רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העשור המדהים, המסוכן והמפחיד שיסתיים בשבוע הבא

לכתבה
דונלד טראמפ, בנימין נתניהו, סטיב ג'ובס, יצחק תשובה, אביחי מנדלבליט, שלמה פילבר, אדוארד סנודן, ג'וזף שטיגליץ Alex Brandon/אי-פי, Robert Galbraith/רויטרס, גיל יוחנן, ניר קידר, יונתן זינדל/פלאש 90, אילן אסייג, אי-פי, Simon Dawson/בלומברג

מאות מיליוני צעירים ברחבי העולם נראים בסוף העשור הזה פחות ופחות רגועים ■ רובם השתכנעו שהשיטות הפוליטיות והכלכליות ששירתו את הוריהם ודור הסבים שלהם לא עובדות עבורם - הם אלה שיכריעו את הכיוון הפוליטי שבו ינוע העולם בעשור הבא

29תגובות

2010 זה לא אירוע אחד, גם לא שניים או שלושה, שהפכו את העשור שיסתיים ביום שלישי הקרוב לאחד הסוערים ביותר שידעה הכלכלה העולמית. זהו קו המחבר שורה ארוכה של אירועים שהתרחשו בו, המסמנים כיוון חדש שבו תצעד הכלכלה בעתיד.

אם יש רעיון אחד שעלה מאירועי העשור, הרי זאת ההבנה שכותרת הטור הזה לא יכולה להיות "האירועים הכלכליים של העשור", משום שכל ניסיון לערוך ניתוחים כלכליים בלבד - בין אם ניתוחי מאקרו של מדינות או מיקרו של חברות ושווקים - במנותק מהפוליטיקה, ההיסטוריה והתרבות, הוא משחק תיאורטי שהתועלת שנקבל ממנו מוגבלת.

הכלכלנים והוגי הדעות הגדולים בהיסטוריה לא הגדירו את הדיסציפלינה שלהם ככלכלה, אלא עסקו בכלכלה פוליטית, משום שהבינו שהכלכלה והפוליטיקה שלובות זו בזו. הכלכלן היהודי-אמריקאי אבא לרנר תיאר זאת יפה לפני יובל: "הכלכלה נהפכה למלכה של מדעי הרוח על ידי זה שהחליטה שתחום עיסוקה הוא בעיות פוליטיות פתורות". כל המודלים הכלכליים שהצליחו או כשלו מבוססים על מערכות של נורמות וחוקים שהתגבשו והוסכמו בעולם הפוליטי. בעשור האחרון קיבלנו תזכורת שהכלכלה יושבת על אדנים של הסכמות פוליטיות, וההסכמות האלה, ככל שהיו, מאבדות במהירות את הלגיטימציה שלהן.

האירוע הדרמטי שהזכיר לכולם את המובן מאליו - שאין כלכלה בלי פוליטיקה ו"שוק חופשי" הוא אגדה - התרחש שנה לפני תחילת העשור, כאשר ממשל אובמה החל להרכיב את חבילת החילוץ לוול סטריט. המודל הקפיטליסטי האמריקאי נחשף במלוא מערומיו במשבר שפרץ בסתיו 2008: החוקים נתפרו לשרת את המערכת הפיננסית, וכאשר היא כשלה - החשבון הוגש, שוב, לציבור הרחב.

אובמה הקיף את עצמו ביועצים ופקידים שגדלו בוול סטריט, התחככו בה והתעשרו ממנה, וכך נראתה המדיניות שהוביל לכל אורך כהונתו. חילוץ הבנקאים מבלי שמוצה הדין עם איש מהם, הגידול המתמשך באי-שוויון ומיליוני אמריקאים שהושלכו מבתיהם ייתנו בהמשך רוח גבית לגל הפופוליזם והטינה לאליטות, שגבר ככל שהתקדם העשור.

הממשלות ברחבי העולם מגדילות משמעותית את הגירעונות והחובות שלהן, ובהיעדר כלים פיסקליים אפקטיביים עובר הכוח לידי הבנקים המרכזיים. אלה מתחילים עשור של מדיניות מוניטרית מרחיבה - ריביות אפסיות והזרמות כספים חסרות תקדים לתהליך שנראה כניסוי המוניטרי הגדול ביותר אי-פעם. הזרמות הכספים והריביות הנמוכות יישארו לכל אורך העשור, ינפחו את הנכסים הפיננסיים בכל העולם ויקפיצו את מחירי הנדל"ן, יוקר המחיה והטינה שחש הדור הצעיר ברוב בירות העולם.

וול סטריט בזמן המשבר של 2008
AP

2011 ב-14 בינואר הובילה מחאה המונית מתמשכת להפלתו של נשיא תוניסיה זין אל-עאבדין בן עלי. חודש לאחר מכן, ההמונים שהתאספו בכיכר תחריר בקהיר מפילים את נשיא מצרים חוסני מובארק. העיתונות בכל העולם מתמוגגת מהאביב הערבי ומהשימוש שעושים המפגינים בפייסבוק כדי להתארגן. האביב הערבי מתפשט ברחבי המזרח התיכון, והזיכרונות ממנו מטילים עד היום פחד על רוב השליטים באזור. אבל לא יעבור זמן רב ויתברר שמחאות המוניות לא הופכות דיקטטורות לדמוקרטיות ליברליות, אלא רק מחליפות את הדיקטטורים. התרומה האמיתית של פייסבוק ל"דמוקרטיזציה" תתחיל להתברר תוך כמה שנים.

במאי 2011 מודיע אובמה שכוחות אמריקאיים חיסלו את אוסמה בן-לאדן. תוך זמן קצר יבין העולם שאת הטרור המודרני קשה עד בלתי אפשרי למגר באמצעים צבאיים. הפירות העיקריים של הקמפיין היקר של המלחמה בטרור שהשיקה ארה"ב בתחילת המילניום הם עוד טרור וטריליוני דולרים של מלחמות והוצאות ביטחון.

ביולי 2011, בהשראת האביב הערבי ולאחר שנים של יוקר מחיה מתפשט, פורצת המחאה החברתית בישראל. כלי התקשורת בישראל בשליטת הטייקונים מלבים את המחאה בחודש הראשון שלה, כאשר היא מכוונת נגד הממשלה ובנימין נתניהו. ואולם כשהמחאה פונה נגד הטייקונים, כלי התקשורת מצמצמים את הסיקור. רק לקראת סיום העשור ידווחו כמה עיתונאים על מה שהתרחש בתוך מערכות העיתונים באותה תקופה: על ההוראות שהגיעו מלמעלה כדי לדכא את הסיקור ברגע שהמחאה התמקדה בקשרי הון-שלטון.

בישראל מאשרת הכנסת, אחרי מאבק ציבורי, את מסקנותיה של ועדת ששינסקי, שאמורה להתאים את משטר המיסוי של משאבי טבע בישראל למקובל במדינות המפותחות. מיד לאחר אישור המסקנות יפתחו יזמי הקידוחים במסע לחצים ולובי סמוי, שירוקן תוך שנים ספורות את רוב המסקנות של הוועדה מתוכנן.

בספטמבר מגיעה המחאה לוול סטריט, כאשר כמה אלפי אנשים מתאספים בזוקוטי פארק ליד רובע הפיננסים בדרום מנהטן, כדי למחות נגד השתלטות הבנקאים ואנשי הפיננסים על הפוליטיקה האמריקאית. המחאה מדוכאת במהירות וזוכה לכתף קרה מרוב כלי התקשורת, אבל הסיסמה שהוגים אנשי אוקיופיי וול סטריט -"אנחנו ה-99%" - תיהפך בסוף העשור לפרספקטיבה שדרכה יקראו מאות מיליוני אנשים את המציאות הכלכלית והפוליטית בעשרות מדינות. המאבקים הפוליטיים יוגדרו לא רק כימין-שמאל, אלא כעם נגד האוליגרכיה של מיליארדרים, השולטים בפוליטיקאים. בישראל יוקם ארבע שנים לאחר מכן ארגון בשם לובי 99, שיאמץ את הרעיון שהבעיה העקרונית בפוליטיקה היא שלציבור אין לובי מול טייקונים וקבוצות אינטרס בכלכלות שוק דמוקרטיות.

באוקטובר הולך לעולמו מייסד אפל סטיב ג'ובס, ששינה ללא הכר את עולם המחשוב והתקשורת. שבוע לאחר מותו משיקה אפל את הגרסה החמישית של האייפון - הסמארטפון שהוא וחיקוייו נהפכים תוך עשור לאיבר נוסף בגופם של מיליארדי אנשים, מכשיר שישנה את הדרך שבה העולם צורך ומשתף מידע.

רק לקראת סיום העשור דיווחו כמה עיתונאים על מה שהתרחש בתוך מערכות העיתונים עם פרוץ המחאה החברתית: על ההוראות שהגיעו מלמעלה כדי לדכא את הסיקור ברגע שהמחאה התמקדה בקשרי הון-שלטון

המחאה החברתית בישראל ב-2011
אוליבייה פיטוסי

2012 רוחות המחאה שוככות בכל רחבי העולם, אבל דווקא בישראל הן ממשיכות לנשוב. ועדת רגולטורים ופקידים לבחינת תופעת הריכוזיות במשק הישראלי, שהוקמה ב-2010 ודיוניה לא התקדמו לשום כיוון משמעותי, מקבלת לפתע רוח גבית, בעיקר בזכות החשש מהסנטימנט של המחאה החברתית. טיוטת דו"ח ראשונה שהיא מפרסמת מכירה לראשונה בכך שישראל נשלטת על ידי קומץ קבוצות עסקיות גדולות, מה שמאיים על הכלכלה והדמוקרטיה.

הפירות הראשונים של המחאה מגיעים במאי, כאשר שוק הסלולר נפתח לתחרות. תעריפי הסלולר מתחילים לקרוס, ומגיעים תוך שנתיים ל-10% מרמתם בימי קרטל השלוש. הפירמידות הממונפות של הטייקונים, ששולטות בחברות הסלולר ויונקות מהן דיווידנדים שבעזרתם מימנו את חובותיהן, מתחילות לרעוד. שליטתו של נוחי דנקנר, הטייקון החזק במדינה, ברגולציה, בבנקים ובעיתונות מתחילה להיחלש. דירקטוריון דיסקונט השקעות, שקנה שנה קודם לכן את השליטה ב"מעריב", נתקף בהלה, עוצר את הזרמת הכספים להפסדי העתק של העיתון - והוא קורס. העיתונאים הפגועים מחליטים לראשונה לשתף את הציבור בהתנהלות של אנשי דנקנר בעיתון בשנה וחצי שהיה בשליטתו. לראשונה בתולדות העיתונות בישראל לומד הציבור על השימוש שעושים טייקונים בכלי התקשורת שמתווכים לציבור את המציאות.

בארה"ב נבחר אובמה לקדנציה נוספת, שבה יעביר את אובמה-קייר - הרפורמה במערכת הבריאות. אובמה יגנוז במהירות את התוכנית לעבור לביטוח בריאות אוניברסלי המסופק על ידי הממשלה כמקובל בכל המערב, ויעביר בקונגרס רפורמה שמתאימה לכל קבוצות האינטרס במערכת הבריאות, ובראשן חברות הביטוח, התרופות והציוד הרפואי.

נוחי דנקנר
ניר קידר

2013 ממשלה חדשה קמה בישראל עם מפלגה חדשה שרוכבת על המחאה החברתית - יש עתיד. הסוגיות החברתיות והכלכליות תופסות חלק גדל מהשיח הציבורי: הפוליטיקאים והרגולטורים מתחילים לאמץ סדר יום שמאתגר את חברות הענק והטייקונים. עד סוף השנה יושלמו הליכי החקיקה של חוק הריכוזיות: כל סיעות הבית מימין, מהמרכז ומשמאל יתמכו בחוק ראשון מסוגו בעולם שמסמן את ריכוזי הכוח הפרטיים, פירמידות פיננסיות ומונופולים כאויבי הכלכלה.

אדוארד סנודן, אנליסט שעובד עבור שירותי הביון האמריקאי, מדליף ל"גרדיאן" הבריטי ראיות לכך שממשלת ארה"ב עוקבת אחרי רוב אזרחי המדינה ורוב הפוליטיקאים בעולם. העולם מתעורר לראשונה להבין שאנחנו חיים בעידן מעקב וביון, שבו כל אזרח הוא יעד לאיסוף מודיעיני. רק חמש שנים מאוחר יותר יבינו רוב אזרחי העולם שהחזון של ג'ורג' אורוול קרוב להתגשם הרבה יותר ממה שנדמה, וממשלות הן לא היחידות שעוקבות ומנצלות כל פיסת מידע עליהן.

בקליפורניה מתיר בית המשפט העליון נישואים של להט"בים, ובוושינגטון מודיע ג'ף בזוס, הבוס של אמזון, שהוא קונה את השליטה ב"וושינגטון פוסט" מידי משפחת המו"לים הוותיקה, משפחת גרהאם, ששלטה בעיתון 83 שנה והפכה אותו לסמל עם חשיפת פרשת ווטרגייט, שהביאה לנפילתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון.

בישראל הכנסת מאשרת בסוף השנה את חוק הריכוזיות, והטייקון הראשון שמשלם את מחיר המאבק הציבורי נגד המונופולים וריכוזי הכוח הוא דנקנר. רפורמות להגברת התחרות במשק וביקורת על בנקאות מקורבים מפרקות את המודל העסקי של הפירמידה שלו, ובשבוע שבו עובר חוק הריכוזיות מאבד דנקנר את השליטה באי.די.בי. חמש שנים לאחר מכן הוא יצטרף לבן דודו דני דנקנר, היו"ר לשעבר של בנק הפועלים - וייכנס לכלא.

אדוארד סנודן
AP

2014 עשור לאחר הנפקת גוגל ושנתיים לאחר הנפקת פייסבוק מנפיק היזם הסיני ג'ק מא את ענקית המסחר האלקטרוני עליבאבא בוול סטריט, ושוקי ההון והמשקיעים הגלובליים מקבלים איתות נוסף לעוצמתה הכלכלית של סין. שנתיים לאחר מכן יסמן פוליטיקאי חדש שיגיח למרכז הזירה הציבורית את סין, במקום רוסיה, כאויבת הגדולה של ארה"ב.

במארס מפרסם הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי את המהדורה האמריקאית לספרו "קפיטל במאה ה-21", שעוסק במגמת הגידול באי-שוויון בארה"ב. תוך שבועות ספורים נהפך הספר לרב-מכר, ופיקטי מתקבל בחוף המזרחי בארה"ב ככוכב. כלכלן ישראלי-אמריקאי נודע ממהר לשגר למערכת TheMarker מייל כועס, שבו הוא מסביר שמדובר ב"כלכלן לא חשוב" ושהאליטה האקדמית לא מתייחסת ברצינות ללהג "הפופוליסטי" שלו.

ארבע שנים לאחר מכן ייהפך נושא האי-שוויון שפיקטי העלה לסדר היום לאחד מתחומי המחקר המדוברים ביותר בוועידות ובכנסים של אליטת הכלכלנים העולמית. כלכלנים אמריקאים מאוניברסיטת ברקלי, שעבדו עם פיקטי, יחדירו את רעיונותיהם לתוך המצעים של כמה מהפוליטיקאים המפתיעים ביותר בהיסטוריה האמריקאית, שיעלו בבחירות לנשיאות ב-2020.

הנפקת עליבאבא
אי־אף־פי

2015 למרות קמפיין שלילי אגרסיבי שמנהלים קבוצת ידיעות אחרונות ו-ynet נגד נתניהו, מצליח ראש הממשלה לנצח שוב בבחירות. נתניהו מסמן מיד שתי מטרות: השתלטות על משרד התקשורת והרגולציה של משק הגז.

נתניהו מדיח את מנכ"ל משרד התקשורת וממנה את מקורבו ונאמנו שלמה פילבר לתפקיד. לימים יתברר מעדות של פילבר, שבחר להיות עד מדינה, שנתניהו פעל להשהות ולהחליש את התחרות מול בזק, שנשלטת על ידי מקורבו שאול אלוביץ'.

בזירת האנרגיה מקדם נתניהו החלטות ממשלתיות הזוכות לכינוי מתווה הגז, שמעניקות למונופול הגז הישראלי הטבות מפליגות ששום חברה גדולה בישראל לא קיבלה מעולם. נתניהו מסלק רגולטורים ופקידים שמתנגדים למתווה תוך הבטחה שהוא יביא ל"הכנסות של מאות מיליארדי שקלים" לקופת המדינה וירידה במחירי החשמל. קידוח תמר נהפך למכונת כסף עבור בעלי השליטה בו, אבל עד סוף העשור הפירות לציבור בהורדת מחירים ובהכנסות ממיסוי מבוששים להגיע.

בארה"ב מופיעים שני מתמודדים מפתיעים לנשיאות מול הילרי קלינטון: כוכב הטלוויזיה ויזם הנדל"ן עתיר פשיטות הרגל דונלד טראמפ והמועמד "הסוציאליסט" ברני סנדרס. טראמפ נהפך תוך חודשים ספורים לפוליטיקאי הכי מדובר בארה"ב. הוא מייצר רייטינג חסר תקדים לכל רשתות הטלוויזיה והן מעניקות לו סיקור בשווי מיליארדי דולרים שמאיץ את הקמפיין שלו. סנדרס נהפך לפוליטיקאי הראשון בהיסטוריה של ארה"ב שמממן את כל הקמפיין שלו ממיליוני תרומות קטנות של אזרחים, ללא גיבוי של מיליארדרים. הוא זוכה לסיקור אפסי בתקשורת ומפסיד לקלינטון בפריימריז.

נתניהו בכותל, ב-2015
אבי אוחיון / לע"מ

2016 בית המשפט המחוזי מרשיע את דנקנר בעבירות על חוק ניירות ערך וגוזר עליו עונש מאסר. לאחר שהוא מערער לבית המשפט העליון, מחליטים השופטים להחמיר את גזר הדין ושולחים אותו לשלוש שנות מאסר.

פסק דין של מס הכנסה, שקובע שאליעזר פישמן חייב לשלם 196 מיליון שקל, חושף לציבור את הסוד השמור ביותר במערכת הבנקאות: טייקון הנדל"ן והקמעונות פישמן הוא פושט רגל דה-פקטו; הבנקים הסתירו מהציבור במשך יותר מעשור את העובדה שחובותיו עולים על נכסיו. אלונה בר און, שותפתו לשעבר ב"גלובס" שמשתלטת על העיתון, מחליטה לגלות לציבור שהעיתון שימש עבור פישמן כלי אסטרטגי מול מערכת הבנקאות. שנה לאחר מכן ייחשפו לציבור תמלילים וראיות לתרבות מושחתת ועסקות פרוטקשן בשני כלי תקשורת מרכזיים נוספים.

משאל עם בבריטניה מדהים את העולם כולו כאשר אזרחי הממלכה המאוחדת מצביעים בעד עזיבת האיחוד האירופי, מהלך הזוכה לכינוי "ברקזיט" ונהפך לצד עליית טראמפ לסמל העשור. ההצבעה מעידה על אובדן האמון של ציבור גדל והולך באליטות, ומהווה איום על סדר היום הפוליטי-כלכלי-תרבותי שמאז מלחמת העולם השנייה נראה שאין לו תחרות.

טראמפ מנהל קמפיין חסר תקדים בפוליטיקה האמריקאית, שבמרכזו סנטימנט פופוליסטי - סימון האליטות כאויבות העם. הוא מביס את קלינטון ומותיר את האליטה הכלכלית-פוליטית-תרבותית בארה"ב המומה. טראמפ שובר את כללי המשחק, נוטש עקרונות וערכים שהדריכו את המפלגה הרפובליקאית לאורך עשורים ומאמץ מדיניות פרוטקציוניסטית בסחר ורטוריקה נגד מהגרים. הצלחתו האדירה, שמקרינה לכל העולם ומעוררת סנטימנט שלילי למהגרים, פותחת תהליך של חשבון נפש ומחשבה מחודשת על סדר היום הליברלי בדמוקרטיות המערביות.

טראמפ משתמש בטוויטר ובפייסבוק כדי להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הפוליטיקאים לתקשורת. הוא הופך את העיתונות לאויבת העם, והמושג "פייק ניוז" צובר פופולריות אדירה. נפתח עידן הפוסט-אמת, השקרים ובעיקר הרעש הבלתי פוסק של מידע שקרי, מידע מסולף ומידע מדויק, המעורבבים יחדיו ברשתות החברתיות.

טראמפ משתמש בטוויטר ובפייסבוק כדי להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הפוליטיקאים לתקשורת. הוא הופך את העיתונות לאויבת העם, והמושג "פייק ניוז" צובר פופולריות אדירה

דונלד טראמפ מכריז על ניצחונו בעצרת המרכזית בניו יורק, ב-2016
CHIP SOMODEVILLA/אי־אף־פי

2017 הניצחון של טראמפ מפנה את תשומת הלב לתפקידה של פייסבוק במערכת הפוליטית ובהפצת שקרים. "גרדיאן" הבריטי חושף את השימוש שעשה הקמפיין של טראמפ, באמצעות חברת קיימברידג' אנליטיקה שמתחברת לבסיס הנתונים של פייסבוק, בנתונים שנאספו על מיליוני אמריקאים. העיתונות, שהיתה שבויה במשך שנים בקסם של עמק הסיליקון וענקיות האינטרנט האמריקאיות, מתחילה לחשוב מחדש על המודל העסקי שלהן והשפעתן על המרחב הציבורי והמערכת הפוליטית. היכולת למקסם הכנסות ולמכר משתמשים באמצעות אלגוריתמים המטרגטים אותם על בסיס מידע שנאסף עליהם נכנסת תחת זכוכית המגדלת של חוקרים ועיתונאים. כל חודש שחולף מביא עמו שערורייה נוספת על שימוש לרעה שעושות ענקיות האינטרנט במעמד המונופוליסטי שלהן ובכמות המידע האדירה שהן אוספות על הציבור.

שתי חקירות של המשטרה ושל רשות ניירות ערך בעניינים שאינם קשורים ישירות לראש הממשלה חושפות באקראי קצוות חוט לשתי פרשיות, שזוכות לכינוי תיק 2000 ותיק 4000 ומובילות לנתניהו. חקירה של הרשות סביב עסקת בעל עניין בין בזק ל-yes חושפת חשדות לשחיתות במשרד התקשורת, ומשם מובילה לראש הממשלה. כשהמשטרה חוקרת את ראש לשכתו של נתניהו, ארי הרו, מתגלות הקלטות של שיחות סודיות שנתניהו מנהל עם ארנון (נוני) מוזס, האיש הכי חזק בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית במשך 30 שנה.

תמלילי השיחות שדולפים לתקשורת חושפים שמוזס ונתניהו מנהלים זה שני עשורים שיחות סודיות במטרה להטות את הסיקור של העיתון. השניים מנהלים משא ומתן כדי לגנוב את דעתם של הקוראים תמורת הטבות שלטוניות. תמלילים ועדויות דומות מקבוצת בזק חושפים ניסיונות של בעל השליטה בחברה, אלוביץ', להשחית את אתר האינטרנט וואלה לקידום האינטרסים של נתניהו בתמורה להטבות רגולטוריות. בשיחת טלפון מוקלטת בין מנכ"ל וואלה, אילן ישועה, לבין אלוביץ' מגלה האחרון שהמודל שלו לסוג העיתונות שהוא רוצה לראות בוואלה הוא מוזס, שלדעתו יודע למנות ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet אנשים שיודעים איך להטות את הסיקור מבלי לקבל הוראות מפורשות.

באוקטובר חושף "ניו יורק טיימס" בעמודו הראשון שמונה שחקניות שהוטרדו והותקפו על ידי הארווי ויינשטיין - המפיק הכי חזק בהוליווד. רונאן פארו, תחקירן שעבד במקביל על הסיפור ברשת NBC, מפרסם עדויות דומות ומגלה שרשת הטלוויזיה מנסה לקבור את התחקיר. שבוע לאחר מכן קמה תנועת MeToo#, ומאות גברים בעמדות מפתח בפוליטיקה, בעסקים ובתקשורת בכל העולם נחשפים כמטרידים אלימים. התנועה מגדירה מחדש את הנורמות המקובלות ביחס לנשים.

מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, בשימוע שנערך בקונגרס בעקבות פרשת קיימברידג' אנליטיקה
Andrew Harnik/אי־פי

2018 הפוליטיקה בארה"ב, בישראל ובמדינות רבות בעולם משתנה במהירות אדירה: קיצוניות, פופוליזם ושערוריות קורעים מדינות. בשורה של מדינות עולים פוליטיקאים פופוליסטים ששואבים השראה מטראמפ. הנשיא האמריקאי פותח מלחמת סחר עם סין, מרחיב אותה למדינות נוספות ומציג מדיניות כלכלית החורגת מהקו ששלט בכיפה 40 שנה, קו שזכה לכינוי "הקונצנזוס של וושינגטון". אין יותר קונצנזוס, אין נרטיבים ברורים - כל בוקר יכול טראמפ להגדיר מחדש את גבולות השיח בציוץ בטוויטר, שיותיר את האליטות המומות. הציבור מתחיל להיות יותר ויותר אדיש לכל גילוי של קיצוניות מכיוונם של פוליטיקאים.

בעוד טראמפ תוקף את סדר היום הכלכלי של מדינות המערב מימין בקריאות פופוליסטיות, גם המתקפה מהשמאל צוברת תאוצה. לקראת בחירות 2020 בארה"ב מפתיע סנדרס וחוזר להתמודד על הנשיאות. לידו מופיעה אליזבת וורן, פרופסורית למשפטים מאוניברסיטת הרווארד וסנאטורית פופולרית, שהתבלטה לאורך עשור במאבק בבנקאים ובקבוצות הכסף הגדול. וורן מאמצת את רוב הרעיונות של סנדרס, ותוך פחות משנתיים מתחילה המפלגה הדמוקרטית לאמץ רעיונות שרק לפני עשור נחשבו אנטי-אמריקאיים: הקמתם של מערכי בריאות וחינוך אוניברסליים כפי שמקובל בכל מדינות המערב העשירות והעלאה של המיסוי על העשירים.

סנאטורים וחברי קונגרס דמוקרטים ורפובליקאים, עם גל חדש של כלכלנים, משפטנים ועיתונאים, מתחילים לסמן אויבת חדשה-ישנה של הכלכלה והפוליטיקה: הריכוזיות בארה"ב. הם קוראים למדיניות אגרסיבית של הגבלים עסקיים ופירוק מונופולים וחברות ענק.

חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ מפרסם סדרת מאמרים וספרים המזהה את בעיית הריכוזיות וחולשת אכיפת ההגבלים העסקיים ככשל יסודי במדיניות הכלכלית האמריקאית. הכלכלן הצרפתי-אמריקאי תומס פיליפון מפרסם סדרת מאמרים ובהמשך ספר, שבו הוא טוען שהריכוזיות בארה"ב גבוהה מזו שבאירופה, והיא גבתה מהצרכנים האמריקאים 1.25 טריליון דולר. פיליפון פותח את ספרו בדוגמה של קרטל הסלולר האמריקאי, שגובה מחירים מהגבוהים בעולם. בישראל זאת כבר השנה השישית לרפורמת התחרות, והמחירים נמוכים ב-90%-80% מארה"ב.

לאחר עשרות תחקירים על משפחת סאקלר, הבעלים של חברת פרדו פארמה, נפתחות בארה"ב חקירות נגד הדרך שבה המשפחה, יחד עם שורת חברות תרופות אמריקאיות, שיווקה במשך 25 שנה משככי כאבים ממכרים לעשרות מיליוני אמריקאים. כלכלנים אמריקאים מצביעים על משככי הכאבים והאינטרסים הכלכליים של הלובי של חברות התרופות כגורם מרכזי בעובדה שתוחלת החיים במדינה יורדת במשך עשור, בניגוד למגמה ארוכת השנים והמגמה ברוב מדינות המערב. וורן וסנדרס רואים במגפת משככי הכאבים אינדיקציה נוספת לפשיטת הרגל של המודל האמריקאי של מערכת בריאות פרטית.

נשיא סין, שי ג'ינפינג
Susan Walsh/אי־פי

2019 היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מחליט אחרי התלבטות ארוכה בפרקליטות להגיש שלושה כתבי אישום נגד נתניהו בעבירות של קבלת שוחד והפרת אמונים. אבל עבודת ההכנה שעשה נתניהו במשך שנים מניבה לו פירות: חלק גדול מציבור בוחריו מאבד אמון במי שנתניהו סימן בארבע השנים שקדמו לכתב האישום כאליטות שמחפשות להפילו. לקראת סוף השנה, לאחר שנתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה פעמיים, יש לו גיבוי מהבייס שלו להתמודד בפעם השלישית ולא לעזוב מיד את תפקידו.

מעבר לאוקיינוס מצליח טראמפ לשמור על בסיס תמיכה רחב בתוך המפלגה הרפובליקאית למרות שרשרת שערוריות והליך הדחה שפותחים הדמוקרטים בבית הנבחרים.

פייסבוק מכריזה על כוונתה להשיק מטבע גלובלי מתחרה - הליברה - אבל נתקלת בהתנגדות חריפה של רגולטורים בכל העולם וגם בארה"ב, מולדתה.

פייסבוק, גוגל ואמזון נהפכות ליעד למתקפות מצד פוליטיקאים, אנשי עסקים ועיתונאים בשל כוחן הכלכלי והפוליטי העצום. וורן מודיעה שאם תזכה בנשיאות היא תפעל לפרק אותן, שורה של מתמודדים דמוקרטים מאמצים את הקריאות ובשולי המפלגה הרפובליקאית מתחיל להתעורר סנטימנט דומה נגד המונופולים הדיגיטליים. ספרה של שושנה זובוף, "עידן קפיטליזם המעקב", המציג את המתח הגדל בין דמוקרטיה, פרטיות והמודל העסקי של המונופולים הדיגיטליים, צובר פופולריות והשפעה באקדמיה, בפוליטיקה ובשיח הציבורי.

נוני מוזס ושאול אלוביץ'
ניר קידר ואייל טואג

בכל העולם המערבי מוצאים עצמם תומכי השמאל, מה שנותר ממנו, המרכז והאליטות הפוליטיות, האינטלקטואליות והכלכליות מבולבלים מהצונאמי הפוליטי והכלכלי. גבולות השיח הפוליטי והכלכלי מוגדרים מחדש כל שנה. אנאנד גירידהרדס, עיתונאי ובעברו איש חברת הייעוץ מקינזי, מפרסם את ספרו "המנצח לוקח את הכל", מסמן את המיליארדרים והפילנתרופים הגדולים בעולם כמי שתרמו דרמטית לעיצוב המדיניות הכלכלית ההרסנית שהגדילה את האי-שוויון והעלתה גלים עכורים נגד מהגרים, מיעוטים וגם נגד המדע. הרעיונות של גירידהרדס לא חדשים, אבל לפתע הם נהפכים לוויראליים ומדוברים בשדרות רחבות בארה"ב. תוך חודשים ספורים מצטרפים 570 אלף עוקבים לחשבון הטוויטר שלו.

לחופי ארה"ב מגיעה היאכטה שעליה עלתה 15 יום קודם לכן הנערה השוודית גרטה תונברג, המנהלת קמפיין להעלאת המודעות למשבר האקלים. תוך חודשים ספורים היא מצליחה להחדיר אותו לסדר היום הציבורי, כפי שאלפי מדענים ופוליטיקאים לא הצליחו במשך 20 שנה. טראמפ מצייץ בטוויטר ש"גרטה צריכה לעבוד על בעיות ניהול הכעס שלה, ואז ללכת לצפות בסרט ישן עם חברה. תרגיעי, גרטה, תרגיעי".

אבל ברחבי העולם מאות מיליוני צעירים נראים בסוף העשור הזה פחות ופחות רגועים - לא רק מפני שרובם מאמינים שמשבר האקלים קיים, אלא מפני שרובם השתכנעו שהשיטות הפוליטיות והכלכליות ששירתו את הוריהם ודור הסבים שלהם לא עובדות עבורם. הם אלה שיכריעו את הכיוון הפוליטי שבו ינוע העולם בעשור הבא - אם המשברים האלה יולידו תיקונים משמעותיים לשיטה או משבר גדול, אי-שקט חברתי ומלחמות מסוג שלא ידענו בעבר.

הרשמה לניוזלטר

TheMarker-הירשמו ותקבלו מדי יום את הכתבות הכי אהובות ב

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות