יש וירוס מפחיד, עמוק ושטני יותר מהקורונה - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יש וירוס מפחיד, עמוק ושטני יותר מהקורונה

כמו עטיפת צלופן דקיקה, שבאבחה אחת הוסרה ומתחתיה התגלה משהו אחר לגמרי - שבור, לא פונקציונלי, מפורר, כך נראית כיום ארה"ב - המדינה העשירה והחזקה בעולם

236תגובות
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנאום בבית הלבן, השבוע
Alex Brandon/אי־פי

לא חלף חודש מאז שדונלד טראמפ הכריז שמגפת הקורונה היא "הונאה" שמקדמים אויביו הפוליטיים ושהיא "תרד עוד כמה ימים לאפס", וארה"ב נראית בסוף השבוע הזה מבוהלת, מבולבלת ומפוחדת לא פחות - בהיבטים מסוימים הרבה יותר - מאשר בבוקר שלאחר קריסת מגדלי התאומים בספטמבר 2001.

טראמפ חוזר וקורא לקורונה "הווירוס הסיני", משום שמערכת ההפעלה שלו בנויה על סימון אויבים ברורים. הוא חייב לסמן לעשרות מיליוני אוהדיו אויב, והסינים משמשים אותו בתפקיד הזה כבר ארבע שנים. אבל עם כל יום שיעבור קטן הסיכוי שהנשיא יצליח לשכנע את מאות מיליוני האמריקאים, שחייהם הופרעו והם כלואים בסגרים וסופרים את מתיהם, שהסינים הם האשמים.

טראמפ החדיר לבית הלבן תרבות של טיוח ונאמנות. יועציו הקרובים הבינו לפני חודש שהוא רוצה לדכא את הדיווחים על הקורונה, משום שהוא רואה בהם סכנה פוליטית בשנת הבחירות - והתוצאה היתה איחור של חודש לפחות בהיערכות לווירוס הקטלני.

וירוס קורונה הוא אכן אתגר בריאותי ואפידמיולוגי גדול בהרבה מכל מה שהכרנו ב-100 השנים האחרונות. ואולם ההרס, הפחד והנזקים הכבדים שהוא מתחיל לזרוע ברוב מדינות העולם תלויים לא פחות בווירוס עמוק ושטני יותר, המתחבא כבר זמן רב בתוך המערכת הפוליטית של כלכלות השוק הליברליות הדמוקרטיות.

העיר ניו יורק, השבוע
Mark Lennihan/אי־פי

המערכות החיסוניות של המשטרים הדמוקרטיים בשורה של מדינות במערב נחלשו בעשור האחרון. קריאת השכמה ראשונה הגיעה לאחר המשבר הפיננסי והשנייה עם בחירתו של טראמפ לנשיא ועלייתם של שורת מנהיגים סמכותניים, לאומניים ואנטי-דמוקרטיים בכל העולם, מהונגריה ועד ברזיל. האליטות במערב המשיכו להתעלם מהדגלים האדומים והשחורים שהונפו, מהאי-שקט החברתי, מהאי-שוויון הגדל ומהכעס הגובר בשכבות באוכלוסייה - בעיקר במעמד הביניים.

כמו עטיפת צלופן דקיקה, שבאבחה אחת הוסרה ומתחתיה התגלה משהו אחר לגמרי - שבור, לא פונקציונלי, מפורר, כך נראית כיום ארה"ב - המדינה העשירה והחזקה בעולם, וכך נראו השבוע רבות מהמדינות הדמוקרטיות המפותחות, החברות במועדון המכובד של ה-OECD. וירוס קורונה מתפשט במהירות אדירה וקוטל אלפי אנשים, אבל עצירתו אינה רק אתגר טכנולוגי ומדעי. היא בעיקר אתגר פוליטי.

הווירוס תוקף לא רק את דרכי הנשימה של בני האדם, אלא את האיבר המוזנח ביותר בגופן של החברות המודרניות בכפר הגלובלי: איכות הממשלות, היכולת שלהן לפעול במהירות וביעילות ובתיאום הבינלאומי בין המדינות.

התוהו ובוהו שאליו הושלכה תוך ימים ספורים מדינת ניו יורק - פיסת הקרקע הקטנה עם ריכוז העושר, הטכנולוגיה והידע הגדול בעולם - הוא סמלי. שהרי לרשות הממשל הפדרלי, הממשל המקומי והחברות הפועלות במקום, כמו לרשותן של רוב המדינות המפותחות בעולם, עומדים ב-2020 טכנולוגיות, מדע, מעבדות, מוסדות מחקר ואמצעי ייצור בהיקף המגמד את המשאבים, הידע והתחכום שהיו בידינו בכל נקודת זמן משברית בהיסטוריה המודרנית.

הדבר היחיד שהופך אותנו לכה פגיעים וחלשים מול הקורונה, מה שמקשה על ההתמודדות של האנושות עם המשבר, הוא הבחירות שעשו האליטות הפוליטיות והכלכליות השולטות במערכות הפוליטיות בשני הדורות האחרונים. הבחירות האלה החלישו במדינות רבות את איכות הממשלה והתשתיות הציבוריות של בריאות, רווחה, תחבורה ואיכות סביבה. מול ההון הפיננסי, הידע והטכנולוגיה האדירים שרק גדלו, ההון החברתי, אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים והמרחב הציבורי - הלכו ונשחקו.

איש עם מסיכה בוול סטריט
ANDREW KELLY/רויטרס

הדמות שמסמלת טוב מכל את התהליך הזה היא טראמפ. בפברואר, כשהמדענים כבר השתכנעו שיש סכנה ברורה ומיידית מהקורונה, התייחס טראמפ בביטול לווירוס. אלה לא היו מלים בעלמא: הבית הלבן גם נמנע מלפעול במהירות ולהתחיל להזרים את הכספים הנדרשים כדי לייצר תשתיות להגנה על בריאות הציבור.

רק בסוף מארס, באיחור של חודש לפחות, החל הממשל להפעיל את הכוח והמשאבים האדירים שלו כדי להתחיל להתמודד עם החוסרים האדירים במערכת הבריאות. האיחור בתגובה עלול לגבות מהאומה האמריקאית מחיר גבוה מאוד של חיי אדם, ולהעמיק עוד יותר את הגירעון בהון החברתי במדינה, שנהפכה בשנים האחרונות לשסועה ומפולגת.

הזלזול שהפגין טראמפ באיום שמציב הנגיף והתגובה הכושלת והמאוחרת של הכלכלה העשירה בעולם אינם מקריים: החל בשנות ה-80 ותחת הנהגת הרפובליקאים והדמוקרטים העבירה המדיניות הכלכלית בארה"ב דה-פקטו את הכוח וההשפעה על התשתיות הבסיסיות ביותר - בריאות, רווחה, חינוך, סביבה, הגנה על עובדים וצרכנים - לידי חברות הענק, האלפיון העליון וקבוצות האינטרס הגדולות.

מוקדם לחלק ציונים, כי המשבר בארה"ב רק בתחילתו, אבל אי-אפשר להתעלם מהפער בין העושר הפיננסי העצום של המדינה ומוסדות המחקר והבריאות הפרטיים שלה, לבין היכולת העלובה של מערכת הבריאות להתמודד עם התחלואה הגדלה במהירות. הדבר היחיד שמסביר את הפער הזה הוא הדרך שבה תוכננה מערכת הבריאות האמריקאית: בעיקר כדי למקסם את הרווחים של חמש קבוצות האינטרס ששולטות בה - חברות הביטוח הרפואי, איגודי הרופאים, בתי החולים, חברות התרופות וחברות הציוד הרפואי. בתחתית סדר העדיפויות נמצאים החולה האינדיבידואל והציבור כולו, המשלמים את מחיר האי-שוויון, חוסר היעילות והשחיתות במערכת.

תהיה זו טעות להאשים רק את טראמפ במוכנות הנמוכה של ארה"ב למתקפה אפידמיולוגית. למרות ריבוי הדיווחים על צעדים קונקרטיים שהוא נקט לסגירת מוסדות ומרכזים ציבוריים שנועדו להכין את ארה"ב מפני אירוע מסוג זה, תהליך הפיכתה ארה"ב למדינה עשירה עם מרחב ציבורי עני מתרחש כבר עשרות שנים.

בעוד שהרס השירות הציבורי והתשתיות הלאומיות החל הרבה לפני טראמפ, יש תחום אחד לפחות שבו לנשיא הנוכחי יש מניות בכורה: היחלשות המוסדות הבינלאומיים והנכונות של מדינות העולם לבצע תיאום בינלאומי. נכון לרגע זה, המאמצים המשותפים של מדינות העולם להילחם בקורונה נראים עלובים. כל מדינה החליטה על סגירת הגבולות לבדה ובצורה חד-צדדית, ללא הודעה ותיאום. הקהילה המדעית שיתפה פעולה, אבל רוב מנהיגי העולם הסתגרו בתוך מדינותיהם.

אנשים עוטים מסכות במנהטן, ניו יורק
בלומברג

מאז מלחמת העולם השנייה לקחה על עצמה ארה"ב לטוב ולרע את תפקיד מנהיגת ציר המדינות המפותחות, ותמכה בכל המוסדות הבינלאומיים של שיתוף פעולה. טראמפ הגיע עם גרזן ב-2017 והחל לפרק בצורה ברורה את סדר היום הזה: "ארה"ב לפני הכל", הוא הכריז לקול צהלות תומכיו. הוא מכר להם את החזון הליברטריאני והימני, שכל מדינה בכפר הגלובלי צריכה למקסם את התועלת הפרטית שלה. אין שיתופי פעולה - יש רק עסקות. אין פוליטיקה - יש רק דילים. אין יעדים משותפים - יש רק משאים ומתנים קשוחים שבסופם יש מנצחים ומפסידים.

אלא שנגיף קורונה תוקף את כולם, ולא מבדיל בין יבשות ואידיאולוגיות פוליטיות. את הגלובליזציה של עשרות ומאות שנים אי-אפשר לבטל או להכניס חזרה לאיזה בקבוק. העולם בנוי על מעבר חופשי של סחורות, הון וכישרון. ואם לכל המדינות יש אויב משותף - גם הפעולה נגדו צריכה להיות מתואמת ומשותפת. אבל מי יוביל אותה? מי יגבש את הקואליציה? זה שהכריז בשלוש השנים האחרונות שוב ושוב שכל מי שאינו ארה"ב הוא אויב?

בשעת כתיבת שורות אלה, סוף מארס 2020, השאלות היחידות שמטרידות את רוב אזרחי העולם הן מתי וכיצד ייעצר הנגיף, כמה אנשים הוא יקטול בדרך, ואם הוא יופיע מחדש בחורף הקרוב או בשנים הבאות במוטציות חדשות ואלימות אף יותר. אלה שאינם רואים עצמם חשופים ישירות לסכנה בריאותית מיידית, שואלים בעיקר אם המיתון שאליו יקרסו הכלכלות תוך כמה ימים יהיה מהסוג שידענו אחרי המשבר של 2008, או כואב וארוך מהסוג שידענו בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

אבל כשיתפזר העשן מעל משבר הקורונה, השאלה החשובה ביותר שתעמוד מולנו היא אם המנהיגות של המדינות העשירות בעולם והמערכות הפוליטיות שלהן יסיקו את המסקנה המתבקשת ויתחילו לסתום את הגירעונות האדירים שנפערו בתפקוד המוסדות הדמוקרטיים, איכות התשתיות הציבוריות והקרעים האדירים בתוך החברות ובין הקבוצות השונות באוכלוסייה.

האם הפרויקט של כלכלות השוק הליברליות, שנהפך אחרי מלחמת העולם השנייה לסיפור ההצלחה הגדול ביותר של העת המודרנית, היה זקוק למהלומה של הקורונה כדי לחזור לפסים של שגשוג? או שהוא ירד מהפסים ודוהר לכיוונים מפחידים ומטרידים שדומים יותר לאלה שאליהם דהרו חלק מהמדינות המרכזיות בעולם אחרי מלחמת העולם הראשונה והשפל הגדול?

הקורונה הוא וירוס מפחיד, אבל הווירוסים הגרועים ביותר בהיסטוריה היו רעיונות רעים שהשתלטו על מדינות, מעצמות ותרבויות. הקורונה יכול להתגלגל לכדי וירוסים רעיוניים גרועים בהרבה, אבל יכול גם להיות קריאת השכמה לציבור ולאליטות שבגדו בו ולהחזיר אותנו לתוואי שיבטיח עתיד טוב יותר לילדים ולנכדים שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר