בריחת מוחות עדיפה על ניוון מוחות - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בריחת מוחות עדיפה על ניוון מוחות

במקרה שבו המדינה לא מעמידה לרשות האוניברסיטאות את המשאבים לקליטת חוקרים ישראלים, יש לברך על הצלחתם בחו"ל ■ השאלה שצריכה להטריד אותנו אינה אם יש יותר מדי חוקרים ישראלים בארה"ב, אלא אם יש מספיק חוקרים באוניברסיטאות בישראל

4תגובות
אוניברסיטת קולומביה. מספר החוקרים בחו"ל מעיד על תרומת ישראל למחקר
Bloomberg

"האוניברסיטה הכי גדולה בישראל - נמצאת בארה"ב", קבעה באחרונה הכותרת הראשית של TheMarker. בכתבה צוין כי ישראל מייצאת חוקרים לארה"ב יותר מכל מדינה אחרת, ביחס לגודלה. עוד נכתב, כי 1,750 החוקרים הישראלים המועסקים באוניברסיטאות בארה"ב שקולים לכשליש המרצים המלמדים וחוקרים באוניברסיטאות בישראל.

הכתבה נוטעת את הרושם ששיעור ההשתתפות של חוקרים ישראלים באקדמיה האמריקאית הוא בבחינת כשל. האומנם?

העובדה ש-1,750 ישראלים מלמדים וחוקרים באוניברסיטאות בארה"ב אינה אומרת לכשעצמה דבר. מספר זה, או אפילו קטן ממנו, צריך היה להדאיג אם האוניברסיטאות בישראל היו מציעות משרות לחלק הארי של החוקרים הישראלים הנמצאים בחו"ל ומבטיחות להם תשתיות מחקר נאותות, ואלה היו דוחים את ההצעות. אין זה המצב.

יצוא חוקרים

לאוניברסיטאות בישראל יש משאבים שמאפשרים לקלוט רק מיעוט מקרב החוקרים הישראלים ששוהים בארה"ב. בתשע"א־תשע"ד, שבהן נעשה מאמץ חריג לבלום את הידלדלות הסגל באוניברסיטאות, גויסו כ-900 חברי סגל חדשים. יותר ממחציתם חזרו מחו"ל. במלים אחרות, בתקופה האמורה כל אוניברסיטה החזירה בממוצע 18 חוקרים בשנה. אם כן, בתנאים הנוכחיים לרוב החוקרים הישראלים השוהים בארה"ב אין אפשרות להיקלט באוניברסיטאות בישראל.

אין להתפלא על כך שיש ביניהם הבוחרים את השהות בחו"ל על פני התסכול הכרוך בהיעדר אפשרות לממש את המאוויים האקדמיים שלהם בישראל. אם המדינה אינה מעמידה לרשות האוניברסיטאות את המשאבים לקליטת חוקרים ישראלים, יש לברך על הצלחתם בקידום מחקרם במוסדות בחו"ל. אם זו אכן "בריחת מוחות", היא בוודאי עדיפה על ניוון מוחות.

יש שיטענו שהשקעות המדינה בהשכלה הגבוהה מוכתבות על ידי אילוצי התקציב, ובהינתן סדרי העדיפות הלאומיים, אין לצפות לגידול משמעותי בהשקעות אלה. אם כך, אפשר שהאוניברסיטאות בישראל מבזבזות משאבים יקרים בהכשרת חוקרים עודפים? מסקנה כזאת תעיד על ראייה צרה ומצמצמת של ייעוד האקדמיה.

האקדמיה אינה עסק, ואין לבחון אותה רק במבחנים כלכליים קצרי טווח. בראייה לטווח רחוק יותר אפשר לראות את שהיית החוקרים הישראלים בחו"ל כהמשך הכשרה או השבחה במרכזי מחקר מובילים. בהיווצר תנאים מתאימים, אפשר יהיה להחזיר את חלקם לישראל. ואולם חשוב מכך, העשייה המדעית נעשית כיום בהקשר בינלאומי והפיתוח המדעי נשען על אינטראקציות בינלאומיות מורכבות. יש באלה גם הרבה תחרות וזו מתקיימת בזירה העולמית. לפיכך, העובדה שחוקרים ישראלים מבוקשים במרכזי מחקר משמעותיים בחו"ל אינה צריכה להיחשב בעיה, אלא עדות לגודל תרומתה של ישראל להתפתחות המחקר בעולם ולהישגי האוניברסיטאות בישראל בהכשרת מדענים מצטיינים.

השאלה שצריכה להטריד אותנו אינה אם יש יותר מדי חוקרים ישראלים באוניברסיטאות בארה"ב. צריך לעסוק במקום זאת בשאלה אם יש מספיק חוקרים באוניברסיטאות בישראל. ויש שאלה נוספת שמקומה נפקד מהדיון על "בריחת המוחות". תופעה זו יכולה להימדד במספרים, כפי שנעשה במאמר שהניע כתיבת רשימה זו. אך בריחת מוחות צריכה להימדד גם במונחי איכות.

האם בחירת מדענים ישראלים להעתיק את פעילותם ואת מחקרם לחו"ל נובעת כולה, או אפילו חלקה, מדלות תשתיות המחקר שהמדינה מעמידה לרשות חוקריה? האם האקדמיה הישראלית מאבדת דווקא את הטובים יותר מבין מדעניה, אלה שסיכוייהם גבוהים יותר להתחרות בהצלחה על משרות בטובים שבמוסדות המחקר בחו"ל?

הכותב הוא פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר