דילמת העשור: למי לעזור - לילדים או להורים שלנו? - כל כותרות היום - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דילמת העשור: למי לעזור - לילדים או להורים שלנו?

מאז שנות ה-70 התארכה תוחלת החיים של גברים ונשים בישראל בעשור שלם ■ מדובר במתנה יקרה - אך היא לא מבטיחה לכולם שנים טובות ■ הבעיות: רק ל-42% מהקשישים יש פנסיה, שיעור העוני בקרבם גבוה יחסית - וגם אלה ש"מסודרים" מתקשים לממן דיור מוגן

54תגובות
נתניהו בגן ילדים בנצרת, 2010
לע"מ

השנה הפוליטית המוזרה שפקדה את ישראל סיפקה לפקידות המקצועית מעט זמן לשקוע בסוגיות פחות בוערות מאלה שהיומיום הפוליטי מספק. אחת מהן היא בעיה הנוגעת לכולם: הזדקנות האוכלוסייה.

מתחילת שנות ה-70 התארכה תוחלת החיים של גברים ונשים בישראל בעשור שלם - מה שמייצר אינספור אתגרים לממשלה, למערכות הפנסיה והבריאות, לשוק העבודה ולמעשה לכל תחומי החיים. זהו אתגר עצום גם לתא המשפחתי, בעיקר כשעלות חודשית של שהייה בדיור מוגן לקשישים עולה יותר מהשכר הממוצע במשק, וכשבני משפחתו של הקשיש צריכים לסעוד אותו. זה במקרה הטוב שיש לו בני משפחה. לרבים מהם אין.

יותר שנות חיים זו מתנה יפה שהתפתחות הרפואה מספקת לנו, אך פירושן גם צרכים כלכליים אדירים - שמבליטים את הפערים בין קשישים מסודרים כלכלית לבין כאלה שלא. בכלל, יותר שנות חיים אין פירושן שמדובר בשנות חיים בריאות או טובות בהכרח. הנגזרת של התארכות תוחלת החיים היא ששיעור הקשישים באוכלוסייה גדל והולך.

במקרה של ישראל, יש נתון ייחודי נוסף: הזדקנות גל העלייה שהגיע לכאן בשנות ה-90 ממדינות בריה"מ לשעבר, שמגדיל מאוד את שיעור הקשישים בקרב האוכלוסייה. ב-1990 הסתכם שיעור הקשישים (שעברו את גיל 65) ב-9.08% מהאוכלוסייה, ואילו כיום שיעורם טיפס ל-11.65%. במספרים מדובר בגידול דרמטי: ב-1990 היו כאן 423 אלף איש שעברו את גיל 65, וב-2018 - 1.03 מיליון איש. המספרים כמובן יגדלו וילכו, ויספקו לכל המערכות הכלכליות אתגרים שיצריכו יותר פתרונות דיור, יותר מיטות בבתי חולים, יותר צריכה ייחודית לזקנים, וגם שימור של פתרונות שהדור הצעיר משתמש בהם פחות, כמו סניפי בנק.

פחות מהשכר הממוצע

איום על שוק התעסוקה

במשרד ראש הממשלה, במועצה הלאומית לכלכלה ובמשרד האוצר בוחנים בחודשים האחרונים את שלל אתגרי ההזדקנות ומנסים לשרטט תוכניות שיעניקו מענה להתארכות תוחלת החיים. בשלב זה, הדיונים מצויים בעצימות נמוכה. בשנה האחרונה קיימו במשרד ראש הממשלה שולחן עגול ללימוד האתגרים. אחת המסקנות המרכזיות שעלתה בדיונים היא חשיבות התעסוקה למבוגרים - תמורת שכר, או בהתנדבות - ואף לימודים. ככל שיהיו עסוקים יותר - ולא בביקורים בקופת חולים - איכות חייהם תהיה טובה יותר.

כעת צריך להפוך את התפישה הזאת לתוכניות אופרטיביות. התארכות תוחלת החיים והאתגרים העצומים למערכות הפנסיה הפרטיות ואלה של הביטוח הלאומי מחייבים שנות עבודה רבות יותר, בעיקר עבור נשים הפורשות מוקדם יותר לפנסיה.

שוק העבודה נמצא כעת במצב מצוין, אך הוא עלול להיחלש עקב משברים כלכליים. העובדים המבוגרים יהיו בין הראשונים להיפגע. האם זה אומר שכדי לעמוד במטרה יש לקדם חוקים שיחייבו העסקת מבוגרים? את השאלה הזאת ואחרות יבחנו באגף הכלכלי-חברתי במשרד ראש הממשלה.

בנימין נתניהו ומשה כחלון
אלכס קולמויסקי

גם במשרד האוצר נעשית עבודה ראשונית על אתגרי ההזדקנות במסגרת עבודת אגף התקציבים תוך הסתכלות לשני העשורים הקרובים. לכאורה, לא מדובר בבעיה בוערת, אך התארכות תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה מייצרות בעיות בוערות - גם אם אינן מקוטלגות ככאלה. למשל, התורים והצפיפות במערכת הבריאות: האוכלוסייה המבוגרת צורכת המון שירותי בריאות ואשפוז; הצפיפות בבתי החולים והתורים הארוכים לרופאים מומחים קשורים במידה רבה לכך. אתגר לא פחות בוער הוא תחום הפנסיה.

מאבק קואליציוני והבטחות ריקות

זוכרים את דרישתו של יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, במשא ומתן הקואליציוני האחרון, להגדיל את קצבאות הזקנה? איכשהו, זה ירד מהר מאוד מהכותרות של המאבק שהתפתח בשבועות האחרונים בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבין מי שעומד בדרכו להקמת ממשלה נוספת בראשותו - ליברמן. בשבועות האחרונים נתניהו עשה מאמצים גדולים לקרב אליו את יוצאי מדינות בריה"מ לשעבר בסדרת מפגשים שערך עם נציגי העולים, ומינויים של אנשי מפתח שיעידו על חשיבות הקהילה.

זליגת המנדטים לכיוונו של ליברמן - שעשוי להכפיל את כוחו מחמישה לעשרה מנדטים - מטרידה מאוד את נתניהו ומאיימת להרחיק ממנו כהונה נוספת כראש ממשלה. אלה בדיוק הרגעים שבהם נתניהו מפזר הבטחות (הוא עשה זאת בשבוע שעבר בביקור באילת, שמצבה הורע עקב סגירת שדה דב בתל אביב).

נזקקים להשלמת הכנסה

אלא שבמקרה של הקשישים מדובר בעלויות כבדות שמקשות על פיזור הבטחות לסגור את הפינה הזאת. ליברמן דרש במשא ומתן הקואליציוני להגדיל את קצבאות הזקנה ל-70% משכר המינימום (3,710 שקל בחודש), וההערכות במשרד האוצר הן שהעלות התקציבית של הדרישה עשויה להגיע ל-3 מיליארד שקל. בשנה שבה ממילא צפויים קיצוצי תקציב ואולי גם העלאות מסים, ספק אם דרישתו של ליברמן תתקבל.

ואולם אין ספק שהוא נוגע באחת הבעיות החברתיות הקשות - עוני של קשישים. על פי נתוני הביטוח הלאומי, שיעור העניים מבין הקשישים הוא 19% לעומת ממוצע של 13% במדינות OECD. החדשות הטובות הן ששיעור העוני בקרב הקשישים נמצא בירידה כמו אצל כלל האוכלוסייה.

פערים גדולים בהכנסה בקרב בני 65 ומעלה

בקרב אוכלוסיית הקשישים יש לא רק עוני, אלא גם פערים גדולים: אם בוחנים את הפערים על פי מדד ג'יני (הבוחן את הפער בהכנסות בין העשירים לעניים על סקאלה של אפס עד 1, כאשר מספר גבוה יותר מייצג פער גדול יותר) - מקבלים פערים גדולים יותר בקרב בני 65 ומעלה מאשר בכלל האוכלוסייה.

ח"כ אביגדור ליברמן
אוליבייה פיטוסי

כך למשל, מדד ג'יני בקרב כלל האוכלוסייה ב-2016 היה 0.36, לעומת 0.37 בקרב זוגות שבהם לפחות אחד מבני הזוג קשיש. בקרב קשישים בודדים המדד היה גבוה אף יותר - 0.44. מקורות ההכנסה של קשישים הם עבודה, פנסיה, תמיכות למיניהן, הכנסות מנכסים וכדומה.

אלא שיש פערים עצומים בתוך הקבוצה הזאת הנובעים משלל סיבות. ראשית, הסדרים פנסיוניים עדיפים (פנסיות תקציביות ופנסיות מובטחות תשואה), לעומת אנשים שכלל לא חסכו לפנסיה (למשל, עצמאים). בין לבין יש כאלה שחסכו לפנסיה אך רק חלק קטן משכרם היה מבוטח לצורך פנסיה. הסבר שני הוא הוותק: מי שעבד כל חייו נהנה מפנסיה גדולה יותר מכאלה שעבדו תקופות קצרות; במקרה של עולים שהגיעו לישראל בגיל מבוגר מדובר בהבדל בולט אף יותר.

מה שהביא את ליברמן לעסוק בנושא הוא הבעיה הספציפית של עולי בריה"מ לשעבר, שהגיעו לישראל בגיל 40 ומעלה - ולא צברו מספיק שנות עבודה כדי לקבל פנסיה. רבים מהעולים שהגיעו לכאן החל בתחילת שנות ה-90 יצאו לפנסיה בשנים האחרונות וייצאו בשנים הקרובות - ונתקלים בבעיה קשה: הפנסיה שלהם נמוכה מאוד ומקשה עליהם להתקיים ממנה.

הם לא לבד. יש רבים אחרים נטולי פנסיה - עצמאים, שכירים שעבדו במקומות לא מסודרים. יש גם כאלה שקיבלו בפרישתם מענק חד-פעמי במקום קצבה וצריכים לנהל אותו לאורך תקופת הפנסיה. איך מנהלים מענק כזה כשלא יודעים כמה שנים עומדות בפניך וכמה מהן יהיו שנים בריאות?

עניים מהממוצע ב-OECD

רק ל-38% מהנשים יש הכנסות מפנסיה

על פי דו"ח של משרד האוצר, רק ל-42% מהמבוגרים (נשים מגיל 62 ומעלה וגברים מגיל 65 ומעלה) יש הכנסות מפנסיה. אצל נשים הבעיה חמורה יותר: רק ל-38% מהנשים בגיל 62 ויותר יש הכנסות מפנסיה, לעומת 49% מקרב הגברים בגיל 65 ומעלה. הפנסיה של הגברים כמובן גבוהה יותר - 7,460 שקל בממוצע ב-2016, לעומת פנסיה ממוצעת של 5,476 שקל בקרב הנשים.

עד כמה שהנתונים נשמעים נמוכים, המצב נמצא בהליכי שיפור. לפני 15 שנה שיעור הקשישים שקיבלו פנסיה חודשית היה נמוך משמעותית, הן אצל הגברים (44%) והן אצל הנשים (28%). השיפור נובע משלל שינויים שחלו בשוק העבודה ובהם העלייה בשיעור ההשתתפות בגילים המבוגרים, חוק פנסיית חובה והגברת המודעות לחיסכון פנסיוני. זוהי בהחלט התקדמות, אך עדיין מדובר בנתונים מטרידים שמהווים בעיה חברתית וכלכלית, ובמקרים רבים גם אתגרים משפחתיים פרטיים.

הממשלה הבאה תתמודד עם הרבה דילמות, ובעיקר בשאלה מהיכן לקצץ. ואולם כבר כעת מונחות על שולחנה לפחות שתי הצעות להגדלות תקציב: הראשונה של שר האוצר, משה כחלון, לסבסוד עלות מעונות היום (לילדים עד גיל 3) - הוצאה שמכבידה מאוד על הורים צעירים, ופתרונה ישפר מאוד את מצבם; והשנייה של ליברמן, המבקש להגדיל את קצבאות הזקנה ל-70% משכר המינימום.

הסעיפים האלה נוגעים לשנות החיים הראשונות ולשנות החיים האחרונות שלנו. השנה התקציבית הלחוצה הצפויה לממשלה הבאה תיאלץ אותה לקבוע סדרי עדיפויות. מה חשוב יותר - להקל על הורים צעירים לממן את מעונות היום לילדים קטנים, או להקל על הורים צעירים לסייע להוריהם להזדקן בכבוד?

שיעורי הילודה הגבוהים והזדקנות האוכלוסייה יהפכו את הדילמה הזאת לאחת המרכזיות בעשורים הקרובים - ולא רק לממשלות, אלא גם לתא המשפחתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר