סגר מוחלט טיפש או סגר חלקי חכם? חייבים לחכות לנתונים שיגיעו בקרוב - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סגר מוחלט טיפש או סגר חלקי חכם? חייבים לחכות לנתונים שיגיעו בקרוב

אפילו יועצי משרד הבריאות סבורים שסגר בררני יפחית את מספר המתים ב-60% לעומת סגר על כל האוכלוסייה - אבל בהיעדר נתונים, איש אינו יודע בוודאות מהו הפתרון הנכון ■ אז אולי נמתין כמה ימים להגעת הנתונים - לפני שנחליט להשית נזק של 140 מיליארד שקל על המשק?

26תגובות
רחוב ריק בירושלים
אוהד צויגנברג

כמה מהמפעלים החיוניים של התעשייה האווירית (תע"א) ממשיכים לעבוד בשיאה של מגיפת הקורונה כמעט בהיקף מלא. תע"א אמנם זכתה להגנה של מפעל חיוני, אבל זה אינו מחסן את עובדיה מפני הנגיף ומפני הצורך של רבים מהם להיכנס לבידוד. כדי להשיג את החסינות הקריטית הזו, תע"א יצרה קשר עם המעבדה של בית החולים הדסה, ופיתחה יחד איתם מודל בדיקה מיוחד: "אי ירוק".

המטרה של המודל היא לאתר באופן שוטף את נשאי הקורונה, ולשלוח אותם לבידוד. על דרך השלילה, מי שאינו נשא קורונה יכול להמשיך לעבוד באופן מלא. הבדיקה חוזרת על עצמה מדי כמה ימים - בתוך שלושה ימים מרגע ההידבקות הנגיף ניתן לאבחון - כדי שנשאים חדשים יאותרו במהירות המרבית, יישלחו לבידוד, ויאפשרו לכל מי שאינם נשאים להמשיך לעבוד. כך, באמצעות ניטור שוטף של אוכלוסיית העובדים, ניתן להבחין בין בריאים ונשאים, לבודד את הראשונים ולאפשר לכל השאר לעבוד.

השיטה לא חפה מטעויות, וברור שחלק מהנשאים לא יאותרו, או יאותרו לאחר שהם כבר הדביקו אחרים. אבל הניטור השוטף מאפשר להפריד כל הזמן את הנשאים מהבריאים, וכך לשמר את הגרעין העיקרי של האוכלוסייה גם בריא וגם עובד.

הדסה היתה הראשונה בישראל להתחיל במדיניות של "אי ירוק" בנוגע לצוות הרפואי שלה עצמה. החלטה של מנכ"ל הדסה, זאב רוטשטיין, לנטר באופן שוטף את עובדיו התקבלה בניגוד לדעתו של משרד הבריאות, אבל כנראה מאפשרת להדסה להמשיך ולתפקד עם שיעורים גבוהים יותר של הצוות רפואי בהשוואה לבתי חולים אחרים.

"האי הירוק" שיכול לבלום את הקורונה

בכירים במערכת הבריאות מנסים בימים אלו לקדם את מודל ה"אי הירוק" בקנה מידה ארצי. לדבריהם, "בחברת החשמל יש כבר 250 חולים בבידוד, ואי אפשר לסבול את המחשבה שמחר חברת החשמל תושבת כי חלקים גדולים מעובדיה יחלו. חייבים להתחיל לנטר ולבדוק גם אותם". בהמשך, יש שאיפה להפעיל את שיטת הבדיקות הזו בכל מפעלי התשתית החיוניים, בתעשייה הצבאית ואז בחלקים גדלים והולכים של האוכלוסייה. זאת במטרה למוטט את חומות הסגר, ולאפשר למשק הישראלי לחזור בהדרגה לעבודה תוך המשך "שיטוח העקומה". זו עשויה להיות "אסטרטגית היציאה" מהסגר, והחזרת המשק לפעילות על אף שהמגיפה ממשיכה להשתולל.

אבל זה לא קורה. בקשה של משרד האנרגיה להתחיל בניטור שוטף של עובדים קריטיים בחברות התשתית הגדולות לא אושרה על ידי משרד הבריאות והתעשייה האווירית נשארה אי ירוק בודד.

מדיניות ה"אי הירוק" היא אחת החלופות הבולטות למדיניות "סגר מלא ומוחלט" שאליה מנווטים באופן עקבי משרד הבריאות וראש הממשלה בנימין נתניהו. למעשה, ככל שחולף הזמן מתרבה הביקורת על המדיניות של "סגר מוחלט וטיפש", ויש יותר קולות הקוראים ליישם "סגר בררני וחכם".

עקרונות הסגר הבררני הם חמישה. ראשית, הדרך היחידה לבלום את המגיפה היא להגיע לחסינות עדר, כשלפחות מחצית האוכלוסייה נדבקה ולנגיף לא נותר לאן להתפשט. רק שהנסיון הסיני עם העיר וואהן, וגם הנסיון האיטלקי עם העיירה וו - העיירה שבה נמצא הנשא הראשון באיטליה, והיא נסגרה ובודדה - מלמד שלא צריך להגיע לחסינות עדר של כל האוכלוסייה. מספיק להגיע לחסינות עדר מקומית, כדי שההתפשטות הנגיף תבלם.

שנית, לא ניתן להגיע לחסינות עדר ללא שליטה - כפי שניסו הבריטים לעשות - מאחר שמספר החולים באוכלוסייה יהיה גדול מדי, וימוטט את מערכת הבריאות. לכן חייבים לנהל את התהליך, ולהגיע לסוג של הדבקה נשלטת. לשם כך נדרש העיקרון השלישי - לבודד ולהכניס לסגר קפדני את האוכלוסייה הפגיעה ביותר למחלה: קשישים וחולים כרוניים.

קרוב למיליון איש יידבקו

רביעית, צריך לבדוק כל הזמן את האוכלוסייה הכללית כדי לאתר נשאים, ולהכניסם לבידוד לפני שהם מדביקים יותר מדי אחרים. זה בדיוק מה שעשו בעיירה זו. כשזוהה החולה הראשון בעיירה, נערכה בדיקה לכל 3,300 תושביה, ונמצאו בתוכם 3% נשאים שהוכנסו לבידוד - כ-90 איש, ש-75% מהם לא הראו סימני מחלה (יחס של 1:67 בין נשאים מזוהים ובלתי מזוהים). העיירה עצמה נסגרה, ובחלוף שבועיים נבדקה שוב - ומספר הנשאים שנמצא בה ירד ל-0.25%.

מדיניות הבדיקות הכללית, שכללה זיהוי של כל הנשאים ובידודם, ביחד עם סגירת העיירה לשבועיים, בלמה את התפשטות המגפה בעיירה. לשם ההשוואה, בספינה "דיאמונד פרינסס" הגיע שיעור ההדבקה ל-20% בפרק זמן דומה, מכיוון שלא נעשו בה בדיקות נרחבות.

העיקרון החמישי נוגע לשאלת המחיר. סגר מלא על המשק נושא עמו נזק כלכלי כבד מנשוא, ובסופו של דבר גם נזק כבד לחיי אדם. שיתוק הכלכלה עלול לעלות לישראל בהפסדי תוצר של 140 עד 250 מיליארד שקל - הפסד שהכלכלה תתקשה להתאושש ממנו, וללא ספק יעלה גם בחיי אדם. לכן, שאלת המחיר האלטרנטיבי לסגירת הכלכלה כולה, מול סגר בררני ונקודתי שמעכב את התפשטות המגיפה ועדיין מאפשר למשק להמשיך לעבוד, היא שאלה כבדת משקל. הסיכונים, לשני הכיוונים, הם עצומים.

האם נלך אחר איטליה או אחר דרום קוריאה?

חייבים להודות שקשה מאוד לנהל את הסיכון הזה, מכיוון שרמת האי ודאות היא עצומה. עורכי התרחישים לגבי התפשטות הצפויה של המגיפה פועלים ללא נתונים - הם לא יודעים מהו מספר הנשאים באוכלוסייה, כי אף מדינה לא בדקה זאת (דרום קוריאה היא היחידה שעשתה בדיקות בקרב כלל האוכלוסייה, אבל גם היא לא בהיקף מספק); הם לא יודעים עד כמה הנשאים שאינם מזוהים מדביקים אחרים; והם אפילו לא יודעים מהו שיעור התמותה האמיתי.

כיום טווח שיעורי התמותה, מחולים מזוהים בלבד, נע בין 0.5% בדרום קוריאה וגרמניה ל-10% באיטליה. למה? איש אינו יודע. בכל מקרה, מאחר שמרבית הנשאים באוכלוסייה אינם מזוהים, ברור ששיעור התמותה הוא שונה בהרבה גם משני המספרים הללו. ההערכות הן ששיעור התמותה האמיתי הוא מחצית עד מאית (!) מהנתון הרשמי. בהיעדר נתונים, מדובר בהערכות שהן בגדר ניחוש בלבד.

על רקע חוסר הוודאות העצום הזה, הבחירה בסגר מוחלט כפתרון היחיד לעצירת המגפה מבוססת בדיוק כמו הבחירה באופציה של סגר בררני. אפילו עורך התרחישים עבור משרד הבריאות, ד"ר מיכאל אסף מהמחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית, העריך כי מספר המתים הצפוי בישראל הוא 25-20 אלף, בהינתן הסגר הקיים (לפני מעבר לסגר מוחלט); וכי המספר צפוי לרדת ל-10,000 אם נפעיל מדיניות של סגר בררני על האוכלוסייה הפגיעה של קשישים וחולים כרוניים. כלומר, אפילו היועצים של משרד הבריאות חושבים שסגר בררני הוא יעיל יותר לאין ערוך מסגר על האוכלוסייה כולה.

ההצעה של אסף קונה אחיזה בקרב מומחי בריאות ציבור רבים, במיוחד נוכח המחיר הכלכלי האדיר של הטעות: השבתת כל המשק, עד כדי סיכון ליציבות הפיננסית של מדינת ישראל כולה. "כולם מהללים את השירה מהמרפסות", אומר בציניות בכיר במערכת הבריאות, "מתי אנשים יפסיקו לשיר ויתחילו לקפוץ מהמרפסות בגלל יאוש כלכלי?" זו ביקורת נוקבת על מדיניות משרד הבריאות, שמסרב להגדיל את היקף הבדיקות באופן דרמטי, אינו מאפשר אפילו ניטור שיטתי כדי להחזיר לעבודה שירותים חיוניים, לא מציע אסטרטגיה ליציאה מהסגר, ודוחף בכל הכוח רק לפתרון של סגר מוחלט מבלי לבחון כל חלופה אחרת.

יחד עם זאת, חייבים להודות שגם אותו בכיר לא יודע טוב יותר ממומחי משרד הבריאות. בשטח, אף אחד אינו מבין את המגיפה הזו עד הסוף, והראייה היא ההבדלים העצומים בהתפשטות המגיפה ובשיעורי התמותה בין מדינות שונות. לכל הפחות, אפשר לצפות כי מדיניות בעלת השלכות כבדות כל כך תתקבל על בסיס של נתונים טובים יותר.

תוך כמה ימים צפויה להתבהר ההשפעה של צעדי הריחוק החברתי, שהחלו לפני יותר משבוע, על המגמה של מספר החולים והמתים בישראל. זה יאפשר לנו לדעת טוב יותר אם ישראל צועדת בתוואי האיטלקי או בתוואי הגרמני/דרום קוריאני. רגע לפני שמדינת ישראל דוהרת אל סגר מוחלט, שימיט כאן אסון כלכלי - אולי לפחות נמתין לנתונים ונקבל החלטה יותר אחראית ויותר מושכלת?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר