ספרה של ברניס רובנס אמור היה להיות ניסיון קליל לתאר נושא חשוב: שנותיו האחרונות של אדם בהמתנה למוות. אולם הדמויות שטוחות ואינן מצליחות לעורר רגש בקרב הקוראים
בספר על חקירת המעורבות הרוסית בבחירות בארה"ב מציג אנדרו מקארתי את הנשיא האמריקאי כקורבן של המפלגה הדמוקרטית, סוכנויות הביון ומנגנוני האכיפה, שעשו, כך נטען, יד אחת כדי למנוע ממנו כל אפשרות להיבחר ולשלוט
ספרם של סאלי הלגסן ומרשל גולדסמית מנסה לייעץ לנשים המבקשות להתקדם בקריירה שלהן, אבל מתאר סביבת עבודה אמריקאית שאינה רלוונטית לרוב הקוראות בישראל
ביקום שהפרשן הכלכלי מתאר בספרו "לאן נעלם עץ הכסף?" השיטה מצוינת ולמשפחות יש זמן לאכול ארוחת בוקר יחד. הבעיה היא רק שהאנשים לא קונים מספיק
אי שם, ברווח בין דמיון לבדיון, מצוי המשרד לדמויות ספרותיות. לשם הן מגיעות לחפש עבודה, לחפש זוגיות ולקבל שירותים נוספים. אבל לא לפני שהן ממלאות טופס מסודר
ספרה של אדוה בולה, הכולל שש נובלות המתרחשות בבריכה, מתמקד בעיקר בנשים המפלסות דרך במים העמוקים של חייהן ומתאר אותן בעדינות ולעתים גם בחן אכזרי
בשיאו של מרד הסטודנטים ב–1968 נעלם נשיא צרפת דה גול והתחבא בבסיס צבאי בגרמניה. ברומן הסוחף שלו חוזר הסופר ז'ורז'־מרק בנאמו לאותם ימים סוערים
כמה דקות קודם קיבלתי במייל את תוצאות בדיקות הדם. אף פעם לא אהבתי ביטויים ציוריים מדי, אבל כשחיפשתי בגוגל מה משמעות התוצאות, הטלפון באמת נפל לי מהיד, לא הייתי מסוגלת לאחוז בו
ב"ספרי יעקב" מגוללת הסופרת הפולנייה זוכת פרס נובל אולגה טוקרצ'וק את סיפורו של יעקב פרנק (1791-1726), מנהיג משיחי כריזמטי, פורע חוק ואנרכיסט שסחף אחריו המונים. שלא כפי שהוצג בהיסטוריוגרפיה היהודית כמתעתע ונוכל, מצייר אותו הרומאן מנקודת מבט אוהבת
קשה להגדיר את הספר "ספרי יעקב" מאת אולגה טוקרצ'וק, הרואה בימים אלה אור בעברית, מבחינת הסוגה. יש בו סממנים של רומאן היסטורי, אך זהו גם ספר של מעשיות ושל עולם מאגי. בהרצאה לרגל קבלת פרס נובל מתחה טוקרצ'וק ביקורת על החלוקה המקובלת לסוגות ספרותיות. היא מעדיפה דווקא מעין ערבוב של אופני כתיבה באותה יצירה עצמה
שקנאים. שיר מאת יצחק לאור
הסבון, שיר מאת פרנסיס פונז'. תירגם מצרפתית והקדים דורי מנור
המקסימום שאפשר לעשות כשתקועים כבר בתוך המגיפות זה לעבור מ"דקאמרון", שנכתב על המגיפה השחורה במאה ה-14, אל לוקרציוס, שכתב את ספרו "על טבע היקום" במאה הראשונה לפנה"ס וקרא את "אדיפוס המלך" של סופוקלס שחי במאה החמישית לפני הספירה, ואל אלבר קאמי שקרא את שלושתם וכתב את "הדבר". וכולם הגיעו לאותה מסקנה: מול המגיפה הסוף תמיד יהיה אותו סוף. הצדיק נספה יחד עם הרשע, מי שברח מת כמו מי שנשאר, איש לא נמלט
קורונה או לא קורונה, בחוץ נעים מאוד
גבריאל מוקד מבטל את שירי מנחם בן שמחוץ ל"עכשיו", לאה אילון מפחיתה מאהבתו לשירה, ויצחק לאור חוזר לפרשת המכות. על כמה משגים שנפלו בסיקור מרחיב הדעת של בן אחרי מותו
סונט כ"ה, שיר מאת ז'ואקים די בלה. תירגם מצרפתית איתי בלומנצוויג
כל השירים בספרה החדש של מיטל נסים מובילים אל השיא שבסופו: אותה סקיצה למחזה של "משוררת בעירהּ", שהוא בבחינת מסטרפיס ופסגת יצירתה עד כה, וכוללת מקהלה עירונית, מזכירות לשכה, עובד סוציאלי, ואת המשוררת ה"מבקשת להציג את שירתה במרחב הציבורי ומגיעה ללשכת ראש העיר שבה היא גרה"
אנחנו יודעים כבר לא מעט שנים מהו הנזק שגורמת תעשיית הבשר, גם לחיות עצמן וגם להתחממות הגלובלית. אבל ידיעה לחוד ומסקנות לחוד: מסורות אנושיות הן דבר קשה לפירוק, ואנחנו כבני אדם זקוקים למנגנונים פסיכולוגיים שיאפשרו לנו להתנהל בעולם בלי לכעוס על עצמנו. ספר ויקרא לא מאפשר את מנגנון ההדחקה הזה, אלא להפך: הוא דורש מהאדם להקריב דבר שיקר לו, גם כלכלית וגם רגשית, אחרת לקורבן אין ערך
דרך דמותו הסוחפת והמרתקת של מתיס רפה השכל, גיבור הרומאן "הציפורים", מצליח הסופר הנורבגי טאריי וסוס לדון, בעקיפין, בקושי של התקשורת הבינאישית, אני־אתה־הוא, ובתוצאותיו הטרגיות לפעמים
"כדור הארץ התעייף מאתנו, הוא מנער את כולנו החוצה מהסיפון, מיטהר, משתחרר, כמו אחרי מחלה קשה וארוכה, רגע לפני ההחלמה. היה לה טוב והיה לה רע בו־זמנית. שוב היא בדקה את הטלפון — אכן, ההוא לא כתב מלה. היא רצתה קפה, אך כל בתי הקפה היו סגורים. לעולמי עד". תירגמה מרוסית לנה שמולביץ
בספרו "מנוס מחופש", שגרם להרחקתו מהחוגים הפרוידיאניים הקלאסיים, טען אריך פרום שהאינדיבידואליות היא תופעה יחסית חדשה בתולדות האנושות, ואחרי שנכפתה על האדם המודרני התברר שההמונים מסרבים לקבלה
אין דואר לקפקא היום. שיר מאת עוזי צור
סופר צעיר יוצא למסע גילויים בעקבות סוד אפל בעברו, תעלומה משפחתית מסתורית, שמטילה צל כבד על סיפור חייו. בה בעת, הסוד הוא עבורו כוכב מנצנץ בשמיים ואל אורו הוא שואף
ספרו הפרובוקטיבי של טל יעקב מתאר עימות רווי סקס ואלימות בין סוכן של ארגון ישראלי מסתורי לגבר בזנות, שנפגשים בערבות השלג של מזרח אירופה
"אדם מהלך בעולם", קובץ השיחות עם אחד מענקי הרוח של היהדות המודרנית, מנגיש את תפישתו החדשנית של הרב הפלורליסט, שחיבר בין מאבקי היהודים והשחורים בארצות הברית
קריאה משותפת עוזרת להפיג חששות גם בקרב ילדים וגם מבוגרים ומסיטה את המחשבה מהקורונה שמעסיקה את כולנו לאחרונה. וזו רק אחת הסגולות שלה
ברומן הביכורים שלה מפגינה אלמקייס רגישות לשונית מרשימה. אלא שהמיקוד המופלג בעצמה הופך את הקריאה למתישה ומתסכלת ומעלה את השאלה האם זה הכיוון שאליו צועדת הפרוזה
ספרה של נורה גולד מתאר מוזיקאית יהודייה־קנדית המתקשה להשלים עם פרידתה מגבר ירושלמי שעמו ניהלה רומן קצר. הדימויים בספר קלישאתיים, השפה חסרת מעוף והשימוש במוטיבים מוזיקליים דידקטי וחסר השראה
"סיפורה של שפחה" היה דיסטופיה אפלה ומרתקת, שמתחה ביקורת על החברה המערבית. לעומתו, ספר ההמשך שזכה בפרס בוקר אינו אחד מטובי הרומנים של הסופרת, אבל למעריציה מובטחת הנאה
לתת לאהוב מיליון שמות, למשוח אותו בכל מילה בשפה, לברוא אותו בכל מילה בשפה, לקרוא לו המקום. לשרטט בשפה את המפה הגיאולוגית שהיא ליבו: אני רוצה ללמוד את הסלעים והטקסטורות, את המאובנים שניטעו במעמקי הגוף כשנולד, כשנעשה גוף-רקיע מן גוף-מים
