באמת אכפת לכם מחינוך הילדים? זה מה שצריך לעשות - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

באמת אכפת לכם מחינוך הילדים? זה מה שצריך לעשות

ההשוואות הבינלאומיות המביכות אינן משאירות מקום לספק: מערכת החינוך הישראלית נמצאת במצב חירום ■ למרות זאת, אף אחד לא מדבר עליה במערכת הבחירות הנוכחית ■ במקום רעש תקשורתי, שר החינוך הבא חייב להפשיל שרוולים ולעשות סדר בתקציב העתק שהוא מקבל ■ המצע שלי למהפכה במערכת החינוך

16תגובות
תלמידים בבית ספר תיכון
מיכל פתאל

עם תקציב שנתי של יותר מ-60 מיליארד שקל ואחריות על יותר מ-2 מיליון תלמידים וכ-170 אלף מורים - משרד החינוך ממתין לשר רציני שיציל את המצב. למרות זאת, אף לא אחת מהמפלגות מדברת על חינוך במערכת הבחירות, אפילו לא מפלגתו של שר החינוך נפתלי בנט. רק פוליטיקאים בודדים הצהירו כי הם מעוניינים בתפקיד, והיחיד שהציג תוכנית משמעותית בתחום החינוך במצע שלו הוא שר האוצר משה כחלון. אז מה עושים? הנה כמה הצעות:

המצע שלי - ליאור דטל - דלג

1. להכריז על מצב חירום

בבתי הספר אין מאושפזים במסדרונות, אין תורים ארוכים לניתוחים ואף אחד לא מת מזיהומים, ולכן קשה לזהות שמערכת החינוך נמצאת במשבר עמוק ומורכב. דו"חות OECD מהשנים האחרונות מדגישים את הנזקים שנגרמים לכלכלת ישראל בגלל מצב החינוך, ואת חוסר הרלוונטיות שלה למציאות במאה ה-21.

המערכת מתמודדת עם מחסור חמור במורים ובמנהלים, עם פערי ענק בין התלמידים ועם הישגים נמוכים. היא לא מצליחה להעניק לחלק גדול מהתלמידים כלים שיאפשרו להם להשתלב באופן ראוי בחברה לאחר הלימודים, לא מצליחה לצמצם פערים חברתיים - ואף מעמיקה אותם.

ואולם לא הכל רקוב במערכת, ועדיין אפשר להציל את המצב. יש בה מורים מוצלחים ויוזמות חינוכיות שצריך לעודד ולטפח. לצורך כך יש צורך להכריז על הצבת החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי, ועל הפניית משאבים משמעותיים וחיזוק מעמדם של בתי הספר, המורים והמנהלים, תוך התגייסות של הממשלה כולה, ושל מי שיעמוד בראשה, למשימה.

1

2. להעביר את הסמכות לאנשים שמבינים בחינוך

על המועמדים לתפקיד שר החינוך להבטיח כבר בתקופת הבחירות, שברגע שבו ייבחרו לתפקיד הם יפעלו כדי להעביר חלק משמעותי מהסמכות שלהם - ובפרק זמן קצר - למועצה בלתי־תלויה של אנשים שמבינים בחינוך. המועצה הזאת תפעל לקדם את המערכת, ללא קשר לזהות השר.

בשנים האחרונות נהפך המשרד למעין פרס ניחומים לפוליטיקאים, שנמשכים אליו בגלל תקציבו הענק, העניין שהוא תופס בציבור והיכולת להיטיב עם קהל המצביעים שלהם. הם הצליחו לייצר כותרות בעיתונים, אבל הציגו ביצועים בינוניים והתחלפו בלי להשאיר חותם של ממש.

המועצה תהיה אחראית על קביעת יעדי מערכת החינוך לשנים הבאות ועל ניתוב התקציבים הפנויים לצורך קידומה, ותייעץ לשר החינוך בתחומים משמעותיים. הצורך בהקמת מועצה לאומית לחינוך עלה גם בדו"ח ועדת דברת מ-2005. ב-2014 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הקמתה על פי הצעת שר החינוך לשעבר שי פירון - אך הרעיון לא קודם מאז.

3. לבטל את המבחנים ושיעורי הבית

ישראל מגדירה את עצמה כאומת הסטארט־אפ, ואין סיבה לכך שמערכת החינוך שלה תישאר מאחור. במדינות רבות בוחנים לעומק את הרלוונטיות של מערכת החינוך למאה ה-21 ומחפשים פתרונות, אך במערכת החינוך הישראלית משדרים עסקים כרגיל, עם אותן המחברות ותוכניות הלימודים הישנות. כך מבזבזת מדינת ישראל מאות מיליוני שקלים על שעות לימוד לא יעילות, שגורמות לסבל לתלמידים, ולא תורמות לשיפור בהישגים.

הפער הזה מצמיח הרבה יוזמות עצמאיות בשטח בקרב מורים, מנהלים וחברות הפועלים במערכת, אך גם שולח הורים רבים לחפש פתרונות מחוץ למערכת הציבורית. על משרד החינוך לעדכן את תוכניות הלימודים ואת שיטת הלימודים, לבחון מחדש את עומס המבחנים ושיעורי הבית ולשנות את אופן ההכשרה של המורים.

בגרות במתמטיקה ברמת גן
אילן אסייג

את הצעד הראשון אפשר לעשות כבר ביום שלאחר הבחירות, על ידי צמצום שעות ההוראה ותוכניות הלימודים, והעמקה בשאר התכנים. סדר היום של התלמידים עמוס מאוד כבר מכיתה א׳, וכשהם חוזרים הביתה הם צריכים ללמוד שוב ולהכין שיעורי בית. העומס שמוטל על התלמידים מאלץ את המורים ללמד אותם באופן שטחי ורדוד, ויוצר בקרב התלמידים תחושות של רתיעה מהלימודים. צריך לצמצם באופן משמעותי את תוכניות הלימודים ולהוציא מתוכן דברים שניתן ללמוד בהמשך, או לא ללמוד כלל. כך המורים יוכלו לשלב שיטות הוראה חוויתיות יותר ולהכין מערכי שיעור מעניינים יותר. את שיעורי הבית יש לבטל כמעט לחלוטין, מסיבות דומות, ולהסתפק במשימות העשרה מדי פעם. לאחר מכן יש להפחית את עומס המבחנים בבתי הספר.

התלמידים בישראל לומדים הרבה יותר שעות מהמקובל במדינות המפותחות - ואפילו יותר שעות מבמדינות שמובילות במבחנים הבינלאומיים, כמו פינלנד (כ-3,900 שעות בבתי הספר היסודיים, לעומת 5,755 שעות בישראל). אפילו בדרום קוריאה, שמערכת החינוך שלה נחשבת קשוחה ועמוסה, לומדים פחות מאשר בישראל. למרות זאת, ההישגים של תלמידי ישראל נמוכים במיוחד. יש צורך בשינוי משמעותי של מספר שעות הלימוד ושל התוכן הנלמד.

4. לבטל את המיצ"ב

מערכת החינוך סוערת בחודשים האחרונים סביב מבחני המיצ״ב - שלבסוף ייערכו, אך תוצאותיהם לא יפורסמו במלואן. התנגדות המורים, המנהלים, ההורים, מומחי החינוך והרשויות המקומיות למבחנים לא הותירה מקום לספק. למרות זאת, משרד החינוך החליט בשלב זה להמשיך לקיים את המבחן, אך לא לפרסם את תוצאותיו באופן מפורט.

במצב שבו התלמידים מתכוננים בלחץ למבחן שאת תוצאותיו איש לא יידע, עדיף כבר לבטל לחלוטין את מבחני המיצ״ב ולקיים במקומם מבחן מדגמי בכמה תחומים משתנים, אחת לכמה שנים. כך גם יופחת הלחץ על המורים והתלמידים, ויישאר יותר זמן פנוי ללימודים ולחינוך.

גם למשרד החינוך ברור שכך אי־אפשר להמשיך, ולכן הודיע המשרד על הקמת ועדה שתשנה את מתכונת מבחני ההערכה בבתי הספר. אם זה אכן המצב, נדמה שהמבחנים שייערכו השבוע מיותרים.

שכר המורים הממוצע

5. ביטול הפערים

מערכת החינוך הישראלית ניצבת כבר שנים רבות הרחק מאחורי מדינות המערב במדדים כמו צפיפות בכיתות, אך היא מחזיקה בתואר אחד מפוקפק במיוחד, אותו היא חולקת עם מדינות לא מפותחות - היא שיאנית OECD בפערי ההישגים בין התלמידים במבחני פיז"ה.

במבחני פירלס הבינלאומיים בהבנת הנקרא, מצבה גרוע יותר מאשר מדינות כמו אזרביג'אן, גיאורגיה, ארגנטינה וצ'ילה. זאת, בלי להביא בחשבון את ההישגים בציבור החרדי, שלא נבדקים במבחנים הבינלאומיים. לפערים בסדר גודל כזה אין הסבר מתקבל הדעת, במיוחד כשמשווים אותם לאלה שרואים במדינות מתפתחות. אי־אפשר להאשים אף אחד בגודל הפערים פרט למשרד החינוך - שלא חותר מספיק לצמצומם.

מאז המחאה החברתית, פוליטיקאים רבים מדברים על צמצום פערים בחינוך, אך הם לא עשו שום דבר משמעותי בנדון, ולכן על המעוניינים בתיק לספק תוכניות משמעותיות ומגובות בנתונים, ולא לחזור על סיסמאות העבר. כדי לצמצם את הפערים יש להתמקד בתלמידים חרדים, ולהשקיע במיוחד בתלמידים הערבים ובבתי הספר ביישובים המוחלשים; לדאוג להכשרה מיוחדת של המורים בהם, וכן לסבסוד שיעורי העשרה, סבסוד סיוע פרטני לאחר הלימודים וללימודים בקבוצות קטנות.

אוכלוסייה נוספת שמשרד החינוך מזניח היא תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. בשנה האחרונה קידם משרד החינוך רפורמה שנויה במחלוקת בתחום, חרף התנגדות של הורים לתלמידים עם צרכים מיוחדים, שעדיין סובלים מהיעדר טיפול ומשאבים מספקים, שיאפשרו את שילובם במערכת החינוך. מטרת הרפורמה היתה לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בבתי ספר רגילים, אך היא לא סיפקה משאבים הולמים לשילובם באופן ראוי.

6. חלוקת התקציב מחדש

את הסעיף הקודם לא ניתן יהיה ליישם ללא שינוי מקצה לקצה באופן חלוקת משאבי משרד החינוך, שכיום מוקצים לתלמידים באופן מפלה ולא הוגן. על המועמדים לתפקיד להתכונן מראש לעימותים פוליטיים, מכיוון שכיום משרד החינוך מעביר את התקציבים הגבוהים ביותר לתלמידים הדתיים, ותקציבים נמוכים במיוחד לתלמידים ערבים.

המפתח לצמצום פערים הוא תקצוב דיפרנציאלי (העדפה מתקנת) אמיתית ובסכומים משמועתיים. כיום קיים מנגנון של העדפה תקציבית מתקנת רק בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים - וגם הוא לא פועל בשיעור מספק. בגני הילדים ובתיכונים אין כלל תקצוב של העדפה מתקנת.

נפתלי בנט בפתיחת שנת הלימודים
ששון תירם

יש להגדיל את תוספות התקציב בבתי הספר היסודיים שמיועדות להעדפה מתקנת, ולקיים מנגנון של תקצוב דיפרנציאלי משמעותי בשאר מערכת החינוך - כולל בגני הילדים ובבתי הספר התיכוניים. יש לפתוח מנגנון דומה גם בחינוך הלא פורמלי, וכך לספק לתלמידים חוגי העשרה איכותיים.

כדי לשפר את המערכת יהיה צורך להגדיל את תקציבה, אך לצד זאת יש לבחון לעומק את סדרי העדיפויות של המשרד, כדי לאתר תקציבים ממקורות פנימיים ולנתב אותם לצרכים החשובים יותר.

7. לקחת אחריות על הגיל הרך

מערכת החינוך לגיל הרך סובלת מהזנחה מתמשכת, מחסור במטפלות ותנאים נחותים. כ–20 מפקחים בלבד אחראים על כחצי מיליון ילדים בגיל 0-3, שזוכים מהממשלה לתקציב הנמוך ביותר ב-OECD - כ-20% מהתקציב הממוצע במדינות הארגון. זאת, אף שהחינוך לגיל הרך נחשב כבר שנים לשלב ההתפתחות הקריטי ביותר של הילדים.

הטיפול בגיל הרך דורש רפורמה מקיפה שתעשה בו סדר, ולשם כך חייבים להעביר את האחריות על הנושא מידי משרד הרווחה למשרד החינוך, האחראי על חינוך התלמידים. לאחר מכן יש לפעול לבנייה של מאות מעונות יום ציבוריים, לשפץ את המעונות הקיימים, ולדאוג לשיפור הכשרת הצוותים ולגיוס מטפלות נוספות ואיכותיות, תוך שיפור תנאי העסקתן.

זוהי תוכנית יקרה, שעלותה מיליארדי שקלים - אך לישראל אין את הפריווליגיה לא לטפל בנושא. עד כה, כחלון היה היחיד שהציג תוכנית מפורטת בתחום.

8. לפתח את זרם החינוך החרדי־ממלכתי

שר החינוך הבא יידרש להעניק תשומת לב מיוחדת לתלמידים במגזר החרדי, שהטיפול בהם הוזנח בקדנציה הקודמת. כ-20% מהתלמידים בישראל הם חרדים (כ-440 אלף), ורובם לומדים במסגרות פרטיות המזוהות עם ש"ס ויהדות התורה, המתוקצבות במיליארדי שקלים.

למרות זאת, למדינה אין מושג מהי רמת ההוראה בהם, מה לומדים בהם ובאילו ספרי לימוד, והפיקוח עליהם כמעט לא קיים. אפילו ההכשרה של המורים והמורות במסגרות החרדיות לא עומדת בתנאי משרד החינוך.

השקעה לאומית שנתית ממוצעת לתלמיד

הלחצים הפוליטיים שהופעלו על המשרד ממנהיגי הציבור החרדי מנעו ממנו מלטפל בסוגיה, אך כיום לא ניתן יותר להסתפק בהטלת האחריות על חינוך מאות אלפי תלמידים על המפלגות החרדיות ועל גופים פרטיים.

על משרד החינוך להסדיר באופן מיידי את החינוך החרדי - הגברת הפיקוח עליו, הסדרת הכשרת המורים ותנאי העבודה שלהם, מקצועות הלימוד הנבחנים, וחיוב להשתתף במבחני המיצ"ב (כל עוד הם מתקיימים) ובמבחנים הבינלאומיים.

אחד הפתרונות הקיימים הוא זרם החינוך החרדי־ממלכתי, שעמד בתנאי המשרד ופוקח על ידו. אך המשרד לא פעל כדי לקדם אותו, אף שיש ביקוש גבוה אליו מצד הורים חרדים.

9. מעמד המורים: לתקן את הסכמי השכר ולהנהיג שכר דיפרנציאלי

שכר המורים עלה בעשרות אחוזים בעשור האחרון, אך נותר נמוך בהשוואה לשאר עובדי המדינה ובהשוואה בינלאומית. הבעיה חמורה בקרב מורים מתחילים, שקופחו בכל הסכמי השכר פרט להסכם האחרון שנחתם מול ארגון המורים בתחילת שנת הלימודים, וקבע שכר התחלתי של 8,300 שקל.

אך סוגיית שכר המורים ראויה למחשבה עמוקה יותר. יש לדון בה ובגובה השכר הרצוי של המורים בדיון ציבורי רחב יותר, ולא רק בכל כמה שנים, כשמחדשים את הסכמי השכר עם ארגוני המורים. במקביל, יש להעלות את רף הקבלה למכללות להוראה.

עשור של תוספות שכר לא הפך את מקצוע ההוראה לאטרקטיבי יותר, ולא העלה את רמתם של המועמדים לתפקיד. יש לפעול כדי לשפר את שאר תנאי העבודה של המורים, כמו צמצום הצפיפות בכיתות, חידוש לימודי שפה ומתמטיקה בקבוצות קטנות, הקמת פינות עבודה, הקצאת מחשבים אישיים ומתן עצמאות רבה יותר.

בנוסף, יש לשנות את הסכמי השכר כדי ליצור שכר דיפרנציאלי, למרות התנגדות ארגוני המורים - כך שהמורים הטובים שבוחרים במשימות הקשות ביותר יקבלו שכר גבוה יותר. למשל, מורים שבוחרים ללמד ביישובים מרוחקים ובבתי ספר מוחלשים יקבלו שכר גבוה באופן משמעותי, וכך גם מורים לחינוך מיוחד ומורים איכותיים בעלי תואר במקצועות שבהם יש מחסור חמור. מורים למתמטיקה, אנגלית ומדעים יקבלו שכר גבוה הרבה יותר, כדי למשוך אותם למקצוע.

10. ביטול הבגרויות

מדי שנה מוציא משרד החינוך מאות מיליוני שקלים על קיום מערך הבגרויות המופרך. מיליארדי שקלים נוספים יורדים לטמיון על שעות הכנה ובחינה. השנה וחצי האחרונה של הלימודים בתיכון מוקדשת רק ללימודי הבגרות. בסופו של דבר מערך הבגרויות כבר לא רלוונטי ולא הוכיח את עצמו ככלי קבלה ללימודים (האוניברסיטאות דורשות את מבחן הפסיכומטרי כתנאי קבלה, וגם אותו צריך לבטל), והוא גם אחד הגורמים שמעמיקים את הפערים בין בתי הספר. הבגרויות מייצרות מבחני מיון וסלקציה בכניסה לבתי הספר האיכותיים ומפרנסות תעשיית ענק של שיעורים פרטיים, מכוני הכנה וספרי לימוד על חשבון ההורים.

למבחני הבגרות אין גם ערך אמיתי בשוק התעסוקה, ולכן יש לבטל אותם ולחשוב על מערך אחר של הסמכת בוגרי התיכון, שיכלול שניים־שלושה מבחנים בלבד, ולהחליף את שעות הלימוד הרבות המוקדשות ללימודים לבגרות בלימוד של המקצועות עצמם.

את הקבלה לאוניברסיטאות יש להנגיש לכלל הציבור, ולא להציב עוד מכשולים כמו הבגרויות והפסיכומטרי. ניתן לבחון את הידע של הסטודנטים והיכולות שלהם להצליח באקדמיה על פי הישגיהם בשנתיים הראשונות ללימודי התואר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר