מפוטרים בני 55 ישטפו כלים בת"א: ממי שואבות שרן השכל ואיילת שקד את הרעיונות - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מפוטרים בני 55 ישטפו כלים בת"א: ממי שואבות שרן השכל ואיילת שקד את הרעיונות

אם לנתניהו וברקת היה עניין אמיתי בתובנות של היועץ האמריקאי שלהם לגבי סוג הפוליטיקה הנדרשת כדי להביא תוצאות של ממש לאזרחים, הם ויריביהם היו מנהלים קמפיין שונה ב180 מעלות ממה שאנחנו נאלצים לעבור בשבועות האחרונים

64תגובות
ברני סנדרס בעימות הדמוקרטים בדרום קרולינה, הלילה
Patrick Semansky/אי־פי

1. מייקל פורטר

האם התעניינתם כבר בתוכנית הכלכלית של שר האוצר המיועד של הליכוד, ניר ברקת, ובשש הרפורמות "הדרמטיות" שישנו כאן את פני הכלכלה? ובאותה הזדמנות, האם עיינתם כבר בחלק השני של אותה "תוכנית" — נייר מדיניות של 145 עמודים על "בניית התחרותיות של הפריפריה" שברקת הכין עם פרופ' מייקל פורטר מאוניברסיטת הרווארד?

כנראה שיש לכם דרך טובה יותר להעביר את הזמן. הסיכוי שהרפורמות האלה ימומשו נראה קלוש, שהרי בחמש השנים האחרונות, שבהן ראש הממשלה בנימין נתניהו לא היה צריך לעסוק בניהול ענייניו הפליליים בבית המשפט המחוזי בירושלים, הוא גילה עניין אפסי בתחום — והתוצאות במדיניות הכלכלית הן כמובן בהתאם.

גל הרפורמות במשק מול קבוצות האינטרס, שהחל לאחר המחאה החברתית, נעצר בשנים האחרונות. נתניהו, כפי שגילו כתבי האישום וההתנהלות שלו מול מונופול הגז והרגולטורים, החליט לחבור לטייקוני האנרגיה והתקשורת. התוצאה היתה שרוב הרגולטורים והמחוקקים הבינו, כדברי פרופ' איתן ששינסקי ב–2015, ש"רוח המפקד השתנתה", והם חזרו לשיווי המשקל הנוח שבו הם משרתים את הטייקונים וקבוצות האינטרס.

ניר ברקת ופרופ' מייקל פורטר
ברק אהרון

נתניהו, שמציג את עצמו כמי שייאבק במונופולים, פעל בכיוון הפוך. בתחילת הקדנציה האחרונה שלו הוא העניק פטור מתחרות, פיקוח ורגולציה למונופול הפרטי הענק שקם בתחום הגז, ולקראת סופה יש סימנים שהוא אדיש לפניית פרסה דומה המסתמנת בתחום התקשורת, והוא מתכוון לאפשר גל מיזוגים שיחזיר את הענף לשליטת שלוש או ארבע מפלצות מונופוליסטיות.

אבל נתניהו וברקת לא מוטרדים במיוחד מפיזור הבטחות כלכליות ללא כיסוי ערב הבחירות, משום שהם מכירים היטב את הרוב המכריע של האלקטורט הישראלי. שותפם לתוכנית, פרופ' פורטר, יודע את זה. פורטר, הגורו הכלכלי של ברקת, התפרסם והתפרנס ב–40 השנים האחרונות ממודל שבנה לגיבוש אסטרטגיה עסקית לחברות. המודל, בקצרה, מסביר למנהלים שהם צריכים ליצור כוח שוק מול המתחרים הקיימים, המתחרים הפוטנציאלים, הספקים והצרכנים.

לפני שלוש שנים החליט פורטר לנוע עם המתודולוגיה שלו לכיוון חדש ומפתיע, המציג מודל שלא עוסק באסטרטגיה עסקית אלא באסטרטגיה של פוליטיקאים ומפלגות. באמצעותו מנסה הפרופסור למינהל עסקים להסביר את הכישלון של המערכת הפוליטית האמריקאית.

לפני שנתיים תיארנו כאן את המודל הזה באריכות, אבל עם חזרתו של פורטר בתפקיד היועץ של נתניהו ושר האוצר המיועד שלו ברקת, הרעיונות שלו נהפכים לרלוונטיים יותר לישראל.

פייסבוק
בלומברג

פורטר טוען שלמערכת הפוליטית בארה"ב יש תכונות דומות לאלה של השוק העסקי: זאת תחרות במבנה דואופוליסטי בין שתי קבוצות שרוצות למקסם את התועלת הפרטית שלהן, והתמריץ שלהן לשרת את האזרחים והבוחרים הוא נמוך.

הפוליטיקה ושיטת המשטר בישראל שונות מאלה האמריקאיות, אבל דווקא לעניין המודל של פורטר הן עשויות להיות דומות. בארה"ב יש שתי מפלגות גדולות בלבד, ובישראל יש שתיים גדולות שלצדן שש מפלגות בינוניות וקטנות, אבל שלושת סבבי הבחירות האחרונים מחדדים מאוד את ההערכה שהאלקטורט הישראלי מחולק לשני גושים או שׁבטים, שהתזוזות ביניהם אינן גדולות.

פורטר ושותפתו למחקר, אשת העסקים קתרין גהל, טוענים שהמפלגות לא באמת מתחרות ביניהן במדיניות שהן מציעות או בתוצאות שאותה מדיניות תביא לבוחרים ולאזרחים. המפלגות, הם אומרים, משרתות בעשורים האחרונים בעיקר את התורמים, קבוצות האינטרס ובייס צר בפריימריז, ואילו למצביעים הן צריכות רק להציע שירות אחד — זהות, מחמאות ובעיקר שנאה יוקדת לצד השני. העיתונות, הטלוויזיה ואתרי האינטרנט שקובעים את סדר היום ומתווכים את המידע לציבור, מסביר המחקר, מתיישרים גם הם, בגלל המודל העסקי שלהם, לפי אותו מודל — דיון אפסי במדיניות ובעובדות ומיקוד בהדהוד מסרי השנאה של שני המחנות.

כמובן שעידן הרשתות החברתיות, שמפלטרות את המידע והחדשות דרך אלגוריתמים הממקסמים מכל אדם בודד את ההכנסות מפרסום לפי העדפותיו וחולשותיו הספציפיות, חיזק את התופעות האלה. התוצאה של שיווי המשקל הזה פשוטה ומטרידה: העניין של הציבור בעובדות או במדיניות הוא אפסי, והפוליטיקאים יודעים את זה. אם אתם נדהמים מכמות הזבל, השקרים והעיסוק בטפל ובשולי המציפים אותנו כל סבב בחירות, זאת אינה תקלה או סטייה, אלא תוצאה של התמריצים הפועלים על המערכת הפוליטית בתרבות הפוליטית והדמוקרטית הנוכחית. נתניהו הבין את זה מזמן, יריביו מאמצים את רוב השיטות שלו, וביום שלישי נתעורר שוב לתוצאות של שיווי המשקל הזה.

נתניהו בוועידת מקור ראשון, בדצמבר
אמיל סלמן

אם לנתניהו וברקת היה עניין אמיתי בתובנות של היועץ האמריקאי שלהם לגבי סוג הפוליטיקה הנדרשת כדי להביא תוצאות של ממש לאזרחים, הם ויריביהם היו מנהלים קמפיין שונה ב–180 מעלות ממה שאנחנו נאלצים לעבור בשבועות האחרונים — בפעם השלישית בשנה האחרונה. אבל אין להם שום עניין בזה.

2. שרן השכל

סרטון קצר של ח"כ שרן השכל עם תובנותיה על שוק העבודה הישראלי החל להסתובב ביום שלישי השבוע ל–48 שעות ונמוג. השכל נדרשה לשאלה מה צריכה להיות המדיניות הממשלתית מול אבטלה של מבוגרים בפריפריה, והסבירה שמי שפוטר בגיל 55 ממפעל תעשייתי בדרום יכול לעשות הסבה מקצועית לשוטף כלים במסעדה בתל אביב עם משכורת של 12 אלף שקל בחודש.

ערב הבחירות, האינסטינקט הפוליטי והעיתונאי הוא לקטלג את התפישה הזאת כשייכת רק למחנה נתניהו, אבל השכל היא ח"כית מהשורות האחרונות של הליכוד, וקווי הגבול בין כחול לבן לליכוד בנושאים הכלכליים אינם חדים במיוחד. התפישה הכלכלית של השכל דומה לזאת של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, שלה קרא השבוע ח"כ צבי האוזר להצטרף לכחול לבן.

השכל ושקד שואבות בשנים האחרונות את הרעיונות הכלכליים שלהן מאותו מקור: שלוחות ישראליות של תורמים, מכוני מחקר וקרנות אמריקאיות שמבקשים לשכפל את השיטה האמריקאית לישראל בתחומי הכלכלה והמשפט.

ח"כ שרן השכל
עופר וקנין

המודל של מכוני המחקר והארגונים האמריקאיים מבוסס על ייצור מחקרים, מימון אקדמאים צעירים, כנסים, מפגשים ומועדונים. זה היה אפקטיבי מאוד בארה"ב בהשפעה על האקדמיה, העיתונות, עולם המשפט והמדיניות הכלכלית — וזה יכול גם לעבוד בישראל. במידה מסוימת זה כבר קורה: סביב שקד והשכל צמחו בחמש השנים האחרונות אוהדים רבים שעברו בתוך המערכת הזאת. ישראל היא מדינה קטנה, ועם כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה אפשר לייצר לא מעט השפעה על פוליטיקאים, חוקרים צעירים ואתרי אינטרנט. כיום הרעיונות האלה נמצאים בעיקר בשוליים, אבל לא נדרש הרבה כסף כדי להאיץ את התפשטותם בשיח הציבורי. השכל ושקד הן הפירות הראשונים של המערכת הזאת.

3. ברני סנדרס

שיעור האי־שוויון הגבוה במערב, מערכת בריאות יקרה ומושחתת, שכר חציוני שעומד במקום מאז שנות ה–80 ובעיקר המדיניות הכלכלית השואבת לגיטימציה מרעיונות שמרניים וליברטריאניים מהסוג שמלהיב את שקד והשכל הביאו את ארה"ב לנקודת הכרעה ביום שלישי הקרוב: סופר טיוזדיי בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית.

אם ההובלה הברורה של ברני סנדרס בסקרים תישמר והוא יזכה ברוב משמעותי ב–14 המדינות שבהן ייערכו הבחירות, אזי יש סיכוי גבוה שב–2020, לראשונה בהיסטוריה של ארה"ב, יעמוד מועמד סוציאל־דמוקרט בראש המפלגה.

פרופ' אשר בלס, שהיה הכלכלן הראשי של בנק ישראל, קיבל את הדוקטורט שלו בכלכלה מאוניברסיטת הרווארד בסוף שנות ה–80, עבד ולימד בארה"ב במשך עשור והוא עוקב בעניין רב אחרי עלייתו המדהימה של סנדרס.

בלס אינו שותף לזעקות של רבים, שהמדיניות הכלכלית שמציע סנדרס תנחית מכה איומה על התחרות והתחרותיות של ארה"ב. "הפוליטיקאים הימנים בארץ או באירופה מחזיקים בדעות שבארה"ב ייחשבו כרגע שמאלניות", אומר בלס. "בישראל אף אחד לא מדבר נגד מערכת בריאות ממלכתית, ואילו בארה"ב הדיון הזה — בעד או נגד מערכת כזאת — נמצא איפשהו באמצע המפלגה הדמוקרטית".

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בניו דלהי, הודו, אתמול
Alex Brandon/אי־פי

האם הרעיונות של סנדרס, כמו העלאה חדה במיסוי על העשירים ומערכות חינוך ובריאות אוניברסליות, יכו בצמיחה בארה"ב ובתחרותיות שלה, כפי שמסבירים השמרנים ויריביו בתוך המפלגה הדמוקרטית? בלס לא משוכנע: "ראשית, אני לא חושב שהוא יוכל לממש את כל הרעיונות שלו. שנית, אין תשובה ברורה בספרות הכלכלית להשפעה של העלאה במיסוי על הצמיחה, זה תלוי במינון ובסוג המסים. שאלה חשובה בעיניי היא אם הוא יצליח לגייס מומחים שיידעו להציע פתרונות למיסוי מקלטי המס של העשירים בארה"ב".

אין הרבה כלכלנים ופוליטיקאים שעוקבים בשנים האחרונות אחרי הרעיונות של סנדרס ועליית תנועתו. עד לפני ארבע שנים היה הממסד האמריקאי שבוי בעולם שבו לא היתה כניסה לרעיונות מהסוג של סנדרס, ובשנים האחרונות יש להם את דונלד טראמפ — מופע אדיר של בידור, תשומת לב ופרובוקציות. אבל כפי שהסברנו כאן בשנים האחרונות, הזרמים התת־קרקעיים בתוך המפלגה הדמוקרטית עשויים להשפיע בטווח הארוך לא פחות, ואולי יותר מהמופע של טראמפ. גם אם סנדרס יפסיד ליריביו בתוך המפלגה או לטראמפ בנובמבר, המדיניות הכלכלית שהוא מציע נהפכת ליותר ויותר פופולרית בארה"ב.

4. כריס מתיוז

מי שרוצה להבין את גודל ההפתעה והמבוכה בממסד האמריקאי מהזינוק של סנדרס לעמדת ההובלה במפלגה הדמוקרטית לא היה צריך לכתת רגליו לאסיפות ההמוניות של הסוציאל־דמוקרט מוורמונט. די היה לצפות במה שהתרחש בחודשים האחרונים במי שנחשבה עד להשבוע כמעוז של הממסד הדמוקרטי — רשת הטלוויזיה MSNBC. הרשת אימצה בשנים האחרונות את המודל של פוקס ניוז: היא לא מנסה להיות אובייקטיבית, אלא בעיקר לקלוע לטעמו של הקהל הליברלי השמאלני. בשלוש השנים האחרונות היא משלהבת ומושכת את הצופים בעיקר בשנאה לטראמפ.

כריס מתיוז
אוליבייה פיטוסי

אלא שבקמפיין הבחירות הנוכחי התברר שבעוד הרשת מכוונת לקהל המצביעים הדמוקרטים, הרי שהעורכים, המגישים והכתבים שלה מחוברים בעבותות לממסד הדמוקרטי הוותיק המתעב את סנדרס. העוינות ב–MSNBC כלפי המועמד היחיד במפלגה הדמוקרטית שלא מחובר לתורמים הגדולים שלה אינה חדשה, אבל אחרי הניצחון של סנדרס בפריימריז של נוואדה היא נהפכה כמעט להיסטריה.

למחרת הניצחון, כאשר הסקרים הצביעו על סנדרס בבירור כמועמד המוביל, שיתף המגיש הוותיק של הרשת, כריס מתיוז, את הצופים בתחושותיו: אני קורא ספר על מלחמת העולם השנייה והניצחון של ברני הזכיר לי את הרגע שבו התברר שצרפת הולכת להיכנע לגרמנים.

האם מגיש בכיר ופופולרי ברשת טלוויזיה אמריקאית "ליברלית" יכול למתוח בשידור חי קווי דמיון בין הצלחת מועמד יהודי וסוציאל־דמוקרטי במרוץ דמוקרטי לנשיאות לבין ניצחון גרמני במלחמת העולם השנייה?

למחרת השידור נאלץ מתיוז בצעד לא אופייני להתנצל מול צופיו ולחזור בו מהאנלוגיה המטורללת, אבל ייתכן שההתנצלות שלו משקפת בעיקר את הפחד של הבוסים שלו שהרשת תאבד את הגישה שלה למוקד הכוח החדש, שעשוי להשתלט לפתע על המפלגה.

בלומברג בכנס ביוטה, השבוע. "מכיר בכך שהסכמי סודיות מעודדים תרבות השתקה"
ED KOSMICKI/רויטרס

הממסד הדמוקרטי מבוהל ומופתע מעלייתו של סנדרס הרבה יותר מהמצביעים של טראמפ. רבים מהעיתונאים והפוליטיקאים הדומיננטים בשמאל מיאנו בשנים האחרונות לראות את התופעה המתפתחת לנגד עיניהם. למרות הסקרים שהראו שוב ושוב את הפופולריות העצומה של סנדרס והרעיונות הסוציאל־דמוקרטיים בקרב הצעירים, הם המשיכו לטעון שמדובר בשוליים במקרה הטוב, או עשו הקבלות משונות בינו לבין טראמפ במקרה הרע.

סנדרס אינו תמונת המראה של טראמפ: שירותי בריאות וחינוך או מערכת מיסוי פרוגרסיביים אינם מדיניות פופוליסטית וגם לא קיצונית. סנדרס לא רוצה להלאים את המגזר העסקי, והמודל שלו דומה יותר לזה השורר במדינות צפון אירופה, שהן כלכלות שוק דמוקרטיות.

הפחד מסנדרס במפלגה הדמוקרטית לא נובע מהמדיניות הכלכלית שלו, שתפגע באלפיון העליון ובחברות הענק, אלא במידה רבה מכך שהוא ורוב האנשים שמקיפים אותו לא נמנים עם האליטה של פוליטיקאים, לוביסטים, יחצ"נים, יועצים אסטרטגים, תורמים וברוקרים של הון־שלטון המחוברת למפלגה הדמוקרטית. השתלטות שלו על המפלגה היא בראש ובראשונה מהפכה במבנה הכלכלי של המפלגה, שהיא — כמו שאמר פורטר — מכונת ג'ובים, הזדמנויות עסקיות וקרבה לקונגרס ולרגולציה, עוד לפני השאלה אם הוא יכול להביס את טראמפ.

במקביל לזינוק של סנדרס למוקד תשומת הלב, בחודש האחרון זינק לפתע בסקרים מועמד נוסף שרק לפני חודשיים נחשב קוריוז משונה: איש העסקים מייקל בלומברג, לשעבר ראש העיר של ניו יורק, נראה כיום כמתחרה העיקרי של סנדרס לאחר שג'ו ביידן ספג שורה של מהלומות.

אליזבת וורן בדנבר, קולורדו, אתמול
David Zalubowski/אי־פי

בלומברג וסנדרס הם יהודים בעשור השמיני לחייהם, אבל היריבות ביניהם מסמלת את לב המאבק על המפלגה הדמוקרטית ועל הפוליטיקה האמריקאית. סנדרס הצליח לכבוש את המקום הראשון בזכות מערכת גיוס כספים מהציבור הרחב, והוא המועמד הראשון בהיסטוריה האמריקאית שיש לו סיכוי גבוה להגיע לבית הלבן אף שאין מאחוריו שום מוקד כוח כלכלי ריכוזי. בלומברג הצליח להגיע תוך חודשיים למקום השני או השלישי בסקרים מסיבה הפוכה: הוא שפך חצי מיליארד דולר, חלק זעיר מהונו הפרטי, על פרסום מסיבי בטלוויזיה ובפייסבוק.

בלומברג אימץ בשבועות האחרונים כמה מהרעיונות של סנדרס ואליזבת וורן, כמו העלאה במיסוי על העשירים, אבל העימות בינו לבין סנדרס לא יהיה באמת בחירה כלכלית גרידא של עומק ורוחב הרשתות החברתיות והפרוגרסיביות של מערכת המס. הבחירה היא בסוג המשטר שהאמריקאים מבקשים לעצמם: מערכת שבה חלק גדול מהכוח נמצא בידי הפלוטוקרטים — המיליארדרים והחברות הגדולות — או מערכת שבה לכל אדם יש קול שווה במשחק. לאליטות לכל אורך ההיסטוריה תמיד היה כוח הרבה יותר גדול מלציבור הרחב, וארה"ב של 20 השנים האחרונות היא מהביטויים הקיצוניים ביותר לכך. השאלה היא אם שיווי המשקל הזה יציב או שהוא מביא בסופו של דבר לאי־שקט חברתי ואיום משמעותי על הדמוקרטיה. אנחנו עשויים לקבל תשובה ראשונה לכך כבר ביום שלישי הקרוב.

להכרעה בארה"ב תהיה השפעה גם על כל המדינות בעולם ששואבות השראה וכיוון מהאמריקאים. ניצחון מפתיע של ברני סנדרס במפלגה הדמוקרטית לא מאיים רק על סדר היום של הממסד הפוליטי והכלכלי בארה״ב, אלא גם על השלוחות והשותפויות שלו בכל העולם, כולל בישראל. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר