האם לפיד ושלושת הגנרלים רוצים שינוי במדיניות הכלכלית? - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם לפיד ושלושת הגנרלים רוצים שינוי במדיניות הכלכלית?

בכל הקשור לכלכלה, הממשלה הבאה לא תביא בשורה. היא תורכב בעיקר משלושה סוגים של פוליטיקאים: אלה שאין להם מושג בכלכלה; אלה שמשרתים את עמדות הכוח; ואלה שיושבים על הגדר ומחכים לשינוי

90תגובות
אשכנזי, לפיד, גנץ ויעלון
תומר אפלבאום

יאיר לפיד, לשעבר פרזנטור של בנק ומגיש בערוץ 2, יודע להצטלם. למרות המעמד המרגש, איש לא הסב את תשומת לבם של שלושת הגנרלים וכתב "במחנה" לשעבר שהזווית שנבחרה לצילום המשותף לא מוצלחת: המנורות שמעליהם ברקע נראות ככובעי ליצן, במיוחד זאת שמעל משה (בוגי) יעלון.

התמונה ששוגרה לרשתות החברתיות על ידי המצולמים זכתה מיד להתייחסות הגולשים שמיהרו להשתעשע בכובעי יום ההולדת שהודבקו לרביעייה. היא אמנם צולמה בגני התערוכה, אבל האיחוד בין ארבעת הגברים, הסכם המפץ הגדול של בחירות 2019 שנחתם בין רביעי לחמישי, הושג הרחק משם, בביתו של איש עסקים מסביון.

אשכנזי, לפיד, גנץ ויעלון
מתוך חשבון הטוויטר של יאיר לפיד

כן, הפוליטיקה הישראלית עברה רשמית לבתיהם של מיליונרים ומיליארדרים. זה לא חידוש גדול במיוחד, אבל מה שהשתנה הוא שכיום זה כבר נתפש כמובן מאליו.

דרמות רבות צפויות לנו בחודשים שנותרו עד לבחירות הקרובות. כמות ההסתה והאלימות תעלה מדרגה, ויהיה זה חסר אחריות לנסות להתנבא לגבי זהות המממשלה הבאה, בעיקר על רקע התקרבות ההחלטה הדרמטית של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לגבי התיקים שבהם מעורב ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אבל דבר אחד מסתמן בשבועות האחרונים והגיע כעת לשיאו: בכל הקשור לכלכלה, למאבק בין אלה שנהנים מסדר היום הכלכלי והחברתי לבין אלה שמשלמים את המחיר, יש סיכוי קלוש לראות שינוי. הממשלה הבאה תורכב בעיקר משלושה סוגים של פוליטיקאים: אלה שאין להם מושג ועניין מוצהר בכלכלה; אלה שמשרתים את עמדות הכוח הנוכחיות; ואלה שיושבים על הגדר ומחכים לשינוי בכיוון הרוח.

בני גנץ

בסקרים הראשונים שנערכו לאחר נאומו הציבורי הראשון לפני שבועיים, זינקה מפלגת חוסן לישראל בן לילה ליותר מ–20 מנדטים — קולותיהם הפוטנציאלים של מאות אלפי ישראלים שמוכנים להצביע לכל מה שמסתמן כמי שישים קץ לשלטונו ארוך השנים, ההולך ומסתאב של נתניהו.

ב–2019, בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, לגנץ לא היתה בעיה לגייס תוך כמה ימים מיליוני שקלים במימון המונים, למימון הקמפיין שלו. אבל הנושא כנראה לא עלה על דעתו וגם לא על דעת כל היחצ"נים והיועצים שמקיפים אותו. הם ייעצו לו לגמור במכה אחת את רוב המימון בשני צ׳קים — אחד מטייקון הנדל"ן אלפרד אקירוב והשני מסמדר אונגר, אחותו של יבואן הרכב רמי אונגר.

שני ראשי המפלגות בתמונה שפירסם היום לפיד בטוויטר
מתוך הטוויטר של יאיר לפיד

למי ששכח, הצמד אקירוב־אונגר הם שניים מהמממנים הוותיקים ביותר של פוליטיקאים במערכת הפוליטית בישראל. הפוליטיקאי החביב עליהם במשך שנים הוא זה שהשתחרר רק לפני שנה מהכלא, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. בתמלילי ההקלטות של שולה זקן, יד ימינו של אולמרט, הוזכרו שמותיהם של אקירוב ואונגר כאנשים המקורבים ביותר אליו — שאפשר להרים אליהם טלפון כאשר אולמרט ומקורביו בצרה כלכלית ומשפטית.

במערכת הבחירות של 2015 הופיע אקירוב בחוג בית שערך פרופ' מנואל טרכטנברג ונזף בו שמפלגת העבודה מבקרת את מונופול הגז של יצחק תשובה. לאורך השנים התנדב אקירוב באופן קבוע להופיע בעיתונות ולהגן על טייקונים ושיטותיהם לפני ואחרי שהם פושטים את הרגל. בבחירות הנוכחיות החליט אקירוב להעביר את הז'יטונים ממפלגת העבודה לחוסן לישראל.

לגנץ היו הרבה חלופות למימון הקמפיין שלו, אבל הוא היה אדיש לחלוטין לזהות התורם. לעומת זאת, ליועציו היה עניין גדול שאקירוב ואונגר יהיו אלה שישימו את הכסף הגדול: כך גנץ שולח איתות ברור לכל אנשי העסקים הזקוקים לשלטון שהוא לא מאיים על השיטה. רוב היועצים, עורכי הדין והמקורבים של גנץ חובשים, כמקובל, כובעים כפולים: בבוקר מייעצים או עובדים עם אנשי עסקים שזקוקים לרגולציה ולתקציבים של השלטון, ובלילה יושבים במשאים ומתנים פוליטיים ובישיבות אסטרטגיה פוליטיות עם המועמדים לראשות הממשלה ושותפיהם.

יאיר לפיד

לשלושת הרמטכ"לים לשעבר בתמונה הקבוצתית אין כל רקע, עניין והצעות חלופיות קונקרטיות בתחום הכלכלי. כדרכם של גנרלים שכל חייהם מבלים בבועה הצבאית, המפגש היחיד שלהם עם הכלכלה הוא כאשר הם משמשים מדי כמה שנים כלוביסטים של תקציב הביטחון. כאשר יעלון כיהן כרמטכ"ל שאלתי אותו אם נראה לו סביר שהפנסיה של אנשי הקבע תהיה גבוהה פי חמישה מזאת של עובדים במקצועות זהים בשירות הציבורי או במגזר הפרטי. הוא הביט בי בתימהון אמיתי, ואמר לי שאין לו מושג "במספרים האלה".

יש סיכוי קלוש שלגנץ ולגבי אשכנזי יש עניין בהם — רוב הגנרלים מחליקים ב–20 השנים האחרונות מהצבא ישר לתעשייה הביטחונית ולפוליטיקה, מבור שומן אחד למשנהו, מוגנים לחלוטין מהכלכלה הדרוויניסטית האכזרית שהיא מנת חלקם של יותר ויותר אנשים שלא הגיעו לצמרת המגזר הביטחוני, השירות הציבורי או המגזר העסקי.

אבל בתמונה מופיע גם לפיד, ומפלגת יש עתיד היא המכונה הפוליטית הכי משומנת ומתוחכמת כיום בישראל. יש לה מצע של 200 עמודים, שלפחות חצי מהם נראים גזורים או מתאימים לרוח הדברים בעמודי העיתון שאתם קוראים: רפורמות בשירות הציבורי, רשתות הגנה חברתיות ומאבק בשחיתות.

אבל שלושה סעיפים שצדים את עינו של הקורא המיומן דוקרים מיד את העין ומבהירים בצורה ברורה מדוע הקשר בין המצע לבין הכוונות האמיתיות הוא חלש במקרה הטוב וציני במקרה הרע.

לפיד בתחילת החודש. הסיכויים לאיחוד עם גנץ נמוכים, אך עדיין קיימים
מוטי מילרוד

הסעיף הראשון הוא ההיי־טק. שם כתוב שחור על גבי לבן המשפט המדהים הבא: "נגדיל את שיעור המועסקים בהיי־טק ל–30% עד 2029". איך הפלא הזה יקרה? ביש עתיד מסבירים: ״יש להכפיל כל חמש שנים את מספר בוגרי האוניברסיטאות במקצועות ההיי־טק ובוגרי יחידת 8200 היכולים להשתלב בטופ של ההיי־טק (היעד הממשלתי היום צנוע מאוד ועומד רק על 40% בכמות הסטודנטים תוך שש שנים)״. ככה פשוט.

זה נהדר. זה גאוני. איך נתניהו, אבי גבאי ואיילת שקד לא חשבו על רעיון כה מובן מאליו? היי־טק הוא הרי דבר נהדר שכולנו אוהבים, כל אם יהודייה רוצה שבתה תעשה אקזיט, כל אבא שני רוצה שהילד ישרת ביחידת 8200, ומי כמו לפיד מבין שזה מה שצריך למכור לבוחרים.

הבעיה היחידה היא שמדובר בתוכנית מגוחכת ומנותקת מהמציאות בכל היבט אפשרי. ראשית, שיעור המועסקים בהיי־טק בישראל גבוה כבר כיום, ונע ב–20 השנים האחרונות סביב 10% מכוח העבודה במשק. הסיכוי שהוא יגדל תוך עשור ל–30%, כלומר ישלש את עצמו, קרוב לאפס. זאת תוכנית מגוחכת אף יותר מהתוכנית המפורסמת של נתניהו מלפני 14 שנה — שישראל תהיה אחת מעשר המדינות העשירות בעולם. שנית, הרעיון שכל עובד שלישי יהיה היי־טקיסט ויחידה 8200 תגדל יותר ויותר, משקף אטימות וניתוק ממבנה כל משק וכל חברה: האם מחר בבוקר יוחלפו המורים, האחיות, העובדים הסוציאלים, השרתים, השרברבים, השיפוצניקים והשומרים ברובוטים? כולם יעבדו בהיי־טק?

כמובן שלא. אין אף כלכלה בעולם שבה 30% מהעובדים נמצאים בהיי־טק. הדרך היחידה לקיים כלכלה הוגנת ומכלילה יותר היא להעניק רשתות הגנה חברתיות ושירותים ציבוריים איכותיים למיליוני עובדים, שלעולם לא יהיו מתכנתים ואנשי פיתוח עסקי באמזון, מובילאיי, אינטל וגוגל.

הדבר השני שצד את העין הוא התוכנית של לפיד לתיקון מערכות יחסי העבודה. הוא מכריז על כוונת יש עתיד להנהיג "פלקסקיוריטי", השיטה הנהוגה בדנמרק, שבה מגנים על עובדים ולא על מקומות עבודות — בניגוד הפוך לשיטה שבה דוגלים ההסתדרות ומשרד האוצר לאורך שנים ארוכות. כדי להנהיג פלקסקיוריטי צריך לצאת למאבק ארוך בקבוצות הכי חזקות בישראל, אלה שנהנות משוק העבודה הדואלי עם פערי שכר ותנאים עצומים, אלה שמשלמות לעובדי דור א' שכר פנסיה, קביעות ותנאים גבוהים פי חמישה מלעובדי דור ב׳ ולעובדי הקבלן שלהן. אלה שלפיד נמנע עקבית מעימות אתן כשישב במשרד האוצר.

עיון מהיר בארכיון של עיתון זה ושל עיתונים אחרים יעלה שבעשור האחרון, שבו לפיד היה עיתונאי, מגיש טלוויזיה, בעל טור בעיתון, שר אוצר וח"כ, המלה פלקסקיוריטי מעולם לא עלתה על דל שפתותיו. לפחות לא פומבית. כמובן שלא: כי כדי להנהיג פלקסקיוריטי צריך לצאת למאבק בקבוצות האינטרס הכי חזקות בישראל. אז מכניסים את זה למצע, זה נראה נהדר, רק יודעים שאין כל כוונה, רצון או יכולת לבצע את זה.

הדבר השלישי שצד את העין הוא התוכנית של לפיד למאבק בשחיתות. לא סתם מאבק בשחיתות, אלא בצורה הרחבה ביותר שלו: כולל שחיתות חוקית. בקריאה ראשונה אמור כל קורא להגיב במחיאות כפיים. הרי זה נדרש ומתבקש בעידן שבו המשטרה ממליצה להעמיד את ראש הממשלה לדין בשלוש פרשיות שחיתות ובסיומה של קדנציה שבה הוא ושותפיו לקואליציה עשו הכל כדי להחליש את הרגולציה הכלכלית ולעשות דה־לגיטימציה למערכות האכיפה והמשפט.

אבל רגע. מהי שחיתות חוקית? ניתן דוגמה. נניח ששר האוצר נפגש עשרות פעמים עם המו"ל של העיתון הגדול במדינה, עיתון שתומך בו בצורה עקבית ומחובר לכמה מאנשי העסקים הגדולים במדינה. ונניח שהפגישות האלה מוסתרות מהציבור. ונניח שכדי להסתיר אותן הן לא נערכות במשרדו של שר האוצר, במשרדו של המו"ל וגם לא בבית קפה — אלא בדירת מסתור ששייכת למיליונר אחר. ונניח שהפגישות האלה נמחקות מהיומן (מושחרות), כאשר אותו פוליטיקאי נדרש לחשוף את יומניו במסגרת כללי השקיפות (שאותם רוצה יש עתיד לקדם).

עכשיו נניח שעיתונאית מוכשרת מגלה את הכל וחושפת את הפגישות. ונניח שהחשיפה מתרחשת על רקע שני כתבי אישום שמתגבשים נגד ראש הממשלה בחשד שניהל משא ומתן סודיים עם בעלים של כלי תקשורת — רגולציה נוחה תמורת סיקור תקשורתי.

ונניח ששר האוצר, שנפגש עשרות פעמים עם המו"ל של העיתון והאתר הכי חשובים במדינה, מסרב במשך שלושה חודשים בראיונות עיתונאיים להתייחס לפגישות האלה ולתוכנן ("אין לי כוונה להיגרר לנושא הזה"). איך קוראים לדבר הזה? אה. שחיתות חוקית.

אבי ניסנקורן

בעוד שהמשא ומתן בין גנץ ללפיד ארך שבועות רבים, את העסקה עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן סגר גנץ במהירות שיא. הסיבה פשוטה: גנץ ויעלון שמחו להעביר את תפוח האדמה החם הקרוי משרד האוצר למישהו אחר.

שר אוצר הוא תפקיד כפוי טובה: אתה צריך לשמור על הקופה הציבורית ולעמוד בלחצים מכל הכיוונים. אבל לדידם של הגנרלים, שהעניין שלהם בכלכלה מועט, ניסנקורן הוא האיש המתאים: הוא יגיע לממשלה ישירות מהארגון שאחראי לרוב הלחצים על הקופה הציבורית.

ערב הבחירות האחרונות, שר האוצר משה כחלון הכריז שיילחם במונופולים, אבל כמה חודשים לאחר שנכנס למשרד האוצר הבין מיד שמאבק במונופולים של ניסנקורן הוא מתכון לקדנציה אומללה של מאבקים. אז הוא כרת עם ניסנקורן ברית שהחזיקה מעמד עד לפני שבוע. הנהנים העיקריים מהברית הזאת היו עובדי דור א' בארגונים החזקים במגזר הציבורי. על כל שקל שהלך בתוספות שכר לשכבות החלשות, הלכו שניים או שלושה לעשירון העליון של הארגונים שניסנקורן מייצג.

ניסנקורן
מוטי מילרוד

כאשר ניסנקורן הפתיע את מפלגת העבודה ואת מפלגת כולנו והודיע לפני שבוע שהוא מצטרף לגנץ, הראשונים להתנפל עליו היו בכירי מפלגות העבודה וכולנו. הם טענו שהוא אופורטוניסט ועסקן. גם מהצד הימני של המפה מיהרו לתקוף: שר החינוך נפתלי בנט צייץ שניסנקורן הוא נציגם של המונופולים ש"שואבים עוד כסף על חשבון משלמי המסים והעובדים החלשים ביותר".

ניסנקורן לא מתרגש מהביקורת, ובצדק מבחינתו: הוא יכול בכל רגע לשלוף את גזרי העיתונים והלינקים לעשרות כתבות המביאות ציטוטים של בכירי כל המפלגות מהקואליציה ומהאופוזיציה — מהעבודה ועד הבית היהודי — המברכים אותו על הצעדים החברתיים הנהדרים שהוא מוביל עמם. כל הממשלות שירתו בעשור האחרון את האינטרסים של מיליציות המיסוי של ניסנקורן ושל קודמו עופר עיני, כי זאת היתה דרך המלך לקניית שקט ושלטון. גם הממשלה הבאה תעשה זאת. קודם מחלקים לעובדי דור א׳, מונופולים וקבוצות כוח במגזר העסקי, ואם נשאר משהו עורכים מסיבת עיתונאים גדולה ומחלקים שאריות לעובדי הקבלן.

אבי גבאי

יו״ר מפלגת העבודה פרש מהממשלה לפני קרוב לשלוש שנים עם ביקורת חריפה על מינוי אביגדור ליברמן, המושחת לדבריו, ומתווה הגז, המושחת לדבריו.

לכאורה, מפלגת העבודה בראשות גבאי, עם שורה של ח"כים שלרובם אין חיבורים למוקדי הכסף והכוח, היא התשובה היחידה במערכת הפוליטית לסדר היום הכלכלי של הליכוד ושל הקולאז׳ המוזר שחובר לו יחדיו, של גנץ ולפיד. סטירת הלחי שקיבלה העבודה מניסנקורן ומההסתדרות היתה יכולה להיות גם הזדמנות לחתור לכינון מדיניות חדשה בשוק העבודה: הגנה על כלל העובדים, כמו המודל הצפון־אירופי, ולא על קבוצות קטנות ואלימות.

אבל גבאי לא הולך עד הסוף למקומות שיוכלו למצב את המפלגה כמענה היחיד בזירה הפוליטית לכוח האדיר של קבוצות האינטרס. הוא מותח שוב ושוב ביקורת על מתווה הגז, אבל מסרב להודות שמונופול הגז הוא סימפטום למחלה רחבה הרבה יותר: השתלטות של עשרות מונופולים וגופי ענק במגזר הפרטי והציבורי על הרגולציה והפוליטיקה. הרגולציה על בזק, שאותה ניהל בעבר, היא שאיפשרה לה לרשום רווחים חריגים. היא לא שונה מהמחדל בתחום הגז, למעט העובדה שמחירי הגז המנופחים גובים לא רק מחיר כלכלי, כמו מחירי התקשורת, אלא גם מחיר בזיהום אוויר וסביבה.

אבי גבאי
ללא קרדיט

מדוע גבאי לא הולך עד הסוף? הרי רק לפני חודש הוא לעג לציפי לבני, שזילזלה בהתעסקות של המפלגה בכלכלה ובמאבק ביוקר המחיה.

אולי משום שבגרעין הקשה וההיסטורי של העבודה יש עדיין רבים שנהנים מסדר היום הכלכלי הנוכחי, ואולי משום שגבאי חושש מהתגובה של אנשי הכסף הגדול, וזוכר שאם ייפלט מהמערכת הפוליטית — הוא יחזור לחפש עסקים ועבודה בדיוק באותן מערכות. הדילמה של גבאי תתחדד בשבועות הקרובים, כי נכון לעכשיו נראה שהדבר היחיד שמפלגת העבודה יכולה להציע בזירה הפוליטית בישראל הוא את מה שגנץ, לפיד וניסנקורן לא רוצים להציע — להתעמת עם מוקדי הכוח האמיתיים שלופתים את הפוליטיקה הישראלית. ואין הכוונה לאירן ולחמאס.

לגבאי נותרו שישה שבועות לצאת אל הציבור ולהודיע בצורה חדה וברורה שלאור ההרכב המסתמן של שתי המפלגות הגדולות בישראל — ליכוד וגנץ־לפיד — מפלגת העבודה מתכוונת להיות ב–9 באפריל הכתובת הפוליטית היחידה בישראל לאנשים שמאסו בשלטון הכסף הגדול, קבוצות האינטרס והמונופולים הפרטיים והציבוריים במדיניות הכלכלית בישראל. האם הוא יעשה זאת? אני לא עוצר את נשימתי, אבל אשמח להתבדות ולהתנצל כאן אם יעשה זאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר