היום שאחרי הסערה: היכונו לחוב גבוה ולהלאמות כדי לצאת מהבוץ הכלכלי - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היום שאחרי הסערה: היכונו לחוב גבוה ולהלאמות כדי לצאת מהבוץ הכלכלי

כדי למנוע הידרדרות כלכלית - המשבר דורש שינוי בחשיבה המקובלת ■ גירעון כבר אינה מילה גסה, ובחו"ל שוקלים גם הדפסת כסף ■ נדין בודו־טרכטנברג: "לישראל יש מרחב תמרון" ■ מומי דהן: "גם בלימת הכלכלה תפגע בחיי אדם, זה חייב לקבל משקל בקבלת ההחלטות"

20תגובות
הפגנה של בעלי עסקים קטנים, היום בירושלים. למצולמת אין קשר לנאמר
אוהד צויגנברג

בחזית הכלכלית שלו, משבר הקורונה הוא בינתיים משבר של נזילות. לעובדים שפוטרו אין כסף זמין להוצאות המחיה, עסקים שנסגרו מתקשים לעמוד בהוצאות הקבועות, ואפילו מוסדות פיננסיים מתמודדים עם מצוקת נזילות ועשויים להתחיל לקמץ במתן אשראי.

ככל שהמשבר מתארך, אופיו עלול להשתנות. ירידה זמנית בתפוקה הכלכלית עשויה להפוך לקבועה אם עסקים יתייאשו מחזרה לפעילות, ואם עובדים בחל"ת יעריכו שהסיכויים לחזרתם לעבודה קטנים. מצוקת הנזילות עלולה להידרדר לבעיה של חדלות פירעון - ואת ההידרדרות הזאת, תוכנית הסיוע של הממשלה אמורה למנוע.

"אני לא לגמרי מבינה למה הממשלה מחזיקה את הקלפים קרוב לחזה", אומרת ד"ר נדין בודו־טרכטנברג, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל וכיום מרצה בבית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה. "הגרמנים למשל, שאינם ידועים כבזבזנים, הציגו תוכנית משמעותית יחסית. כמובן, דרושים כללים ברורים יחסית למתן הסיוע, ונדרשת הדרגה, אבל אנחנו צריכים להבין שנקודת ההתחלה של ישראל טובה. המשק וגם המגזר הציבורי אינם ממונפים מדי, ואני לא רואה סיבה להיזהר. אנחנו יכולים באמת לעשות את כל מה שצריך".

בדרך להלאמות?

המלומד הבריטי בן המאה ה-19 וולטר בג'ט (Bagehot) טבע את הכלל שעל פיו בעת משבר, על בנקים מרכזיים להבטיח שיוצע אשראי ללא הגבלה, בשלב מוקדם, לחברות כשירות פירעון (סולבנטיות) כנגד ביטחונות טובים ובריבית גבוהה. "צריך להמשיך לעבוד עם העיקרון הזה, אבל במשבר הנוכחי, קשה להעריך אילו פירמות יוכלו להחזיר את הכסף, ומהם ביטחונות טובים", אומרת בודו־טרכטנברג.

נדין בודו טרכטנברג
אייל טואג

לדבריה, "יש חלופה ללקיחת ביטחונות - והיא לקיחת נתח בבעלות (equity). אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות. לא בעבור הבנק המרכזי, אלא בעבור הממשלה". בודו־טרכטנברג אומרת כי כפי שבמשבר מניות הבנקים בשנות ה-80 המדינה לקחה לידיה מניות של הבנקים, ייתכן שגם עתה עליה להפוך במידת הצורך לבעלת מניות במוסדות פיננסיים. "לצערי", היא מוסיפה, "ייתכן שיש מקום לנטילת נתח מהמניות גם בכמה חברות ריאליות שיוחלט כי הן חיוניות - כמו חברות תעופה".

פרופ' מומי דהן, מבית הספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, אינו חושש מצעדי "הלאמה" כאלה. לדבריו, "הממשלה אינה קוסם ואינה יכולה לאיין את הנזק. היא יכולה לחלק אותו בצורה הוגנת יותר ולמנוע החמרה שלו. מבחינת החלוקה, צריך לדאוג לתת יותר למי שנפגעים יותר. הקבוצה הנפגעת ביותר היא מובטלים חדשים. כל תוכנית כלכלית חייבת להגדיל את משך הזכאות לדמי אבטלה ואת סכומיהם.

"קבוצה שנייה שנפגעת במיוחד היא חברות עסקיות שנתקלות בבעיות נזילות. בראייה כלכלית, אני מתנגד למתן מענקים לעסקים, ובוודאי לעסקים גדולים. הדרך הנכונה בעיני היא להעמיד הלוואות נדיבות בערבות המדינה, שיאפשרו להם להחזיק את הראש מעל המים. אם במקרים קיצוניים נאלצים להזרים כסף לחברות כדי שלא ייעלמו, המענק חייב להינתן בתמורה לכך שמניות יעברו לציבור".

לא לפחד מחובות

ממשלות העולם תוהות כיצד לממן את ההתמודדות עם המשבר: כמה כסף לגייס בשווקים, כמה לנסות לגבות כמסים ממי שעדיין יכולים לשלם אותם, ואם לנסות לקרוץ לבנקים המרכזיים בתקווה שידפיסו כסף - או אף להורות להם על כך, תוך ביטול עצמאותם.

הדוגמה האירית

הכלכלנית הראשית של OECD, לורנס בון, טענה במאמר שפירסמה בשבוע שעבר ב"פייננשל טיימס" כי אחת מאפשרויות המימון היא "הגדלה קבועה באספקת הכסף" באמצעות הבנקים המרכזיים, כלומר מעין הדפסת כסף. "הגישה הזאת אינה צריכה לעורר חששות לאינפלציה כל עוד הצמיחה נותרת מתחת לקצב הפוטנציאלי, ומכבדים את עצמאות הבנקים המרכזיים", כתבה בון.

"לישראל יש מרחב תמרון", אומרת בודו־טרכטנברג. "החוב הציבורי לא כל כך כבד, והוא יחסית לטווח ארוך, וחלק גדול ממנו במטבע המקומי. אפשר להגדיל את החוב מהר, ואם מתנהלים נכון אחרי המשבר, הוא יורד. אני לא חוששת מגירעון ומחוב גדולים יותר".

דהן סבור גם הוא כי סביר להגדיל את הגירעון כדי לממן את ההתמודדות עם המשבר - "כמובן, לא בלי גבולות. אם זה באמת משבר שקורה פעם ב-100 שנה - גם אם יש עדיין אי־ודאות מסוימת בשאלה הזאת - הרי שבשביל זה בדיוק צימצמנו את החוב".

על האפשרות שבנק ישראל ידפיס כסף כדי לממן את הממשלה, תוך שינוי החוק האוסר על כך, אומרת בודו־טרכטנברג: "אנחנו עוד לא שם. את הכסף כדאי לשים במקומות שבהם אפשר יהיה לחדש את ההיצע אחרי המשבר, ולא רק בצד הביקוש, כדי שלא תיווצר היפר־אינפלציה". כסף ממשלתי יכול לשמש, לדבריה, כדי לדאוג שעסקים לא יפשטו את הרגל.

דהן מוסיף כי יש חשיבות למהירות שבה הממשלה תפעל. לדבריו, "זהו לקח חשוב ממשבר 2008, שבו ממשלות נעו לאט מדי. נדרשת זריזות כדי למנוע החמרה של הנזק. ניסיונות לתפור תוכניות מדויקות, עם תנאים רבים, הופכים את הסיוע לממוקד יותר, אבל מקשים מאוד על הגעה בזמן למי שזקוקים לסיוע".

מומי דהן
תומר אפלבאום

בודו־טרכנברג אומרת כי צריך להיזהר בניסיונות מוקדמים לממן את היציאה מהמשבר באמצעות מסים, למשל באמצעות העלאת המס על בנזין. "העלאת מס על הדלק עכשיו לא תביא הרבה כסף, וגם תשדר איתות לא טוב", היא אומרת. "אפשר לדמיין נהג מונית: אם מעלים עכשיו את המס, בעצם אומרים לו שגם אם בעוד חודשיים הוא יחזור לעבודה, אי־אפשר לדעת אם יהיה ביקוש לשירותיו, אבל מובטח לו שהוצאותיו יגדלו".

אחת האפשרויות לגיוס כספים, לדבריה, יכולה להיות הפחתת שכר זמנית במגזר הציבורי. חלק מכך יכול להיעשות בצורת מלווה כפוי, שיוחזר לעובדים בריבית בעתיד.

"גם הכלכלה חשובה להצלת חיים"

בשבועות האחרונים מתנהל ויכוח בין שני מחנות בקרב מקבלי ההחלטות בישראל: אלה שמעוניינים להחריף את הגבלות הפעילות על הציבור והמשק ככל האפשר, ואלה שמזהירים מפני הנזק הכלכלי שייגרם מכך. הוויכוח הזה מוצג לא פעם כקונפליקט בין חיי אדם לכסף, אבל לדברי דהן, ההסתכלות הזאת אינה מדויקת.

"לא כולם לא מבינים עד הסוף שבלימת הכלכלה כרוכה גם בחיי אדם", הוא אומר. "ככל שהכלכלה תואט, יהיה לנו בעתיד פחות כסף ציבורי ופרטי - למערכת הבריאות וגם לרכישת תרופות באופן פרטי, להגנה מתאונות דרכים, לביטחון או לסיוע לאנשים עם נטיות אובדניות. יש סכנה שנייחס חשיבות גדולה מאוד להצלת חייהם של חולי קורונה כעת, לעומת החיים שיהיו בסכנה בעתיד. זה חייב לקבל משקל בקבלת ההחלטות".

מסעדה סגורה בעקבות משבר הקורונה
תומר אפלבאום

כדי לאזן מעט את המצב, מציע דהן לחדש את הפעילות הכלכלית באופן מבוקר. "בתחילת הדרך סגר הוא כלי נכון, אבל ככל שחולף זמן, כדאי להשתמש בכלים של המאה ה-21, ופחות בכלים של מאות קודמות", הוא אומר. לדבריו, רצוי לאפשר חזרה לעבודה של מי שפויתחו חסינות, ולערוך בדיקות רבות כדי לזהות את החולים ולבודדם.

להקפיא דמי שכירות

כל עוד לא חוזרים לשגרה, בודו־טרכטנברג מזהירה מפני ההתפתחויות הצפויות בשוק שכירות הנדל"ן, היות שמשקי בית ועסקים צפויים להתקשות בתשלום של דמי השכירות. "השוכרים צריכים לעמוד בחוזים ולשלם את דמי השכירות על הדירות והחנויות שלהם, ואילו מי שקנה נכס, יקבל עכשיו דחייה בתשלומי המשכנתא", היא אומרת. "הקשיחות המוסדית־כלכלית הזאת בעייתית בעיני. בצרפת, למשל, פשוט הקפיאו את כל תשלומי שכר הדירה".

האם גם בישראל יש סיכוי לצעד דומה? הדבר ידרוש התערבות חריגה מאוד ביחסים החוזיים בין שחקנים כלכליים פרטיים, ונראה רחוק מתפישת העולם הכלכלית של רוב מקבלי ההחלטות בממשלה. למרות זאת, בודו־טרכטנברג חושבת שראוי לשקול אותו ברצינות. לדבריה, "תמיד יהיו מקרים של פנסיונרים שמתפרנסים משכר הדירה על הדירה השנייה שלהם - אבל לאנשים האלה אפשר לעזור באופן ממוקד".

המאבק בקורונה נמשך
אמיל סלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר