כחלון
אלכס קולומויסקי

השאלה המעניינת היא בכמה אפשר להוריד את מחיר הגז. התשובה שלנו פשוטה: מצאנו אותה בדו"חות הכספיים של השותפויות שקודחות גז — דלק קידוחים וישראמקו, של החברים יצחק תשובה וקובי מימון.

מתברר שנכון לרבעון השלישי של 2018, העלות הממוצעת של יחידת אנרגיה היא 30 סנט. את היחידה הזאת מכרו ברבעון השלישי שותפויות הגז לחברת החשמל, כלומר למשלמי המסים, ב–5.5 דולרים. עכשיו המחיר צפוי לעלות ל–6.1 דולרים. ישאלו הקוראים: רגע, האם החישוב הזה לא פשטני? הרי קידוח גז הוא לא מכולת. אתה לא באמת מתכוון שתשובה ומימון קונים ב–30 סנט ומוכרים לנו ב–6.1 דולרים, ולכן יכולים להוריד את המחיר ב–70% ועדיין להרוויח יפה. איפה כל ההוצאות האדירות שהיו להם עד היום, המיליארדים שהושקעו בחיפושי הגז, בקידוחים, בבניית התשתית, האסדות, הצנרת?

ובכן, רבותי, כל ההשקעות האלה, שנאמדות ב–4.5 מיליארד דולר, כבר הוחזרו. איך אנחנו יודעים? פשוט מאוד: החברות דיווחו על כך לפני שנה בהודעות לבורסה. אגב, ייתכן שהחברות החזירו את ההשקעה מוקדם יותר, משום שהן כללו בחשבון הוצאות שאולי לא קשורות ישירות לקידוח הגז הנוכחי, תמר.

4. מי שמסתובב ברשתות החברתיות, בעיקר בפייסבוק ובטוויטר, נתקל בשבועות האחרונים בתופעה הידועה בשם "אמיר פוסטר". מדובר באדם שהופיע לראשונה בתודעה הציבורית לפני כחמש שנים, הציג עצמו כמומחה עצמאי לחברות אנרגיה בינלאומיות ״שאינן פועלות בישראל״ ופיזר הערכות וניתוחים שתאמו באופן מעניין את המסרים, הנרטיבים והאינטרסים של חברות הגז.

בסיבוב הנוכחי פוסטר כבר אינו יועץ עצמאי. לפני כשנתיים הוא קודם למנהל מחלקת האסטרטגיה והמחקר של איגוד תעשיות הנפט והגז. בימים האחרונים מסתובב פוסטר ברשתות החברתיות וממטיר על הגולשים מאות מספרים, טבלאות ונתונים, שמוכיחים לכאורה שההפרש בין העלות (30 סנט) לבין המחיר לחברת חשמל (6.1 דולרים) — שזורם למונופול הגז ומוסיף כמה מיליארדי שקלים לחשבונות החשמל של כולנו — סביר, הגיוני ומתבקש.

השאלה המעניינת היא מדוע מעדיפות חברות הגז למלא פיהן מים, גם בימים שבהם הן נמצאות במוקד הדיון הציבורי — ולהשתמש בפוסטים של פוסטר. אף שבאתר "העין השביעית" כינו אותו השבוע ״נער הפוסטר״ של חברות הגז, ברור שהוא רחוק מלהיות פרזנטור מוכר ומשכנע.

נתוני הפקת גז טבעי

התשובה פשוטה להפליא: שותפויות הגז הן חברות ציבוריות שצריכות לנהל מערכת כפולה של יחסי ציבור. למשקיעים בבורסה הן צריכות לספר על הרווחיות האדירה שלהן בהווה ובעתיד, תוך שהן שומרות על חוקי ניירות ערך הנוקשים. פוסטר, לעומת זאת, מופקד על הזירה של משלמי מסים, פוליטיקאים ורגולטורים. הוא צריך למכור סיפור אחר — הרווחים שלנו נורמלים וסבירים. היתרון בכך שהוא לא המנהל ולא הדירקטור של אף אחת מהחברות הוא שפוסטר יכול לזרוק כל מספר ונתון — מדויק, פחות מדויק, רלוונטי או לא רלוונטי. מעמדו המשפטי והציבורי הוא כמו של כל טרול אינטרנטי. מדובר בדעותיו וברעיונותיו.

סוג הפוסטים החביבים על פוסטר הוא השוואות בינלאומיות של מחיר הגז בעולם ובישראל. הוא מציג טבלאות צבעוניות וגרפים יפים של מחירי גז בעולם, בתקווה שהם ייהפכו לנושא השיחה. העניין הוא שמחירי הגז בעולם אינם רלוונטיים לדיון שלנו. בכל מדינה יש משתנים שונים לחלוטין: עלויות הפקה, הובלה ושיעורי מיסוי. ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם שמספקות עצמאית את כל תצרוכת הגז שלהן, ועלויות ההפקה בה נמוכות מאוד. השוואה בינלאומית מראה שמכל המדינות היצואניות של גז, ישראל היא היחידה המשלמת מחיר גבוה וגם לא רואה החזר משמעותי במיסוי למדינה לטובת האזרחים.

בחלק מהמדינות יש מחירים גבוהים ומיסוי גבוה, ובאחרות מחירים נמוכים ומיסוי נמוך. שתי השאלות הכלכליות הרלוונטיות לסוגיה שלנו הן מה העלות של הפקת הגז ומה המחיר שהציבור משלם. כמו שאמרנו, 30 סנט לתשובה ומימון ו–6.1 דולרים בחשבון החשמל שלכם.

5. ויש עוד שאלה חשובה, וייתכן שהתשובה עליה תפתיע את הקוראים המתעניינים בעסקים ובמספרים. הסוגיה היא הסיכון והתמריץ לעסקים וליזמים. למכור לציבור גז שעולה כחצי מיליארד שקל ב–7 מיליארד שקל, כל שנה, נשמע עסק די טוב. אבל מה עם הסיכון שלקחו היזמים? וזה החלק הכי מדהים בכל הסיפור.

שיעורי הרווחיות המטורפים של מונופול הגז נובעים לא רק מהמחיר הגבוה בחוזה עם חברת החשמל, אלא מהעובדה שהממשלה החליטה ששיעורי המיסוי על המונופול יעלו משמעותית רק אחרי שהוא יחזיר את ההשקעה בקידוחים כפול 2.3. בהנחה שהעלות הכוללת בפיתוח מערכת ההפקה בתמר עד היום היא כ–4.5 מיליארד דולר, המונופול יתחיל לשלם את המיסוי הגבוה רק אחרי שההכנסות הכוללות יעברו את גבול ה–10 מיליארד דולר.

יגיד עכשיו הקורא המתוחכם, חובב המימון, העסקים וטבלאות האקסל: תשואה של 100% על השקעה מסוכנת כמו גז היא הגיונית. או כמו שאומרים הצעירים ״הליברלים״: ״תשובה הסתכן — הוא צריך לקבל תמורה״. וכאן הבעיה. שדווקא אלה שנושאים את דגל השוק החופשי — ידיעותיהם בתחום העסקי והפיננסי מוגבלות.

קובי מימון
מוטי קמחי

הנה החישוב הרלוונטי: ההשקעות בתמר אכן מצטברות לכ–4.5 מיליארד דולר. אבל הסכום הזה חסר משמעות עסקית לדיון שלנו. את הסכום הזה יש לחלק לשלוש תקופות.

התקופה הראשונה: הקידוחים הראשונים, לפני שנמצא הגז. שם היה סיכון גדול מאוד. התקופה השנייה: אחרי מציאת הגז, כשהיה צריך להמשיך להשקיע כדי לבסס את גודל התגלית. שם הסיכון כבר הרבה יותר נמוך. התקופה השלישית: כאשר התגלית מבוססת לחלוטין, היקף המאגר ידוע וגם העלויות ברורות. שם הסיכון נמוך.

ההשקעות הכוללות בשלב הראשון הסתכמו בפחות מ–100 מיליון דולר; בשלב השני הן הסתכמו בסכום דומה; כל שאר ההשקעות — כלומר הכסף הגדול — בוצעו בשלב השלישי.

באיזה שלב ירד הסיכון בפרויקט תמר דרמטית, והוא נהפך למעשה לפרויקט תשתית סטנדרטי? קל לקבוע את זה: עיון בהודעות של דלק קידוחים — מובילת הקידוח —מעלה שכבר ביוני 2010 הודיעה השותפות על גיוס של כ–380 מיליון דולר בהלוואות מהבנקים ברקליס ו–HSBC למימון השלב הראשון של הפיתוח. מה היה הסיכון בשלב זה? את זה מגלים לנו תנאי ההלוואה: היא היתה Non Recourse (כלומר הביטחון היחיד הוא התזרים מהקידוח) בריבית ליבור (גובה הריבית שעל פיה בנקים מלווים זה לזה) פלוס 4%. סיכון נמוך.

נקצר ונפשט: יזמי קידוחי גז אכן צריכים לקבל החזר גבוה עבור הסיכון שהם נטלו. אבל ההשקעות שהיו בסיכון גבוה מהוות נתח קטן מאוד — פחות מ–200 מיליון דולר מסך ההשקעות בפרויקט. ההשקעה בשלב המסוכן ביותר היתה איפוא פחות מ–5% מסך ההשקעות בפרויקט, והחל מ–2010 רוב המימון של הפרויקט מגיע מהלוואות מבנקים.

ואם בחלוקת סיכונים עסקינן, כדאי גם לזכור כי גם ההשקעות המקוריות, בשלב המסוכן, מומנו בעיקר על ידי המשקיעים מהציבור בשותפויות הגז — ולא על ידי תשובה או מימון. הסכמי השותפויות האלה גם קובעים שמהרגע שהשותפות מחזירה את ההשקעה המקורית (מה שקרה לפני שנה) השותף הכללי (להלן תשובה ומימון) מקבלים תמורה נוספת, הקרויה תמלוג־על, שמסתכמת ב-3% עד 13% מההכנסות. במקרה של דלק היא צפויה להגיע למיליארדים לאורך חיי המאגר.

יצחק תשובה
תומר אפלבאום

אם טבעתם במספרים, נסביר: תשובה ומימון כבר מתחילים לקבל מהשותפויות תמלוגים מיוחדים במאות מיליוני שקלים על חשבון המשקיעים מהציבור שנטלו את הסיכון — בעוד שמשלם המסים יחכה עוד כמה שנים עד שיראה את התמלוגים המגיעים לו לפי המתווה של ועדת ששינסקי. בדו"חות הכספיים ובקרן העושר הלאומית אין זכר למאות המיליארדים שהובטחו לציבור. לא מאות, לא עשרות ולא מיליארדים. כל העסק בנוי כך שרוב הסיכונים בפרויקט הזה מתרכזים אצל חברת החשמל, המשקיעים מהציבור ומשלמי המסים — והתמורה מתרכזת אצל היזמים.

6. אם איבדנו חלק מהקוראים בסעיף הקודם, ראוי לתת לפני סיום את השורה התחתונה:

א. יוקר המחיה מטריד את אזרחי ישראל.

ב. אזרחי ישראל יכולים ליהנות מירידה חדה במחירי החשמל ומעלייה באיכות האוויר אם חברת החשמל תוריד את מחיר הגז ב-50% עד 70%.

ג. מחיר הגז הגבוה בחוזה של חברת החשמל עם מונופול הגז מגביל את המעבר לאנרגיה נקייה ומונע ירידה חדה במחיר החשמל.

ד. המונופול מוכר את הגז לחברת החשמל ב–6.1 דולרים ליחידה. עלות היחידה היא 30 סנט. ההפרש השנתי הוא כ–6 מיליארד שקל.

ה. גם אם מחיר הגז יירד ב–70%, המונופול ירוויח יפה ויקבל פיצוי מלא על ההשקעות בסיכון גבוה שבוצעו בפרויקט, מאחר שכל ההשקעות בפרויקט כבר הוחזרו.

ו. כלכלני רשות החשמל ואגף תקציבים מכירים את המספרים האלה — אבל לא משתפים בהם את הציבור.

ז. שר האוצר לא מתכוון להשתמש בכוח המונופסוניסטי (קונה גדול עם כוח שוק) של חברת החשמל כדי להוריד דרמטית את המחיר.

ח. שר האוצר מאמין שלאור סוג השיח הפוליטי בישראל וחוסר הנכונות של רוב כלי התקשורת להתעמת עם המספרים ועם חברות הגז, מסיבות עיתונאים, הודעות לעיתונות ומתקפות על התקשורת עדיפות.

ט. ראש הממשלה בנימין נתניהו מאמין שהוא הצליח למצב את סוגיית מחיר הגז לא כשאלה כלכלית אלא כמבחן נאמנות — האם אתה ימני או שמאלני.

י. אם לא תצא עד לבחירות הודעה שמחירו של הגז הטבעי בחוזה של חברת החשמל יירד ב–50% לפחות — כנראה שנתניהו וכחלון צודקים, ובאווירה הפוליטית הרעילה של ישראל יכולים היום מונופולים פרטיים לעשות יד אחת עם פוליטיקאים נגד הציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר