תוך כמה חודשים נוחי דנקנר ידלג כמו איילה על פלגי מים? - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תוך כמה חודשים נוחי דנקנר ידלג כמו איילה על פלגי מים?

שימוש בכסות אקדמית כדי לקדם אינטרסים של חברות ענק, אדישות לשחרור דנקנר - וציבור שצריך הגנה ■ רמת החיים לא בנויה מעסקות מאה היסטוריות ובומבסטיות, אלא מאלפי עסקות קטנות בין הכסף לשלטון

64תגובות
בנימין נתניהו ודונלד טראמפ. שקועים בשערוריות משפטיות ועומדים בפני בחירות
Susan Walsh/אי־פי

האם זאת עסקת המאה או מהלך יחסי ציבור שנועד לסייע לשני מנהיגים, ששקועים בשערוריות משפטיות ועומדים בפני בחירות? בעוד שהתשובה לשאלה הזאת שנויה במחלוקת בין המחנות בפוליטיקה ובחברה הישראלית, תובנה ברורה עלתה השבוע; מיד לאחר שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הכריז על העסקה, נתקפו שני המחנות הפוליטיים בישראל בלבול נוראי. הן מחנה נתניהו והן מחנה אנטי-נתניהו מיהרו לחבק את העסקה ולטעון שהיא מייצגת נאמנה את הרעיונות והמאמצים ארוכי השנים שלהם.

התגובות המיידיות של מחנה נתניהו ומחנה אנטי-נתניהו חשפו לפתע שההבדלים האידיאולוגיים בין שני המחנות המרכזיים בפוליטיקה הישראלית - הליכוד ולווייניו מימין ומולו כחול לבן - קטנים בהרבה ממה שנמכר לנו יום וליל. המאבק בין המצביעים הוא סביב זהות ומחנאות, והמאבק של האליטות הפוליטיות והכלכליות אינו על אידיאולוגיה או על מדיניות - אלא בעיקר על שלטון וכוח.

כל צד רוצה לראות את מקורביו וחבריו ליד ברזי התקציב, הג'ובים והרגולציה. בעוד עסקת המאה נמצאת על הנייר, העסקות שמתבצעות יום-יום בין ההון לשלטון אמיתיות וקונקרטיות, והעניין שמגלות בהן המערכת הפוליטית והתקשורת שולי. הנה כמה מהעסקות של השבוע.

יו"ר כחול לבן, בני גנץ
Jose Luis Magana/אי־פי

השקעה טובה

96 ארגוני בריאות, מכוני מחקר, אוניברסיטאות, עמותות לקידום בריאות, חינוך וספורט בארה"ב קיבלו ב-2015-2011 תרומות ומענקים מקוקה קולה ומפפסיקו. ברוב המכריע של המקרים, לציבור הרחב ולגורמים שעמם פועלים הארגונים שקיבלו את התרומות אין מושג שקיבלו את הכסף משתי היצרניות הגדולות בעולם של משקאות עתירי סוכר.

קוקה קולה ופפסיקו, ששופכות מיליארדי דולרים על פרסום, שיווק, יחסי ציבור ותרומה לקהילה, מוכרות לציבור מים עם סוכר וצבעי מאכל וחטיפים עתירי מלח ושומן. הן אחראיות ישירות לעלייה הדרמטית בהשמנת יתר במדינות רבות בעולם הראשון והשלישי.

האם מימון מכוני מחקר, מחקרים, אקדמאים ופעילויות קהילתיות הוא השקעה טובה? מתברר שכן. מחקר שפורסם ב-2013 במגזין PLOS הראה שלמחקרים על השפעות סוכר שמומנו על ידי קוקה קולה, פפסיקו ואיגוד יצרני המשקאות היה סיכוי גבוה פי חמישה למצוא שאין קשר בין שתיית משקאות עתירי סוכר לבין השמנה, בהשוואה למחקרים שנערכו על ידי חוקרים שלא דיווחו על ניגודי עניינים.

96 ארגוני בריאות, מכוני מחקר, אוניברסיטאות, עמותות לקידום בריאות, חינוך וספורט בארה"ב קיבלו ב-2015-2011 תרומות ומענקים מקוקה קולה ומפפסיקו
Bloomberg

מנהלת בכירה בקוקה קולה נאלצה לפני חמש שנים להתפטר לאחר ש"ניו יורק טיימס" חשף שיצרנית משקאות הסוכר־מים־צבעי מאכל מימנה בחשאי מכון מחקר שקידם פעילויות, מחקרים ואירועים שדחפו את הרעיון שהדרך למנוע השמנת יתר היא פעילות גופנית, ולא צמצום של צריכת מאכלים רווי סוכר.

הכסף הגדול של חברות הענק בארה"ב משחית מזה עשורים את שוק הרעיונות, המידע והניתוחים. השפעת הכסף ניכרה היטב ביכולת של חברות סיגריות לדחות את הרגולציה בענף ב-20 או 30 שנה ובהצלחה של חברות האנרגיה הגדולות בארה"ב להחדיר לשיח הציבורי ספקות לגבי הקונצנזוס המדעי בנושא שינוי האקלים.

מאות מכוני מחקר ואלפי מדענים משכירים את שירותיהם לחברות הענק ולאיגודים שלהם כדי להשפיע על המדיניות הכלכלית, החוקים, הרגולציה ואכיפתה. האי־שוויון בארה״ב, קריסת מערכות הבריאות והרווחה והירידה בתוחלת החיים בשנים האחרונות אינם גזירת גורל - הם תוצאה של החלטות מדיניות שמתקבלות לעתים קרובות באמצעות חוות דעת של מומחים, פרופסורים ואקדמאים שמוכרים את יוקרתם ואת המוניטין שלהם תמורת כסף. שיתוף פעולה עם החברות הענקיות לא רק ממלא את כיסי המדענים והחוקרים: לעתים הוא גם מאיץ את הקריירה שלהם. מי שמשתף פעולה עם המונופולים הענקיים מקבל גישה למאגרי מידע, נתונים וידע שמסייעים לו לפרסם מחקרים ולהתקדם בשוק האקדמי התחרותי.

משרדי פייסבוק
Bloomberg

אתמול חשפו ב-TheMarker רפאלה גויכמן ורוני לינדר את המכון הישראלי למדיניות טכנולוגיה, שגייס לשורותיו אנשי מקצוע ומומחים מתחום המשפט והמחשבים, אך הוא למעשה זרוע לובי של החברות הכי גדולות וחזקות בעולם -המונופולים הדיגיטליים, ובראשם גוגל, פייסבוק, אמזון ומיקרוסופט.

חברות אלה הגיעו בשנים האחרונות לשווי של טריליון דולר ויותר, כל אחת, הודות למונופוליזציה של השווקים, פגיעה אגרסיבית בפרטיות של המשתמשים והתחמקות מתשלום מסים. הנזקים הפוטנציאליים הגדולים ביותר שלהן אינם אלה הפרטיים, אלא הציבוריים: אגרגציה של נתונים על מיליארדי אנשים בשילוב פרסום ממוקד מאפשרים לממשלות וגורמים בעלי כוח לזהם את הדמוקרטיות ולזרוע הרס ואי-יציבות חברתית בכל העולם.

המכון הישראלי למדיניות טכנולוגיה הוא לא הראשון ולא האחרון שמבקש להשתמש בכסות אקדמית ומקצועית כדי לקדם אינטרסים של חברות ענק. לפני חודש חשפו מירב מורן ושוקי שדה ב-TheMarker שחלק מהתורמים הגדולים ביותר של מכון פיוצ'ר מוביליטי, שעורך כנסים ופעילויות שנועדו להשפיע על מדיניות הממשלה בתחום התחבורה, הם יבואני רכב - המונופולים הגדולים ביותר בתחום שנהנים ישירות מהשימוש המוגבר בכלי רכב ומחסמי הכניסה הגבוהים לענף. שום גורם ממשלתי או ציבורי לא יכול לעמוד מול רווח נקי של מיליארדי שקלים שגורפים חמשת יבואני הרכב הגדולים, שנהפכו בעשור האחרון לאנשים העשירים ביותר בישראל.

המחאה החברתית
אוליבייה פיטוסי

המונופולים מספרים סיפורים

בקיץ 2011 החל גל של רפורמות כלכליות חסרות תקדים במשק הישראלי. המחאה החברתית, שהוציאה מאות אלפי אנשים לרחובות, שינתה למשך כמה שנים את תשומת הלב של הציבור והתמריצים של הפולטיקאים והרגולטורים. לפתע הופנו זרקורים ציבוריים לשורה של ענפי משק שנשלטים בידי מונופולים פרטיים בתחום התקשורת, האנרגיה, המזון, הרכב והפיננסים. נפתחה תחרות בשוק הסלולר והטלוויזיה הרב-ערוצית, ירדו דמי הניהול בפנסיה ונבלמה הדהרה של מחירי המזון. פירמידות ממונפות פורקו, פושעי צווארון לבן נחשפו ואשראי בנקאי החל לזרום לעסקים קטנים ובינוניים על חשבון טייקונים.

בשנה הבאה נחגוג עשור למחאה החברתית, אבל ייתכן שלא נצטרך לחכות לחגיגות העשור כדי לצפות בכרסום המהיר של הסנטימנט הציבורי שהיא יצרה. במשרדי עורכי הדין הגדולים ובלשכותיהם של הכלכלנים להשכיר מצחצחים בחודשים האחרונים את המקלדות ומכינים בקשות למיזוגים, פטורים ורגולציות שנועדו לרכז כוח כלכלי פרטי בידי מעטים. הטייקונים ועורכי הדין שלהם זיהו את הרפיון והפחד ברשות שוק ההון ובאגף התקציבים - והם מסתערים. הקרטל למכירת גז לחברת חשמל בין מאגר תמר למאגר לווייתן התקבל עד כה במשיכת כתפיים על ידי רשות ההגבלים. ההתנהגות האנטי-תחרותית של היבואנים הגדולים מתקבלת בשוויון נפש. אין זה פלא ש-HOT החליטה שזאת שעה יפה להכריז על רכישת פרטנר - מיזוג שיכה הן בתחרות בסלולר והן בטלוויזיה.

כמו תמיד, המתמזגים והמונופוליסטים מגיעים עם סיפורים, אגדות ונרטיבים מושכים. בלי הסיפורים האלה, יתקשו הרגולטורים והפוליטיקאים לבגוד בציבור. HOT, למשל, מבטיחה שתמורת המיזוג היא תשקיע מיליארדים בתשתיות. מי שעוקב ב-20 השנים האחרונות אחר הרקורד של החברה הזאת בתחום ההשקעות בתשתית והעמידה במחויבויות לרגולטור לא יכול שלא להתגלגל מצחוק. HOT, שמבטיחה השקעות בתשתית, מתנערת כבר 20 שנה מהנחת תשתיות ביישובים בפריפריה ומנהלת קרבות משפטיים כדי לא למלא את התחייבויותיה.

המטרה של המיזוגים אינה השקעות, אלא הגדלת כוח השוק מול הצרכנים. מי יגן על הציבור? חצי מהעיתונות שייכת לחברות ענק מונופוליסטיות, המומחים להגבלים עסקיים ותחרות עובדים ברובם אצל חברות הענק, והפוליטיקאים מגלים עניין הולך וקטן במאבקים עם בעלי הכסף והכוח. ברבורים אינסופיים על עסקת המאה לא עולים כסף ולא כרוכים בשום מאבק, אלא רק בנסיעות בין האולפנים.

נוחי דנקנר
עופר וקנין

נתניהו או לא - הנורמות אותן נורמות

שני אנשים שלטו במשק הישראלי לפני עשור: נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, שיחד עם בן דודו דני חלש על מאות מיליארדי שקלים של כסף ציבורי; וארנון (נוני) מוזס, העורך של "ידיעות אחרונות" ו-ynet - שני כלי תקשורת שתיווכו במשך 30 שנה לרוב הציבור הישראלי את המציאות.

קריסתו של דנקנר בעקבות המחאה החברתית וחשיפת השחיתויות באימפריית אי.די.בי ובנק הפועלים חשפה לא רק את שיטת הריכוזיות, אלא גם את סוג העיתונות שהיתה בישראל בעידן הטייקונים: רוב צמרת העיתונות חיה בסימביוזה עם מועדון הכסף הגדול ושירתה אותו במעשה ובמחדל. שוקי טאוסיג, עורך אתר "העין השביעית", הגדיר את היום שבו הורשע נוחי דנקנר "יום הכיפורים של העיתונות" - שכן רוב מעשיו של דנקנר נעשו לאור יום תוך התעלמות או שיתוף פעולה מצד העיתונים.

השבוע החליטו מערכת המשפט ובית הנשיא לשחרר את דנקנר לפני שריצה אפילו מחצית מעונש המאסר שנגזר עליו. הנימוק הוא בריאותי. אין לנו מושג מה מצבו הבריאותי האמיתי של דנקנר, אני מאחל לו עד 120, ואם הייתי צריך להמר, יעברו שבועות או חודשים ספורים והוא ייראה מדלג כאיילה על פלגי מים בין מסעדות הפאר והמשרדים בתל אביב. מה שבטוח הוא שאלפי אסירים בישראל, שסובלים מבעיות בריאות קשות, נמקים בכלא, מסתפקים בשירותי הבריאות של שירות בתי הסוהר ולא זוכים לטיפול שהנשיא, משרד המשפטים והפרקליטות העניקו לדנקנר.

האדישות של המערכת הציבורית לעסקת המאה של דנקנר אינה מפתיעה במיוחד. שלשום הוגש כתב אישום נגד החבר של נוחי לאותה תקופה שחורה - מוזס. הבוס של אתר האינטרנט הגדול במדינה מואשם בהצעת שוחד לראש המממשלה. הוא הוקלט כשהוא מציע לראש הממשלה לרמות את מיליוני הקוראים שלו ומכריז שהוא עושה זאת כבר 20 שנה.

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות
ניר קידר

יום לאחר הגשת כתב האישום המשיך שמו של מוזס להתנוסס מעל העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" תחת הטייטל "העורך האחראי". מאות עיתונאים ב"ידיעות אחרונות", ב–ynet ולמעשה בכל כלי התקשורת בישראל שתקו, שותקים וישתקו. זה נראה להם נורמטיבי.

עם עסקת המאה או בלעדיה, נתניהו בדרך לכלא, אבל הנורמות שלו ושל חבורתו טבועות עמוק גם במחנה שיחליף אותו ולמעשה ברוב האליטה הכלכלית־פוליטית־התקשורתית בישראל.

פרישה של נתניהו, שבשנתיים האחרונות הרעיל את המוסדות הדמוקרטיים, תייצר הזדמנות לסדר יום פוליטי וציבורי שלא מציע רק שנאה ומחנאות, אלא דיונים במדיניות הכלכלית והחברתית ובעיקר בשאלה כיצד מעבירים את הכוח מהאוליגרכיה לציבור הרחב.

רמת החיים, איכות החיים, התרבות והנורמות לא בנויות מעסקות מאה היסטוריות, מפורסמות ובומבסטיות, אלא מאלפי עסקות קטנות בין הכסף לשלטון, שעוברות יום-יום מתחת לרדאר הציבורי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר