גם נתניהו וגם שלושת הרמטכ"לים לא מוכנים לגעת בפרה הקדושה לישראלים - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם נתניהו וגם שלושת הרמטכ"לים לא מוכנים לגעת בפרה הקדושה לישראלים

תקציב הביטחון של ישראל מנופח, מותאם לאיומים של אתמול, לא שקוף ולא מדיד ■ למרות זאת, גם במפלגת השלטון וגם במפלגת כחול לבן לא מוכנים לגעת בסעיפי התקציב הזה לפני הבחירות ■ אלה חמשת הנושאים שהגיע הזמן לדון בהם

59תגובות
בנימין נתניהו ובני גנץ
גיל אליהו

באמצע אוגוסט הפתיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את חברי הקבינט המדיני־ביטחוני. בלי כל הכנה, הוא הציג בפניהם את מה שהגדיר תפישת הביטחון 2030 שלו. במסגרת זאת, הצהיר נתניהו כי הוא מאמין שתקציב הביטחון צריך לגדול ב–0.2%–0.3% מהתמ"ג, וכי היעד שלו הוא להגיע להוצאה ממוצעת על ביטחון בשיעור של 6% מהתמ"ג.

משמעות ההצהרה היא תוספת של עד 4 מיליארד שקל להוצאות הביטחון של ישראל. את הכסף ייעד נתניהו לשיפור לוחמת הסייבר, להקמת גדרות, לחיזוק מבנים בעורף, חיזוק חיל האוויר ועוד. במערכת הבחירות שבה מפלגת השלטון לא מציגה מצע באף תחום — הצהרה זאת היא הדבר הקרוב ביותר למצע ביטחוני של הליכוד.

בקרב המפלגות האחרות ניתן למצוא הכרזות על כך שישראל תעמוד איתן מול אויביה — ותחתור לשלום. אצל חלקן יש גם התייחסות לחוק הגיוס ולשוויון בנטל. ואולם, קשה למצוא התייחסות ישירה לתקציב הביטחון. במערכת בחירות בה מתמודדים שלושה רמטכ"לים בדימוס על הנהגת המדינה איש לא מוכן לשים תג מחיר על ההגנה על ביטחון אזרחי ישראל, ולהיחשד כמי שמתכוונים לשלוח יד בפרה הקדושה של הציבור הישראלי.

איננו מתיימרים לדעת אם מוטב לצה"ל להשקיע את כספו בעוד צוללת או בעוד חמישה מטוסים. ואולם, אין ספק כי כשמדובר בסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה — 70 מיליארד השקלים שמשרד הביטחון מוציא בכל שנה — למדינה חייבת להיות מדיניות כללית מוצהרת עבורו.

1. האיומים השתנו — התקציב לא

ביום שישי התעוררו אזרחי ישראל לידיעות לפיהן צה"ל הגיב לירי רקטות לכיוון תל אביב יום קודם, באמצעות תקיפת מאה מטרות בעזה. הפגזת מאה מטרות נשמעת כמו תגובה אגרסיבית שמטרתה להבהיר לחמאס שישראל תשבור את הכלים על צעד קיצוני כמו ירי טילים על תל אביב. בפועל, מדובר על תקיפה שהצריכה לכל היותר שתי טייסות — המונות כ-40 מטוסים, אבל ניתן לבצעה גם עם 10 מטוסים, תלוי בסוג מטוס הקרב.

תדלוק מטוסי קרב של חיל האוויר, בשנה שעברה
דובר צה"ל

האיום מעזה הוא לא הסיבה שבגינה חיל האוויר הישראלי מונה מאות מטוסי קרב. גם ארגון חיזבאללה וצבאו המפורק של אסד אינם מהווים משקל נגד לחיל האוויר הישראלי. למרות זאת, בחמש השנים האחרונות רכשה ישראל 50 מטוסי F35 בהשקעה של כ–5.7 מיליארד דולר, ובימים אלו מתלבטים בנוגע לזהות החברה ממנה יירכשו 25 מטוסים נוספים. הנימוקים האסטרטגיים לרכישה שהוצגו בדיוני הקבינט נותרים חסויים, אבל ניתן לומר כי יעדה האסטרטגי של ישראל הוא להישאר מוכנה למלחמה כמו מלחמת השחרור — שבמסגרתה הותקפה על ידי שבעה צבאות שונים בו זמנית.

אלא שתקציב הביטחון של ישראל חייב להיות מותאם לאיומים הניצבים בפניה כיום. לא ייתכן כי האביב הערבי ונפילת משטרו של אסד בסוריה, אינם מביאים לצמצום ההשקעה הישראלות בהגנה. יש לאתגר את משרד הביטחון ולדרוש ממנו להציג את התנאים שמימושם יביא לצמצום תקציב הביטחון. מותר לדרוש מתאם בין ההשקעות הצבאיות של שכנינו — להשקעות הצבאיות שלנו.

2. מקסימום ביטחון — במינימום תקציב

לפי נתוני הבנק העולמי, ישראל נמצאת במקום השביעי בעולם בהוצאות הביטחון ביחס לתמ"ג — כש–4.73% מהתוצר מופנים לצורכי הצבא. רק עומאן, ערב הסעודית, הרפובליקה של קונגו, כוויית, אלג'יריה וירדן — מקדימות את ישראל בדירוג.

לא במקרה מדובר ברשימה של מדינות שחלקן נחשלות. ככל שההוצאות הצבאיות גדלות — ההוצאה האזרחית קטנה, ואיתה יורדים הפריון ורווחת האזרחים. בטווח הארוך, ההוצאה הצבאית מדכאת את הצמיחה במשק.

המדינות שבהן ההוצאות הצבאיות הן הכי גבוהות

העוצמה הישראלית היא אולי המטרייה הבסיסית שמגנה על המשק, והיא תנאי בל יעבור לשגשוג כלכלי — אבל האקסיומה לפיה אין דבר כזה יותר מדי השקעה בביטחון, שגויה. יעדו של הצבא צריך להיות לספק למשק הגנה אופטימלית — בתקציב מינימלי. יש להגדיר את רמת ההגנה שאזרחי ישראל זקוקים לה, ולהפנים כי כל השקעה נוספת מעבר לכך היא הפסד למשק.

מערכת הביטחון אינה חברה פרטית שניתן לכמת את התוצר שלה. תיאור נכון יותר עבורה הוא של חברת ביטוח נגד סיכונים — שכולנו מקווים שלא יתממשו. כצרכנים, היעד שלנו הוא לרכוש מצה"ל ביטוח טוב — אבל גם לכווץ את הפרמיה שאנו משלמים. ברמה העקרונית עלינו לדרוש מחברת הביטוח שלנו להתייעל, מתוך הבנה שכמו כל ארגון, היא תמיד תוכל למצוא דרך להגדיל את הוצאותיה ככל שניתן. לא ייתכן גם שנצפה מתקציב הביטחון להמשיך ולצמוח במקביל לצמיחה לתוצר של המשק — ההפך הוא הנכון. ככל שהתוצר הישראלי צומח, שיעורו של תקציב הביטחון מתוכו אמור להתכווץ.

3. להגביר את השקיפות

השקיפות בנוגע להחלטות על תקציב הביטחון חייבת לגדול. כך למשל, מספר האנשים שנהנים מההטבה של גילום מס בגין הרכב שאותו הם מקבלים מהצבא (נתון שהתקבל באוצר רק בחודשים האחרונים), לא יכולה להיות סוד צבאי כמוס. באותה מידה, אנו רוצים לדעת מהי עלות פנסיית הגישור שמשולמת לאנשי הקבע. נתונים אלו צריכים להיות מפורסמים לציבור. משרד הביטחון לא יכול להמשיך להסתיר נתונים שאין להם השפעה על ביטחון שדה.

4. תג מחיר לכל דבר— גם לחיילים

בין 2004 ל–2017 צנח ב–83% מספר ימי המילואים שאזרחי ישראל נקראים אליהם. מצבת כוחות המילואים קוצצה ב–100 אלף משרתים בתקופת הרמטכ"ל גדי איזנקוט. הסיבה העיקרית לכך היתה שהחל מאותה תקופה צה"ל נדרש לשלם על ימי המילואים מתקציבו. זאת דוגמה לכך שכאשר הצבא מפנים את עלות המשאב אותו הוא צורך הוא מגיב בהתייעלות מיידית.

המקום הבא שבו יש להפעיל גישה כזאת הוא בשירות הסדיר. ברגע שבו חייל סדיר יקבל שכר מינימום שיושת על תקציב משרד הביטחון, תתרחש תגובת שרשרת של החברה האזרחית והצבא. נכון להיום חיילי חובה הם משאב צבאי ללא עלות בצידו. ברגע שהצבא יהיה חייב לשלם שכר מינימום לחייליו הלחץ לקיצור השירות יגבר. קיצור כזה יפחית עלויות של מיליארדי שקלים בשנה, שסופג המשק הישראלי עקב כך שאזרחיו מתחילים את חייהם המקצועיים בשלב מאוחר יחסית.

מטוסי קרב על נושאת המטוסים יו.אס.אס הארי טרומן, בים התיכון, השבוע
STAFF/רויטרס

תשלום שכר מינימום גם יפתור באופן חלקי את סוגיית השוויון בנטל. הוא יביא למוטיבציה מוגברת של חרדים וערבים להתגייס, ויתגמל את התורמים באופן משמעותי. תשלום שכר מינימום לחיילי חובה יקדם את צה"ל צעד נוסף לקראת היותו צבא חצי מקצועי. קיצור השירות, תוצר הלוואי של מהלך כזה, יביא לכך שיותר ויותר חיילים המתגייסים ליחידות שדורשות מסלולי הכשרה ארוכים, ישרתו תקופות ארוכות מכפי שיקצוב שירות החובה. מה שהיום הוא חלק מתנאי ההצטרפות מסלולים מובחרים כמו קורס טיס, יחידות מודיעין או סיירות מסוימות, יורחב ליחידות רבות נוספות. מדובר במהלך מתבקש מבחינה כלכלית וחברתית. תפקידו של הצבא ככור היתוך יישמר גם אם משך שירות החובה בו יהיה נמוך משמעותית מהיום. די גם בשנה אחת של שירות כדי לשמר את הפונקציה הזאת.

מעבר לכך, ההחלטות בנוגע לרכישת טייסות או צוללות חדשות מתקבלות בישיבות נפרדות של הקבינט המדיני־ביטחוני — מבלי שהוא יזכה לדון בכולן במקביל. כל החלטה כזאת מתקבלת תוך התעלמות מכך שהיא מגיעה על חשבון רכש אחר — זה אבסורד. הדיונים בנושא חייבים להיערך תוך הבנה כי הצבא צריך לבחור: טנקים או מטוסים, צוללות או רקטות. יש להבין עד הסוף את המשמעות הכלכלית של כל רכש.

5. להפסיק לממן פעילויות שאינן קשורות לביטחון

לבסוף, יש לבצע חשיבה מחדש על פעילויות הליבה הקשורות למטרתו של הצבא — להגן על גבולות המדינה — ולהפרידן מפעילויות שאינן חלק מהגדרת זאת. את האחרונות יש להוציא מהצבא.

משרד הביטחון לא צריך לממן תחנת רדיו. הימים אינם ימי מלחמת העולם השנייה, אז הצבא האמריקאי דאג שחייליו באירופה יקבלו דיווחים בשפת אמם. גם מוסדות חינוך, דוגמת הפנימיות הצבאיות, לא חייבים להיות מתוקצבים מתקציב הביטחון. ניתן גם לשאול אם הצבא צריך להמשיך לייצר רכיבים שונים לטנקים. וחשוב מכך, יש לשאול מדוע פיזיותרפיסט העובד במסגרת הצבא מקבל פנסיה מגיל 42 — בעלות מצטברת של 3.5 מיליון שקל — כפי שמקבלים אנשי קבע תומכי לחימה. אותה שאלה צריכה להישאל בנוגע לכלכלנים ומשפטנים לובשי מדים; כולם זוכים היום לתנאי הפנסיה של אנשי קבע — אף שקשה להבחין בין עבודתם לבין עבודת כלכלן או משפטן במגזר הציבורי. כל אלה הן משרות שניתן לאזרח. במקביל, הרצון לשמר את צבא העם עשוי לחייב הכנסה של פעילויות חברתיות וחינוכיות אחרות עבור חיילי החובה לצבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר