מי מזיק יותר לכנסת: מנהל קזינו או לוביסטית? - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי מזיק יותר לכנסת: מנהל קזינו או לוביסטית?

הנזק של נוכחות לוביסטים ומעברים תכופים שלהם מהכנסת ואל הכנסת הוא סמוי וקשה לכימות, אבל הוא עולה משמעותית על הנזק שגורמת נוכחותו של מפעיל קזינו - ליצן ורודף פרסום מביך - שנהפך לסמל, בה"א הידיעה, לירידת קרנו של בית המחוקקים הישראלי

85תגובות
ליכוד פריימריז 2019 ת"א
תומר אפלבאום

רוב הכותרות שסיכמו את הפריימריז שהתקיימו השבוע בליכוד התמקדו במיקומו של גדעון סער, יריבו המר של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל הנה עוד זווית: הליכוד נפרד השבוע מאיש הקזינו לשעבר וקיבל לשורותיו לוביסטית לשעבר. ביי ביי אורן חזן, מלך הקזינו בבורגס, ברוכה הבאה קרן ברק, נציגתן של חברות המזהמות את הסביבה (איגוד חברות הנפט והגז, גפ"ם), ענקי פיננסים שנהנים מא־סימטריה של מידע וכוח מול לקוחותיהם (איגוד חברות הביטוח והבנק הבינלאומי), חברות שניסו בעבר להיאבק בהכנסת תחרות (סלקום) וחברות שמוכרות לציבור מוצרים מזיקים או שנויים במחלוקת (JUUL, משווקת הסיגריות האלקטרוניות).

אז מה יותר טוב, או יותר גרוע - חבר כנסת עם רקע בקזינו או חברת כנסת עם רקע בלובינג? האם השאלה הזאת בכלל במקומה? התשובה מורכבת מכפי שנדמה. בשורות הבאות אנסה להשיב עליה, או לפחות להעלות כמה כיווני מחשבה.

ללוביסטים אין מוניטין טובים במיוחד בקרב הציבור הישראלי. בדרך כלל הם נתפשים כמי שמשרתים את בעלי העוצמה והכוח כדי להטות את החוקים וכללי המשחק בדמוקרטיה לטובתם.

זאת הסתכלות מעט חד־ממדית. במקרים רבים חלק מהמידע נמצא אצל החברות והארגונים בשטח, ולפקידים, לרגולטורים ולמחוקקים יש צורך אמיתי לשמוע את בעלי האינטרס הפועלים בתחום. לכאורה, הלוביסט הוא רק הצינור שמעביר את המידע ומיידע את חברי הכנסת.

השקפה כזאת נשענת לכאורה על ערכים ליברליים: מידע, ידע ודיון. אם נביט במשקפיים האלה על לוביסטים, הם מביאים ערך ממשי לתהליך הדמוקרטי ולמשק כולו.

רוב קוראינו יגחכו בתגובה לתיאור האחרון. הרי לובינג עושה דבר פשוט יותר: הוא הופך כסף לכוח פוליטי. המידע שבידי הלוביסטים אינו התוצר, אלא רק חומר גלם בקו ייצור שהופך כסף להשפעה פוליטית. והרי מי הם אלה שיכולים לשכור לוביסטים? העשירים, הגדולים ואלה שמסוגלים להתארגן - כלומר כל מי שאינו ציבור רחב ומפוזר.

לוביסטים בכנסת
אמיל סלמן

הדמוקרטיה העשירה ביותר בעולם היא גם זאת שבה תעשיית הלובי היא הגדולה בעולם - ארה״ב. המחקר המקיף האחרון אמד את הכנסות הלוביסטים הרשומים בוושינגטון הבירה ב–3.5 מיליארד דולר, וההערכה היא שאם כוללים לוביסטים לא רשומים ההיקף יותר מכפול.

הלוביסט האמריקאי יודע לדקלם שלובי הוא חלק אינטגרלי מחופש הביטוי. אבל המחוקקים והשופטים בארה״ב לא תמיד התלהבו מלוביסטים. למעשה, במאה הראשונה להיווסדה של הרפובליקה היחס אליהם היה שונה בעליל.

בספרה "שחיתות באמריקה" מתארת זפיר טיצ׳אאוט את היחס ללובי בשורה ארוכה של מדינות בארה״ב ובפסקי הדין של בתי המשפט. מתברר שבמאה ה–19 נחשב לובי בחלק מהמדינות לפשע לכל דבר ועניין. חוזים בין לקוחות ללוביסטים שהגיעו לדיון משפטי נקבעו שוב ושוב כלא תקפים בגלל שיבוש הדמוקרטיה.

המחוקקים ובתי המשפט בארה״ב הבדילו בין בעלי אינטרס שמופיעים בעצמם מול בתי המחוקקים ופקידי הציבור לבין לוביסטים, אנשים שנשכרים תמורת כסף לייצג בעלי אינטרס. הדעה הרווחת היתה שעצם ההתקשרות הכספית בין הלקוח ללוביסט היא זאת שהופכת את הפעולה ללא לגיטימית, משחיתה את המערכת ואת הדמוקרטיה כולה וגורמת לציבור לראות בממשלה מכשיר להעברת עושר מהציבור למעטים - במקום מכשיר לשירות הציבור. במאה ה-20 נשחקו ואוינו בהדרגה החוקים והתקדימים המשפטיים באמצעים שונים. בתי המשפט החלו לראות בהסכמים בין לקוחות ללוביסטים הסכמים לכל דבר ועניין שיש לאוכפם - כמו הסכמים בין לקוחות לעורכי דין.

האם זה אומר שללוביסטים ולתפקידם בתהליכים הדמוקרטיים יש כיום לגיטימיות בארה״ב? רחוק מכך. רוב הציבור משוכנע שהם משרתים את הכסף הגדול ומשחיתים את הדמוקרטיה. העובדה שכמחצית מחברי הקונגרס נהפכים ללוביסטים עם סיום כהונתם מגבירה עוד יותר את הציניות ואת התיעוב כלפי המקצוע.

אבל לא די בתפישות ציבוריות. כדאי להסתכל על העובדות ובעיקר להתמקד בשאלה: האם ייתכן שהלוביסטים הם צינור אפקטיבי להעברת מידע למחוקקים?

בניין הקונגרס בארה"ב
בלומברג

מחקרים מקיפים של שתי קבוצות כלכלנים ניגשה בשנים האחרונות לענות על השאלה הזאת: האם חברות שוכרות לוביסטים כמכשיר להעברת מידע או כמכשיר שהופך כסף לכוח? האם השירות האמיתי שמעניקים הלוביסטים הוא הקשרים והחיבורים הגלויים והסמויים שלהם עם המחוקקים?

שתי קבוצות כלכלנים ניגשו בשנים האחרונות לענות על השאלה הזאת במחקרים נרחבים. הקבוצה הראשונה בחנה את התפתחות השכר של לוביסטים (שהיו בעבר עוזרים פרלמנטרים) כאשר המקורבים שלהם מהקונגרס (בוסים לשעבר שעמדו בראש ועדות חשובות) פרשו מתפקידם; הקבוצה השנייה בדקה מה קורה למסלול הקריירה של לוביסטים כאשר המקורבים שלהם בקונגרס מחליפים תפקיד - למשל עוברים מתפקיד יו״ר ועדה בתחום הבריאות והתרופות לוועדה בתחום הביטחון וכלי הנשק.

אם תפקידו היחיד או העיקרי של הלוביסט הוא להעביר מידע, פרישת חבר הקונגרס המקורב אליו לא אמורה לשנות את שכרו. אם תפקידו העיקרי של הלוביסט הוא להיות מקצוען בתחום ולעזור לחבר הקונגרס ללמוד, מעבר של מקורבו בקונגרס מוועדה אחת לאחרת לא אמור להשפיע על מסלול הקריירה שלו.

התוצאות שהתקבלו הוכיחו אחרת. שכרם של לוביסטים שמקורביהם בקונגרס פרשו מתפקידם ירד בממוצע ב-20%, ואילו לוביסטים שהמקורבים שלהם עברו מתחום אחד למשנהו מיהרו גם הם להחליף תפקיד ולעבור לייצג חברות בתחום החדש שאליו עבר חבר הקונגרס המקורב אליהם. כך, למשל, לוביסט שהתמחה בייצוג חברות תרופות והוא לכאורה מומחה בתחום נוטש לפתע את לקוחותיו בתחום התמחותו ועובר לייצג חברות נשק כאשר ידידו בקונגרס עובר מוועדת הבריאות לוועדת הביטחון.

החוקרים לא פסלו את האפשרות שהלוביסטים נותנים גם שירותי מידע ולימוד, אבל שירותים אלה זולים ויש היצע גדול שלהם. השירות היקר והנדיר יותר הוא החיבורים האישיים על רובדיהם הגלויים והסמויים. זה לא מה שאתה יודע - זה מי שאתה מכיר.

אל המחקרים האמפיריים האלה, שפורסמו במגזינים חשובים, מבוססים על מדגמים גדולים ועברו את כל המבחנים המתודולוגיים והסטטיסטיים, מצטרפות אלפי עדויות שהצטברו במשך שנים על הדרך שבה לוביסטים משפיעים על המחוקקים והרגולטורים: הידע שהם מביאים הוא לא המוצר, אלא חומר גלם במכונת ההשפעה. שאר חומרי הגלם מצטלמים פחות טוב. הלוביסטים מספקים למחוקקים שירותים מגוונים: כסף, מידע פוליטי, חיבורים פוליטיים, תמיכה פוליטית ולעתים גם טובות הנאה.

הנזק הפוטנציאלי של הלוביסטים אינו מסתכם רק במקרים שבהם הם מצליחים להטות את החוקים, הרגולציה והאכיפה נגד האינטרס הציבורי. קיומם הדומיננטי בבתי המחוקקים ובמשרדי הממשלה שוחק את האמון של הציבור במוסדות הדמוקרטיים. הם הביטוי הבולט ביותר לכשל הדמוקרטי. הנגישות והכוח מתרכזים בידי בעלי ההון וקבוצות האינטרס.

אז מה עושים? מצד אחד ברור שרוב העדויות מוכיחות שעיקר השירות של הלוביסטים הוא להפוך כסף להשפעה באמצעות קשרים אישיים, כוח פוליטי וגזרים ומקלות שמחולקים למקבלי ההחלטות. מצד שני, ברור שיש פער בין המידע שעומד לרשות המחוקקים והפקידים בממשלה לבין החברות ובעלי האינטרס, שיש למזערו כדי להביא למדיניות שתיטיב עם הציבור.

הכנסת
קובי גדעון / לע"מ

הנה כמה כיוונים אפשריים. ראשית, יש לעודד את קיומם של מרכזי ידע עצמאיים בממשלה, בכנסת ובזירה הציבורית, שלא נשענים אך ורק על מידע סלקטיבי, מגמתי ולעוס שמוגש על ידי בעלי האינטרס. זה עניין תרבותי, מקצועי ותפישתי שורשי: האם הפקיד בממשלה או חבר הכנסת מסוגלים ורוצים ללמוד נושא באופן עצמאי ולא רק באמצעות בעלי האינטרס?

שנית, יש להגביל מאוד את ההזדמנויות שבהן לוביסטים יכולים להיפגש ולהתחכך עם מקבלי ההחלטות והמחוקקים. הסיבה העיקרית לכך שלוביסטים נשכרים על ידי חברות היא שהם "שחקנים חוזרים" - הם צוברים עוד ועוד ידע על המערכות השלטוניות, השחקנים בהן וחולשותיהן, ובהדרגה מחלישים את האוטונומיות של הפקידות והמחוקקים.

שלישית, יש להחיל כללי שקיפות נוקשים על היומנים והפגישות של מקבלי ההחלטות והמחוקקים עם לוביסטים ונציגי קבוצות אינטרס. שיחות הטלפון, הפגישות וההתכתבויות בנושאים שאינם אישיים חייבות להיות מתועדות ופתוחות לציבור. המגעים, המפגשים והשיחות של הלוביסטים עם השרים, חברי הכנסת והרגולטורים חייבים להיות שקופים לחלוטין לציבור. לא צריכה לחול עליהם פרטיות. הם אינם קניינם הפרטי אלא שייכים לציבור. אם שר נפגש עם לוביסט או מסתמס אתו - המידע שייך לציבור. אותו ציבור שמשלם מסים ושכל המשאבים שבשליטת מקבל ההחלטות שייכים לו.

כניסתו של חזן לרשימת הליכוד לפני ארבע שנים לא תרמה להעלאת קרנה של הכנסת בקרב רוב הציבור. נזקקו רק כמה אלפי קולות של חברי ליכוד כדי להכניסו לבית המחוקקים הישראלי. הפעלת בתי קזינו לא נתפשת כעבודה שמעניקה את הכישורים, הידע והערכים שנמצאים בהלימה עם פעילות פרלמנטרית. את חזן מחליפה הלוביסטית לשעבר ברק. לא בדיוק באותו מיקום, אבל על אותה משבצת של רקע מקצועי שהציבור מגלה חשדנות כלפיו.

רוב העדויות מוכיחות שהחשדנות מוצדקת. גם אם נניח שלוביסטים מעבירים מידע חיוני שיש בו תועלת לתהליך קבלת ההחלטות, ברור שתופעות הלוואי של פעילותם בצורתה הנוכחית הן עצומות. המידע יהיה סלקטיבי ולעתים מטעה. לעתים קרובות התוצאות יסטו מהאינטרס הציבורי. אמון הציבור במערכות השלטון יישחק.

מפלגת ליכוד פריימריז 2019
מגד גוזני

את כל הנזקים ותופעות הלוואי האלה אפשר למזער או להגביל באמצעות רפורמה מקיפה שתגביל את החיבור בין הלוביסטים לבין מקבלי ההחלטות, ומצד שני תמצא פתרונות שורש חלופיים לצמצום פערי המידע בין המפקח למפוקח, בין בעל האינטרס למחוקק.

הצטרפותה של לוביסטית שייצגה במשך שנים לקוחות גדולים לשורות מפלגת השלטון מסמלת כיוון שונה בתכלית, אולי הפוך. הנזק של נוכחות לוביסטים ומעברים תכופים שלהם מהכנסת ואל הכנסת סמוי וקשה לכימות, אבל עולה משמעותית על הנזק שגורמת נוכחותו של מפעיל קזינו, ליצן ורודף פרסום מביך, שנהפך לסמל בה"א הידיעה לירידת קרנו של בית המחוקקים הישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר