קמפוסים לתינוקות ב–1,000 שקל בחודש: התוכנית של טרכטנברג להצלת החינוך לגיל הרך - חינוך - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קמפוסים לתינוקות ב–1,000 שקל בחודש: התוכנית של טרכטנברג להצלת החינוך לגיל הרך

מעונות היום לתינוקות ייהפכו לקמפוסים רב־תכליתיים; המטפלות ירכשו תואר ראשון ושכרן יעלה; וההורים יזכו להפחתה של 66% בעלויות — כך מציעה תוכנית שגובשה בטכניון בייעוץ פרופ' מנואל טרכטנברג ■ עלות התוכנית: כמעט 6 מיליארד שקל בשנה

2תגובות
גן ילדים
אילן אסייג

מעונות היום לתינוקות ייהפכו לקמפוסים רב־תכליתיים, שכר המטפלות יעלה, הן ירכשו תואר ראשון וייהפכו למחנכות לגיל הרך ועלות המעונות תופחת בשליש לכ–1,000 שקל לחודש בלבד — כך עולה מהצעת רפורמה מקיפה לטיפול בילדי הגיל הרך שגובשה בטכניון על ידי חוקרים בראשות חבר הכנסת לשעבר פרופ' מנואל טרכטנברג. עלות התוכנית מוערכת בתוספת תקציב של 5.7 מיליארד שקל בשנה כתוספת הדרגתית לבסיס תקציב המדינה בחמש השנים הקרובות, ובמסגרתה ייבנו גם מסגרות חדשות לגיל הרך, ויצומצם היחס בין מספר המטפלות לילדים.

התוכנית, שגובשה במוסד שמואל נאמן בטכניון, תוצג בקרוב למועצה לגיל הרך שהוקמה באחרונה במשרדי החינוך והרווחה, ולאחר הבחירות תוצג לשר החינוך הנכנס. התוכנית מותחת ביקורת קשה על המצב הקיים, שאותו מגדירים החוקרים "כישלון מערכתי של המדינה ובריחה מאחריות — הפוגעים בחינוך הילדים ובשוויון ההזדמנויות".

לפי התוכנית של הצוות, שכלל גם את החוקרים הדר זר־אביב, רון לייזר ואהוד עוזיאל, המעונות יוחלפו בהדרגה בקמפוסים שיספקו מענה כולל להורים ולילדים במחיר מופחת, ויכללו את כל השירותים הנחוצים לגיל הרך, כולל אבחונים, שירותי אחריות, חוגים והדרכת הורים.

השכר יוגדל — הנטל על ההורים יצומצם

עלות התוכנית אינה כוללת את הוצאות הבינוי, ועלותה גבוהה יותר מהתוכנית שהציג לפני כחודש שר האוצר משה כחלון להוזלת מחירי המעונות לגילי 1–3 ל–1,200 שקל בחודש, שמוערכת ב–4.2 מיליארד שקל בשנה (ללא הוצאות בינוי). התוכנית שגובשה בטכניון מקיפה ומפורטת יותר, ומספקת מענה גם לסוגיית איכות הצוותים במעונות.

בחמש השנים האחרונות תקציב משרד החינוך גדל ב–15 מיליארד שקל בלי ליישם רפורמות מקיפות בסדר גודל כזה, כך שלפי טרכטנברג ניתן ליישמה באופן הדרגתי ומחושב על פי סדר עדיפויות המופיע בדו"ח. טרכטנברג, שכיהן בעבר כיו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) במועצה הלהשכלה גבוהה (מל"ג) וכיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, אמר ל–TheMarker כי "בישראל 2019 אין בכלל שוויון הזדמנויות. זה מתחיל מהיום הראשון ומתקבע כשנכנסים לבתי הספר היסודיים. אם אנחנו רוצים חברה שפותחת שוויון הזדמנויות לכל — יש לטפל קודם כל בגיל הרך".

"מערכת כאוטית וחסרת היגיון תכנוני"

מחקרים רבים שבוצעו בשנים האחרונות קבעו כי ההשקעה בטיפול ובחינוך בגיל הרך היא החשובה ביותר להתפתחות הילד, אך ישראל משקיעה כיום את התקציבים הנמוכים ביותר בילדי הגיל הרך (עד גיל 3), מכל מדינות OECD, בפער משמעותי — רק 2,713 דולר במונחי שוויון כוח קנייה, לעומת ממוצע של 12,433 ב–OECD. זאת, בעוד פערי ההשקעה בגילי בתי הספר נמוכים יותר.

"הסביבה שבה גדל הפעוט ואיכות הגירויים שאליהם הוא נחשף בשנות חייו הראשונות הם בעלי השפעה קריטית על התפתחותו הקוגנטיבית והרגשית, באופן שמשליך על תפקודו על פני כל מחזור חייו", נכתב בדו"ח. "מלידה ועד גיל 3, אין גורם מרכזי כלשהו שלוקח אחריות כוללת, אלא יש מספר משרדי ממשלה ורשויות אחרות שעושים זאת באופן מקוטע, לא מתואם ולא עקבי. יתרה מזאת, מרבית המסגרות המטפלות בילדים עד גיל 3 אינן מפוקחות, ולא מקבלות חסות מאף משרד ממשלתי, ומכאן שהפוטנציאל לגרימת נזק בשל חוסר הכשרה נאותה או תנאים לא הולמים גדול", נכתב בהמשך הדו"ח.

פרופ' מנואל טרכטנברג
אוליבייה פיטוסי

הדו"ח מדגיש את היקף הילודה הגדול — בכל המגזרים בישראל (גם במגזר היהודי־חילוני) — שהוא הגבוה ב–OECD, ומנגד את ההשקעה הנמוכה בחינוך הילדים, והפערים בהישגי התלמידים המתגלים בשלב מאוחר יותר. "בישראל קיים היקף מצומצם של שירותים לגיל הרך, בסטנדרטים נמוכים ומעמדם ותנאי העבודה של הצוות החינוכי ירודים", נכתב בדו"ח. "המדינה מעניקה חינוך חובה מגן ועד תום התיכון, אך אי־החלת מדיניות דומה על גיל הרך גורמת באופן מובנה להיקבעותם של פערים משמעותיים בכישורים וביכולות של הילדים כבר בשלב זה — פערים שמערכת החינוך מתקשה לגשר עליהם".

הדו"ח מאפיין את החינוך לגיל הרך בישראל כ"מערכת כאוטית, חסרת היגיון תכנוני או תוכני, לא יעילה במילוי ייעודה ובזבזנית מבחינת השימוש במשאבים. מציאות זאת משקפת את חוסר ההבנה של הרשויות את חשיבותו של הגיל הרך, ולכן מסבירה את מקומו הנחות בסדר העדיפויות הלאומי".

חברי הוועדה ממליצים להקצות תוספת של מיליארד שקל על פני חמש שנים לטובת יישום הרפורמה. "צריך להתחולל שינוי תפישתי עמוק באשר לחשיבות הגיל הרך. לשם כך הציבור, והמשפחות הצעירות בפרט, יצטרכו להמשיך להפעיל לחץ עקבי על המערכת הפוליטית, כדי שהשינוי התפישתי יתורגם לשינוי בסדרי העדיפויות הלאומיים, במשאבים שהמדינה תשקיע בכך, ובתשומת הלב השלטונית ברמה הגבוהה ביותר".

"המדינה מתנערת מאחריות"

טרכטנברג מציג את הדו"ח כהמשך טבעי ל"דו"ח טרכטנברג" של הוועדה לשינוי חברתי־כלכלי, שהוקמה בעקבות המחאה החברתית ב–2011. ההמלצה העיקרית שיושמה מתוך דו"ח זה היתה החלת חינוך חובה חינם מגיל 3 — במקום מגיל 6 לפני המחאה — בעלות של מיליארדי שקלים, שהצריכה בניית מאות גני ילדים חדשים וגיוס גננות. ואולם הדו"ח אז לא כלל המלצות שענו על דרישת ההורים במהלך המחאה — לחינוך איכותי וחינם מגיל לידה.

"אני לוקח את זה באופן אישי שלא השכלנו עד כה להחדיר את החשיבות של הגיל הרך למקבלי ההחלטות ולגרום לשינוי השקפה מתבקש, שיבוא לשינוי בסדר העדיפויות לטובת הגיל הרך. אני לוקח באופן אישי את זה שלא קיים שוויון הזדמנויות אמיתי בישראל במאה ה–21, שכן גורלו של הילד נחרץ בשנותיו הראשונות והפערים באיכות הטיפול, דווקא בשלבים קריטיים אלה, עצומים", כתב טרכטנברג בדו"ח החדש.

לפי הדו"ח, ניתן יהיה לצמצם גם את פערי השכר בין גברים ונשים, להגדיל את שיעור התעסוקה בקרב נשים, ולצמצם את פערי השכר בחברה בעקבות השקעה בהכשרה ובתוספות השכר של המטפלות והסייעות במעונות.

העלות השנתית של הרפורמה, במיליוני שקלים

טרכטנברג מתייחס בדו"ח ל"מחאת העגלות" של הורים צעירים במסגרת המחאה ב–2011: "האמהות הבינו אז שמדובר בכישלון מערכתי של המדינה, שהמשיכה לעודד הבאת ילדים לעולם, אבל התנערה מהאחריות והמשמעות עבור המשפחות הצעירות. הגיל הרך מהווה מעין סרח עודף של המערכת החינוכית. לשלב הזה מופנים התקציבים הנמוכים ביותר, והמדינה מתנערת מאחריות כוללת על השנים הקריטיות מלידה ועד גיל 3, ועדיין מרבה להתייחס לצורך ב'עידוד תעסוקת נשים' כדי להצדיק הקמת מסגרות, כאילו החברה הישארלית מצויה במציאות של שנות ה–60".

לפי הדו"ח, "הורים ממעמד נמוך לא יכולים כעת לשלוח את ילדיהם למסגרות פרטיות". מהנתונים עולה כי 9% מהאמהות בישראל לא חוזרות לעבודה שנה לאחר לידת הילדים, אך בקרב אמהות בעלות שכר נמוך (פחות מ–2,000 שקל בחודש), 21% לא חזרו לעבודתן, בעוד בקרב אמהות בעלות שכר גבוה (9,000 שקל ויותר), רק 3.2% לא חזרו לעבודתן.

"המסקנה ברורה", כותבים החוקרים: "כדי להתקדם בצמצום הפערים המגדריים יש לטפל בשורש הבעיה, ובפערים בין נשים לגברים בשנים הראשונות לאחר לידת הילד. יש לתת את הדעת לא רק להתפתחות הילד ולרווחת ההורים, אלא אף להשלכות חברתיות־כלכליות רחבות יותר. יש לחתור לשיווי משקל חדש בשוק התעסוקה, שיאפשר לשני בני הזוג להיות הורים מסורים ולעבוד בקריירות משמעותיות, תוך חלוקת תפקידים מגדרית שוויונית יותר".

2.6 מ"ר לכל ילד

מערך הטיפול בגיל הרך בישראל סובל מהזנחה חמורה בכל התחומים. הבעיה העיקרית של ההורים לילדים בגיל הרך היא היעדר מסגרות מפוקחות ומסובסדות. רק כ–25% מהילדים עד גיל 3 נמצאים במעון שמסובסד ומפוקח על ידי המדינה ומופעל על ידי גופים כמו ויצו ונעמת, בתשלום של 600–3,000 שקל, הנקבע לפי הכנסת ההורים, וגם בהם יש התמודדות עם תנאי העסקה ירודים של המטפלות ועם עומס של ילדים, החורג מהנהוג ב–OECD.

שאר ההורים נדרשים למצוא פתרונות אחרים — חלקם שולחים את ילדיהם למסגרות פרטיות בעלות של אלפי שקלים בחודש, אך הם אינם מפוקחים על ידי המדינה, רמת ההכשרה של אנשי הצוות והתנאים בהן לא ידועה, המדינה לא יודעת היכן נמצאים הילדים וחלקם נותרים בביתם.

עם זאת, ההורים שממתינים לפתרון מהמדינה יצטרכו להמשיך לחכות, מאחר שהרפורמה שמציע טרכטנברג כוללת כמה צעדים, על פי סדר עדיפויות שנקבע מראש, שמטרתו להתמקד קודם כל בשיפור האיכות של המסגרות הקיימות, ורק לאחר מכן בגידול ההיצע. לדבריו, סדר העדיפויות הזה הכרחי כדי לא לדרדר עוד יותר את איכות הטיפול בילדים בישראל, שמצבו בכל מקרה רעוע, על ידי גיוס מהיר של אלפי מטפלות חדשות ללא הכשרה ובתנאי ההעסקה הנוכחיים.

מחאת העגלות ב-2011
ניר קידר

כפי שפורסם אתמול ב-TheMarker, רוב המטפלות במעונות היום לא הוסמכו לתפקיד, ומתקבלות לעבודה בלי שעמדו בתנאי הסף המעטים, כמו 12 שנות לימוד, וגם מטפלת שנכשלת בבחינות ההסמכה ממשיכות לעבוד כרגיל.

הצעד הראשון בתוכנית הוא שדרוג כוח האדם ושיפור תנאי ההעסקה של המטפלות. "המטרה היא שכל מי שבא במגע עם ילד בגיל הרך יהיה בעל תואר ראשון". בשלב השני ממליצים מחברי הדו"ח על הקטנת מספרי הילדים בכל מסגרת ובאחריות כל מטפל. רק בשלב השלישי הם מציעים לבנות מסגרות נוספות כדי להגביר את הנגישות, ולאחר מכן לבנות קמפוסים לגיל הרך.

הצעד האחרון בסדר העדיפויות הוא הקטנת העלות. מחברי הדו"ח מזכירים כי כיום עלות המעונות גבוהה יותר משכר לימוד באוניברסיטה (ולעתים עוברת את שכר הלימוד במכללה פרטית ומגיעה לכ–40 אלף שקל בשנה). "נראה מובן מאליו שהיכולת של משפחה לשלם שכר לימוד עבור ילד בן שנה פחותה מאשר עבור נער בן 24, ולכן יש לקבוע שעלות שכר הלימוד לא תהיה גבוהה יותר משכר לימוד במוסד אקדמי", נכתב בדו"ח.

תנאי הטיפול בילדי הגיל הרך במעונות בישראל

כך למשל, לפני הטיפול בהיצע המסגרות הקיימות, יש, לפי כותבי הדו"ח, לטפל בהיצע כוח האדם במסגרות לגיל הרך, "הרחוק מאוד מהסטנדרט שנחשב לסביר ב–OECD". יחס של יותר מארבעה ילדים עד גיל שנתיים למטפל אחד "נחשב לבלתי־מספק", לפי הדו"ח, אבל בישראל היחס הוא שישה ילדים עד גיל 15 חודשים למטפל אחד; ועד לגיל שנתיים היחס עולה למטפל אחד לכל תשעה ילדים — חריגה של עד 90% מהמקובל במדינות OECD.

בארה"ב ובקנדה, למשל, היחס בתקנות למעונות מוגבל לעד ארבעה ילדים למטפל עד גיל 3, וגודל הקבוצה המרבי הוא שמונה ילדים. בישראל, לעומת זאת, גודל הקבוצה מגיע לכדי 15 ילדים עד לגיל שנה וחצי, ולאחר מכן עד ל–22 ילדים. מגיל 2 עד 3 יש במעונות יחס חריג מאוד של מטפל אחד על 11 ילדים, וגודל הקבוצה מסתכם ב–27 ילדים. במצב כזה, לפי התקן הישראלי, יש לכל ילד מרחב של 2.6 מ"ר בלבד.

"מספר מצומצם יותר של ילדים מאפשר למטפל לעסוק לא רק בפעולות בסיסיות כמו האכלה והחלפת חיתולים, אלא להתמקד בצרכים האישיים של כל ילד ולחשוף אותם לגירויים משמעותיים התורמים להתפתחותם", נכתב בדו"ח, "ואולם תקינת כוח האדם לגיל הרך בישראל רחוקה מאוד מהסטנדרטים הנחשבים לסבירים". לפי הערכות בדו"ח, כדי להקטין את יחס המטפלות יש להוסיף עוד 5,000 אנשי צוות בעלות של כ–500 מיליון שקל בשנה. לצד זאת, הגדלת היצע המסגרות על ידי בניית 250 מעונות חדשים כדי להרחיב את השירות להורים נוספים תעלה כ–100 מיליון שקל בשנה (עלות שכר העובדים, לא כוללת בניית המסגרות).

"אין הצדקה לפיזור האחריות"

הצעד השני ברפורמה כולל קביעת מסלולי הכשרה לעובדים במסגרות, שתעלה את רמתם לצד הגדלת דרישות הסף לעבודה במקצוע. המהלך כולל את שיפור ההכשרה לעובדים החדשים, והכשרות במהלך העבודה לעובדים הקיימים, עד לתואר ראשון בחינוך והמשך הכשרות לאחר מכן.

עוד כולל המהלך הכשרות לסייעות, תוך התמקדות ברכישת מיומנויות בהיבטים שונים של גידול ילדים, ויצירת מסלולי קידום לצוותים. זאת, בצד העלאה משמעותית של 10%–15% בשכרם.

כיום יש 20 אלף מועסקים במשק כאנשי צוות בתחום הגיל הרך. לפי מחברי הדו"ח, הכשרה של 4,000 עובדים בשנה (מחציתם קיימים ומחציתם חדשים) תסתכם בעלות של כ–250 מיליון שקל בשנה. בנוסף, תוספות השכר יסתכמו ב–200–300 מיליון שקל בשנה. במסגרת ההמלצות, ישונה שם התפקיד של המטפלות ל"מחנכת בגיל הרך", ומסלול הקידום יאפשר להגיע לדרגה של "מחנכת בכירה" סייעת תכונה "חונכת התפתחותית", ותוכל להגיע במסלול התקדמות לתפקיד של "חונכת בכירה".

התוכנית כוללת גם הצעה לבניית קמפוסים בגיל הרך — תחילה בשכונות החדשות שנבנות ולאחר מכן בערים השונות. הקמפוסים יהיו בנייני רבי־קומות שיכללו מסגרות לגיל הרך עד גיל 3, גני ילדים לגילי 3–6, ושירותים נוספים שייתנו מענה לילדים ולהורים: טיפת חלב שתכלול הדרכות מקיפות להורים בנושאים כמו תזונה, שינה ואבחנים ראשוניים; מרכז להתפתחות הילד שיינתנו בו טיפולים כמו קלינאות תקשורת, ריפוי ועיסוק ופיזיותרפיה; מרכז הדרכה והשתלמות לצוותים; מרכז הדרכה להורים; וניהול מאגר מידע עבור כל תלמיד.

עלות כל קמפוס תסתכם בכ–5 מיליון שקל בשנה (כ–50 מיליון שקל לבניית עשרה קמפוסים בשנה). לפי התוכנית, במסגרות לילדים עד גיל שנה יהיו עד עשרה תינוקות. התוכנית מתייחסת גם לגני הילדים בגילי 3–6 וממליצה להפחית את הצפיפיות לעד 16 ילדים — כמחצית מהנהוג כיום.

בטווח הרחוק, מחברי הדו"ח ממליצים על העברת כל הסמכויות לטיפול בגיל הרך, שמפוזרות כיום בין משרד הרווחה למשרד הבריאות, למשרד החינוך ולמועצה לגיל הרך — המלצה שהופיעה בעבר בדו"חות שונים. כך, משרד החינוך יהיה אחראי גם על המעונות, וגם על מערך טיפות החלב והמרכז להתפתחות הילד. השינוי הזה ידרוש הקמת חטיבת לגיל הרך בתוך משרד החינוך, שבו יהיו שתי זרועות — המועצה לגיל הרך, שתתווה את המדיניות בתחום; ומנהלה האחראית על הצד התפעולי. "אין כל הצדקה למצב הקיים של פיזור אחריות על הגיל הרך בין משרדים שונים, ויתרה מזאת, גם החלוקה הקיימת בין המשרדים חסרת היגיון", נכתב בדו"ח.

מחברי הדו"ח מסכימים כי הסכום המלא הנדרש ליישום הרפורמה "אינו בר־השגה בטווח הקצר", ולכן מציעים ליישם אותה באופן הדרגתי בחמש השנים הקרובות, עד ליישום מלא ב–2025.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר