"ההורים חייבים להתעורר, המעונות קורסים. בשנה הראשונה עדיף להשאיר את התינוק בבית" - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ההורים חייבים להתעורר, המעונות קורסים. בשנה הראשונה עדיף להשאיר את התינוק בבית"

שכר נמוך, השכלה מינימלית, היעדר הכשרה מספקת ותחלופה גבוהה - כך נראה הענף החינוכי האחראי על טיפול בילדים בגילי 3-0 בישראל ■ "ההורים חייבים להתעורר: רוב המטפלות במעונות היום כלל לא הוכשרו לתפקיד"

56תגובות
מעון יום של ויצו
אייל טואג

(פורסם במקור במארס 2019) המחסור העצום במטפלות לגיל הרך והעדר הביקוש לעבודה בתחום, גורם למפעילי מעונות היום המפוקחים על ידי משרד הרווחה להעסיק מטפלות שלא עמדו בתנאי הסף — הנמוכים גם כך — ולעתים אף כאלה ללא הסמכה כלל. כך עולה משיחות עם גורמים במערכת החינוך לגיל הרך. עוד עולה כי יותר ממחצית מאנשי הצוות במעונות לא הוסמכו לתפקיד, וכי בעקבות מצוקת כוח האדם, בין העובדות גם מטפלת שנכשלו במבחני ההסמכה.

במשרד הרווחה, האחראי על פיקוח והכשרת צוותי מעונות היום המיועדים לגילי 0-3, טוענים מנגד כי רוב אנשי הצוות הוסמכו, וכי הם פועלים לשיפור ההכשרה. המשרד לא נענה לבקשת TheMarker להעביר את שיעור המטפלות שהתקבלו לעבודה ללא שעמדו בתנאי הסף, וייתכן שאף אינו אוסף נתונים אלה.

בישראל מועסקות כ–20 אלף מטפלות במעונות היום המפוקחים — בשכר נמוך ובצפיפות גבוהה. דרישות הקבלה לתפקיד נמוכות במיוחד. זה המקצוע הטיפולי היחיד הקשור לילדים שלא נדרשת אפילו תעודת בגרות כדי לעבוד בו. בעוד שגננת לגילי 3 ומעלה צריכה לסיים תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, להוציא תעודת הוראה ולבצע תקופת סטאז׳ — דרישות משרד הרווחה עבור מטפלות מסתכמות ב-12 שנות לימוד ובהסמכה מקצועית (לימודי תעודה). בפועל, מועסקות מטפלות גם מבלי שעמדו בדרישות אלה.

המשרד מתיר למפעלי המעונות להסמיך את הצוות במהלך השנה הראשונה לתפקיד, אך בגלל תחלופה מהירה, חלקו הגדול עוזב עוד לפני שהוסמך לתפקיד. המשרד מציע גם מסלול הסמכה מקצועית מקיף יותר למטפלות, עוד לפני הכניסה לתפקיד, אך רק מעטות בוחרות בו.

חינוך בישראל

"יותר מ–60% מהמטפלות עוזבות אחרי שלושה חודשים בתפקיד. רובן לא מספיקות אפילו להשתתף בשיעור הראשון של קורס ההסמכה", אומר מפעיל מעון ל–TheMarker. "משרד הרווחה מחייב את המטפלות לעבור קורס הכשרה, אבל אני לא יכולה להכריח את המטפלות לעשות אותו. המטפלות הן ברובן נשים קשות יום. הן מקבלות שכר מינימום, ואין להן תמריץ לבצע את ההכשרה על חשבון זמנן הפנוי, אחרי יום עבודה. תוספת השכר שתינתן להן לאחר ההכשרה היא שולית". הוא מוסיף.

מה קורה אם מישהי עוברת את הקורס אבל נכשלת בבחינה?

"רוב הסיכויים שמי שתיכשל תמשיך לעבוד בתפקיד".

נכשלים בבחינות ההסמכה וממשיכים לטפל בילדים?

"מה הפתרון? אם נפטר אותה לא יהיה מי שיטפל בילדים".

כמה שנות לימוד דרושות כדי להתקבל לעבודה במעונות היום?

"משרד הרווחה דורש 12 שנות לימוד, אבל אנחנו מקבלים גם עם פחות. פשוט אין לנו ברירה".

מעון יום בתל אביב - ארכיון
אייל טואג

משתכרות מעט אחראיות על הרבה

בשנים האחרונות מתחדדת ההבנה כי החינוך והטיפול בילדים בגילי 0–3 הוא החשוב ביותר להתפתחותם התקינה, הלימודית והחברתית, של ילדים. ואמנם, ישראל משקיעה את הסכומים הנמוכים ביותר בבני הגיל הרך בהשוואה לחינוך בגילים המאוחרים יותר — וסכומים נמוכים בהרבה בהשוואה להשקעה בגילים אלה במדינות המפותחות.

בעוד שבמעונות של משרד הרווחה יש לפחות תנאי סף ומסלולי הכשרה, במעונות הפרטיים כל אחד יכול לטפל בילדים ואין דרישות קבלה. האגף למעונות יום במשרד הרווחה מפקח רק על המסגרות המופעלות על ידי כ–450 ארגונים, בהם ויצו ונעמת. באוקטובר האחרון אושר בכנסת חוק הפיקוח על מעונות היום שיחיל פיקוח ציבורי גם על המעונות הפרטיים, אך הוא ייושם במלואו רק בעוד שבע שנים.

שכר המטפלות במעונות המפוקחים גבוה מעט משכר המינימום. כל אחת מהן מופקדת בממוצע על שישה ילדים — ובגילים המבוגרים יותר, על עד 11 ילדים. לשם השוואה, היחס המקובל במדינות המערב הוא ארבעה ילדים בלבד לכל מטפלת. בשנה שעברה הובילו מפעילי מעונות היום המפוקחים מאבק ציבורי בדרישה לשפר את התקן שקובע יחס בין מטפלות לתינוקות, ולהעלות את השכר בענף, שהסתיים לאחר שהשביתו את מעונות היום. בעקבות המאבק, בשבועות הקרובים תתכנס ועדה מיוחדת שתדון במשבר בענף ותציע פתרונות לממשלה הבאה.

סטמפה כנס Y WORRIES

"ממשלת ישראל חייבת להתעורר ולהבין שמערכת החינוך לגיל הרך בישראל קורסת, ושזאת מערכת החינוך החשובה ביותר להתפתחות הילד", אומרת גליה וולוך, יו"ר נעמת וממובילות מאבק מפעילי המעונות. "הממשלה הבאה תידרש לטפל במערך החינוך לגיל הרך באופן יסודי".

איך אפשר לבחור בעובדים ללא הסמכה לתפקיד כל כך רגיש?

וולוך: "הצוות המקצועי והוותיק במעון יודע לעשות הערכה נכונה ולבחור באנשים המתאימים לעבודה. כשמטפלת מתקבלת לעבודה היא זוכה לליווי צמוד של מטפלת ותיקה ומוסמכת, ואז מחייבים אותה לצאת להכשרה מסודרת לפי דרישות משרד הרווחה. בכל מעון יש מנהלת אקדמית שמלווה, מדריכה ומפקחת על המדריכות, וכן מדריכה פדגוגית שמלווה אותן.

"הבעיה היא, שמצוקת כוח האדם הגדולה, השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים — לא מזמנים הרבה עובדות חדשות לתחום. מדי שנה פורשות נשים לגמלאות, או בגלל שחיקה ועייפות. כמו כן, יש תחלופה גדולה מאוד של כוח אדם שלא מאפשרת לחלק מהמטפלות להגיע לשלב ההכשרה. אנחנו מתמודדים עם מצוקה של מחסור בעובדות, שרק מגבירה את העומס והשחיקה של העובדות הקיימות. לא סתם אנחנו אומרות שזה ענף בקריסה".

נורית טננבוים, מנהלת רשת הגיל הרך בנעמת מוסיפה: "ההכשרה צריכה להיות מותאמת למטפלות. אי אפשר לדרוש הכשרה של 340 שעות בשעות הערב והלילה, אחרי יום עבודה קשה. כדי לעודד הכשרה צריך לבצע אותה בשעות היום על חשבון שעות העבודה — ואז יהיה קל יותר להוציא מטפלות להכשרה. הכל מתחיל בזה שהעבודה צריכה להיות יותר משתלמת, נעימה ומזמינה, ואז הביקוש יעלה".

איך אפשר לשפר את המצב?

וולוך: "העלאת השכר ושיפור תנאי העבודה, לצד שיפור התקן שקובע את היחס שבין המטפלות לילדים. אז יגיעו יותר נשים לתחום ויהיה אפשר להעלות את רף הכניסה ולדאוג להכשרות מסודרות".

"חום ואהבה זה לא מספיק"

לדברי ד"ר אורית דרור, ראש החוג לגיל הרך במכללת אורנים, "ההורים חייבים להתעורר. הם חושבים שמצלמות במסגרות החינוך לגיל הרך יצילו אותם, אבל זה רק מס שפתיים", היא אומרת. "הם חייבים להבין שמי שמטפלת בילד שלהם כל כך הרבה שעות ביום במשך שלוש שנים, חייבת להיות מחנכת מקצועית — כי כל יום בתקופה הזאת הוא קריטי. אני מתפלאת שהציבור לא מודע לזה ולא דורש ממקבלי ההחלטות שידאגו להכשרה מתאימה לאנשים שמטפלים בילדים שלהם".

לטענת דרור, הפעילה גם בקבוצת חינוך מלידה של ארגון אנו, הפועל לשיפור החינוך בגיל הרך, והשותפה לייסוד תוכנית ההכשרה למטפלות הפועלת במכללה, "כששואלים הורים למה הם מצפים מהמסגרות לגיל הרך, הם יגידו: חום ואהבה, ניקיון ותזונה. אבל התפישה הזאת חייבת להשתנות. אנחנו יודעים שבשנים האלה התינוק צריך אדם שיעזור לו לממש את הפוטנציאל שלו. זאת עבודה חינוכית בדיוק כמו בכל גיל אחר — ויש דברים שצריך להבין וללמוד. אם הדברים האלה לא קורים, אז מתרחשים תהליכים שליליים, שיכולים ליצור נזקים ועיכובים התפתחותיים שיהיה הרבה יותר קשה לתקן בשלבים מאוחרים יותר".

מעון יום של ויצו
אייל טואג

לדברי דרור, "ילד שנמצא במעון מגיל 4 חודשים, כל יום עד אחר הצהריים, עם קבוצה גדולה של תינוקות — גם אם המטפלות מצליחות להאכיל אותו, לנקות אותו, ולהשכיב אותו לישון, יש עדיין סיכוי שהוא יהיה במצב של סטרס. על המטפלת להית פנויה וזמינה רגשית ופיזית לכל אחד מהילדים, להיות ערה ולהבין את האיתותים הקטנים ולהגיב אליהם — להרגיע, לעודד, לשוחח, ליצור גירויים מעוררי סקרנות. לשם כל אלה המחנכת צריכה לקבל הדרכה".

אבל זה המצב כבר שנים רבות.

דרור: "ואולי לא בכדי מדינת ישראל עשירה בילדים שנחשבים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ועם בעיות ויסות. כדאי לבחון את הקשר בין מצב החינוך בגיל הרך בישראל לבין מצבם והישגיהם של ילדים בגילים מאוחרים יותר. ייתכן שרמת התוקפנות וההישגים הלימודיים, קשורים למצב המסגרות לגילי לידה עד שלוש. המדינה משקיעה תקציבים גבוהים מאוד בבתי הספר, אם היתה משקיעים יותר בגיל הרך ניתן היה לחסוך תקציבים גבוהים הרבה יותר בגילים המאוחרים יותר".

ומה לגבי הורים שבוחרים במסגרות פרטיות ויקרות?

"חלקם שולחים את הילדים למסגרות האלה כי יש מחסור במסגרות מפוקחות, שבהן מקבלים השתתפות בתשלום למעון. התנאים יהיו יותר טובים כנראה, אבל זה לא אומר שהסגל מוכשר יותר. ההורים שיכולים להרשות את זה לעצמם צודקים, אבל ההשלכות על החברה שליליות. ישראל היא אחת המדינות עם הפערים החברתיים הגדלים ביותר, והתופעה הזאת מזיקה".

יכול להיות שעדיף להשאיר את הילדים בבית?

"יכול להיות. במצב הקיים, ייתכן שהדבר הנכון ביותר הוא להישאר בבית — אבל רק בתנאי שהבית באמת יכול לטפח ולתמוך בהתפתחות של הילד. גם אם הילד הולך למסגרות הטובות ביותר, עדיין עדיף שהשנה הראשונה תהיה בבית, במידה שיש פניות רגשית לתמוך בהתפחות הילד".

לדברי דרור, על המדינה להתחיל קודם כל בשיפור ההכשרה של המטפלות בגיל הרך — שיביא בתורו לשיפור בתנאי העבודה. "כיום, כל מי שמעניק טיפול לאדם אחר עובר הכשרה מתאימה. קשה לחשוב על כך שמטפלת־מחנכת, בשנים הכי קריטיות לילדים רכים, לא מקבלת שום הסמכה. למטפלת כזאת יש סיכוי נמוך יותר לטפח את הילד ובכלל לשרוד בתפקיד. אפשר לחיות במקצוע הזה תקופה מסוימת על חום ואהבה לילדים, אבל לא בתנאי העבודה שלהן".

לטענת דרור, "הנושא הקריטי ביותר בתחום הגיל הרך הוא ההכשרה של אנשי הצוות והליווי שניתן להן תוך כדי העבודה. אני שואפת למצב שבו המטפלות יהיו מחנכות ולא רק מטפלות, שתהיה לעבודה שלהן משמעות, שליחות וחזון — כמו שיש לכל איש חינוך".

טלי יריב משעל
ללא קרדיט

אבל גם לאחר הכשרה או תואר אקדמי הן יתמודדו עם שכר נמוך ותנאי עבודה קשים.

"צריך להתחיל לשבור את המעגל הזה. כיום מגיעות לתפקיד גם מטפלות ללא מיון, הכשרה והדרכה. הן סובלות מדימוי מקצועי נמוך, והרבה פעמים הן שק חבטות — עובדות בתנאים קשים ובשכר נמוך. יש מקצועות במשק שנחשבים למבוקשים, למרות שהשכר בהם נמוך, למשל פיזיותרפיה או ריפוי ועיסוק, כי אנשים מוצאים בהם משמעות ויש להם יוקרה. מי שרוצים להעניק טיפול לילדים לא מונעים רק על ידי כסף. זה פקטור אבל לא היחיד. כאשר האיכות המקצועית תשתפר, המדינה תיאלץ גם לשפר את השכר".

דרור מציעה להכשיר את המטפלות במעונות היום במסגרת המכללות האקדמיות לחינוך. בשלב ראשון, לדבריה, יש להעניק להן הכשרה מקצועית קדם־אקדמית, שתימשך כשנתיים, ובהמשך להציע מסלול קידום לתואר ראשון.

ד״ר טלי יריב־משעל, מנכ"לית קרן ברכה הפועלת לקידום החינוך בגיל הרך ומממנת את תוכנית ההכשרה במכללת אורנים, מוסיפה: "החינוך בגיל הרך משמעותי לא רק לשגשוג של הפעוטות אלא גם למוביליות חברתית. כשני שלישים מהפעוטות בישראל מבלים את רוב שעות היום שלהם במעונות. אלה השעות הקריטיות להתפחותם, והאנשים שסביבם הם האנשים החשובים בהתפתחות שלהם. כיום טיפול בפעוטות נחשב לעיסוק של נשים — שלכאורה אין להן משהו אחר לעשות. אנחנו צריכים לעבור לתפישה של מקצוע שמהותו טיפול, טיפוח וחינוך ילדים בגיל הרך. זה מקצוע שדורש התפתחות מקצועית ולימוד".

לדבריה, "ההזנחה של החינוך בגיל הרך היא בכייה לדורות. אנחנו חייבים לייצר סטנדרטיזציה של מקצוע הטיפול, לקבוע תנאי סף להתפתחות מקצועית של מטפלות ולדאוג לכך שכל תינוק יקבל את מירב תשומת הלב והטיפוח האפשריים".

״כל שקל שהמדינה תשקיע בגיל הרך יחזור אליה פי עשרה בהמשך"

מעון יום של ויצו
אייל טואג

״הורים שמשאירים את ילדיהם במעונות או במשפחתונים עם מטפלות שלא קיבלו הכשרה ראויה — ששמות את הילד בצד עד שיאספו אותו, מבלי להעניק לו את הגירויים שהוא זקוק להם — מצאו פתרון לתעסוקה שלהם, אבל הוא רע מאוד עבור הילד". כך אומר ל–TheMarker ד"ר מנואל כץ, רופא ילדים, מנהל המחלקה לאם ולילד במשרד הבריאות באזור הדרום, ונשיא עמותת גושן, הפועלת לקידום שלומם ורווחתם של ילדים תוך שיתוף פעולה בין כל הגופים האחראים על התפתחותם.

כץ שימש בעבר גם יו"ר איגוד רופאי הילדים ויו"ר החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה בישראל, והיה מזכ"ל האיגוד האירופי של רופאי הילדים.

"מחקרים מצאו שהגיל הקריטי ביותר להתפתחות המוח הוא עד גיל שנתיים", אומר כץ. "בשנתיים הראשונות מתפתחים במוח של התינוק מאות אלפי קשרים ניורוניים בכל שנייה. ההתפתחות הזאת קשורה לסביבה של התינוק, לחוויות שהוא רוכש ולאינטרקציות שיש לו לא מספיק לשים את הילד במקום מוגן, אלא צריך לתת לו כלים מתאימים להתפתחותו". לדבריו, השנתיים הראשונות הן חלון ההזדמנות להתפתחות תקינה, לאבחון מוקדם ולהתערבות במקרה שיש בעיה.

לדברי כץ, "על כל המעונות לדאוג להכשרה מתאימה של הצוות שלהם, ועל המדינה לדאוג לפיקוח ותנאים אחידים בכל מקום, תוך הפחתת היחס בין מספר הילדים לאנשי הצוות — כדי שיוכלו להעניק לכל ילד יחס אישי". הוא מדגיש כי יש לשים דגש מיוחד על הציבור הערבי והבדואי ועל החרדים — וכמובן על אוכלוסיות בסיכון, אבל לא רק עליהן.

״כל שקל שהמדינה תשקיע בהתערבות מוקדמת בגיל הרך יחזור אליה פי עשרה בהמשך. מדובר בחיסכון עצום״, הוא אומר. כץ מדגיש את חשיבות האינטגרציה של כלל הגורמים לשיפור הטיפול בגיל הרך בישראל "יש לבצע רפורמה מרכזית בטיפות חלב, לקדם הכשרתם של צוותים בנושא הורות ולחזק את הידע לצוותים הרפואיים, לאנשי סיעוד ולמקצועות הבריאות כמו התפתחות והתנהגות הילד. יש להכשיר אחיות ורופאים לאתר גורמי סיכון בתוך המשפחה ולהדריך הורים".

לצד זאת, מציע כץ לכלול בתוך ההתמחות של רופאי הילדים תקופת חובה בהכשרה במרכזים קהילתיית ובטיפות חלב, על מנת לשלב בהכשרתם את המציאות הקהילתית ואת משמעות הקשר שבין רפואה, חברה, חינוך ורווחה.

משרד הרווחה: "שיעור הנשירה נמוך, רוב המטפלות הוסמכו"; ארגוני המעונות: "ההכשרות מצומצמות"

במשרד הרווחה מכחישים את הטענות על כך שרוב נשות הצוות במעונות היום לגיל הרך לא מוכשרות לתפקיד, וטוענים כי בפועל שיעור הנשירה שלהן נמוך מהנטען. לפי המשרד, "90% מהצוות במעונות המפוקחים כיום הוכשר לתפקיד. אנו מיישמים תוכנית רב שנתית בעלות של 9 מיליון שקל להכשרה של מטפלות ברחבי הארץ״.

לדברי מיכל כרמל, האחראית על הטיפול בגיל הרך במשרד "אנו מודעים לכך שיש אתגר בגיוס מטפלות וביציבות שלהן בתפקיד, לכן אנחנו מכשירים אלפי מחנכות, ובעקבות ההכשרה שופרו גם תנאי עבודתן. ההכשרה איכותית מאוד ועודכנה לאחרונה. הסילבוס גובש בעבודה שוטפת מול נציגי האוניברסיטאות.

אמיר מדינה, ראש אגף מעונות יום במשרד הרווחה מוסיף כי כי "מעון חדש נפתח רק אחרי שיש בו מטפלת מוסמכת אחת ורק בתנאי שלמנהלת שלו יש תואר ראשון, ושהארגון המפעיל מתחייב להכשיר את שאר המטפלות תוך שנה ממועד העסקתן. אני לא מכיר תופעה של מטפלות שממשיכות לעבוד בתפקיד למרות שנכשלו במבחן ההסמכה".

לדבריו, "שיפור התנאי העבודה של המטפלות יעלה את הביקוש ויקטין את אחוז הנשירה.

קואליציית ארגוני מעונות היום המפוקחים מסרה בתגובה: "ההכשרות הממשלתיות מתאפיינות בהיקף מצומצם, אינן ממומנות באופן מלא, אינן מותאמות או מנוגשות לקהל היעד. לאור המצב, הארגונים נדרשים להשקיע משאבים רבים במימונן. גם אז, המציאות של תחלופה גדולה בשל תנאי העסקה ירודים מכתיבה ביצוע הכשרות תוך כדי עבודה ולא מאפשרת קיום הליך מלא. נדרשת הסדרה כוללת של נושא כוח האדם במעונות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר